כתב סופר אבן העזר נח

מוכח מן המתרץ כלים דחיישי' לשאלה, דקשה לי לפמ"ש הראשונים בב"מ ומובאי' בש"מ הא דלא חיישינן באבידה למכירה דמנא ידע זה שנותן סי' שהלוקח ממנו אבדו בשלמא אם השאיל לו אפשר שע"י שבקש ממנו שיחזור לו שלו נודע לו שאבדו אבל במכיר' מנא ידע, והא תינח באבידה אבל בעגונא יש לחוש לשאלה ומכירה לפ"ז קשה לי מאי מקשה חמור בסי' אוכף היכא מהדרינן וע"כ דל"ח לשאלה, י"ל לשאלה לחוד לא חיישי', אבל לשאלה ומכיר' יחד חיישינן שמא מכר ושמא השאיל, ולא ידעתי פתר רק דא"כ הי' לתרצן לומר כלים דחיישינ' לשאלה ומכיר' ומדלא אמר אלא דחיישי' לשאלה ש"מ דלשאלה לבד ג"כ חיישי', ונ"מ לענין גט שאבד דחיישי' לשאלה בכלים דמושלי וכדומה והקשה שפיר חמור בסי' אוכף היכי מהדרינן, וא"ש, ולפ"ז מוכח דהתרצן ס"ל בלא"ה בלא קושי' והכרח ממתני' דחיישי' לשאלה, דאי מכח קושי' חדש זה מנ"ל לחדש דחיישי' לשאלה לחוד דלמא דווקא לשאלה ומכירה בצירף וע"כ דסברא דנפשי' היא דחיישינן לשאלה לחוד ומתרץ מתני' דכליו דחיישינן לשאלה ומיירי בכלים דמושלי אינשי, ובתי' שני כליו בחו"ס לא נאיד מחשש שאלה דהרי ס"ל בלא הכרח דחיישי' לשאלה אלא דרצה לתי' מתני' בכל כלים, והארכתי בזה בישוב הסוגי' דב"מ ויבמות ואכ"מ, ולפ"ז כ"ש אי סי' דרבנן דאיכא חשש שאלה, דהא אי סי' דאורייתא פשיטא ליה לתרצן מדנפשי' דחיישי' כ"ש אי סי' דרבנן, ויש ראי' מן הסוגי' כהפוסקי' לשאלה גם דלא מוכח ולשיטת ב"ש דאי סי' דרבנן כ"ש דחיישי' לשאלה, ומיושב ג"כ קושי' נב"י על הב"ש מדמקשה חמור בס"א ניחוש לשאלה ואלא מאי סי' דרבנן, בוודאי קשה ניחוש לשאלה, ולפמ"ש דהכי הקשה חמור בס"א היכי מהדרינן וע"כ דלא חיישינן לשאלה לחוד וסי' דאורייתא ומתני' ל"ק דשאני בעגונא דיש לחוש למכירה ושאלה, אבל חמור בס"א דליכא רק חשש שאלה לחוד ל"ח, ולאמת דמסקי' כפשיטתו של התרצן דחיישינן לשאלה לחוד אי סי' דאורייתא כ"ש אי סי' דרבנן וא"ש ועיין

