כתב סופר אבן העזר נט

ועיין תשובת הרא"ש כלל נ"א סי' ז' מובא בטור סימן קי"ח וז"ל ואותו שמצא רגלו והכירו בתי שוקים כי הי' שלו סימן מלבושיו לא הוי סימן שלפעמים משאיל מלבושיו לאחרים עכ"ל מדכ' סימן מלבושיו משמע אבל ט"ע במלבושיו מהני ויש לדייק יותר מדלא כ' סי' במלבושיו לא מהני שלפעמים משאיל וכו' נראה כוונתו דלא הוי סי' דחיישי' לאתרמי סי' כסי' בצירף חשש שאלה אבל לחשש שאלה לחוד ל"ח

אלא דעומד נגדינו מ"ש הטור ומחבר בסי' קל"ב דאם יש לו ט"ע או ס"מ בכלים דמהני ודווקא בכלים דל"מ אינשו עיי"ש מפורש כ' דבכלים דמושלי דחיישינן לשאלה אפי' בט"ע, וי"ל עפמ"ש הרז"ה ביבמות ורא"ש בגיטין סוגי' דש"מ בישוב הרי"ף דבגט אפשר באחר לא מחזירין אפי' בשיירטות מצויו' ולא הוחזקו משא"כ בעגונה וכן פסק טוש"ע להחמיר בסי' קל"ב בגט דחדא לרעותא ובסי' י"ז דווקא בתרתי לרעותא ועיין ב"ש סי' י"ז ס"ק נ"ו, וכן י"ל דבגט מחמיר אפי' כיון דאפשר באחר וכבר כתבנו דרא"ש בב"מ כתב דאפשר דחשש שאלה חשש בפ"ע הוא ואפי' בט"ע הגם דלעיקר אינו כן מ"מ מחמיר טוש"ע בגט אפי' בט"ע אבל בעגונא לא נקיט חומרא בתריית' דל"ח לשאלה רק בס"מ ביותר כן י"ל

ועוד לנו מקום ישוב מרווח יותר להחזיק דברינו דל"ח לשאלה רק בצירף אתרמי סי' כסי', הנה הנב"י הקשה הא רבא ס"ל בב"ב דל"ח לנפילה ואיך מתרץ ש"ס ביבמות אליבא דרבא דחיישי' לשאלה וכן בב"מ סובב הולך רבא והא ס"ל דל"ח לנפילה וכ' דצ"ל דחשש שאלה שכיח יותר מנפילה, ולדידי צ"ע א"כ לאביי דס"ל דחיישינן לנפילה כ"ש לשאלה והו"ל לש"ס ב"ב להקשות על אביי כל הקושי' שהקשה בב"מ כדמתרץ חיישינן לשאלה דאם לנפילה חיישינן כ"ש לשאלה, וגם ביבמות וב"מ דמקשה על חשש שאלה מחמור בס"א וממצא בכיס וארנקי החשש לא חדית היא דהא אביי חייש לנפילה כ"ש לשאלה, וזה וודאי דאין לומר להתרצן חידש זה דחיישי' לשאלה ואפי' לרבא דשאלה שכיח יותר ומחמיר מחמור בס"א ומכיס וארנקי וע"כ דשאלה לא שכיח וכי במציאות פליגו אי שכיח או לא שכיח ואי שכיח יותר מנפילה או לא, פוק חזי, אלא דפליגו אי צריכים לחוש לשאלה ונפילה או לא חוששי' אבל לא יפלגו במציאות

עוד הקשה הנוב"י בכמה תשובות על חשש שאלה בעגונא הא איכא חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו, ומביא מש"ע ח"מ סי' רצ"ז, ואני אבוא ראי' דע"כ רבא הכי ס"ל, דאל"כ קשה לרבא דמספקא לי' אי סי' מדאורייתא או דרבנן והיינו אי חיישי' דלמא אתרמי סי' כסי' או לא, היינו הגם שע"י סימנים שנותן זה יודעים שאבד כלי כזה מ"מ יש לחוש שמא אחר ג"כ הי' לו כלי בסי' כזה וגם הוא אבד ושל אחר הוא זה שנמצא וצל"ע הא רבא ס"ל דלנפילה ל"ח ושם לצ"ל רק שזה אבד וזה מצא ומ"מ ל"ח, מכ"ש שאין לחוש שכמו שזה אבד גם אחר אבד וצ"ל עוד שמא אתרמי כלי ככלי בסי' ואיך מספקי לי' אי סי' דאורייתא, מהיכי תיתא לחוש שגם אחר אבד הא לא חיישי' לנפילה, וכי משום שא' אבד כלי נאמר גם אחר אבד משא"כ בשטר שלא ידענו שאחד אבד ל"ח לנפילה וכי בשידע' שאחד בעולם אבד שטר הכי ניחוש שטר שבא לפנינו מיב"ש שאבדו ואחר מצאו בשביל שא' בעולם אבד שטר, אתמהה וכ"ז צלע"ג ועכצ"ל טעמא דרבא דל"ח לנפילה משום שכל שביד אדם הוא שלו ול"ח שא' אבד והוא מצאו, וכ"ז בשהוא בידו ומוחזק בו, אבל באבידה שהוא ביד מצאו דלא מוחזק בה אדם חיישי' שאבודה מאחד בעולם ומסופק רבא אם ניחוש גם לאתרמי סי' כסי' או כל כי האי לא חיישינן וא"ש, ועיין רשב"א בב"ב שכתב טעמא דרבא דל"ח לנפילה משום חזקה כל מה שביד אדם הוא שלו, ולא מטעם דס"ל דנפילה ל"ש או דל"ח למציא למקרה, אלא משום חזקה ומוכרח הוא דטעמו משו"ה הוא כמ"ש, ולפ"ז לק"מ קושי' נוב"י ממצא גט בכלי דחיישי' לשאלה ול"ח לנפילה דבאבידה דל"ש חזקה או הנ"ל חיישינן לנפילה וה"ה לשאלה, אלא דנתחזק' הקושי' למה חיישי' בעגונא לשאלה הרי איכא חזקה כמשבי"א הוא שלו ומשו"ה ל"ח רבא לנפילה ולמה חייש לשאלה וקושי' נוב"י חזקות והוא במח"כ לא העמיק בהם כל הצורך וצע"ג ליישב

