כתב סופר אבן העזר סו

גיטין בחזק' שליח עושה שליחותו סברת רמב"ן שם וכן בדוכת' טובא סברא זו מוכרחת ומבוארת

והנה הנוב"י עצמו כ' שלא מצא לו חבר וגם בריב"ש אינו מפורשו רק שהוא העלה כן בשיטתו, ולהמעיין בריב"ש יראה בעין מפור' נגד זה דכ' שם אחר שהעלה בשיטתו דג' דברים של רבא"פ דאוריית' נינהו ואם נשאת תצא כ' דבספק אשתהו להחמיר כדעת הרשב"א, וכ' עוד וז"ל: ואם הי' בכאן מי שמעיד במשאל"ס כראוי' אז לא הי' אלא מדרבנן לכתחילה ואם היינו מקלי' בה הי' מקלי בדרבנן, אבל בכאן אין מי שיעיד בט"ע אלא שמזכיר לאחר יום שנהפכה הדוגה ראה מכלוף על שפת הים ואיננו אומר בפי' שמכליף הי' בדוגה משהוא ראה בטביעתו ושהה שיעור שת"נ עכ"ד

הנה נראה מפור' דגם אם הי' מעיד שמכלוף הי' בדוגה ונפל למים וראוהו אח"כ ע"פ המים מ"מ הי' בו חשש דאורייתא משום שלא שהה עשת"נפ, דאי בלא שהה הי' סגי למה כ' כיון שלא ראוהו בדוגה ושהה כשיעור שת"נ, אם הי' ראוהו בדוגה ונפל למים סגי, וע"כ דס"ל דכ"ז אינו מועיל גם שראוהו אח"כ ע"פ המים ואפי' לספק אשתהו חייש הריב"ש מכ"ש בנמצא אחד מת ואין בו היכר כלל כי הוא הוא דס"ל לריב"ש דחשש דאורייתא הוא ודלא כנוב"י, וצ"ע שנב"י ראה דברי הריב"ש והעלים עין ממ"ש אח"כ

ומצאתי ראיתי בתשוב' אשכנזי הנ"ל אחר שכ' דהרמב"ם ל"ל כתשובת הרשב"א כדעובדא דילי' שנכרי העיד שראה שנטבע הספינה והאנשים אשר בתוכה נמצאו על שפת הים אע"ג דלא קאמר חי בהאי שיחה לחוד סגי לדינא כדין מים שאל"ס ואפי לדעת הרשב"א כיון דמעיד דהאנשים אשר בתוכה מתו רחוק שהוא ניצול עכ"ל, והנה מפו' כנוב"י הנ"ל ולא מטעמי' אלא שס"ל דלהרמב"ם גם אם לא נמצא אחד מה מ"מ כבר יצאו מאיסור דאוריי' ס"ל דבנמצא א' מת גם הרשב"א מודה והוא כ' כן דלרשב"א בתשו' ולא הביא תשוב' הריב"ש, ובאמת להמעיין היטיב בתשוב' המיוחסת יראה דממרוצת לשונו וסידור דבריו דגם בנמצא מת וניכר רק שאינו הכרה טובה יש בו חשש דאוריי', ומ"מ אין מפורש כ"כ כמו בריב"ש, אבל מאחר שבגוף הדין קרובה הריב"ש והרשב"א מנ"ל לעשות רחוקים בנמצא אחד מת ולכן נ"ל דאין לסמוך ע"ז

וכאשר תפשתי באמתחת תשו' כ"י שתח"י מאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל מצאתי לו שדעתו נוטה כדעת נוב"י והב"י תשו' אשכנזי הנ"ל והוכיח עוד מתשו' קדמוני' דס"ל כן, ועפ"ז נחית ליישב הרמב"ם בהלכו' גירושי' פי"ג דבהלכה כ' שכ' דבעי באמר קברתיו אם נשאת ל"ת לא רמז שצריך שיעור י"נ והכ"מ נדחק שיש רמז במ"ש ומת, אבל בהלכ' שאחרי' כ' ולא עלה משמע ששהה עליו ולפהנ"ל א"ש דבתחלה אייר' שנמצא מת אלא דלכתחלה צריך וקברתיו ובדעבד ל"ת גם בלא שהה עליו כיון שנמצא א' ויש בו היכר רק דאין לסמוך עליו מ"מ בדעבד לא תצא, אבל בהלכ' שלאחרי' לא נמצא א' מת צריך דוקא שיעור י"נ אלו דבריו זצ"ל בקיצור, ולהיות כי דבריו ז"ל צדקו מאוד ברמב"ם לכן העתקתי וש"מ ובסוף כ' שם ונכרי כ' שלא מצא לו חבר ולדעתי הכל קרובי' אליו בזה עכ"ל, וכבר כ' לעיל שבריב"ש עצמו נראה דל"ל כן וכן נראה מתשו' המיוחס' ולכן הדבר צ"ע עוד לדינא ומ"מ יש לעשות מכ"ז צירוף וסניף להקל

