כתב סופר אבן העזר סב

דבר וגם אין מי שיאמר קים לי שהוא קטן אינו דומה ואין לחדש ולהוסיף חומרא מעצמינו ולעניות דעתי הדברים ברורים

ובנדון שלנו שנבדק בשעת הגדה א"צ לכל זה, ואגב להתלמד למק"א עיינתי מעט רגע בזה, ועכ"פ עדותו של כה"ר יש בו תועלת דחזי לצרופי כמ"ש ומ"ש פר"מ ני' משמי' די"ל הגאון מיארמוטה ני' לפרש דברי האורח שאמר לו שכבר גירש פשוט שאין בזה לסתור עדותו דמתפרש בקל כונתו של הבעל המגיד לו כי ע"פ דינם דחקוהו לגרש וע"כ כונתו לפי דיניהם דע"פ דינינו לא מועיל גט בע"כ ע"י נכרי מדעת עצמם וע"כ כונתו כהנ"ל והאורח השומע לא הבין בטוב ולא דייק בכוונת דבריו וגם לא רמי' עלי' בשעת שמיע' לדייק כ"כ בסיפורי דבריו ואין מן הצורך להאריך, והיטיב לראות בח"ס סי' ע"א, בהא סלקי' לפי קלישות דעתי אתתא דא אשת יעקב גראסמאנן ממיקלאש שרי' להתנסבא לכל גבר דתתצביין, ומ"מ לא בעינא שיסמוך עלי עד שיציע דברינו לפני י"נ הרב הגאון הצדיק מהו' דוד ני' אבדק"ק יארמוטה שהוא מרא דעובדא בג"ע וקרוב למקום שנמצא החלל ואם יסכים אתנו או מטעמי' דידי' או דידי למטתא שיבא מכשורי ומהיות טוב אם יסכים עוד רב מובהק מפורסם גדול ליהודים אתנו, וד' אתנו להצילנו ממכשול כאשר הי' עם אבותינו, הכ"ד חלוש המזג מצפה לישוע' השי"ת ידידו, פה מרחץ באדען ד' כ"ז מ"א תרכ"ו לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה כח

שמואל בקוראי שמו מתהלך בתומו, צדק לפניו יהלך ה"ה תלמידי צמידי חביבי ב"א הרב הוותיק המאוה"ג מורג חרוץ בע"פ כש"ת מו"ה שמואל עהרענפעלד ני', אבדק"ק בעטלען יע"א

נעימות ימינך קבלתי בש"ק העבר וקראתי לשבת עונג בראותי מתוכו מבריאת גופך ושלותך יושב אתה באוהל תורה עם תלמידים המקשיבים כן יעזרך ה' ויאמצך לתורתו ועבודתו כאות נפשך היפה וזכות אבותינו הקדושים זצ"ל יעמוד לימין צדקך תמיד

והנה נפשך היפה בשאלתך לחוות לך דעה גם אנכי בעגונא דאתתא אשר שלח הה"ג הצדיק י"נ אבדק"ק דעעש ני' לשום עין עיונך, הלא ידעתי בני כי פה אני עוסק ובא במרחצאות וקשה עלי העיון גם אין אתי פה ספרים כפי הצורך כ"ש בענין חמור כזה, ונוסף על זה טרידנא כה"ג בדברים העומדים ברומו של עולם וללחום מלחמת ה' שערה כידוע, ובכ"ז לעשות רצונך חפצתי ושלא לעבור על בל תגרע מאחרי' אשר הצרכתי לדחוק עצמי להשיב פה להלכה ולמעשה קדמו עיני אשמורות ותורה נקנה במעט שינה כי היום למלאכה מרובה בענין הנ"ל לעמוד על המשמר משמרת ה', לכן הנני בקוצר אומר כל האפשר במקום שאמרו להאריך בעסק עגונא דאתתא

והוא בעל מלחמה אחד קודם שיצא לצבא מסר ג"פ לשליח שיתן לאשתו כדמו"י ועכבו השליח ולא מסרו לאשתו, ובנתיים נשמע מעד אחד ישראל מסל"ת מפי נכרי שמת בשנה העברה בחולה קאלערא ר"ל וכן בא טאדטענשיין הנעתק מפנקס של שרי הצבא אשר ספרי מתים של כולם לפניהם, ומעלת תלמידי נ"י קצר בזה אם יש לסמוך על עדות שיין הנ"ל שפתח זקינו אבא מאוה"ג זצ"ל בכמה תשובות בכחא דהיתרא מפני שיש לנו להתירה ע"י גט שביד השליח וטוב לנו לסמוך על עדות כזה אלא שהאשה זקוקה ליבם וצריכה תרתי גט וחליצה וראו עיניך מה שכתב במהרי"ט חא"ע סי' ק"ג וק"ד והבאת לנו מעט צרי עד"פ מה שהעלתה מצודתך בעניין זה, והנה הנוגע לעדות שרי הצבא ע"פ ספרי מתים שלהם הנני שולח לך העתק מתשובה א' אשר כתבתי זה איזה שנים בארתי באר רחובות כל הצורך והמסתעף בעזה"י משם תראה דעתי עני' ללמוד ממנו במק"א

