כתב סופר אבן העזר נו

משמשות צריכות, ובריי' מחיובא איירי ופחות מי"ב אין צריכות וכן רבנן אומרים משמשו' כדרכן פי' אין צריכות, אבל בגוף הדין מודי' לרש"י דאיכא איסור מצדו וצדה, כן י"ל ס"ל לרא"ש, אלא דנראה דעת הרא"ש בתשובה דמפורש כ' דליכא איסור להשליך זרעו על המוך בשעת תשמיש, זהו קולא והחומרא נשמע ממנו דכל שיש איסור השחתת זרע אסור אפי' בא"א בלא"ה לקיים עונתו מ"מ אסור וחולק על רוב ראשונים דס"ל דמותר, וגם ר"ת י"ל ס"ל כוותיי' כמ"ש לעיל, וגם בזה הרא"ש יחידאי הוא לפע"ד

המורם מדברינו להלכה דנקטינן כשיטת רוב ראשונים בתרתי דאסור לשמש במוך כל דאפשר בלא"ה ואפילו שלש שנים אסורו' דקיי"ל כרבנן, אבל כל היכא דלא אפשר לקיים מצות עונה בלא"ה מותר, ואפי' היכא שצריך לזרות מבחוץ ולא אפשר במוך מותר, אבל לא ישא אשה לכתחילה ע"ד כן כמו שבארנו כ"ז באורך

ולפ"ז בנדון שלנו שא"א לו לקיים מצות עונה מבלי שיהיה דש מבפנים וזורה מבחוץ בכל פעם מותר לו לשמש ולהיות אתה עמה לעולם עד"ז כן הי' נ"ל

אבל מה אעשה כי המחבר נראה שאחז בשיטת תשובת הרא"ש בכולו, דבסי' כ"ג לא כ' כלל מאיסור לשמש ע"י מוך אפילו בשעת תשמיש, וכבר נתעורר בספר בית מאיר, ותמה על שמוטה זו וכן יש תמוה על הטור, והבית מאיר לא מצא מי שהתיר מוך בשעת תשמיש, ואנן הרי הראנו דרא"ש ס"ל להתיר וטור אזיל בכ"מ בשיטת אביו הראש וזה טעמו של המחבר דאחז בשיטות הראש אבל מכ"מ עדיין התמו' קיימת על המחבר ורמ"א שהקילו באיסור חמור כזה נגד דעת כל הראשונים וסמך על הרא"ש דיחידאי הוא בדבר זה וצ"ע

וגם מזה לא הניח ידו לפסוק פסקא דנא של תשובת הרא"ש להחמיר וכתבו בש"ע וקבעו להלכה דאשה שיש לה אטום ברחמה וזורה מבחוץ תדיר אסור לשמש עמה, גם בזה נקט כיחידאי להחמיר באיסור חמור כזה ומאן ספון ומאן חשוב להכריע נגד המחבר אחר שכבר קבעו בש"ע להלכה, ולכן בנדון שלנו שדומה ממש להא דהרא"ש בוודאי בכ"פ שישמש עמה שיהי' צריך לזרות מבחוץ והוחזק' בכך שנתיים לא אונס הוא בדבר ואסור לשמש עמה כמו באטום ברחמה כנלפענ"ד

אבל אם תעסוק ברפואות ע"י רופאים מומחים כשיאמרו שנתרפא' הגם שלענין רואה דם מחמת תשמיש בתר שנתחזקה ג"פ נסתפקו ראשונים אם יש לסמוך על רופאים אפי' על רופא ישראל ונראה ה"ה באיסור חמור כזה להוציא ש"ז לבטלה דכתבו בשם הזוהר ופסק בשו"ע שם דחמירי מכל איסורים, מ"מ בנדון שלנו נ"ל לסמוך דהרי לפי מה שבארנו לשיטת רוב ראשוני' חוץ מהרא"ש מותרי' לשמש זע"ז, ואנן דנקטינן לחומרא כהרא"ש וכפסק הש"ע, אבל כולי האי לא נחמיר לספיקו' הראשונים בנאמנו' בואו ונסמוך בספיקו' נאמנות הרופאי' על שיטת ראשונים ואם לא עלתה לה רפואה כולי האי ואולי לאו איסורא הוא כנ"ל

