כתב סופר אבן העזר נה

לשאר נשים אסור, ורבנן אמרו משמשות כדרכן א"כ גם שלש נשי' אלו אסורו' לשמש במוך ומסתמ' קיי"ל כרבנן דיחיד ורבים וכו' ולשיטה זו לר"מ התירו האסו' לו לשפוך זרעו על המוך שהוא כמטיל זרעו על עצי' ואבנים כמ"ש תוס' כתובות לשיטת רש"י וגם גבי דידה איכא איסור באפשר כמ"ש תוס' שם, וכן נראה מפי' רש"י כתובות עיי"ש והתירו דבר זה לר"מ משום סכנה, וצ"ל אם כי חמירא סכנתא מאיסורא ואין הולכין בפ"נ אחר הרוב הגם דל"ש שתתעברו אלו ג"נ מ"מ נדחה האיסור מפני חשש סכנתא, אבל קשה לא ישמשו זה ע"ז כלל וצ"ל כיון דיש עליו חיוב מצות עונה מותר לו לשמש עמה ע"י מוך, וכן מצאתי כתוב ברא"ה כתובות דמשו' עונה מותר לו, וכ"כ בש"מ כתובות מריטב"א ועוד ראשונים, ועדיין צ"ל לרש"י וכן ס"ל לריטב"א יבמות ורשב"א כתובות ור"י בתוס' כתובות דגם גבי דידה איכא איסור להשחית זרעו א"כ למה מותר לה לשמש במוך ניהו אם היא מבקשת תפקידה צריך לפוקדה ואין עליו איסור השחתת זרע כיון שאינ' מתכווין להשחית אלא שמוכרח בכך משום מצות עונה, מ"מ היא שעושי' איסור למה מותר' להשחית זרעו תמחול על שלה ותאמר לא בעינא, וצ"ל כיון שהיא משועבדת לו וכיון שא"א בלא"ה אין בו איסור השחתת זרע לדדהו ולאחרינא דאפשר בלא"ה אסור, ולפ"ז רבנן דאומרי' משמש' כדרכן, ולרש"י היינו שאסורו' לשמש, י"ל בוודאי אם לא הי' אפשר בלא"ה הי' מותר אלא דס"ל דאפשר לסמוך על מן השמים ירחמו עלי' היינו כיון דרחוק הוא ול"ש ג"נ אלו שתתעברו ולחוש שתהיינה מן המיעוט סמכ' על מן השמים ירחמו עלי', וכיון שאין בו חשש סכנא ממילא אסורות לשמש

ועיין יבמות ל"ד ע"ב פלוגתא דר"א ס"ל כל שדש בפני' וזורה מבחוץ כיון שדרך תשמיש הוא ליכא אסור השחתת זרע ומעשה דער ואונן שלא כדרכן הי' ורבנן פליגו גם זה כמעשה ער ואונן ולשיט' רש"י הנ"ל דמותר במוך כל שיש סכנה הגם שלאחרי' אסור לדדהו מותר, א"כ הא דאסרו רבנן ופליגו על ר"א דס"ל כרבנן דר"מ משמי' ירחמו, ולכן אסרו במעובר' דאיירי ר"א אבל לר"מ דמותר במוך, ה"ה דמותר דש מבפני' וזורה מבחוץ, אלא צ"ל למה מתיר ר"מ במוך דווקא, ועוד לשיטות דגם בדידה איכא איסורא למה לנו להתיר לשמש במוך דיש איסור בשניה' טוב יותר שיהי' זורה מבחוץ ולא תהי משחתת זרעו ולא תגרמה לכך, נ"ל או דזורה מבחוץ גרע יותר ממשמש במוך שזה יותר דרך תשמיש, הגם דס"ל לרש"י ותוס' דגם זה בכלל משחית זרעו, מ"מ לא גרע כמו זורה מבחוץ, שהוא מעשה ער ואונן ממש, לכן טוב שישמש במוך, או משו' הכי בחר לו ר"מ ביותר לשמש במוך, כי אם ישמש בלא מוך, לפעמים לא יעצור ברוחו לזרו' בחוץ, ותבואה לידי סכנה, לכן מותרו' לשמש במוך והתירו איסור דידי' ודידה, ולרבנן אסורו' בשניהם במוך ולזרות מבחוץ דמשמים ירחמו, ואפשר בלא"ה, אבל כשאי אפשר מודים רבנן לר"מ והיכא דלא אפשר במוך מותר אפילו בדש מבפני' וזורה מבחוץ דכל שעושי' מפני שעבוד ומצות עונה אין בו השחתת זרע כלל כנ"ל

