כתב סופר אבן העזר סד

שכבר זכה לו השליח וא"י לחזור בו ולפי שיטת רש"י בדף י"ג שכ' תוס' לעיל ט' דרש"י חזר בו א"ש מ"ש שם י"ג כמ"ש הקצה"ח, אבל לפי שיטת רש"י בד' ט' לא א"ש מ"ש שם וצ"ע

ונחזור לשיטת הרמב"ם דהראני לדעת כי ס"ל דגט לאח"מ ע"י שליח אינו גט מדאוריית' מדכ' פ"ז הלכ' כ"ט דאם נודע שמת אינו גט והוכחנו דבר זה מסוגי' ש"ס גיטין כ"ח, וע"פ הדברים האלו א"ש מ"ש הרמב"ם שם דאם הי' גט ביד השליח א' מהם לא יתן לאשתו, קמ"ל טובא דהו"א דלאח"מ ע"י שליח כשר מדאוריית' וליכא רק משום שלא יאמרו יש גט לאח"מ וזה דוקא כשנודע שמת אבל כאן לא נודע יאמרו דקים להו דלא מת ועוד משום עגונא במקום יבום וא"י היכן הוא לא החמירו משום שמא יאמרו, ובעגונא אמרו להקל ולא להחמיר, קמ"ל הרמב"ם דלא יתן וכ' דאם נתן הוי ספק מגורשת מדאוריית', ואם נודע שמת קודם נתינה אינו גט מדאוריית' דאין גט אפי' ע"י שליח לאח"מ מדאוריית' לכן לא יתן לה אפי' במקום עגון, אבל במקום שהיבם לפנינו ואפשר בגט וחליצה פשיטא דיתן גט וחליצה וממ"נ מותרת, ודברי הרמב"ם מקושרי' ומזוקקי' בעזה"י, וגם כוונת הה"מ לא הי' שיחזיקו אותה גרושה במקום חליצה אלא להחזיק' גרושה בלי חליצה ורבותא רבתא אשמעינן כדכתיבנא

אלא דכ"ז לא יועיל לנו בשיטת המחבר ברמב"ם סי' קכ"א דל"מ אם נתנו לה קודם שהבריא רק בידו ולשיטת המחבר אין הו"א שיהי גט לאח"מ ע"י שליח מהני מדאוריית' ע"כ צריכי' אנו לומר מ"ש הרמב"ם פ"ז דאם יש גט ביד השליח לא יתן לאשתו דקמ"ל דאפי' אם היבם לפנינו לא יתן לה וע"כ לנו לומר משום א' מן הטעמי' שנתנו בתשובת מהרי"ט שמא תנשא בלי חליצה ואם נקדים חליצה שמא תנשא בלי גט, או משום דאיכא דשמע בגט ולא שמע בחליצה או איפכא

והנה בנוב"י תנינ' אה"ע סי' קל"ד כ' היכא דרובא למיתא ליכא חשש שמא תנשא בלי חליצה כיון דרובם למיתה לא תקיל ראש לסמוך שהוא חי, והוכיח כן מדלא כ' הרמב"ם גבי גוסס שלא יתן לה כמ"ש בהלכ' כ"ט מוכח דוקא היכא דאיכא ספק השקול חיישי', והנה מלבד כי מ"ש לחלק בין רובם למיתה ולספק לא מסתבר אם לא נחוש שתנשא באיסור או תשכח מה שאמרו לה ב"ד מה לי ספק או רוב גם בספק אין לה מקום להתיר מעצמה מספק, זאת לא זאת הרי המחבר בסי' קמ"א גם בגוסס כ' דלא יתן לה ודבריו ז"ל תמוהי' במח"כ, והנ"ל בישוב הא דלא כתב הרמב"ם בגוסס דין זה דלא יתן לה ונילף ממנו על המאוחר במ"ש בהלכ' כ"ט, דהה"נ דלא יתן לה, נ"ל לרבותא קמ"ל בהלכ' כ"ט ונלמוד מקו"ח בגוסס, ומגוסס לא נדע בספינה המטורפת וכיוצא בו שבהלכה כ"ד, דבגוסס אם תחלוץ תחלה יש לחוש שתנשא בלא גט ויש חשש איסור חמור דא"א ואם יתן הגט תחילה דליכא איסור חמור כ"כ ביבמה לשוק מ"מ הא רוב גוסס למיתה ואם תנשא בלא חליצה קרוב שתעבור באיסור יבמה לשוק לכן לא יתן הגט עם חליצה דבכל א' שתקדמ' איכא למיחוש ואין למדי' ממנו בספק השקול חי או מת כמו בהלכ' כ"ט דאפשר להקדי' הגט וליכא רק שמא תנשא בלא חליצה הא באיסור דלא חמיר כאיסור דא"א ובספק השקול לא מחמרי' כ"כ קמ"ל הרמב"ם גם בא' מאלו לא יתן גם אם יקדים הגט לא חוששין לאיסור יבמה לשוק, ולכן כ' זה בהלכ' כ"ט וסמך דנדע מכ"ש בגוסס, והמחבר דייק וכ' מפורש בשניהם לא יתן ולא רצה לסמוך דנילוף גוסס מכ"ש וחש להאריך ולפרש בכ"א דלא יתן וא"ש עיין

