כתב סופר אבן העזר נד

מעידין והא גם ללשנא דסי' דרבנן קשה הא צירוף סי' אמצעי' הוי כסי' מובהק ומסוגי' שס' דב"מ דהוכיח תחלה ממתני' דיבמות סי' לאו דאורייתא ל"ק ולטעמך ג"כ קשה הא הוי סי' מובהק י"ל לפי הוכחה זה מוכח גם ס"מ לאו דאוריי' והרי עיקר הוכחת הפוסקים דס"מ מהני מרבא דאמר כ"ע סי' ל"ד ובשומא סי' מובהק קמיפלגי דנראה ס"מ לכ"ע דאורייתא וכן מר"א בגיטין נקב יש בצד א"פ אבל לולי זאת הי' מקו' לומר גם ס"מ ל"ד ול"ק משס' ב"מ וכן מה שהקשה ביבמות ריש הסוגי' דמאין מעידי' מוכח סי' ל"ד יש לומר ואפי' סי' מובהק אבל כדמקשה לרבא דאמר ס"מ לכ"ע דאורייתא א"כ גם להך לישנא דסי' דרבנן קשה כהנ"ל, וזה קשי' לי גם על מגיה הט"ז שכ' דראי' המזרחי' מתירץ שס' באוה"ג וחו"ס משמע אפי' סי' טובא לא מצטרפי' לולי זה ה"א דאפי' גרועי' מצטרפין וכ' וכיון דאין ראי' רק דסי' גרועי' לא מצטרפין אבל סי' אמצעי' הדרא לסברא דמצטרפי' וצ"ע הא מוכח ללשנא דסי' דרבנן הי' ניחא לש"ס ש"מ דאפי' סימן אמצעי' לא נעשה סי' מובהק

וצ"ל דכיון דאין זה אלא דיוקא מלשון מתני' דקתני אפילו יש סי' משמע הרבה, ויש לדחות סי' א' דוקא וסימנים דקאמר היינו סימנים או בגופו או בכליו ויש שדחו כן הגם שהוא דוחק מ"מ הקשה טפי בחוזק יותר ללשנא דאמר כ"ע סימנים דאורייתא בוודאי קשה כצ"ל ולאמת דמחדש לאוקמי מתני' באו"ג וחו"ס גם ללשנא דסי' דרבנן תתפרש מתני' בכה"ג ואתי לשון מתני' אעפ"י שיש סי' על נכון דאפי' איכא סי' טובא לא מצטרפי' כיון דשכיחי וגריעי טובא וזה רבותא יותר מאם הוי אשמעי' ביש סימן א' ממוצע דלא מועיל דהא יש הי' רוצי' לומר לסי' גרועי' מצטרפי' ונעשי' סי' מובהק ומועילי' גם שסי' אמצעי ל"מ וכן דעת השואל בתה"ד ובמזרחי הוצרך להביא ראי' נגד זה מלשון מתני' ונ"ל בממון דמחזירי' על סי' אמצעי כ"ש על צירוף סימן גרועי' דעדופא וטובא אשמעי' רבותא דלעדות אשה אפי' הרבה סי' גרועים לא מצטרפו כנ"ל ובזה נדחו דברי בעל א"ע שהבאתי לעיל כמובן להמעיי'

ומאחר שהבאתי כי הנמ"י והמרדכי והרא"ש בתשובה הכי ס"ל, ונ"ל להביא ראי' מהימנא מסוגי' ש"ס דיבמות לדין זה דסוגי' שם קשי' להולמה דתחלה מקשה מתני' אבריי' אהדדי וכ' תוס' בתי' ג' דס"ל דקשר הוא הסי' ועיי' מהרש"א שם דא"ל בט"ע דגם בגט יש ט"ע וע"כ דקשר עצמו הסי' ואח"כ כדאמר רבא כ"ע סימן דרבנן הקשה תוס' מה יענה להא דמצאו קשור בתי' האחרון דס"ל קשר הוי סי' מובהק וצ"ל מה ס"ד דמקשן ומאי פליגי אטו אי קשר הוא ס"מ או לא ולהנ"ל י"ל תחלה ס"ל להמקשן מכח מתני' דיבמות דגם ס"מ ל"מ מדיוקא דמתני' אעפ"י שיש סי' משמע אפי' הרבה סי' והם כס"מ ע"י צירוף ומקשה מברייתא דמצאו קשור מה תאמר קשר ס"מ הוא הא ממתני' מוכח אפי' ס"מ ל"מ, והנה רבא לא אמר דבריו לתרוצי קושי' מתני' וברייתא אלא על פלוגתא דתנאי דמעידי' על השומא ואמר בתי' בתרא כ"ע סי' דרבנן ובשומא ס"מ קמיפלגי הנה לדבריו הא דאין מעידין הגם שמשמע שיש הרבה סי' הוי כס"מ צ"ל מתני' בחו"ס ואי"ג כמ"ש לעיל וש"ס מקשה תחלה מדאמר כ"ע סי' דאורייתא דקשה בחוזק ואלימא קושי' משא"כ ללשנא דסי' דרבנן כמ"ש לעיל ולכן הקשה תחלה מלשנא דסי' דאורייתא ובלא"ה זה ל"ק דרבא וכדמתרץ בחו"ס ואו"ג ממילא א"ש מתני' ללשנא דסי' דרבנן ולא קשה עליו אי סי' דרבנן ממצאו קשור דהא בס"מ כ"ע מודים וקשר סי' מובהק וא"ל כל הסוגי' על דרך נכון ומרווח בעזה"י

