כתב סופר אבן העזר נז

וגרשה ובלשון אשכנזי: זיא האט צו עתון מיט דיא שררות אונד דיא טעכטער פירט זיא אויך דען וועג דארום האבען זיא איהם געצוואוטפן גט צו געבען, כן סיפר לי על הדרך והאורח הבין מתוך דבריו שכבר גירש את אשתו ונסעו עד כפר קאללאר ושם נכנס אצל היהודים לקבל מתנות ונדבה ושוב נסעו לכאן וכשבאו אצל הגשר שאל את בעל העגלה אנה ילון בלילה והשיב בבית מלון האורחים שלאפשטאט, והשיב שהוא אינו נכנס לבית מלון האורחים ושישוב לכפר שבאו משם וילך אצל היהודי ואמר לו גם בק"ק יארמוטה תוכל לכנוס בבית אחר ולא רצה ולקח בגד עליון שלו מעל העגלה ואמתחהו הרייזעטאש הניח לו לו על עגלה ואמר לו שמחר יבא ליארמוטה ליקח הרייזעטאש וחזר לכפר קאללאר שוב נתחרט האורח שהניח רייזעטאש על העגלה שמא יטעון שגנב ממנו דברים וע"כ אמר לחזור אחריו אל הכפר והלך אצל היהודים לשאול אם לא חזר שם האורח והשיבו לאו ועד שהי' עומד שם בא רעש שנמצאו איש נטבע והלכו אל הגשר הכירו שזה הוא היהודי שהלך עמו על העגלה כל הדרך הנ"ל וכן הלכו עוד שני אנשים מכפר קאללאר שהי' בביתם לקבל מתנה והכירו, אורח הנ"ל אמר: עס האט קיינע האלבע שטונדע גדויערט אבל השני אנשים שהם דרים בכפר קאללאר הנ"ל אמרו שלא היה רביעי שעה שהיה בביתם לקבל נדבה

ובאנו על החתום פה ק"ק יארמוטה יום ו' עש"ק לסדר וישלח תרכ"ו לפ"ק: הק' אהרן דוד בהרב מה"ו א"א ז"ל דייטש חונה פ"ק הנ"ל, הק' הרש ליב בר"ז הלוי שטערן, הק' מנשה שעהכפעלד. ועוד העתק מג"ע אשר הי' בפני הגאון הנ"ל וב"ד

בפנינו ב"ד החתומי' מטה בא לפנינו הבח' המשכיל היקר הרשל גאנזעל ואמר שראוהו והכירו היטב בפרצוף פנים שלו שהוא גראססמאנן ממיקלאש שהי' לו אשה רעה ושתי בנות וגם בן אחד שהוא סוביעקט בוויען כל הנ"ל העיד בתורת עדות באלי"ג ונש"ע בעה"ח פק"ק יארמוטה היום ו' עש"ק לס' וישלח תרכ"ו לפ"ק: וראוהו כמו ח"י שעות אחר טביעותו והי' לו ראטהען פלעק על המצח כנראה שבא ממכה: הק' מיכאל בן מו"ה דוד ז"ל דיינא דפ"ק הנ"ל, הק' אהרון דוד בהרב מהור"ר אאז"ל דייטש חונה פ"ק הנ"ל, הק' הרש ליב בר"ז הלוי ז"ל שטערן. תשובה כז שלום תנין בכל מקנה וקנין, להרב המאוה"ג מלא וגדוש חריף בע"פ כש"ת מה"ו מנחם נ"י

הנה עתה באתי לקיים הבטחתי אשר הבטחתי למע"כ נ"י כי אקח מועד לעיין עוד בשבוע זו בשאלתו בעגונא דאתתא ולהיות כי אין לי פה ספרים כל הצורך לפי רגל המלאכה לדין ולהורות הלכה למעשה בענין חמור כזה וצריך עיון וחיפוש בספרן של צדיקים גדולי קמאי ובתראי לדמות מלתא למלתא דשכיח ולא שכיח שיש לחוש לאתרמי ושאין לחוש, ואינם פתוחים לפני פה רק מעט מזער, לכן הנה באתי במגלת ספר כתוב בעיון מעט ולפי העולה בזכרון טוב לפני להלכה ולא למעשה, ואשר ישים ה' בפי אשמור לכתוב וה' יצילינו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות

ואען ואומר אחר שימת עין עיוני על ג"ע ששלח לנו הגאון דק"ק יארמוט, בהשקפה ראשונה היה נראה כי סגי בעדות של האורח בעל העגלה כי זה האיש שנסע עמו ואמר כי הוא ממיקלאש ויש לו אשה רעה ובנות הולכת בעקבות אמם ועשו השופטים פירוד בינו לאשתו, ואותו האיש הכיר בט"ע כי הוא הוא שנמצא וראה אותו בתוך שעה שנטבע והעלוהו הגם שלא ידע שמו מ"מ כיון שהזכיר שם עירו ושיש לו אשה וב' בנות רעות ונתרחק מאשתו עפ"ד ואחר הבדיקה במקום ההוא ולא נמצא איש שיש לו כל הנ"ל שיצא ממקום ההוא חוץ אחד ששמו יעקב גראססמאן שוב אין לחוש לאחר וידעינן שהוא יעקב גראססמאן נטבע בנהר כמבואר כדומה לזה בא"ע י"ז סע' ט', אלא שראיתי אחרי רואי במכתב פר"מ נ"י בשם הגאון הנ"ל כי יש הרבה מקומות בשם מיקלאש ויש לחוש ושמא יש בא' ממקומות ששמה מיקלאש ושם היה ג"כ אחד שיש לו אשה ובנות רעות כזו ונעשה פירוד בינו לאשתו, ואני מוסי' אפי' אפשר לבדוק בכל המקומות ששמם מיקלאש יש לחוש למה שכ' הרשב"א גיטין סוגי' דשיירות מצויות דבהוחזקו ב' יב"ש בעיר אחת חיישינן שמא יש עוד הרבה אשר אין ידוע לנו, ובאמ' דברי רשב"א תמוהי' ועיין פנ"י שם והארכתי במק"א, עכ"פ דעת הרשב"א כן הוא ולדעתי ל"מ בדיקה בכ"מ הנ"ל דשמא יש עוד, ועכ"פ צריכים אנו לבדוק במקומות הידועים לנו בלא"ה אין לנו תועלת מעידות האורח בעל העגלה רק בצירוף מ"ש כי הניח אמתחת רייזעטאש על עגלה שלו, ובתוך הרייזעטאש נמצאו אח"כ מכתבים הכתובים ליעקב גראססמאן והלעגיטימאציאכסקארטע שלו, ומכתבי מכתבי מסירה שכ' לפינאנץ ומה שהשיבו לו וגם שטרי חובות שים לו על ערלים משם בכל אלו אין ספק שהוא יעקב גראסמאנן דמוכח מתוכם וגם ניכרי' המכתב' לאשתו ובנותיו, וע"י שנמצאי' בריזמטאש שלו אנו יודעים כי זהו שנטבע הוא יעקב גראסאאן אלא דיש לחוש לשאלה שמא "השיין" לאחר שיש לו אשה ובנות כמותו והוא נטבע

והנה אי להלכתא חיישינן לשאלה או לא רבו הדיעות והשיטות ובטוש"ע פסק דחיישינן לשאלה, כחד תוס' דש"ס ב"מ ויבמות ולפ"מש ב"ש בשם מהר"ל מפראג דאם יש סי' אמצעי בגופו סי' מובהק בכליו יש להתיר מכח ממ"נ אי סי' דאורייתא וסגי בסימן בגופו ואי סי' ל"ד לא חיישינן לשאלה וסגי בסי' בכליו, ולפי שיטת מהר"ל אם נחשוב מה שיש לזה הנמצא נטבע אשה וב' בנות רעות ופירוד בינו לאשתו עפ"ד כסימן אמצעי עכ"פ בצירף כליו ודברי' סי' מובהק ויותר להם של יעקב גראסמאן ל"ח לשאלה מכח הנ"ל אלא דהב"ש דחה ראי' מהר"ל וחולק עליו באמרו דאם סי' דרבנן בוודאי חיישינן לשאלה דע"י חשש שאלה ליכא סי' מובהק, ומביא ראי' מראשונים דס"ל דחיישינן לשאלה הגם שלתי' א' כליו בחו"ס לצ"ל דחיישינן לשאלה ואי סי' דרבנן ג"כ לצ"ל דחיישי' לשאלה למה חוששי' להחמיר בחשש שאלה וע"כ אי' סי' דרבנן בלא הוכחה מסברא חיישי', והנה ראי' ב"ש משיטות הראשונים וצ"ל מנ"ל הא באמת הגם אם אין אנו מוכרחים לומר דחיישינן לשאלה ואי סי' דרבנן מסברא חיישי' ויבואר לפנינו לחזק דבר הב"ש