ועוד אני אומר אפילו לדעת תשובת הרא"ש דאסור לשמש, מ"מ אם יאמרו הרופאים דנתרפא' גם להך צד שאין לסמוך על הרופאים ברואה דם וכיוצא בו, אבל לענין הוצאה ש"ז נוכל לסמוך, דוודאי לא עלה ע"הד שאין אמיר' הרופאים נחשב לכלום כי בקיאי באומנותם, ומ"מ לענין איסור לחשב דבריה' לוודאי לא נוכל לסמוך, דדבריהם אינם עושים אלא ספק או קרוב לוודאי רק נגד חזקה כל שהוחזק' להוציא מחזק' לא יאמנו דבריהם כוודאי להוציא מחזקה, וכ"ז ברואה דם דכשלא עלתה רפואה ותראה דם איסור עביד, אבל בהוצאה ש"ז דבלא"ה ס"ל לר"י שבטור סי' כ"ה וש"ע ורמ"א נראה דנוטי' לשיטתו כל שבאקראי מותר דרך תשמיש אפילו מוצא ש"ז, וגם החולקים עליו ואפי' באקראי אסור היינו כשמכוין ויודע שיוציא ש"ז לבטלה, אבל כשהוא ספק וקרוב שלא יוציא לכ"ע נראה דמותר להכניס לבית הספק במקרה דאם יהיה צריך להוציא ש"ז לבטלה מקרה בלי כונה הוא לו, ולכן כשעסקה ברפוא' ורופאי' אומרי' לפי דעתם שנתרפא' מותר לשמש עמה על סמך הרופאים, ואם ישמש ולא נתרפא ויהי' צריך לפרוש ולהוציא ש"ז אין בידו עון כלל כי מקרה הוא לו, ואפילו כעובר באונס ושוגג אינו דאין איסור מוציא ש"ז על דרך זה הוא, ואפי' לסמוך על רופא נכרי קרוב שיש לסמוך מכל הלין טעמי' שכתבתי, והיינו לשמש פעם ראשון, אבל אם ישמש ויתברר לו שלא עלתה לו רפואה הדרא לאיסורא כנלפענ"ד וה' יצילינו ממכשול

ב) מה שנוגע לענין ממון לא ביאר מע"כ ני' כל הצורך כפי הראוי' בדו"ד שבדיני ממונות מלבד זה אין ראוי להשיב ליחיד בדבר שבממון אם לא יציעו בע"ד דבריו לפני ב"ד המרוצה לשניה' כידוע, מ"מ אגלה טפח בקיצור נמרץ, והוא דאין ספק אצלי שדבר זה הוא מום גדול כאחד מן המומים שבסי' ל"ט, ואפילו אם משתנת במטה אינו מום כי אינה מחוייבת להיות עמו תדיר אבל במשתנת בשעת תשמיש הגם שיורדת מן המטה להשתין מ"מ בוודאי מום גדול הוא ומאיס' טפי שצריך להפסיק בכל פעם באמצע תשמיש, אלא כיון שהוא עמה שנתיים וסבור וקבל אין לו טענה עליה כמבואר סי' קי"ז, אלא שלא סבור וקבל אלא דברים שבגופה, אבל אחר שנתוודע לו שאסור לשמש עמה בוודאי יוכל לטעון שלזה לא נתרצה וכלום נושא אשה וכו' ואין לך מום גדול מזה, ועיין רסי' קי"ז ברואה מחמת תשמיש מיד, ובנדון שלנו כ"ע מודים דהיא ידעה שמודית שכבר בבעל הראשון היה לה מיחש זה והוא לא ידע וא"א לו למידע יוציאו' בלא כתובה ותוספות, כן נראה לפום רהיטא מ"מ לא אחליט להלכה וכש"כ למעשה, דדברים כאלו צריכים לשמוע מבע"ד עצמם ולדון על פיהם

ומצוה גדולה ורבה שלא להפריד בין הדבקי' לתווך השלום ביניה' והיא תשאל ברופאים ותעסיק ברפואות כי חולשת כיס השתן הוא ויש סמים בידם לרפאות וכבר גליתי דעתי העניי' דיש לסמוך בטח על הרופאי' בזה, הנלפענ"ד כתבתי בחפזי דש"ת חותם בברכה פה פ"ב עש"ק יו"ד טבת שנת תרי"ט לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: העתק השאלה

ידידי ה' כהדר"ג וכו' ענותנותו ורב טובו צדקתו תרהב בנפשי עוז לבוא אל היכל קדשו בהורמנא דמלכא כהדר"ג נ"י בשאלה א' אשר לאציע לפני גאון קדשו נ"י

