כתב סופר אבן העזר ס

בחד לגריעתא, והה"נ ילפי' לענין נפילה בחד באיסורא דלא הוחזק בסי' כמוהו מממונא בהוחזק ב' יב"ש וחבי ב"נ דשכיחא טובא ודווקא בסי' אמצעי הוי כלא הוחזק אבל בסי' גרוע הוי כהוחזק ולא ילפי' ממונא אלו דבריו ז"ל, וכבר הבאני כי מתשובת בן לב נראה די"ל גם בסי' גרוע בגופו כן, ונראה גם הח"צ מודה שי"ל כן אלא דאין לו ראי' דל"ח לשאלה דחד מממון לאיסור אלא בסי' אמצעי דהוא כלא הוחזק ומ"מ אפשר גם בסי' גרוע כן הוא אלא דראי' אין לנו על זה, ולפמ"ש לעיל יש פנים וקצת ראי' מסוגי' דב"מ גם בסי' גרוע ל"ח

אלא דהח"צ הקשה לנפשי' דעומד נגדו סוגי' ש"ס דיבמות וב"מ ומקשה מכיס וארנקי דל"ח לשאלה שאני התם דהוי שאלה דחד שהשאיל ליב"ש דשמי' כשמי', ונדחק דמקשה בגט דאפשר באחר היה לנו להחמיר וזה דוחק דמנ"ל לש"ס להקשות, ובתומים וכן בס' בית מאיר העלו ישוב לקושי' זו עפמ"ש רשב"א גיטין סוגי' דש"מ דהוחזק ב' יב"ש כמו שהוחזק זה כן יש הרבה וא"כ בגט דהוחזק יב"ש הוי נפילה דרבים אלו דבריו ז"ל, ובמח"כ אין ישוב זה מיושב דעת דעדיין קשה ניהו דהוחזקו הרבה יב"ש ודומה לחבי ב"נ דשכיחי טובא מ"מ הא רובא דעלמא לאו שמם כשמי', וצ"ל דאקרי שהשאיל למיעוט דעלמא דשמי' כשמי' משא"כ בעגונא חיישי' לשאלה לכ"א מעלמא, ומאי מקשה מכיס וארנקי וע"כ דל"ח לשאלה כלל, דשמא דוקא בעגונא חיישי' לשאלה לכ"א מבני אדם משא"כ בכיס וארנקי דצ"ל דוקא שהשאיל לאחד דשמי' כשמי' כל כך ל"ח, וגם אם נימא דלא כח"צ דחיישי' לשאלה דחד לאמת קשה מנ"ל לש"ס להקשות הא יש לחלק בהנך דל"ח רק בעגונא וצ"ע

והנ"ל בישוב הקושי' דהוכיח הש"ס דע"כ גם בדליכא למתלי השאלה לרובא דעלמא כמו בכיס וארנקי מ"מ חיישי' לשאלה מדקתני מתני' אע"פ שיש סי' בגופו ובכלי' משמע אפי' שני' ביחד והוי שאלה דחד הגם שכתבתי לעיל דבארוך וגוץ לא הוי שאלה דחד דבמתכוין שואל גוץ מגוץ וארוך מארוך היינו בבגדים שעשוים לארכו של אדם אבל שאר בגדים וכלים לא ודחיק לש"ס לאוקמי מתני' בבגדים כאלו דוקא וגם הו"ל לתי' כליו ובגדיו שעשוים לארכו של אדם וע"כ דס' דחיישי' לשאלה דיחיד בסי' גרועי דשכיחי והוי כהוחזק ומקשה שפיר מכיס וארנקי דהוחזק ושכיחי טובא כמש"כ הרשב"א כנ"ל נכון

היוצא לנו כי דינו של הח"צ נכון דבסי' אמצעי ל"ח לשאלה דחד אבל בסי' גרוע א"א לומר דקשה מדמקשה מכיס וארנקי וע"כ לנו לומר דקושי' המקשן מדמוכח דאפי' בסי' גרוע בגופו חיישי' לשאלה ולא כמ"ש בן לב דאו או קתני ולא כמ"ש דאו"ג היינו בגדים שעשוים לארכו של אדם ועיין

ועיין תשובת הרא"ש כלל נ"א סי' ז' מובא בטור סי' קי"ח וז"ל והגוי שאמר וכו' ואומרי' הסי' שהי' בכל א' וא' הא תנן אין מעידי' על סי' הגוף כגון ארוך וקטן וכו' מדכ' שאומרים הסי' שהי' בכל א' וא' משמע שבכל ההרוגים אמרו סי' הגוף וגם זה שהוא סי' בבתי שוקיי' שלא אמרו הגוי' עוד ס' בגוף ולא התיר זה בצירף סי' בגופו וסי' בבגד ש"מ דס"ל דל"מ צירף דלא כח"ץ, ויש לדחות דסי' הגוף הי' סי' גרוע, ומסיים אא"כ יאמר סי' מובהק כגון חסר א' מאבריו וכו' ועיין ב"י סי' י"ז דכוונתו סי' מובהק ממש ואמצעי ל"מ, וצ"ל דלא סיפא רישא דאי צריך ס"מ מתני' לאו ובאו"ג ולמ"ש י"ל דלכן מביא סי' גרוע דנ"מ אפי' לאותו שנמצא ג"כ סי' מובהק בבתי שוקיי' לא מהני דסי' גרוע לא חזי לצרופי דלא הוי שאלה דחד אבל אי הוי סי' אמצעי ה' מהני ושוב כ' אבל אי אמר סי' מובהק בגופו חסר אבר וכו' סומכי' עליו לתתיר כולם אפי' בלא ס' בבגדים וא"ש ויש לו לח"צ חבר ומקום יש ברא"ש לדבריו ועיין