ונ"ל להוסיף מיא וקמחא על מ"ש דלאמת מוכח מקרא דחיישי' לשאלה ותרצן לא מסברא דנפשי' ס"ל דחיישי' לשאלה לחוד אלא דהוכיח כן מקרא דכתוב וכן תעשה לחמורו דיליף רבא מיני' חמור בס"א מיתרא דקרא, ואין מקום לומר דהו"א דלא נחזור חמור בס"א מ"ש סי' בחמור עצמו או באוכף שלו, אם לא דש"א דחיישינן לשאלה קמ"ל קרא, ולפי מסקנא דאוכף דחמור ל"מ אינשי צ"ל דהו"א דאפי' באוכף דל"מ ולא שכיח ניחוש קמ"ל קרא דלא חיישינן, ומינה מדקמ"ל קרא בחמור בס"א דלא מושלי אינשי ש"מ בכלים דמשאלי חיישי' דאלת"ה מאי קמ"ל בכלים דל"מ אפי' בדמשאלי ל"ח, ועוד כיון דעכ"פ צריך קרא מנ"ל למילף הקרא כ"כ אפי' בדמשאלי דלמא דווקא בדלא משאלי דהרי חזינן דלולי קרא הו"א דחיישינן לשאלה, היוצא לנו דמוכח מקרא דחיישי' לשאלה לחוד הגם דליכא חשש מכירה, ולכן מתרץ התרצן כליו דחיישי' לשאלה, והמקשן עד דלא ידע דאוכף לא משאלי מקשה איפכא דמקרא מוכח דל"ח לשאלה לחוד ומתרץ שאני אוכף דלא משאלי וכו' ומאחר דהודיע לנו זה ממילא מוכח דחיישי' לשאלה לחוד, והדר מקשה דמצאו קשור בכיס דקשי' ניחוש לשאלה לא רצה להוכיח דל"ח דהא מקר' מוכח דחיישי' אלא דמקשה למה בכיס קשור ל"ח והוצרך לחדש שאני ארנקי וכו' דלא משאלי אינשי כנ"ל, ועיין

וע"פ דברינו אלו הסמוכי' מיושב ג"כ קושית נב"י עד דלא ידע דשאני אוכף י"ל דל"ח לשאלה אפי' אי סימני' דרבנן ומקשה חמור בסימני אוכף וע"כ דל"ח לשאלה וסי' דרבנן ומ"מ ל"ח לשאלה אבל בתר דמחדש לן דשאני אוכף מוכח כל דמשאלי אינשי חיישי' לשאלה בין אי סי' דאוריית' ובין אי סי' דרבנן וכן לא ק"מ מתחלת הסוגי' דמשני בעידי אוכף דעד דלא ידע דשאני אוכף י"ל דל"ח לשאלה והבן

היוצא לנו מכל מ"ש כי מוכח מתוך הסוגי' דחיישי' לשאלה אפי' בלא הכרח מכח מתני' דיבמות, או משום דתרצן ס"ל מסברא דנפשו כך או דמוכח מקרא דחיישי' לשאלה בין אי סי' דאורייתא ובין אי סי' דרבנן, אלא אי סי' דאורייתא מחזורי' אבידה בסי' אמצעיים וכתיב וכן תעשה לחמורו, חמור בסי' אוכף וקמ"ל דלא חיישי' לשאלה בכלי' דלא משאלי אינשי אבל במושלי חיישי' י"ל דווקא בסי' אמצעיים מצטרף חשש שאלה, אבל בס"מ דעדיפי טוב' וחשש איתרמי דחוק מאוד לא חיישינן לשאלה ואי סימן דרבנן ומחזירי' אבידה בס"מ וחמור בס"א ומשום דלא משאלו אינשי אבל בכלי' דמשאלו אינשי חיישי' לשאלה היינו בס"מ ע"י חשש שאלה ליכא ס"מ שמא אקרי ואתרמי, אבל בט"ע דהוא וודאי, לשאלה לחוד ל"ח דאין לנו הכרח מקרא ולא מן הסוגי' ע"פ כל הדברים שכתבתי