מן כ"ז נ"ל ראי' מהימנא דל"ח לשאלה רק בצירף אתרמי על דעת שכתבנו למעלה באורך, ודווקא לנפילה לחוד ל"ח משום הך חזקה ולשאלה חיישי' בצירף אתרמי, ודווקא בסי' ואפי' בס"מ אי סי' דרבנן אבל בט"ע ל"ח לשאלה ונפילה וכדומה משום כ"מ שבי"א הוא שלו וגם למכירה ל"ח מצד חזק' מ"ק כמ"ש בש"מ ב"מ ובנוב"י, ולמ"ש דווקא בט"ע אבל בס"מ חיישי' לכ"ז בצירף אתרמי כנ"ל ועיין היטיב

ממוצא הדברים מצאנו ישוב לסתירת המחבר דבסי' י"ז כ' דווקא בס"מ חיישינן לשאלה ובט"ע לא ובסי' קל"ב מחמיר אפי' בט"ע דבסימן י"ז דאיכא כ"מ שבי"א הוא שלו, ומוכח מרבא דל"ח לשאלה רק בצירף אתרמי ולכן דווקא בס"מ אבל בט"ע ל"ח, אבל בסי' קל"ב באבידת גט וכלי שהגט בתוכו יש בו ט"ע דל"ש כ"מ שבי"א הוא שלו בין אם מצאו הוא ובין מצאו אחרים חייש המחבר לשאלה גם בט"ע דאין ראי' לרבא דל"ח לשאלה כה"ג כנלפע"ד והדברים ישרים ונכונים בע"ה

ואחר הוצע' דברינו עד כה נבוא למטרת כוונתינו בנדון שלנו כל הכתבים שנמצאו ברייזעטאש אין שום ספק בעולם כי של יעקב גראססמאן הם עד יום מותו ואין מקום לומר אתרמי בכל הכתבים, וכיש עידים ששלו הם, כי כולם עידים בדבר ואין לחוש רק שמא השאיל הרייזעטאש לאחר, וכיון שביארנו שלא חיישי' לשאלה לחוד רק בצירף אתרמי בס"מ וכאן דל"ש זה ממילא ל"ח לשאלה ובנדון שלנו בלאו"ה נ"ל דרחוק במציאות לחוש לשאלה דהא הכתבי' אין לומר שהשאילם לאחר שמכתבים שכתוב בהם מסירות ותשוב' שקבל לא ישאיל לאחר שאין בו צורך וגם לא יגלה קלונו גם האלעגיטי מאטיאנס שיין אם אפשר יש לחוש בו לשאלה ה"מ כשהוא בביתו וא"צ לו יש לפעמים שמשאילו לאחר בדרך רמי' אבל מכיון שהוא הי' בדרך וצריך לו בדרך מאוד וא"א בלא"ה להולכים ממקום למקום בוודאי לא השאיל לאחר וכן השטרי חובות לא שייך בהו שאלה, אלא דיש לחוש אולי השאיל אמתחת רייזעטאש שלו לאחר ושכח בו לשעה הכתבים, נ"ל גם זה רחוק יותר מדברים דלא מושלי אינשי בחשש שאלה בבגד יש לחוש שמא השאיל בגדו ושכח מליקח משם המונח בכיס ושק של הבגד ועיין ח"ס סימן אבל באמתחת רייזעטאש דמיוחד להניח בו חפצים ואם ה' משאיל אותה לאחר להניח האחר בו חפצים ע"כ היה לו להניח חפצים שלו במק"א בתיבה או ברייזעטאש אחר ולא שייך כה"ג ששכח הכתבים בתוכה ולא זכר להוציא' משם, וגם שחוששין לשאלה אפי' בכלים דל"מ אינשי בלא שכיח מ"מ כולי האי וודאי ל"ח דרחוק במציאות, אלא דיש לחוש לאבידה כמ"ש הח"מ וה"ה לגניבה כמו לשאלה, ויש לחוש שמא גנובה או אבד הרייזעטאש עם כל מה שבתוכה, ונגד חשש זה אין לנו רק לומר דלשאלה לחוד וה"ה לאבידה או גניבה ל"ח בלי צירף חשש אתרמי סימן כסי' דלא שייך בנדון שלנו כדכתיבנא