עוד יש גבן לסלק מתשובת ח"צ קושי' ב"מ מדאמר אביי יבמות קט"ז למאי נחוש אי לנפילה מזהר זהיר בי' וכ' תומי' הגם דאביי חייש לנפילה היינו לנפילה דרבים ושם איכא נפילה דיחיד ואמר אביי משום דמזהיר זהיר בי' אבל בלא"ה חייש' לנפילה דיחיד, ומי יודע אם שאלה לא שכיח יותר מנפילה, ולפענ"ד נראה ליישב דצ"ל בב"ב אמר אביי בפשיטו' לנפילה דחד ל"ח וביבמות הוסיף לתת טעם מיזהר זהיר בי' ונ"ל משום ביבמות קאי בהוחזקי טובא חבי ב"נ דשכיחי טובא במק"א, ולא הוי כ"כ נפילה דחד וכן הוצרך להוסיף טעם דלנפילה עצמה ל"ש בצירוף שני' ל"ח לנפילה דחד הגם דשכיחי טובא כיון דנפילה עצמה ל"ש כ"כ, וגם רובא דעלמא לאו חבי ב"נ שמי', אבל בב"ב דליכא רק ב' יב"ש בעיר אחד לחוש לא' שאבדו וא' מצאו ל"ח בי' גם אם נפילה בעצמה הי' שכיח, ויש להוסיף ביבמות דשכיחא טובא חב"נ לכן מזהר זהיר בי' טפי שלא יאבד שמא ימצא חב"נ דשכיחא הרבה במקומו ונגד שאינו כ"כ נפילה דחד דשכיחא טובא נגד זה מזהיר זהיר בי' ביותר, ובב"ב דליכא רק אחד ששמו כשמו לא זהיר כ"כ שמא ימצאוהו זה, אבל נגד זה הוי נפילה דחד ממש כנ"ל, ולפ"ז לענין עגונא לחשש שאלה גם שכיח יותר מנפילה כיון דלא הוחזק כלל ל"ח ויליף מממון בב' יוב"ש דהוחזק אחד ול"ח בלי טעם מזהיר זהיר ביה וביבמות הוצרך לזה משום דשכיח טובא ויפה דן הח"צ מאיסור לממון בנחית דרגא וא"ש נכון, ולפמ"ש והוכחנו לעיל דע"כ חשש שאלה ל"ש ועכ"פ ל"ש יותר מחשש נפילה לא קשה מידי קושי' ב"מ בלא"ה וכן מצאתי בתשובות ב"ח לענין חשש פקדון שמא הפקיד למי שיש לו סימן כמוהו הוי פקדון דחד דלא חיישי' והרגיש בקושי' נוב"י שהרעיש על הח"צ להוכיח מסוגי' דב"ב דלית ליה לרבא לחלק בין נפילה דחד לדרבים, דרבא לטעמיה דס"ל אין אותיות נקנות במסירה ויש לחוש בב' יב"ש למסירה ויותר מוכח למאן דשמי' כשמי' שאין המוכר יוכל למחוק דאמר שהי' מעיקרא שלו וביבמות קט"ז אמר אביי למאי נחוש וכו' למסירה אותיות נקנית אלמא הגם דאביי ס"ל דלנפילה דחד ל"ח אבל למסירה חיישינן לולי דס"ל דאותיות נקנית וא"כ רבא לשיטתו הקשה שפיר לאביי בב"ב נהי לנפילה דחד ל"ח נחוש למסירה אלו דבריו ז"ל

ומאחר שסלקנו כל הקושי' ותלונ' על הח"צ הנה קמה וגם נצבה לעד חדושו שחידש והא סעד גדול בהיתר עגונא דאתתא, ונבוא לדון בו בנדון שלפנינו, לחוש לשאלה הוי כשאלה דחד ל"מ לשיטת מהריז"ל דאפי' בסי' גרוע ל"ח לשאלה דחד כמוהו בנדון שלנו לכהפ"ח יחשב זה שיש לו אשה וב' בנות רעות ושאלנוהו לתת גט לסי' גרוע ול"ח לשאלה אפי' לח"צ והוכחנו כוותי' אפי' דוקא בסי' אמצעי לפענ"ד לסי' אמצעי יחשבו כל מאורעות האלו ואפי' לפי פקפוקו של הב"מ שכ' אפשר חשש שאלה שכיח טפי מאביד' וגם אם נחוש למי שמפקפק על הח"צ דשאני שאלה שהי' בדעת מ"מ בנדון שלנו ליכא פקפוקים האלו לפמ"ש כבר לעיל דחשש שאלה רחוק במציאות שהשאיל רייזעטאש שמיוחדת לשום בו חפצים על הדרך ואם השאיל לאחר לשום בו חפצים הי' מפנה חפציו וכתבי' שיהי' פנוי' לשואל ולא יתערבו זה בזה ולא שייך בזה שכחה ששכח מה שיש בו, אלא דיש לחוש לגניבה ואבידה שוב הוי נפילה דחד דגנו"א שלא מדעת היא, ול"ש כמו נפילה דחד דל"ח אביי, ולפענ"ד דיש בכל מ"ש די להתיר אשת יעקב גראסמאנן הנ"ל