ולדינ' כיון דהמחבר לא נמצא לו חבר מא' בחוברי חבר לחוש לכ"ז אלא הרמב"ם ומכח דיוק ברמב"ם מדהוצרך לומר דלא יתן ש"מ אפי' אם תחלוץ, וכ"ז להמחבר לשיטתו בשיטת הרמב"ם בסי' קכ"ב אבל ח"מ וב"ש ופר"ח כולם שווי' דעיקר, כשיט' הרמב"ם דלא כמ"ש הב"י ומחבר בשיטתו אלא דס"ל דכיון דשלוחו כמותו אפילו הוא בשעת נתינה אינו ראוי לנתינה מהני מדאוריי', ויש הו"א רבתא דה"ה לאח"מ ע"י שליח דמהני וטובא קמ"ל הרמב"ם אם יש גט ביד השליח לא יתן אפי' במקום דאין ידוע איה מקום היבם, ומנ"ל לחדש חדשות בהרמב"ם וסתמא כפירוש' שפרשנו, ממילא ליתא ג"כ למה שכתב המחבר בסי' קמ"א דלא יתן ולשיטתו אפי' גט וחליצה לא יתן כיון דהא דסי' קכ"ג ליתא הא נמי ליתא כי תלי' זה בזה והבן, והיתה לבאר לפי פירושינו בכונת הרמב"ם הא דלא כ' הרמב"ם בגוסס דלא יתן ונדע ה"ה בכל אלו בהלכ' כ"ט, י"ל דבאלו רבותא יותר בגוסס דרוב גוסס למיתה ויש לחוש יותר שלא יאמרו יש גט לאח"מ מבאלו דספק השקול הוא רחוק לחוש שיאמרו יש גט לאח"מ שיודעים דחי הוא קמ"ל באלו לא יתן דל"מ לאח"מ וה"ה וכ"ש בגוסס

ונבוא לדינא בכדון שלנו דיש להתיר אשה זו ע"י גט וחליצה, מ"מ מהיו' טוב לצאת ידי שיט' המחבר דס"ל גט וחליצה לא יתן לכן יקדי' תחלה החליצה להיות כי שרי' בלא גט לפענ"ד ע"פ העידות שמת בעלה וא"א צריכי' גט רק ליתר שאת ושלא לצטרך לקולא שהקילו בעגונא א"כ אם נקדים החליצה שצריכה בודאי שוב אין לחוש שתנשא בלא גט ע"פ סברא שלא יתן לה השליח כולי האי הא לעיקר הדין מותר' בלא גט, אבל כשנקדים הגט יש לחוש שתנשא בלא חליצה ומתוך דברינו הניתני' למעלה בישוב לפי שיטת המחבר ברמב"ם הא דלא כ' הרמב"ם בגוסס כן והוסיף המחבר וכ' משו' דס"ל בטעמא דרמב"ם שמא תנשא בלא חליצה או איפכא מזה מוכח דהמחבר אחז בטעם זה ובנדון שלנו אם נקדים החליצה יצאנו ידי שיטת המחבר די חובתינו והא דכ' המחבר כן בגוסס הגם דרוב גוסס למיתה ואפשר שתחלוץ תחלה וליכא חשש שמא תנשא בלא גט הא רוב גוסס למיתה וכעין שכתבתי בנדון שלנו, אלא דבלא"ה צ"ע למה לנו לגט כלל כיון דרוב גוססי' למיתה וכ' הב"ש סי' י"ז ס"ק כ"ד בסופו שמעידי' על הגוסס אחר ג' ימים ומותרת להנשא, א"כ בהניחו גוסס אחר ג"י א"צ אלא חליצה וכן קשה ממ"ש הרמב"ם מגוסס אע"פ שנתן לה הוי ספק, וכ' הה"מ נ"מ במקום יבום הא בחליצה לבד סגי וא"צ לגט כלל ובודאי לאו מגורשת מזה מוכח כמ"ש הג"מ שם ומביא בשם כמה גדולי אחרונים דרוב גוססי' למיתה לאו רוב הוא וצ"ל הא דש"ס גיטין כ"ח רוב גוססי' למיתה וכן בכמה מקומו' בש"ס, היינו לאפוקא דליכא חזקת חי דאתרע ע"י רוב גרוע דרובם למיתה ומשוה לי' ספק, והא"ש דצריך כאן גט וחליצה ולשיטת המחבר גם גט וחליצה לכתחלה לא דאם יקדים חליצה יש לחוש שתנשא בלא גט דמידי ספקא לא נפקא אבל בנדון שלנו א"ש כדכתבכו