ויש לי לעשות סמוכים דלא חיישי' לשאלה רק בצירף אתרמי, אבל כל דאין מקום לומר אתרמי ל"ח לשאלה, וחשש שאלה רק דחזי לאצטרופי, נ"ל ראי' לזה ממ"ש התוס' יבמות ק"כ ע"ב וברא"ש ספ"ק דב"מ דבממון לא חיישי' לשאלה, הגם דחשש שאלה דאורייתא מדמקשה חמור בס"א מ"מ אמרי' דל"ח לשאלה, וש"ך ס"ו הרעיש על זה האיך מצינו תקנה דל"ח לשאלה ועיי"ש מה שתי' וכאיד ממ"ש תוס' ורא"ש, ועל תי' הש"ך יש לנו דין ודברים במק"א והנלפע"ד בכוונת תוס' ורא"ש דאין זה תקנה חדשה אלא ממילא יוצא מתקנה שתיקנו דנסמוך על סי' בממון נצמח ג"כ דל"ח לשאלה, ולפמ"ש דל"ח לשאלה רק בצירף שמא אתרמי סי' כסי' וכיון דהם אמרו דל"ח לאתרמי ואפ' סי' דרבנן ומטעמא דאמר רבא, וממילא סמכי' על סי' הכלי שבו פירות או שטרות ולא חיישי' לשאלה דלשאלה לחוד לא חיישי' רק בצירף חשש שמא אתרמי ונעשה מסי' מובהקים סי' אמצעים ומסי' אמצעי סי' גרוע וכיון שאמדו דעת האובדים דניחא להו דלא ניחוש לאתרמי, ממילא גם לשאלה לא חיישי' וא"ש

ובזה הבנתי לשון וסידור הרא"ש ספ"ק דב"מ דהקשה למה ל"ח לשאלה בממון ותי' דווקא בעגונה להתיר ע"י סי' חששו לשאלה ולא בממון, ושוב כתב אפ"ת דחיישי' לשאלה מדאוריית' מ"מ יכולין לתקן בממון דל"ח לשאלה כמו שתקנו דסמכי' אסימני' למ"ד סי' ל"ד, ונראה דתחלה ס"ל לרא"ש דחשש שאלה דרבנן ודווקא באיסור חששו ולא בממון, ואח"כ כתב כמסתפק ואפי' ת"ל דחשש שאלה מדאורייתא, וצ"ע איך אפשר שיהי' חשש שאלה דרבנן, והא מקשה הש"ס מחמור בס"א ועכצ"ל הגם מדרבנן ל"ח לשאלה בממון מ"מ מקשה מקרא וכ"כ תוס' ביבמות, וכן הרא"ש לבסוף דמקשה ש"ס מחמור בסי' אוכף משום דדרשי' זה מקרא, ומעיקרא מאי קסבר דחשש שאלה מדרבנן וצל"ע ולכן נ"ל כוונת הרא"ש דוודאי חשש שאלה מדאורייתא הוא, אלא די"ל דחשש שאלה לחוד אינו חשש דאורייתא אך בצירף אתרמי וממילא בממון דאמרו דל"ח לאתרמי ממילא גם חשש שאלה ליכא וחד תקנה היא וזה הוא מ"ש תחלה ה"מ באיסורים דאין מתירים א"א על ידי סי' בגדי המת האריך כ"כ דהיה יוכל לקצר ה"מ לענין איסורא אבל לענין ממון לא נ"ל כוונתו דווקא באסור' להתיר א"א ע"י סי' בגדי המת חיישינן לשאלה בצירוף אתרמי סימן כסי' ודווקא להתיר אשה ע"י סי' בגדיו אבל ע"י ט"ע בבגדיו ל"ח דלשאלה לחוד ל"ח, אבל לענין ממון ל"ח לשאלה היינו דבממון ל"ח לאתרמי, ולשאלה לחוד ל"ח וכ' עוד ואפי' חיישי' לשאלה מדאורייתא היינו אם תימא דגם לשאלה לחוד חיישי' מדאורייתא בלי צירף אתרמי ואפי' בט"ע חיישי' וא"כ הה"נ נמי בממון דאינו ענין למה דאמרו דל"ח לאתרמי בממון מ"מ יכולים לתקן בממון דלא ניחוש לשאלה ויש כח בידם כמו דתיקנו להחזיר על סי' למ"ד סי' ל"ד, כן י"ל דתיקנו בזה דל"ח לשאלה, ולזה י"ל דתקנת חכמים הוא שלא נמצא בש"ס מ"מ י"ל כן ואסיק לכולהו דברי הרא"ש שכ' ותדע שכן הוא מדלא אייתי ביבמות ממתני' דמצאו פירות בכלים אלא פריך חמור בס"א היכי מדהדרינן דילפי' מקרא וכו' כוונתו בזה להוכיח דאפשר לומר דתקנו תקנה בפני עצמה דל"ח לשאלה דהא מקשה למ"ד ס"ד מחמור ול"מ ממצא פירות בכלי ואי סי' דאוריי' לא תקני מידי לענין סי' דלא ניחוש לאתרמי דמדאוריי' כן הוא, וא"כ כמו דחיישי' לשאלה לענין איסור בצירוף אתרמי כן יש לחוש לענין ממון דאין לומר כיון דל"ח בממון לאתרמי מדרבנן ממילא ל"ח לשאלה כמ"ש ר' דהא קאי אי סי' דאורייתא ולא תקנו לענין חשש אתרמי מידי ממילא חשש שאלה במקומו עומד כמו באיסור, ועכצ"ל דתיקנו תקנה בפ"ע דל"ח בממון לשאלה כמו למ"ד סי' דרבנן תיקנו לסמוך על סי' וכיון דמוכח ע"פ סוגי' די"ל דתיקנו דל"ח לשאלה, כן י"ל דחשש שאלה דאורייתא הוא היינו בלי צירף דלמא אתרמי, ובממון אמרו ותיקנו תקנה בפ"ע דלא ניחוש לשאלה מאיזהו טעם שהי' להם ומבוארים כל דברי הרא"ש ומדויקי' על נכון בעזה"י