וליתר שאת ואשא עיני על עדות ה' הרש"ל שהעיד שהכירו היטיב בפ"פ שהוא יעקב גראסמאנן ממיקלאש שיש לו אשה וב' בנות רעות אלא שיש בעדותו חסרון שראו' בקרוב אחר י"ח שעות אחר טביעותו דקימ"ל דל"מ הכירה רק בתוך שעה אחר שהעלוהו מן המים ולפי עדות האורח ואנשי הכפר לא הי' נטבע במים רק כחצי שעה או פחות וכשראוהו ה' הרש"ל הי' כמה שעות מעת שיצא מן המים ואין בעדותו כלום, מ"מ יש תועלת בעדותו בצירף כל הנ"ל לחוש כ"כ כי זהו שנטבע הי' לו אשה וב' בנות רעות כמו יעקב גראסמאנן ונשתנה פניו לפניו של יעקב גראסמאנן וגם השאיל לו לזה כליו כ"כ בודאי רחוק במציאות שיזדמן כ"כ וחזי עדותו לצרופי מיהא להתירום שכתבנו לעיל להיות סמוך לבינו ביותר להתיר אשת יעקב גראסמאנן מכבלי עגון

והנה פר"מ נ"י כ' משמי' די"נ רב חביבי הרב הגאון דיארמוטה ני' שיש פקפוק בעדותו של ה' הרש"ל מפני שבשעה שראה העדות לא נבדוק אם יש לו סי' גדלות הגם בשע' הגדה בדקוהו ומצאו לו סי' גדלו', הנב"י קמא חא"ע סי' מ"א חושש לשיטת חי' רמב"ן ב"ב קנ"ד דחולק על הרא"ש בתשובה וס"ל דל"מ בדיקה להחזיקו גדול למפרע, אלו דברי הה"ג ני' ותשוב' בית אפרים שמביא אין לי פה לעיין בו, ונחזה אנן הנה הנב"י עצמו בסי' מ"א כ' דאין הרמב"ן ראי' דחולק על הרא"ש אלא דס"ל כתוס' שם דאיירי ע"כ שבדקו ולא מצאו לו שערות דאל"ה הי' מוציאים מיורשי' מכח חזקה ומנ"ל לעשות פלוגת' בראשונים במקום שאפשר להשוותם ושיטתו כשיט' תוס', ונ"ל דמוכח משיטת רמב"ן דכן הוא דהא כ' במלחמות ריש חולין דחזקה דרבא חזקה אלימתא הוא, והא דלא אמר רבא חזקה אלא למיאון משום כל דאיכא לברורי מבררינן עיין בו וברשב"א שכ"כ ג"כ ולפ"ז תיקשי עמ"ש רמב"ן בתי' ב"ב דאפי' בדקו ונמצא סי' ל"מ למפרע הא חזקה זו אלימא וסומכי' עלי', ואי תאמר ממון שאני להוציא ממון ל"ס על החזקה כמו דאין הולכין בממון אחר רוב, מ"מ היכא דלפנינו סימני' בוודאי לנו להחזיק שכבר היו לו סי' אלו וע"כ דכוונת הרמב"ן כמ"ש תוס' דאיירי שנבדק ולא מצא ויצא מחזקה דרבא וע"כ שמת סמוך למכירה

ובגוף הדין מה דפשיטא לי' לנב"י בסי' מ"א דכל שלא נבדוק לא סמכי' על עדותו ול"ס על חזקה דרבא לא ידעתי מנ"ל דהחמירו לעדות אשה כ"כ ל"מ לשיט' תוס' דמוציאין ממון ע"פ חזק' דרבא כן וכ"ש לענין איסור וכן לשיטת הרמב"ן דהוכחנו דהוא כשיט' תוס' דס"ל דלולי שבדקנו תחלה ולא נמצא הי' מוציאין ממון מחזקה אפי' לשיט' תשוב' הרא"ש שהוכיח הנב"י בסי' מ"א דס"ל דלא אלימא חזקה דרבא להוציא ממון רק בנמצאו סי' אח"כ מחזקי' למפרע י"ל דוקא להוציא ממון ס"ל דלא אלומא כ"כ ולא עדיף מרוב אבל לענין איסור מודה דחזקה אלימא הוא, וגם לעדות אשה לא החמירו הגם שהחמירו לחוש למיעוט במים שאל"ס ועיין תוס' ב"מ