ולצאת ידי חשש שבמהרי"ט ס' ק"ד משום איכא דשמע בהא כבש"ס קדושין כבר בארנו דטעם זה ליתא היכא דגט וחליצה בב"א ובקידושין א"א לחלוץ עד שתגדיל משא"כ בנדון שלנו שאפשר לכן טוב שתהי' חליצה ואח"כ הגט ביום ובמושב ב"ד או בזא"ז, ועוד י"ל די"ל כיון שדבר זה שתהי' אשה צריכה גט וחליצה מיבמה מילת' דתמוה הוא דלא שכיח תמי' כזו ומדכר דכיר' ואין לחוש לשמע בגט ולא בחליצה או אפכא כי מפרסמי' בחוצו' מלתא דתמו' כזו משא"כ בשל קידושי' גט למאמרו וחליצה לזיקתו לאו מלתא דתמו' דל"ש כ"כ הוא ולא תמו' כדי דמדכר ומדכרי אינשי, נוסף לזה נשביע אותה שלא תנשא רק בשני' יחד אחר הגט וחליצה, ולא יקדש הוא אותה, ועיין נוב"י תני' סימן קל"ד ובזה יצאנו רוב ככל החששו' בטח, והה"ג י"נ אבד"ק דעש ני' דהוא מרא דעובדא ומענת כבודך אשר עשה אותך ליועץ נאמן וצורף לפתוח כחא דהיתירא יסכימו למטינא שיבא מכשורי וד' יוציאני מכלל ספיקות ויפתח לנו שערי תורה בהלכה ברורות

הכ"ד דודך אוה"נ חותם בברכה צלח ורכב ע"ד אמת וענית צדק להחזיק כל בדק וחותם באהבה פה מרחץ מיידלינג כאור בוקר ליום ג' לסדר את הברכה אשר תשמעון תזכור לטוב לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: העתקת גביית עדות

ידעתי אדוני ידעתי כי המון טרדותיו רבו הא במילי דמתא עיר ואם בישראל והא להו לתלמידים העומדים על הפקודי' לשאוב ממעין הישוע' מים חיים ונאמני' כן ירבה, אולם בשערי דמעות אשה עגונא הנעצבת באתי לשחר פני הדר"ג ני' שישים עיניו הקדושי' לעיין בענינה אולי המצא תמצא מזור ותעלה ליגונה ובפרט כ' עלמה היא והרבה ילדות עושה, אי לזאת ראינו כי רבותינו הקדושי' בכל דור ודור שקדו על תקנת בנות ישראל להתיר חבלה

ואימא איזו אשה אחת מ' פיגא בת כ"ה אברהם אשת ר' אלי' ב"ה דוד מהעכטניא הסמוך לפ"ק באתה לחלוץ ליבמה אשר אחר כמה שנים מצאה אותו כי הרחיק גדוד ממנה ושאלתי אותה על מיתת בעלה ואמרה שנטבע בנהר טייז ומצאוהו וקברוהו, ואמרתי לה כתר לי זעיר אחותי עדי אגבה עדים על הדבר

וכי הוא זה: בפנינו ב"ד הח"מ בא ה"ה הבחור שלמה ארי' ב"ה זאב והעיד: דאס איך וואר אין דער מיהלע נאך פסח שנת תר"ט לפ"ק איזט דער ר' אלי' אויך אויס דער מיהלע געגאנגען, אונד איזט אין דער טייז אריין געפאללען אין איין קורצער צייט האט איהם געזעהען אויף שוויממען ואח"כ לא ראוהו ועמד שם יותר משעה אחת על שפת הנהר ועד שני שעות לא הגיעו ולא ראוהו שעלה מן המים, וגם אמר שבעודני עמד על שפת הנהר שלח להודיע לאשה פיגא הנ"ל שבעלה נטבע ובאתה אשה פיגא הנ"ל עם עוד אשה אחת מ' רבקה על שפת הנהר ואמר להם שנטבע ר' אלי' הנ"ל, ואח"כ הלך לו ר' שלמה ארי' ולא נודע לו מה נעשה עם הנטבע הנ"ל

ושוב העידה אשה אחת מ' שינדל שכאר שמעה קול רעש מהערלים שנטבע ר' אלי' רצתה והודיע לשני אנשים לה"ה ר' גרשון ב"ה יהודא ולר' יעקב בן ה"ר זאב, ובאו שני אנשים הנ"ל והעידו שרצו על שפת הנהר כשעה חדא שבקשו ולא ראוהו ואח"כ הלכו לביתם ושהו כשליש שעה שלחו לבקשו ובקשו אותו כשלוש שעות ולא