ותחילה נסלק מעל שיטת ב"ש תלונות בעל הנב"י שהקשה עליו מקושי' ש"ס אי חיישינן לשאלה חמור בסי' אוכף היכא מהדרינן ולפי שטיחת הסוגי' הקושי' וע"כ דל"ח לשאלה והא דאין מעידי' משום דסי' דרבנן, ולשיטות ב"ש עדיין מי ניחא הא אי סי' דרבנן בוודאי חיישינן לשאלה וע"כ כל דלצ"ל חיישינן לשאלה אפי' אי סי' דרבנן ל"ח, וכן קשה מתחלת הסוגי' דמתרץ אי סי' דרבנן לא בעידי אוכף וקשה הא חיישינן לשאלה ועדיין לא ידע דשאני אוכף דלא משאלי אינשי, וישבתי קושי' זו בכמה אופנים בלימוד הישיבה עד"פ ולדינא פלפלת כ"ש למאי חזו, אבל יש לפני דרך פשוט לפענ"ד, והוא ע"פ קושי' ב"מ בקושי' הש"ס חמור בסי' אוכף היכא מהדרי' דלמא בעידי אוכף, ודחק בקושי' זו, ולבסוף כ' אפשר גם בעידים חיישינן לשאלה, והנה הפ"י קיצר ואני אפרש שיחתו כוונתו רצוי בקושי', מנ"ל לש"ס להקשו' דלמא לשאלה לחוד לא חיישינן אלא בצירף דלמא אתרמי ס' כסי' הגט אי סי' דאורייתא ל"ח לאתרמי אבל בצירף שאלה חיישינן וחמור בס' אוכף י"ל בעידי אוכף דליכא רק חשש שאלה ולשאלה לחוד ל"ח וכן הי' יוכל להקשות דלמא חמור בסי' מובהקים דאוכף וי"ל דווקא בסי' אמצעי בצירף שאלה חיישי' אבל בס"מ דל"ש כלל אלא א' מני אלף ל"ח לאתרמי אפי' בצירף חשש שאלה דע"י חשש שאלה נעשה כסי' אמצעי והא סי' אמצע' מהני אי סי' דאורייתא

ויש לנו לישב קושי' זו על כמה אופנים והיותר פשוט נ"ל דאי סי' דאורייתא א"א לומר חמור בסי' אוכף היינו בעידים בט"ע או בס"מ, קרא כתיב וכן תעשה לחמורו ולשמלתו, ואי סי' דאורייתא מחזירין אבידה בסי' אוכף היינו בעידים ואיך קאמר קרא וכן תעשה לשמלתו, הא שמלה וכל אבידה מחזירי' בסי' אמצעי ולכן א"א לומר דחמור בעידי אוכף רק או סי' דרבנן ומיושב קושי' פנ"י הנ"ל

ועפ"ז מיושב ממילא קושי' הנב"י דקושי' ש"ס אי חיישינן לשאלה חמור בסי' אוכף וע"כ דלא חיישינן לשאלה וסי' דרבנן ואין מחזירין אבידה רק בס"מ או בעידים, וי"ל דחמור בסי' אוכף בעידים ובט"ע דליכא רק חשש שאלה ל"ח אבל בס"מ חיישינן לשאלה, דע"י חשש שאלה נעשה מ"מ סי' אמצעי, והיתה לבאר הגם דמחזירי' שמלה בס"מ ואיך נפרש חמור בסימן אוכף בעידים הא משמע חמור דומי' דשמלה, י"ל ע"ד שכ' הראשונים הא דלא מתרץ בתחלת הסוגי' אימא בס"מ והי' תי' מרווח יותר משום דס"מ בכלים לא שכיח וכן רבא אמר חמור בסי' או בעידי אוכף ולא אמר אי סי' דרבנן בס"מ משום דלא שכיח, וא"כ א"ש קרא וכן תעשה לחמור בעידי אוכף ולשמלתו ג"כ בהכי איירי דס"מ ל"ש בכלים וא"ש, ומיושב ג"כ הקושי' מתחלת הסוגי' דמשני אימא עידי אוכף ול"ק ניחוש לשאלה דבעידי אוכף ל"ח לשאלה כהנ"ל

ויש להביא קצת ראי' לשטת הב"ש ממקום שהקשו עליו, דכבר כתבנו דהראשונים נדחקו הא דלא משני כולהו קושי' חוץ הראשונה ממתני' בס"מ משום דס"מ ל"ש, והוא דוחק דמ"מ מרווח יותר לשנו' בס"מ מלשבש הברייתא אימא בעידי', ולשיטות הב"ש ועפמ"ש א"ש דלא יוכל לתי' הבריית' דחמור בסי' אוכף בס"מ דקשה עדיין ניחוש לשאלה דאם סי' דרבנן בוודאי חיישינן לשאלה דס"מ לא הוי ולכן הוצרך לתרץ בעידי אוכף ובט"ע ל"ח לשאלה לחוד וא"ש

ועוד נ"ל ראי מהימנא יותר לשיטות הסוברים דחיישינן לשאלה עפמ"ש הב"ש דס"ל אי סי' דרבנן חיישי' ונ"ל דכך