כתב סופר אבן העזר סה

מצאוהו אך מצאו במים בגד צמר הנקרא גובע עם ההוט והכירו בטב"ע שהוא של אלי' הנ"ל

שוב אמרו שני אנשים הנ"ל ונלוה עליהם ר' משה צבי ב"ה אליקום כי בשלוש שבועות לאחר שנשמע קול נפילת האיש הנ"ל למים באו ערלים מכפר הנ"ל ואמרו שמצאו איש יהודי מת במים והלכו לשם ומצאוהו בתוך תחום כפר הנ"ל ומצאוהו על היבשה ובפרצוף פניו לא הכרוהו כי הי' פניו וגופו נפוח מאוד רק ע"י שערותיו ראשו וזקנו שהי' געלבליך וגם הכירו בט"ע בגדיו דהיינו וועסטיל וארבע כנפות האלס טיכל

ושאלו לאשה הנ"ל על סימניו ואמרה שהמכנסים שקורין גאטיעס: איזט איינע געזיימט געוועזען אונד דיא אנדערע וואר ניכט געזיימט רק געשטעפט בדקו וכן הי', עוד העיד כה"ר משה צבי שאשה אמרה: ווייל דער ריקען פאן דער וועסטע וואר צערריססען האט זיא איינען פלעק פאן גראבער הויזליינוואנד געלעגט, וגם אמרה אשה ווייל דיא האנדבעזעטצליך האבען זיך אנגעפאנגען צו רייסען האט זיא איינעס איינגעזיימט ובעבור זה איזט איין האנדבעזעטציל קירצער פאן דען אנדעקן, ומצאו כזה

ושוב בא ר' יעקב קאפעל ב"ה אליעזר והעיד שכאשר בא ומצאו על היבשה הכירו בפרצוף פנים ווייל ער וואר נאך ווייס ניכט פערבלאזט, כל הנ"ל העידו העדים כדת

עוד אמרו האנשים שלא נחסר בכפר ההוא שום יהודי וגם לא נשמע בימים ההם שום אחד שנטבע בסביבותיו

תשובה כח

השמים שפעת ברכות יערופו, אף בל יחליפו, אל כהן שדעתו יפה סכינא חריפא ידידי הרב המאור הגדול חרוץ ובקי המפורסים מעוז ומגדול כש"ת מהור' חיים משה כהכא ני' אבדק"ק סוניש יע"א

מע"י אצבעותיו מגלה עפה מזה ומזה כתובה בעסק עגונא דאתתא הגיעני בשבוע העבר, והיות כי כעת אני פנוי מעט מעול התלמידים המבקשים תפקידם יום יום ועוסקים בתורה שמתי עיוני בשבוע זו בשריותא דעלובתא דא חפשתי חפש מחופש להתיר מחבלי העיגון, ולא אלך דרך ארוכה, ע"ד פלפול בנין וסתירה כי הזמן יקר וחבילות טרדות נועדו עלי מכל צד, ולא אכתוב רק הצורך לענינינו, ומד' אשאל בתפילה קצרה: חננו מאתך דעה בינה והשכל בהלכה ברורה

תחלה נשית פנינו אם יש כאן חשש דאוריית' אחר שראה עד כשר שנפל במים, ועמד עליו כשעה חדא, או כבר יצאנו מידי דאוריית, ואין כאן רק איסור דרבנן שאם נשאת לא תצא כדין כל מים שאל"ס

הנה ביבמות קכ"א לא מבואר דצריך שישהה עד שתצא נפשו רק במים שיש להם סוף אבל באל"ס לא מפורש וכ"כ בכ"מ פרק י"ג מגירושין הלכ' י"ט ד"ה עד אחד וכ' דל"א דצריך לעמוד עליו אלא במים שיל"ס וכן ברמב"ם אינו מפורש אלא במשיל"ס אלא הב"י הביא תשוב' רשב"א המיוחסת סי שכ' דלעולם צריך שיעמוד עליו שיעור שת"נ, וכ"כ הריב"ש סי' שע"ט, וראי' דדהו ממתני' דגיטין פ"ז ג' דברים אמר ראב"פ וח' מהם ספינה שאבדה בים וס"ל שאם נשאת תצא וע"כ משום דלא שהה עד שתצא נפשו