והנה כבר הוצענו לעיל החולקי' על המ"ב הוא מהריב"ל ומהרח"ש לא מסברא אדרבא מהריב"ל כ' דשיקול הדעת כך הוא אלא שלא מצא לא' מן המחברי' שכתבו כן וכן מהרח"ש לא כ' ראי' מוכרחת נגדו ואני הבאתי תלתא קדמאי אלולי דס"ל כוותי' איכא תמיהא קיימת עליהם וגם עשיתי לו סמוכא מסוגי' דש"ס יבמות א"כ כמדומה לי ראוי' לסמוך על דינו של המ"ב גם בלי שאר אומדנות והוכחות

ולא אכחד תחת לשוני כי התה"ד סי' רכ"ד הביא ראי' מרמב"ם פי"ג מגירושין הלכה כ"ז ישראל שאמר וכו' וכך צורתו וכך וכך סימניו משמע אפי' אמר הרבה סי' בצורתו וגופו מ"מ אין סומכי' עליהם מזה הוכיח נגד דעת השואל ולפי ראי' זו נראה כי דעת התה"ד אפי' סי' אמצעי' אין מצטרפין דהא הרמב"ם מסתם סתם וכך וכך סימניו משמע אפי' סי' אמצעי לא מצטרפו' ויש לדחות בקל, ומדהביא התה"ד שם אח"כ ראי' לדבריו מתשובת הרא"ש דאיירי בהרבה סי' גרועי' דס"ל לא מצטרפי משמע דלא רצה התה"ד להוכיח רק דסי' גרועי' לא מצטרפי אבל מסי' אמצעי לא איירי וכתשובת מ"ב הנ"ל

והנה האשה אמרה שהי לבעלה על גבו אצל עצם דכתף מקום גבוה והיא לא ראתה כן בנמצא מת רק העדים בדקו אחר סי' זה וא' אמר אחר שהוסר הבשר והעור מצא נעבען דען שולטער ביין דיא ערהעהונג וע"א אמר שמצא בגבו אם שולטערביין מקום גבוה, ויש כאן הכחשה בצמצום מקום וגם משמעות דבר האשה שאמרה אצל עצם הכתף משמע ולא עליו כזה שאיור נעבען דען שולטערביין והנה לפי דפסק בש"ע סי' י"ז סעיף א' אומר מת וא' נהרג עדותן קיימת בב"ש שם סברת פ"מ כיון דע"א מועיל כ"ע מודים וש"ג יחידאי הוא ועיי' נב"י קמא סימן מ"א גם מטעם שכ' ב"ש דא' אומר מת וא' נהרג הוי כמנה שחור ולכן כיון דנתן לו מעו' אינו מדקדק כ"כ איזה מעות נתן כן בעד אחד כיון שמת אינו מדקדק באיזה אופן מת, כ"ש בנדון שלנו כיון שלא בדקו רק אחר הסי' שאמרה האשה שיש לו מקום גבוה אצל הכתף שוב לא דקדקו כ"כ אם הוא על העצם ממש ונ"ל בזה גם הש"ג מודה דבין מת לנהרג לא טעו כ"כ אבל בנדון שלנו הטעות מצוי' ביותר בפרט בצמצום מקום מעט על הכתף או אצל ויפה הביא תלמידי ני' ממ"ש הר"ן כתובות בא' אומר קרוב לה וכו' דמצוי הטעות בזה וגם כי עד א' ר' יעקב בדק ביותר ודקדק וצמצם המקום ביותר מחבירו ולכן גם בשיעור גודל מקום הגבוה אין כאן הכחשה דמצוי לטעות בכה"ג גם יש לפרש לשון אם ביין כמו נעבען דען ביין וכן משמע מדלא אמר אויף דען ביין וכל מה דאפשר ליישב דבריה' ולתרץ מתרצים כמבואר בח"מ סימן כ"ט וסימן ל' ואפי' על צד הרחוק כמבואר שם