ואחר הוצאה זו נבוא לנידון שלפנינו לדעת תשו' אשכנזי ותשו' נוב"י ואאמ"ו מאוה"ג ז"ל בתשו' כבר יצאה אשה זו מחשש איסור וחשש דאורייתא ואם נשאת ל"ת, ולדעת הנוב"י בכמה תשוב' והגאון מהר"ר עוזר שבסוף באר היטב, דבדרבנן סמכי' אסימני' אמצעי' וכ' הנוב"י וה"ה דל"ח לשאלה, א"כ כבר יצאה אשה זו בהיתר דיש כאן בגדים שיש בהם טב"ע ויש בהם סי' אמצעים שקרוב להיות סימן מובהק' בחשש דרבנן ל"ח לשאלה, אלא כדכתבתי לעיל שנראה שנ"ל מהריב"ש עצמו דל"ל כהגאונים הנ"ל וכן משמע לי' מתשו' הרשב"א וקשה לי' לסמוך ע"ז ועוד מטעם שלפנינו יבוא אי"ה

אלא דנ"ל דבנידן שלנו יש עוד סעד לומר שע"פ עד הטבוע יצאה מחשש דאוריי' לפי שהעיד שעמד שיעור שהה ולא ראה שעלה מן המים והנה שיעור י"נ לא מבואר מן הראשונים רק בריב"ש סי' שע"ז בתוך הדברים כ' שיעורו ג' שעות וכ' האחרונים עד שעה ג' ולא הביאו שום ראי', ובק"ע למהרח"ש כ' דכן משמע ומעשה דבתו של ר"נ יבמות קכ"א ע"ב שעה שלישית אמר כבר יצאה וכתב רש"י דיותר לא תוכל לחיות, אבל מהרי"ט ח"ב חא"ע סי' כ"ו לא ראה תשוב' הריב"ש מדלא הביאו וחקר מדנפש' כמה זמן י"נ ונ' אין לדמות להבי' ראי' מבתו של ר"נ די"ל שעה קטנה ומעוטת קאמר דדרך הש"ס לשמש בשעות כאלו דהכא מצינו פ"ק דסוטה דמרים שהמתינה למשה שעה א' וכ' תוס' דשעה א' לאו דוקא וכן בבתו של ר"נ לאו דוקא שעה אלא שבאו עליו פעם אחת וב' ואמר שלום וג' שיעור בנפשי שא"א לחיות עוד, ועוד י"ל שאני התם דנפלה לבור ותוכל לסמוך ידי' בבנין ובנקיקי הסלעים תוכל לעלות כ"כ אבל טפי לא, אבל בראה שנטבע למים וכסהו המים סגי בשעה קלה, ולבסוף כ' אבל מי שאינו יוכל לשוט במים מיד נטרדים ויורדים למעמקי מים ראוי' להיות זה כשיעור שב"א משערי' עכ"ל, ובס' בית מאיר כתב דלפ"ז תורת כ"א בידו כ"א משער לפי אומדן דעתו אחת והניח בצ"ע, והב"ח בתשו' סי' ע"ט כתב בפשיטו' כיון ששהה עליו שעה שהה יותר משיעור י"נ, ולולי שאיני כדי הי' נ"ל להכריע בודאי מצד השכל ע"פ רוב לא יוכל לחיות תחת המים יותר משעה וגם פחות משעה החוש מעיד, וכפשוט' של הב"ח ושלא יהי' תורת כ"א בידו ראוי' לקצוב כמו שעה אחת אבל יוכל להיות באפשרי שיחי' יותר תחת המים כמו אלו ששטים תחת המים, והם אומני' ולמודי' ומורגלי', בכך ומהרי"ט כ' שאין למידין מהם שהרגילו עצמם בכך וידועים לכלכל רוחם עיין במתק דבריו

אבל עכ"פ אפשר במקרה גם מי שלא למד ומורגל בכך שיח' תחת המים זמן יותר משעה אבל מעוטי הוא והא דבתו של ר"נ שאמר שעה ראשונה ושני' שלום היינו כיון שידע בעצמו שלא תטבע במים כדאמר שעה ג' כבר עלתה וסמך על נס שלא בטבע וכן הי' אלא שבשעה ראשונה ושני' אמר שלא צריך לנס, שלא בטבע העולם דא"א כלל רק בנס אלא שהוכל לחיות בטבע והוא מן המיעוט וא"צ לנס, אבל בשעה ג' א"א באופן שבעולם רק ע"פ נס ואמר כבר יצאה וא"צ לדחוק כלל כמו שנדחק המרי"ט, ולפ"ז זה י"ל בודאי לכתחילה לא תנשא במשיל"ס ולא באל"ס בשהה פחות משתי שעות ושעה חלק מכ"ד מן היום דחיישי' למעוטי בחומרא דא"א, אבל אם נשאת ל"ת אפילו במים שאל"ס, ולפ"ז י"ל גם הריב"ש שכ' בסי' שע"ז דצריך ב' ג' שעות לא פלוג עם הב"ח בסברא ואומדנא דשיעור י"נ ע"פ הרוב לכל היותר כשעה חדא ואפשר פחות ממנו, ולהמעין בריב"ש דלא כ' דבר זה דג' שעות במכווין להורות דין שיעור י"נ דא"כ היה מפרש ומבאר דבריו היטיב ולא נשאר בו ספק אלא דרך אגב ואיידי כ' שם כדשקיל וטרי אם מים מתפח תפח אחר ששהה ג' ימים במים דוקא כ' דלא צריך שידע שהי' במים ג' ימים אחר כלות ג' שעות משנפל, וי"ל שפיר דס"ל דגם בפחות משיעור זה לא תצא אלא דלהנשא לכתחילה כ' כן, וכמ"ש כנ"ל להשוות הדיעות ע"ד נכון מאד להלכה לולי שאיני כדי