ויען לא מצאתי לי חבר מי שמורה ובא להתירא דל"ח לשאלה בדאיכא ט"ע בכלים לכן הגם שהוכחנו בראיות מוצבות כי כן הוא מ"מ לא מלאני לבי אותי לסמוך על זה וכשאני לעצמי מי אני, ולכן שמתי פני למצוא כחא דהתירא אשר כבר הלכו בו קמאי דקמאי, הנה בתשובת בן לב חקר חקיר' אם יש סי' בגופו ובכליו אי חיישי' לשאלה, לחוש שמא אתרמי והשאיל במקרה לאותו שיש לו סי' כמוהו ל"ח והקשה אנפשי' מדמתרץ מתני' כליו דחיישי' לשאלה, הגם שיש לו סי' בגופו ג"כ וכ' דצ"ל או או קתני או סי' בגופו או סי' בכליו, ונרא' דעתו דיש מקום לומר גם בסי' גרוע בגופו יש לצרף ס' בכלי דל"ח לאתרמי דהשאיל למי שיש סי' גרוע כמוהו דאי כונתו דווקא בסי' אמצעי דל"ש בזה ל"ח לאתרמי לא הקשה לנפשי' מדמתרץ כליו דחיישי' לשאלה הא או"ג דגופו סי' גרוע הוא וע"כ דר"ל אפי' בסי' גרוע ל"ח לשאלה ונדחק או או קתני דמשמעו' לשון מתני' דיש לו סי' בגופו ובכליו ולדידי נראה בוודאי י"ל לאתרמי בלי מתכוין שהשאיל למי שיש לו סי' גרוע הגם דהשאלה מדעת אבל המקרה שיש להנ"ל סי' כמו שיש לו הוא מקרה בלא מכווין שהשאיל דווקא לזה אבל בסי' דארוך וגוץ מי שהוא גוץ שרצה להשאיל בגד ללבוש בו מהדר אחר גוץ כמוהו ולא מארוך ממנו וכן ארוך מארוך ואין זה מקרה אלא ישאלו זה מזה וכדומה לו מארוך או מגוץ כמוהו ושפיר משני כליו דחיישי' לשאלה ומובן בזה הא דמשני גופו באו"ג והרגיש בתה"ד פשיטא דאין זה סי' כלל דכולהו ב"א הכי אתנייהו א' ארוך וא' גוץ וכ' וצ"ל ארוך דל"ש וגוץ דל"ש כ"כ, וצ"ל למה לא מתרץ בסי' גרועי' אחרים ולמ"ש הוצרך לתי' כך משום כליו דחיישי' לשאלה משא"כ בסי' גרוע אחר בגופו דל"ח לשאלה, ובזה א"ש נמי הא דמתרץ עוד תי' בחו"ס והקשה הב"ח בתשובה לדסוברים דחיישי' לשאלה ולא הדר בי' מחשש שאלה מה מרוויח בתי' חו"ס וכ' משום דלתי' זה מתני' גם בכלים דל"מ מיירי ודוחק דהא בב"מ מתרץ זה קודם שידע שיש כלים כמו ארנקי דלא מושלי ולדברינו י"ל לפי תי' דחיישי' לשאלה צ"ל כליו היינו בגדיי שלובש בהם ודווקא בגדים שעשוים לפי ארכו של אדם אבל בגדים כמו מטפחות סביב הצוואר וכדומה לאו בכלל בגדים, לכן מתרץ ואב"א כליו בחו"ס וכל הבגדים וכל הכלים בכלל זה וא"ש, ומכ"ז יש פנים מן הסוגי' דל"ח לשאלה למי שיש לו סי' כמוהו ואפי' שאין לו רק סי' גרוע בגופו

והנה בתשובת בן לב לא כ' מפורש כי טעם ספיקתו משום נפילה דחד ואפילו בסי' גרוע אלא דכן נ"ל מתוך דבריו שזה טעמו ואפי' בסי' גרוע, ובתשוב' ח"צ ס' קל"ד העלה דכשיש סי' אמצעי בגופו ל"ח לשאלה דכלים דהוי נפילה דחד דל"ח הגם דהשאלה במכווין מ"מ שיזדמן סי' המשאיל כסי' השואל זה במקרה וסברתו נכונה והסכים עמו פנ"י גיטין סוגי' דשליש, והנה הח"צ למד זה מאביי בב"ב קע"ז ע"ב דמחלק בין נפילה דחד ותוס' יבמות קט"ז, וכ' הגם דאיסורי מממונא לא ילפינן מ"מ הרי כתבו תוס' ורש"י ביבמות שם דילפינן איסורי בתרתי לטיבותא לא הוחזק ולאו ש"מ מממונא