וכ"ז אינו צריכי' אם אין לנו אלא שני סימני' אמצעים וצריך לשני הסי' אבל לדעתי פשוט כי סי' שבחוטם הוא מובהק ביותר דהרא"ש בתשובה המובא בטור סי' קי"ח כ' חסר אבר או שינוי באבר סי' מובהק ובוודאי אין חילוק בין חסר אבר שלם או חסר מקצת אבר דבר זה זר ומופלג א"כ בנדון שלנו שחסר עצם החוטם בוודאי זה סי' מובהק דלא שכיס כלל ועוד איתא בתה"ד סימן רכ"ד דחוטם שקוע הרבה כמו חרום דקרא הוי ס"מ ועמוקה קצת אינו ס"מ ראי' מא"ז דכ' דגבשושית שעל חוטם ס"מ ומזה למד בתשובת מהרמ"ל ס' קל"ס בצוואר עקום ביותר שמי ס"מ ותשובת תה"ד הנ"ל מובא בב"י בחוטם שקוע, ובהגהת רמ"א כ' בשם תה"ד חוטם עקומה הרבה או כדומה לזה הוי ס"מ אבל מעט עקומה לא ומצוין שם סי' רל"ד ובסי' רל"ד לא נמצא כלום מכ"ז וצ"ל סי' רכ"ד ושם נאמר בחוטם שקוע ועמוקה ולא נזכר מחוטם עקומה וכדומה לי שנתחלף לרמ"א עקומה בעמוקה וזה תמיה' רבתא וגם לא מצאתי מי שהרגיש בזה והרמ"א בהגה' לא כ' מה ס"מ רק מה שמצא בקדמאי וחוטם עקומה לא נזכרה כלל וצ"ע, עכ"פ בררנו דחוטם שקוע הרבה ברור דס"מ הוא קו"ח ב"ב של קו"ח חוטם כזו שמשונית הרבה כפי המצויר בג"ע, וגם חסר העצם דהוי ס"מ מכ"ש בצירוף סי' שעל הכתף ובסי' החוטם א"צ לעדות העדים ולדון על הכחשה דידהו דאם הוי הכחשה הי' מקום לעיין גם בסי' חוטם שאמרו כיון ששניהם העידו תחלה על מקום גבוה ואח"כ על החוטם אבל כבר כתבנו שאין כאן הכחשה כלל לכ"ע, וגם על סי' החוטם אמרה האשה כי קרא אליה נכרי א' ואמר שמכיר אותו בחוטמו שהוא בעלה והוא מסל"ת גמור ובצירוף כל הוכחות שכ' מע"כ ני' איתתא דא טילא בת יששכר דוב אשת ר' וואלף בן ר"ע קירשנר מיושבי כפר באטא מותרת להתנסבא לכל גבר דתתצבון וא"צ לכנוס לפריצות דחוקות ולדון בו מכח ס' וס"ס ואם הי' העת מסכים עמדי הייתי משעשע בדבריו כי בדברי הנב"י שהביא יש לי אריכת בתשובה אחרת ולעיקר הדין א"א צריכי' לכל זה לפענ"ד ואם יסכים עמי עוד, גדול מפורסם הנני מסכים ועולה להתיר אשה זו אחר אשב ב"ד של ג' כמבואר ולרוב הטרדה אקצר וה' יאריך שנותיו יגדיל תורה וירבו פארותיו הכ"ד אוהבו דש"ת חפץ ביקרתו, שיל"ת פ"ב יום ה' ט"ז מנחם תרי"ד לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה כו

שלום וישע רב, יבוא ויקרב, לכבוד הרב המופלג בתורה, הולך לאורה, חרוץ בעל פיפיות כבוד שמו תהלתו מהו' מרדכי זילבער ני' בשבת תחכמוני בק"ק נייזאטץ יע"א

יקרתו קבלתי לא ידעתיו אכנהו, ולא שמעתיו לתארהו, אבל קול קן קולמסו הגיע אלי ואותיותיו שאלוני בדבר הלכה הנוגע לאיסורא ע"ד א' שנשא אלמנה א' זה שנתיים ומעת שנשאה בכ"פ שמשמש עמה בהכנסת השמש בע"כ דידי' קופצת מן המטה כי א"א לה לעצור השתן ויורד' מן המטה ומשתנ' והוא בקישוי מוצא ש"ז לבטלה מבחוץ ושוב אין בכחו לבעול מיד שנית כי כבר תש כחו ע"י הוצאות ש"ז, ובא האיש ההוא לפני מעלתו ני' ושאל בשתיי' א) אם מותר לו להיות עתה עמה ולשמש עמה עד"ז, ב) אם אסורה לו, וכבר נתהווה ריב ומצה ופירוד ביניה' אם מחוייב לתת לה כתובה ותוס' כתובה, ואשיבו הנלפע"ד כיד ה' הטובה עלי

א) הנה בש"ס כתובות ל"ט וביבמות י"ב פלוגת' דר"מ ורבנן, דר"מ ס"ל ג' נשים משמשו' במוך, ורבנן אמרן משמשו כדרכן ומשמי' ירחמו' עליה', ושיטת רש"י דמשמשו' דמותרות לשמש אבל