ולדידי ראי' זו צ"ע די"ל דוקא התם שנשברה ספינה בים ומצוים כמה קרשים ודפים שיכול להציל ולשינו על א' מהם חשש זה קרוב ומצוי וכ"כ הרמב"ן בתשו' המיוחס' שם וז"ל ואם אינו מעיד אלא שנשברה ספינה בלבד זה אינו כלום ואפי' נשאת תצא כי שמא ניצול ע"ג עץ או קורה דדרך שניצולין הרבה בזה עכ"ל הצריך, מהנראה דחשש זה קרוב מאד ולא כמ"ש הריב"ש דרובם למיתה בספינה שאבדה, אלא דרובם עכ"פ מצוי' מאוד שנצולו, אבל בטבע א' במים שאל"ס ואין דף מצוי' לו מנ"ל דשכיח שיוצל, ועיין תוס' יבמות שם ע"ב שכ' דחיישי' לגלי או שמצא דף ואינו דרך נס אבל בודאי אינו מצוי' וא"כ אינו דומה כלל להא דאבדה ספינה ונשברה, וצלע"ג ובחילוק זה שכתבנו בין אבדה ספינה ונשברה למי שנפל במים נ"ל להבין בש"ס יבמות שם דמביא תרי מעשות מעשי דר"ג שאמר ע"א וכו' וראיתי ספינה א' שנשברה וכו' ואמר כמה גדולי דברי חז"ל שאמרו מים שאל"ס אסורה ואח"כ מביא עוד מעשה דאמר ר"ע פ"א וכו' בספינה שמוטרפת בים וכו ויש להקשות על ר"ע הלא כבר מעשה חזי בדידי' שניכול וכבר עמד על דברי חז"ל שחשו בהצלה במים שאל"ס ולמה אמר שני' כמה גדולי' דברי חז"ל, ודוחק כי מעשה שני' הי' קודם למעשה ראשון דלמה הקדימו הש"ס, וגם יש לדקדק דבמעשה ראשון אמר ר"ג כמה גדולי' דברי חז"ל שאמרו מים כ שאל"ס אסורה ולא אמרו אשתו אסורה ובמעשה שני כמה גדולי' וכו' שאמרו אשתו אסורה, ועוד יש להבין שם, ולמ"ש א"ש דמעשה דר"ג הי' בספינה שנשברה וניצול ר"ע ע"י דף כדאמר דף ספינה נזדמן לי א"כ מזה אין ראי' כ"כ דבמי שנפל למים ואין דף מצוי' לפניו לחוש אולי דף נזדמן שזה לא שכיח, ור"ע הי' ניצול ע"י דף שהי' לפניו שנשברה הספינה ונ"ל דבאמת לא אמר ר"ג כמה גדולי' דברי חז"ל משאל"ס אשתו אסורה אלא באבדה ספינה בים שנותנים עליו חומרי חיי' למתי' דהצלתם אינו רחוקה כ"כ וחיישי' שמא יצא במק"א רחוק ממלא עיני הרואה ולאו דוקא להנשא אסורה משום חומרא דא"א אלא אפי' בתרומה לא תאכל, ולכן ל"א אשתו היינו הנוגע לאישות אלא אסרוה לכל דבר שיש בו נפקותא לענין שנותני' עליו חומרא חיים, ואם נאמר דר"ג אמר כמה גדולי' וכו' שאמרו מים שאל"ס אסורה גם בנפל למים י"ל כיון דעכ"פ נראה שאפשר להנצל ע"י דף שוב חששו משום חומרא דא"א אפי' באין דף מצוי' הגם דאינו מצוי' מ"מ אין מוכרח כ"כ אבל במעשה שני דניצל ע"י גל שאמר גל טרדני מחבירו לחבירו ולא ניצל ע"י דף וחזי' דאפשר להנצל ע"י גל בהצלה זו ליכא חילוק בין אבדה ספינה או לא כיון שלא ניצול ע"י דף אלא ע"י גל, וע"ז הדר ר"ע כמה גדולי' דברי חז"ל שחששו לחשש גלים אשפלוהו הגם שהוא רחוק כיון שישנו במציאות ומעשה שני מוכרעת יותר, ודייק אשתו אסורה דוקא באיסור א"א חששו משום חומרא כנ"ל ועיי"ש

והנה לפמ"ש ראי' ממתני' דגטין שהביא רמב"ן וריב"ש אינה מכרעת וסברה למה צריך שהי' עד שת"נ במים שאל"ס אינה נודעת כבר נתקשה בס' בית מאיר כיון שאל"ס ונפל במקום שקשה מרחוק להנצל שיהוי' זו לא מעלה ולא מוריד, וכ' וצריך לדחוק דבמקום שנפל בקל יותר שיעלה ודוחק, ועכ"פ בלא ראי' מהכי תיתי לומר כן וצ"ע