ונ"ל דוודאי לא ישא אשה כזו לכתחלה שא"א לו רק או שיהי' זורה או לשמש במוך ניהו אם כבר נשא' לו ומחויב בעונה מותר משום מצות עונה ואונס הוא בדבר, אבל לכתחלה לא ישאנה, ולכן אשה תוך ג' חדשים אסורה משום הבחנה ול"א תשמש במוך, ועיין הפלאה כתובות ל"ט, ולפמ"ש א"ש ויש להאריך

ובחידושי לכתובות מצאתי מקום ישוב בזה לקושי' תוס' מגילה ט"ו ע"א ד"ה כשם שאבדתי למה לא גרשה מרדכי בגט, ונ"ל דמתורצת ע"י קושי' תוס' מגילה י"ג ע"ב ד"ה וטבלת הרי לא הי' שם הבחנה ותירץ דשמשה במוך, ובטורי אבן מכח דהוקשה לו איך נולד דריוש מאסתר מאחר ששמשה במוך, העלה דעם מרדכי שמשה במוך, דעם אחשורש וודאי לא שמשה במוך דיראה שירגיש בה אחשורש, והנה קושיתו תמיה בעיני דאחר שנאסרה על מרדכי כמה שאמרה כאשר אבדתי וכו' שעכשיו ברצון שוב לא שמשה במוך עם אחשורש ונולד דריוש, ותמה אני על הגאון ע"א ועל אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס יו"ד סי' קע"ב שטרח בקושי' זו והפשוט כמו שכתבתי

אלא דמ"מ מסתברא דברי טורי אבן בלא"ה דעם אחשורש לא שמשה במוך שוודאי ירגיש בו אלא עם מרדכי שמשה, ולפ"ז ממילא לא קשה קושי' תוס' דהי' לו לגרשה בגט דניהי דהי' מותר לשמש במוך עמה אחר שכבר נשאה קודם שנלקחה לאחשורש, ושוב במקרה הית' אסורה לו משום הבחנה הי' מותר לקיים מצות עונה לשמש במוך, אבל אחר שכבר גרשה אסור לו לחזור ולקחתה ולשמש עמה במוך, דהוי כמתנה לכתחל' להשחית זרעו, ושפיר אמרה כאשר אבדתי דעכשיו ברצון, ולגרש בגט תהי' ג"כ אבודה ממנו, ובאמת גרשה בגט ולא נבעלה הצדק' באיסור לאותו רשע, ושוב לא החזירה עוד כנלפע"ד והוא נכון

נחזור לדברינו דלשיט' רש"י וכן נרא' דעת יתר ראשונים דלא פליגו על רש"י אלא בפי' משמשו' דלרש"י מותרו' ולראשונים מכח קושי' דקשי' להו מדקתני פחות מכן משמשו' כדרכן דמשמ' להו דג"כ מתפרש לענין איסור ופחות מכן אסורות מדקתני משמשו' כדרכן, דאפילו לאחר תשמיש אסור לה לקנח במוך, וכיון שאין מתעברת בוודאי למה אסור לה, וניהו בשעת תשמיש אסור משום איסור דידי' דמשחי' ארצה אבל אחר תשמיש תהי' מותרו' לקנח, כיון שאין ראוי' להזריע פחות מי"ב שנה וכן קשי' להו מדאמרו חכמים משמשות כדרכן משמע אפי' אחר תשמיש אסור, וכיון דס"ל דמשמים מרחמו שלא תתעבר מותר לקכח, ולכן נאדו מפי' רש"י ומפרשי' הבריי' דצריכו' לשמש במוך אבל בגוף הדין מודה לרש"י, דמשום סכנתא מותר לר"מ להשחית זרעו, ומשום מצות עונה כמ"ש ולפי' ראשוני' אפשר גם רבנן מודים לר"מ דמותר אפי' בשעת תשמיש אם חוששין לנפשם לסכנת' אלא שאין מחייב' אותם לשמש עד"ז דיכולי' לסמוך על מן השמים ירחמו, ואינו מוכרח, אבל עכ"פ בהא שווי' דלר"מ מותר להשחית זרעו באיסור משום סכנה כיון דל"א בלא"ה, ולרבנן אפשר משמים ירחמו, אבל היכא דלא אפשר בלא"ה מותר ואפי' דש מבפני' וזורה מבחוץ מותר אם לא אפשר במוך הגם דגרע ממשמש במוך כנ"ל כמ"ש לעיל