הנה איש אחד ממישקאלץ שמו הי' יעקב גראססמאן נשא אשה מפה ודרו יחד הרבה שנים בשלום אכן לפני שנים עשרה שנים היה עליו משפט וישב בבית האסורים בלעאפאלדשטאדט ב' שנים ומאז התחילה האשה למאס בו וכאשר שב מבית האסורים הי' מריבות ביניהם עד בא הדבר לפני הערכאות והוציאו יעקב הנ"ל מביתו על פי דיניהם והנה ש"ב אמ"ו הגאון אב"ד ז"ל עשה פשרה ביניהם שיתן לה גט פטורין אכן מחמת תחבולות שביניהם נתפרדה החבילה ולא נתן לה גט פטורין מבעלה והתאמצו במשפט לפני הערכאות ויצא בדיניהם גט פירוד על פי דינים דערכאות שיהיה נפרדים זה מזה שהוא לא יבא לביתה והזהרו אותו בעונש אם יעבור ע"ד לבוא אל ביתה, ולהם שתי בנות ובן אחד והי' שלום לאב עם הבן אבל הבנות כרכו אחר האם, והנה יצא קול ורינון על האשה ושתי בנותיה שאינם מתנהגים בדת יהודית כבנות הכשירות, והגוים והשרים ערלים יוצאים ונכנסים לביתה בימים ובלילות ר"ל גם אנכי התאמצתי הרבה שיתן זה הבעל גט פטורין לאשתו ולא עלתה בידי מחמת דבר שבממון שביניהם, והנה בשנה העברה ריש ירחא דאייר ביום א' בשבוע נסע מפה עם אנשים מקהילתנו עד עיר נייהייזל ומשם נסעו לכפר א' הסמוך ללעווענץ ואמר לבנו שבדעתו לילך לפעסטה ולא ישוב עוד למיקלאש ואמת הדבר כי הרבה פעמים אמר כן, אך בזה הפעם הכיר הבן בדברי אביו שהוא קץ בחייו, והבן לא ידע באיזה דרך הלך אביו משם וזה היה ביום ב' או ג' בשבוע הנ"ל וביום שלאחריו חפשו אחריו בשאנדארץ, והנה היה הסיפור מהאורח עובר כפי אשר הוא בגב"ע מהגאון אבדק"ק יארמאטה הי' באותו שבוע הנ"ל ביום עש"ק והטביעה הי' ביום שלפניו ביום ה' קודם הלילה הכל בשבוע אחד, ומיד בשבוע שלאחריה בא הקול לפה שיעקב גראססמאן הטביע את עצמו סמוך לק"ק יארמוטה, והנה נשלח מהשטולריכטעראמט מיארמוטה להשטולריכטעראמט דפה הרייזעטאש של יעקב גראססמאמנן ובתוכה הי' הלעגיטימאטי אנסקארטע של יעקב הנ"ל מפה גם שני מכתבים עבריות אשר נכתבו אליו וגם כתבי מסירות אשר עשה יעקב זה על אנשים מפה והתשובה אשר באה אליו מפינאנצדירעקציאן וגם כמה שטרי חובות אשר הי' לו על ערלים מפה וניכרי' לאשתו ובנותיו כל המכתבי' הללו היו למראה עיני

העתק מגביעת עדות אשר נתקבל בפני הגאון אבדק"ק יארמוטה וב"ד נ"י

בפנינו ב"ד חתומי מטה העיד הרב המאה"ג מו"ה מיכאל קרויס רב"ד דפה ק"ק יארמוטה יצ"ו איך שהאורח בא לפניו וסיפר לו עובדא דהאי נטבע כי בעיר לעווענץ ישב בבית אכסניא והיה שם אדם מלובש בבגדים טובים ולא ניכר לפניו כי הוא יהודי ולא דיבר עמו אך שוב בא אל האורח ודיבר עמו ואמר לו אם יוכל ליסע על עגלה שלו, והשיב למה מצחק בי כי הוא עגלה בזוי' ואתה סוחר נכבד ואמר לו שאינו מצחק וקצב לו שכרו ונסע עמו ובכל מקום שעברו נכנס האורח תחילה והוא הולך אחריו כי לא היה לו פנים לקבל נדבה, על הדרך היה מתאנח מאוד ושאל לו האורח למה מתאנח ואמר לו שיש לו מקראות רעות שהוא ממיקלאש ויש לו שם אשה אך היא הולכת בדרך רע וגם שני בנות ואת אלו גם כן הוליכה בדרך הרע וע"י שהיא מתקרבת אצל השררו' דחקוהו ממקום המפטה