והנה בתשוב' הגאון מה"ר בצלאל אשכנזי סי' כ"א והביא דבריו בק"ע סי' רמ"ז כ' דלרמב"ם בפי' המשניות בגיטין וכן בפי' ר"ח ספינה שאבדה שגוף הספינה קיימת ולא נשאר לה משוטת ולא עוגון שינהגו משמע שאם מעידום שנשברה הם בחזקת מתים מן התורה ואין צריך לשהות עליהם עד כדי שת"כ עיי"ש ולפי דבריו אפי' בנשברה ספינה בים דדפים מצוי' מ"מ א"צ שיהוי' בכדי שתצא נפשו, מכ"ש בנפל למים ונטבע שא"צ, ומ"מ א"ש מ"ש לעיל בהנהו תרי מעשות דמ"מ איכא סברא יותר לחוש בנשארה הספינה מבשאם לא נשברה שנחוש שגל או דף נמצא לו, וזה שהוסיף ר"ע על ר"ג וא"ש

וראיתי למהרח"ש בק"ע שהביא שיט' הרמב"ן ותשוב' הגאון מהור' בצלאל כ' אמנם ראיתי להרבה מפרשי' שהסכימו ל לדברי רמב"ן בתשובה דהא רש"י פי' המוטרפת שלא נטבע משמע סיפא בשנטבע, והרא"ש גרס בהדי' בסיפא שנטבע וכ"כ הטור בסי' וכ"כ רבי' ירוחם, וכן נראה מדברי הריא"ז, ומעתה יראה דאפושי פלוגת' לא מפשינן, י"ל דגם הרמב"ם ס"ל כותי' אלא מפני דקתני ספינה שאבדה ולא טבעה נראה לו לרמב"ם לפרש שהספינה קיימ' אלא שנשברה משוטי' ומתני' לרבות' נקיט שאבדה דאפי' אבדה לבד כה"ג נותני' עליו חומרי מתי' ג"כ אבל ה"ה בטבעה ונשברה נותני' עליו חומרי חיים מדאורייתא אלו דבריו ז"ל

והנה מ"ש דרבו המפרשי' דס"ל בתשובה המיוחסת מדמפרשי' אבדה שנשברה, לפמ"ש עדיין אין ראי' דס"ל דבכל נטבע במים שאל"ס צריך שהי' עשת"נ, די"ל דוקא בטבע ספינה ונשבר' שדפים מצוי' והצלה שכיח משא"כ במי שנפל במים ונטבע במים שאל"ס מנ"ל דס"ל כתשוב' הנ"ל, אלא דלפ"ז יהי' ג' שיטת דלרשב"א בתשוב' וריב"ש בכל מים שאל"ס צריך שהי' ולרש"י ורא"ש טו"ר ור"י דוקא בספינה שנשברה ולרמב"ם דוקא בספינה קיימת, ולכן הטוב טוב לנו להשוות השיט' וכיון שאינו מפורש ברמב"ם דס"ל דלא צריך שהי' כדי שת"כ מה"ת לנו לעשות פלוגתא בדין זה טוב לנו לומר דגם להרמב"ם הדין כן ולשון מתני' משמע לי' שלא נשברה אלא משוטי' ומתני' לרבותא דנותני' עליו חומרי מחיים נקוט אבדה כמ"ש המרח"ש ועוד י"ל משום סיומא דמתניתן דגם לענין תרומה נותני' עליו חומרי מחיים ומתי', י"ל דוקא באבדה ועדיין קיימת חוששי' כ"כ ולא בנשברה דעדיף ל"ח כ"כ ובפרט אי תרומה בזמה"ז דרבנן, אבל בחומרי א"א מחמרינ' אפי' בנשברה כנ"ל

והנה הנוב"י קמא סי' מ"ג העלה מתוך פלפולו היכא שנמצא א' מת על שפת הנהר פסקא לי' חזקת חי וגם בלא שהה שיעור י"נ רק לכתחילה לא תנשא כמים שאל"ס, וכ"כ עוד בתשוב' אח"כ, וכבר הארכתי במק"א דאין סברתו נכונה בעיני דאין לנו לדין על חזקת חי אלא על זה שאנו דנום עליו ואטו אם נמצא אחד מת פסקא לי חיותא דכ"ע, הלא אנו יודעים בברור שבכל יום ויום מתים כמה וכמה ואנו לא לנו לדון אלא ע"ז שאנו יודעים ומכירים אותו ואנו דנום עליו לאוקמי' בחזקת חי וכן בתרי ותרי דכל א' באה בפני עצמו ומעידה שאחת בודאי יצאה מחזק' כ"א שבא לפנינו מעמידי' על חזקת כשרות, וכן בשני שבילי', ויעיין סברא זו בר"ן