והיום באתי על העיון ע"ד היתר ע"י גט וחליצה, הנה מקור דבר זה שאין ליתן גט וחליצה להתיר אשה ממ"ר הוציאו מרמב"ם פרק ו' מהלכות גירושין הל' כ"ט ואם הי' גט של אחד מהם ביד שליח לא יתן לאשתו וכתב הה"מ משום שאין להחזיקה בגרושה על ספק, ובתשו' מהרי"ט סי' ק"ד ביאר שם כוונת הה"מ דאין לומר שלא להחזיקה בגרושה וודאי בלא חליצה פשיטא כיון דכ' הרמב"ם תחלה שנותני' עלי' חומרי חיי' וכו' מהיכא תיתא יתן לה הגט להחזיקה גרושה וודאי וגם מש"כ הרמב"ם אח"כ ואם נתן לה ה"ה ספק מגורשת פשיטא כיון שנותני' עלי' חומרי חיי' ומתי' פשיטא דס"מ היא, וביותר קשה סיומא של הרמב"ם ואם נתברר שמת הבעל קודם שיגיע הגט לידה אינו גט פשיטא כיון שנודע שמת אין גט לאח"מ וע"כ כוונת הרמב"ם שלא יתן השליח הגט לידה כדי שתחלוץ ג"כ ומותרת ממ"נ והיא הרבותא דקמ"ל וכ' טעמא מפני שאם נתן לה ה"ה ספק ויש לחוש לא' מן הטעמי' שיש לחוש ע"י גט וחליצה שאם נודע שמת יהי' הגט בטל אלו דבריו ז"ל, וחתרו למצוא טעם למה לא יתן לה ותחלוץ ג"כ יש שכ' שחששו אם יתן הגט תחלה שמא לא ירצה לחלוץ ותינשא בלא חליצה, ולחלוץ תחלה חיישי' שמא ימות השליח ותנשא בלא גט, ועל חשש זה מלבד שהוא רחוק מן הדעת לחוש כ"כ מביא מהרי"ט סי' ק"ג הרבה ראיות דלא חיישי' שתנשא באיסור או שתהי' מוטעת ועיקר הראי' מן הנדון דומה לזה והוא מן הש"ס קדושין מ"ה ע"א בנפלה לפני אחיו ליבם דכ' הר"י דחליצה בשתגדיל ולא חיישי' שבנתיים תנשא היא בלא חליצה משמע דל"ח להיא עצמה שתקלקל נפשה או יהי' אחרי' שאומרים לה שצריכה עוד דבר המתירה אבל חיישי' שם שיאמרו שאין קדושין תופסי' דהוא יקדש אחותה בנתיים ואין חליצתה מוכח' על הספק דחליצה לאח"ז הרבה כשתגדל ולא ידעו עדיין כי צריכה חליצה מספק ולכן צריכה ג"כ מיאון, ולתי' ר"י נ"ל פשוט דלק"מ מה שהקשו ראשונים מנערה אם עשה בה מאמר שצריכה גט וחליצה וליכא מיאון ול"ח, י"ל כה"ג באמת גט וחליצה במעמד א' בב"ד הרי חליצתה מוכח' עלי' וכיון שהוא מגרש בשביל מאמר דילי' וחליצה משום אחיו אחר כלות צ' יום מיום שמת אחיו מגרש וחולץ ביום אחד ונ"ל הר"ן דלא תי' כן על קושי' זו מנערה דעלמא וכ' כיון דלא אפשר משום דקשי' לי הלא אפשר שב"ד יפרסמו הדבר ע"י היכר זה שצריכה חליצה וע"ז מתרץ איכא דשמע בהאי גט ולא שמע בהא שב"ד מכריזין וכן איתא ביבמות לענין כרוז לכהונה, ועיין קדושי' פ"א ע"א לענין מלקין על היחוד, ומובן בזה מה שאמר הר"ן א"כ ניחוש דלא ישמעו במיאון וחליצה כולי האי ל"ח, וצ"ל דאיכא כעין ס"ס שמא ישמע בחליצה, ושמא ישמעו במיאון ורחוק, ולמ"ש א"ש דמיאון שהוא עם הגט, יחד לחוש משום היוצאי' שבנתיי' ולא ישמעו המיאון או לא ידקדקו ולא יאזינו להשמיע לאזנם דיבור של מיאון רק מה שעיניהם רואות מעשה הגט כולי האי ל"ח, אלא ממש"כ הר"ן עוד משמע קצת דלא נחית לחלק כהנ"ל ועיין