אלא שמר"ת שבתוס' יבמות י"ב נראה דלשמש במוך בשעת תשמיש אסור דיש בו איסור ולא הותר אלא לשמש במוך אחר תשמיש דליכא איסור, נראה די"ל כל שיש בו איסור השחתת זרע אסור ג"כ לר"מ, ולא הותר משום סכנה, הגם דחמירא סכנתא לא ישמשו ולא יכנסו לסכנה, ול"ל דמשום שעבודם זע"ז ומשו' מצות עונה מות' כן נראה לכאורה, ויש לדחות כיון דס"ל לר"ת דאפשר בקנוח אחר תשמיש וסגי בהכי דגם זה מועיל ואפש' בלא השחתת זרע לשיטתו למה נתיר לשמש במוך בשעת תשמיש שיש בו איסור דידי' ואפשר לו לקיים מ"ע בלא השחתה בוודאי אסור, אבל אי לא הי' אפשר בהיתר מודה ג"כ ר"ת דמותר להשחית זרעו משו' שעבוד ומצות עונה בין לר"מ בין לרבנן ולא פליגו רק אי צריכי' כנ"ל ועיין

ולא מצאתי חולק ע"ז אלא הרא"ש בתשובה כלל ל"ג סי' ג' שהשיב ע"ד השואל באשה שיש לה אוטם ברחמה ועי"ז הוא דש מבפנים וזורה מבחוץ בכל פעם ונסתפק השואל אם זה דומה למשמש עם הקטנה וזקינה והשיב הרא"ש כיון דלעולם זורה מבחוץ שיחת ארצה קרינן בי' ולא דמי למשמש במוך דהתם משמשו' כדרך כל הארץ אע"פ שאין זרעו ראוי' להזריע מידי דהוי אעקרה וזקינה ע"כ, ומובא בב"י א"ע סי' כ"ג

והנה תשובת הרא"ש צ"ע לכאורה דנראה מסברתו הוליד דיש איסור בדש מבפנים וזורה מבחוץ הלא ש"ס ערוך הוא ביבמות ל"ט דאמרו רבנן זה כמעשה ער ואונן וקיי"ל כרבנן, ונ"ל דהרא"ש לא בא לומר אלא שלא נאמר ניהי דיש בו איסור השחתת זרע מ"מ כיון שא"א לו להיות עמה ולקיים מצות עונה בלא"ה אין בזה משום השחתת זרע ורבנן דפליגו על ר"א ביבמות היינו במעוברת כיון שאפשר שתסמוך על מן השמים ירחמו כרבנן דר"מ או לשמש במוך דאין גרוע כ"כ, אבל כל דלא אפשר בלא"ה כעובדא דידי' שבע"כ זורה מבחוץ ה"א דמותר כמו דמשמשו' במוך דמותר, ולכן מכנס הרא"ש לחלק דמשמשו' במוך אין בו איסור כלל דהוי כמשמש עם הקטנה, ולכן מותר לר"מ משא"כ היכא שזורה מבחוץ דשיחת ארצה קרינן בי' בוודאי כדס"ל לרבנן לר"א משו' חיוב עונה לא הותר כלל, והיתה לבאר הא דכ' הרא"ש ולא דמי למשמש במוך הא רבנן פליגו על ר"מ, וקיי"ל בוודאי כרבנן, נראה דס"ל לרא"ש דרבנן ג"כ פליגו על ר"מ רק משום דאפשר בלא"ה דמשמים ירחמו, אבל היכא דלא אפשר מודו כמ"ש לעיל, וממילא בנדון שלו גם חכמים מודים, ולכן דחה הרא"ש דגם לר"מ רק לשמש במוך מותר דאין בו איסור כלל דדמי' למשמש עם הקטנה, אבל אם הי' בו איסור השחתת זרע גם ר"מ לא הי' מתיר וממילא לזרות מבחוץ אסור לכ"ע אפילו דלא אפשר בלא"ה

ושמעינן מהרא"ש תרתי חדא להקיל וחדא להחמיר דשיטתו דלשמש במוך אפי' בשעת תשמיש אין בו איסור כלל ודמי' למשמש עם הקטנה כיון שדרך תשמיש בפנים הוא, והחולק ר"ת ור"י שבתוס' והוא שיטות רוב ככל ראשונים, ולא נמצא לו חבר בדבר זה ויחידאי הוא, ועיין בפי' הרא"ש נדרים ל"ה ע"ב דמפרש משמשות צריכים לשמש במוך שתשים מוך באותו מקום לקלוט הזרע, נראה דמפרש משמשת במוך בשעת תשמיש כרש"י ומפרש צריכים לשמש אבל איסור ליכא לא מצדו ולא מצדה וכן דייק היש"ש ביבמות מדמפרש הרא"ש צריכי' לשמא ולא מותרים ש"מ דס"ל דליכא איסור השחתת זרעו דמשמש כדרכו הוא עיי"ש, ובאמת מפרושו בנדרים אין הכרח די"ל דאיכא איסור ומותר משום סכנה כמו לרש"י, והא דמפרש משמשות צריכים משום דקשי' לי' קושי' ראשונים אי בריי' מהיתר איירי, קשה מהא דפחות מזה משמשו' כדרכן משמע דאיסור הוא תקנו עכ"פ אחר תשמיש ולכן מפרשים