ומעתה בנידן שלנו שעמד עליו שעה אין חשש דאורייתא לכ"ע ובצירף דעת הגאוני' בתשובותי' דהיכא שנמצא אחד מת נדון כמים שאל"ס דאם נשאת ל"ת ויוכל לסמוך בנידן שלנו לפענ"ד ועיין

אלא דחוכך אני לחוש להיות בג"ע נזכר לאחר זמן מיעוט ראה שצף ע"פ המים ושוב לא ראוהו א"כ חסר מן השעה שהיה תחת המים כשצף ע"פ המים ולא מפורש קוצב שצף ע"פ המים, וגם לשון זמן קצר לא ידעתי אם רביעית שעה אחר שנטבע אם פחות או יותר, וכיון שהיה הפסק בין השעה שוב אין מצרפי', כיון שנח מעט ע"פ המים ושאב אויר וחזר אח"כ למים פנים חדשות באה לכאן וזה פשוט, וגם מסופקני בלשון הג"ע שצף ע"פ המים ושוב לא ראוהו אם אחר שצף נתכסה שנית תחת המים ולא ראוהו או מפני שצף מרחוק מראות עיניו ולכן לא ראהו וא"כ, נפלו כל ההתירום הללו מאחר שצף רחוק ע"פ המים א"כ בודאי חשש דאוריי' הוי ששם פלטוהו המים על היבשה מאחר שכבר ראינו שצף ע"ג עד שלא יוכל לראותו, ולכן אם אנו רוצים לסמוך על ההתירי' הללו צריכים אנו לברר תחילה דברי העד שיפרש שיחתו באר היטיב, ואולי כבר הגיד כל הצורך לפר"מ ני' אלא שקיצור בלשון הג"ע, ולא ביאר לנו כל הצורך

והנה אחר אריכת דברינו אלו גם אם יצאנו מחשש דאוריי', להתיר העגונה לכתחילה צריכי' אנו למה שחידשו לנו גדולי האחרוני' אבן העוזר שבסוף באר היטב ונוב"י קמא סי' מ"ג דבמים שאל"ס סמכי' אסימני' ופ"מ ני' כמעט סמך ע"ז ראשו ורובו וספר נטע שעשועים שהביא כמה פעמים איני תחת ידי ומעולם לא שמעתיו ולא ידעתיו ופר"מ הזכיר שבספר הנ"ל מביא תשו' זכרון יוסף שגם הוא הסכים לזה, ונזכרתי לעיין שם, ואחר שומת עין על כל הנ"ל קשה עלי לסמוך ע"ז כאשר אבאר

הנה הפ"י גיטין כ"ב העלה שם דאפי' בדרבנן לא סמכי' אסי' והטעם דחששו אולי נבוא לסמוך באותו סימן במקום דאיכא חשש דאוריי' כגון היכא שידע בודאי שנאבד עוד גם יב"ש, ובאמת ראיותיו שם אינם חזקות כ"כ דממקומו אין הכרח כ"כ כמו שהרגיש בעצמו, ומהא דאין דמייתי הש"ס מאין מעידין וכו' ג"כ יש לדחוק בקל דש"ס אזיל להך לשנא בבכורות דעל א' מדאוריי' לא סמכו וכן נקטו הפוסקים הך לישנא לעיקר ובסוגי' הארכתי ע"ד פלפול ואכ"מ, הנה כבר עמד הפ"י על חקירה זו ודעתו נוטה להחמיר משום חשש דנסמוך בדאורייתא על סי', והגאון א"ע כ' דמשמע לי' מרש"י ב"מ דכ' סימן דרבנן ולא סמכי' באיסור א"א דאורייתא משמע בדרבנן סמכי' להנ"ל אין ראי' משם דבוודאי באיסור שעיקרו דרבנן ואין לבוא לאיסור דאורייתא סמכי' אבל באיסור א"א דבעצמותי דאורייתא גם באופן