והנה בסי' ק"ד כ' לאמור ע"פ הר"ן הנ"ל דבנדון זה ספק חי ספק מת איכא למיחש בגט וחליצה שמא שמעו בגט ולא שמעו בחליצה וכשיקדש חלוצתו יאמרו שאין קדושי' תופסי' בה שסבורי' שהיא גרושת אחיו, ואיכא דשמע בחליצה וסבור' דמקדש חלוצתו דתופסי' בה קדושין ואם תקבל קדושין מאחר יאמרו אין קדושין תופסי' בה, ובסי' ק"ג מביא מהרי"ט עוד י"א דחוששי' לשומעי מחליצה לבד ושמא נשא אשה במק"א ויתירו אותה ע"י חליצה של זו, ומהרי"ט השיב שאין חוששין לכ"ז, ועוד לחוש שמא ישמעו מחליצה ולא ישמעו מן הגט לפי כל התירוצי' שנמצאו בראשונים שם על הקושי' דל"א שחליצה מברר דהגט מספק וכן הטעמי' שכתבו ל"ש בזה ולחשש איכא דשמע בהא זה דוקא היכא דאפשר לתקן, ולפמ"ש לעיל בלא"ה א"ש משום חשש איכא דשמע בהא ולא שמע מהא דוקא התם דחליצה לאחר זמן כשתגדיל ועל הכרזה לא, אבל היכא דאפשר בב"א ל"ח למי שראה הגט ולא החליצה או איפכא וכן בספק מת דנותני' גט וחליצה בב"א היינו אחר צ' יום מיום שיש חשש או יש עדות שאינה ברורה שמת שמשו"ה מצריכי' חליצה נותני' הגט וחליצה ביום א' ובמעמד א' וחליצה כשירה כיון שהוא תשעים יום אחר מיתת הבעל להך צד שמא מת ועולה ליבום ג"כ, ולהך צד שמא חי הרי מקבלת גיטה ולא תנשא לאחר עד צ' יום למאן דס"ל דמוני משעת נתינה ולמ"ד משעת כתיבה מותרת מיד אם כבר עברו צ' יום משעת כתיבה, ולמ"ד משעת נתינה אין זה עיכוב שלא תחלוץ באותו יום דהא אין אתה מצריכה לחליצה רק שמא מת שרי' לדידי' ליבם כיון שעבר צ' יום משמת, וליכא חשש של הי"א שבסי' י"ג, וממילא ג"כ ליתא לחשש שכ' המשיב בסי' ק"ד שמא יקדש אשת אחיו אם הגט והחליצה במעמד א', ומ"ש דיש ששמעו בחליצה ויאמרו שאין קדושי' אחר תופסי' בה זה חשש רחוק כיון שמקודשת מדעתה למה תקבל קדושין מאחר ולא שכיח ועיין זה תוס' גיטין יו"ד ע"א ד"ה כי קתני מלתא דליתא בקידושין, ובלא"ה י"ל לחלק בין חשש דש"ס קדושין שמא יאמרו אין קדושין תופסי' באחותה דשם יש לחוש שיקדש אחותה דלפעמים אינו מכיר שהיא אחות אשת אחיו והיא אינה מכר' אותו ויקדשה וכשיוודע הדבר ויאמרו אין קידושי' תופסי' או לפעמי יטעה שכבר מתה אשת אחיו אבל לחוש משום שמא יקדשה באיסור ויעשו שניהם איסור כ"כ ל"ח, וכאן צריכין לחוש שיקדש כדי לישא אשת אחיו באיסור מנ"ל לחוש כ"כ ולבדות גזירות מלבינו

והנה בעל תשובה סי' ק"ד הרב מהר"א מינסן טרח למצוא טעם לאיסור זה מפני שהוציא מן הרמב"ם דס"ל דלא יתן שליח הגט להתירה ע"י גט וחליצה וכ' שם ד"ה והשתא מאן גברא רב להקל במקום שאמרו להחמיר הרמב"ם ז"ל ומהתימא שלא כ' ג"כ דהמחבר סי' קמ"א מעתיק לשון הרמב"ם ככתבו הרי הסכי' לרמב"ם ואנן בתר ש"ע כפי שערך לפנינו אזלי' ומאן גבר בגוברי' להקל

והנה בעל תשובה זו מביא ראי' דנדחיק לי' לרמב"ם מסוגי' דגיטין כ"ח ע"א דמחלק אביי בין גט דלא אפשר לתרומה דאפשר, והיינו משום עגונא וכ' רש"י אין לך מי ששולח גט לאשתו, הא