והעולה מביאורינו דברי הרא"ש דנראה דסברת הרא"ש ג"כ דל"ח לשאלה לחוד רק בצירף אתרמי אלא דכ' דא"ת דחשש שאלה לחוד דאורייתא מ"מ י"ל בממון ל"ח ומביא ראי' די"ל כן מ"מ אין הכרח דחשש שאלה מדאורייתא בלי צירף אתרמי, ומנ"ל לומר דכולי האי חיישי' לשאלה אפי' בט"ע, וגם אי אמרינן דל"ח לשאלה רק בצירף חשש אתרמי אם במרווח דל"ח לשאלה בממון ולצ"ל דהא דלא חיישינן לשאלה בממון תקנה אחריתא הוא ולא נמצא תקנה זו כקושי' הש"ך הגם דרא"ש הוכיח דיש לומר כן מדלא מקשה ש"ס ממתני' דמצא פירות, מ"מ י"ל דמקשה טפי מברייתא דחמור בס"א דממצא פירות י"ל דבממון תקנתא הוא אבל לאמת דסימן דרבנן א"ש טפי לומר דל"ח לשאלה רק בצירף אתרמי וממילא בממון ל"ח אבל בט"ע לא חיישי' לשאלה ועיין בכ"ז

וכן נ"ל ממה דכ' המחבר סעיף כ"ד אפי' יש לו סי' מובהק ביותר בכלים אינם כלום דחיישי' לשאלה ולא כ' רבותא יותר אפי' יש לו ט"ע דעדיפי טובא מס"מ ביותר נראה דבט"ע ל"ח לשאלה וכן נראה ממה שכ' רמ"א סעיף ל"ב בראה שנטבע ויש לו סי' מובהק בכלים ל"ח לשאלה ויוצא ממהרמ"פ ושם נאמר ביש לו ט"ע בכלים וכבר הרגישו בזה למה שינה הרמ"א וכ' ס"מ ולא כתב ט"ע ולפמ"ש א"ש דמהרמ"פ ס"ל אפי' בט"ע חיישי' לשאלה אבל הרמ"א ס"ל דבט"ע ל"ח לשאלה ובמחבר לפמ"ש דנראה לעיקר כן מהרא"ש ב"מ ולכן כן ס"מ בכלים דבט"ע בלאו"ה ל"ח לשאלה וא"ש: