כתב סופר אבן העזר נג

כיון דמדרבנן תלוי' וצריכא של אחר נפסל עדותן מדרבנן עכ"פ, אבל עדו' של קיום באמת כשר הגט שאין עדוהי' גמר דבר כיון דאין צריך לעדותי' רק מדרבנן, כל שאין צריך לעדו' רק מדרבנן הם אמרו דעדו' כזה כשר אפי' הוא רק חצי דבר ואפי' תלוי' בעדות אחרות מדאורי', וא"ש שיטה הרמ"ה ולק"מ קושית פנ"י והבן

היוצא לנו מדברינו דעדות שצריך רק מדרבנן לא כשר אפי' כ"א מעיד רק ח"ד, אבל כשחצי עדו' צריך מדאוריי' חצי זה נפסל אם חציו מעכב אפי' רק מדרבנן, ובנדון המבי"ט הא צריכי' עדות של נכרי מדרבנן גם עדות של ראשון דנפל למי' שאל"ס חצי דבר הוא דהלוי' מדרבנן בעדות השני והריב"ש ס"ל אפי' בעדו' דאוריי' בעגונא דאתתא לא מקפידי' בדבר ולא חצי דבר וזה ג"כ א' מן הקילות שהקילו בעדו' אשה א"ש אבל המבי"ט דס"ל דפסול רק משו' שא"צ לעדו' שני רק מדרבנן דלא כרמ"ה לכאורה, ואפשר כיון שבמי' שאל"ס רק לכתחילה לא תנשא ס"ל דכבר עדו' הראשון דבר ולא חצי דבר הוא דגם מדרבנן מהני רק לכתחלה לא משו' חומרא יתירא שהחמירו בא"א ועיי'

אלא דבאמת נפלאות נפלאתי על המבי"ט מלבד כי לשיטת תוס' ב"ק ע' ע"ב דכל שא"א להו לראו' יותר בשעתו לא הוי חצי דבר גם בנדון שלנו שהיהודי ראה הטביע' ולא ראהו מה שא"א לו לראו' יותר ונכרי מצאו מת לא הוי בכ"א חצי דבר, וגם לשיטת הרי"ף דלא תלי' ביכולי' לראות, ונראה שהיא עיקר לדינא עיין ב"ש סי' קמ"ב ס"ק כ"א, מ"מ המה אני כיון דלא בעי' בעדות אשה שום דין עדות והכשירו אפילו עבד ושפחה נכרי וכדומה, ולא מקפידי' על רישא דקרא ע"פ שנים עדים וכו' למה נחמיר ונקפיד שיהי' דבר ולא חצי דבר וצ"ע טובא

ולכן נלפע"ד דמבי"ט לעולם לא התכווין לזה להצדיק שיצא כבר מאיסור מה"ה משום חצי דבר, ולעמוד על כוונתו צריך אני להעתיק לשונו הצריך לענינינו אחר שהעלה שם באותה תשובה כל דלא צריכי' לעדות נכרי רק כדי דלכתחילה תנשא ובלא עדותו אם נשאת לא תצא כמו במשל"ס מהני עדות נכרי בלא מסל"ה וע"ז כ' וז"ל ומעדות ישראל שטבע בים ומעדות נכרי שקברו תסהיי' שמעתתא היתר אשה זו דהא אם באים ב' בני אדם ומעידי' הא' מעיד שפלוני טבע בים ומת, והב' מעיד שקבר אותו זה שאמר הא' טבע אע"פ שלא הכירו משיאי' את אשתו אע"ג דנראה דהוי חצי דבר לכל חד, וה"נ בגוי, מה שלא ידע הגוי ידע הישראל כיון שא"צ לעדותו אלא להתיר' לכתחילה מהמנינן לי' עכ"ל הצריך לנו, ומהא דכ' כיון שא"צ לעדותו רק להתיר' לכתחילה מזה למד אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל דאל"ה הוי ח"ד, וצ"ל כיון דא"צ לעדותו של נכרי רק מדרבנן מהני חצי דבר או דמקילי' בי' או אפשר כוונתו לש"ס ב"ק ע' ע"ב לר"ע בעדי קדושין ועדי ביאה עיי"ש, ולפע"ד נראה דכוונת המבי"ט דסובב והולך על מ"ש כבר דלהכי סמכינן על עדות נכרי שלא במסל"ה כיון שא"צ לעדותו רק להתיר' לכתחילה, אבל משום חצי דבר גם כשהיינו צריכי' לעדותו מדאוריי', ובמסל"ת מהני, וכן נראה ממ"ש תחילה מאם באו וכו' אע"ג דנראה כחצי דבר וכו' ולא כ' טעם למה מהני חצי דבר, ולא כ' מפני שא"צ רק להשיאה לכתחילה רק כשבא לדון בעובדא דילי' בעדות נכרי בלא מסל"ת, ולא רצה במ"ש אם באו ב' בני אדם וכו' רק להביא דמיון מב' ב"א שר"א אומר חצי דבר דמצרפי' עדותן ול"ח כלל בעדות אשה לחצי דבר וכן נכרי וישראל אלא כ"ז אם נכרי מסל"ת, ובנדון שלו שלא הי' מסל"ת מסיי' אח"כ משום דא"צ לעדותו רק להתיר' לכתחילה, וכן נראה מתשוב' מבי"ט סי' ק"ט שכ' בפשיטות מצרפי' עדות ישראל ונכרי במסל"ה ולא כ' מלתא בטעמא משום שא"צ לעדות נכרי רק להשיאה לכתחילה כמ"ש בסי' מ"ט וע"כ דפשיטא לי' דמשום ח"ד אין לחוש כלל אפי' בשצריכי' לשניים לעדות דאוריי' כנלפע"ד נכון וברור בכוונתו, לולי דעת קדשו של אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל, ואפשר לרווחא דמלתא כ"כ כי בנדון שלו הי' הצירוף ג"כ להתיר' לכתחילה

היוצא לנו מהאמור כי אין מחלוקת וכולם שווי' בזה דיש לצרף עדות תרי ויותר אפילו כשצריכי' כולם להתיר' מאיסור א"א מדאוריי', וא"כ בנדון שלנו ג"כ נוכל לצרף העדות הגם שזה בלא זה לא סגי להוציא' מאיסור וחשש דאוריי' כנ"ל, שבתי וראיתי בג"ע של ה' האפמאן כי לא ידע באיזה זמן ושנה שתואר אותו וסמניו כי כן יש לנו לחוש שמא זה שהעיד בסמניו הי' אחר, וזה שהעידו ב' עדים שיאזעף שולץ שהיה שוחט אצל ה' האפמאן אחר הוא והי' מוקדם או מאוחר מזה שהעיד עליו ה' האפמאן ונפל צירוף עדות שלנו בבירא, אם לא נאמר דכיון דעכ"פ ה' האפמאן אמר שא' שהי' בו סמניו כמו בעל האשה הלזו והלך מאתו ושמע שהי' נחלה בעיר פאשעג ומת שם הגם ששמע שמת אינו עדות דחיישינן שמא מחמת אומדנא הוציאו הקול שמת, מ"מ עכ"פ שמעי' זו מהני שידענו שנחלה שם א' שהי' בכל סמניו תוארו וגדלו ושכור ושוחט ככל שהי' בבעל אשה זו בביתו והלך לעיר הנ"ל ונחלה שם וצריכי' אני לומר שעוד א' הי' אצלו בזמן אחר שוחט שהי' שמו ומשפחתו כשם בעל האשה וגם הוא קרה לו מקרה זו שהלך לעיר ההיא וחלה ומת שמה כל כי האי רחוק שיזדמן, ובצירוף כ"ד של ג"ע מקרעמניטץ הגם שהבל הוא, ומ"ש פר"מ ני' דמסתמא על הידוע כיונו לא נ"ל דלמא הי' ידוע לאחיו של זה איש אחר דמתקרי בחניכתו שולץ, והוא השומע שאל על הידוע לו ולא השיב לכן אין ממש בעדותו, מ"מ לסניף בעלמא וגם בצירוף שמיעת האשה הגם שנראה מבטן מי יצא מה ששמע' ולמי שמע', מ"מ בצירוף כל הנ"ל דעתי נוטה להתיר אשה זו מלכה אשת יאזף שולץ, ולאשר ממורא' הוראה אני, ודבר זה צריך מיתון וחיפוש לדמות מלתא למלתא, ועובדא לעובדא, ואני בעל מלאכות הרבה במילי דארעא ושמיא, והפסוקנו עסקות וטרדות רבות בעסקי בענין זה, לכן בל יסמוך עלי פר"מ ני' עד ישאל עוד לא' מגדולי ה"ה המפורסמים, ובהסכמתם למטינא שיבוא מכשורי ואהי' סניף לדבר מצוה ה רבה כזו אשר הרבה שקדו חז"ל לתק"ע, והי' זה שלום הכ"ד ידידו

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה כה

כהן שדעתו יפה, מאלקיו ישא ברכה, ה"ה מעלתי תלמידי חביבי הרב הוותיק מלא עהיק, חרוץ בעל פיפיות, עומד לתלפיות כש"ת מו"ה אברהם כ"ץ אייבעניץ נ"י, אבדק"ק גורבא יע"א

יקרתו קבלתי זה שבועות הרבה, ובפתחי ראיתי, כי שאל ממנו בענין חמור בשריותא דעגונה דאתתא ולהיות כי אין הדבר נחוץ לשעתא, הנחתיו עד סוף הזמן עת שאני פנוי קצת מעול התלמידים, ויום אתמול התחלתי לעיין בג"ע ששלח לפנינו ואשר העלה תלמידי הרב ני' וראיתי כי דבר זה אין בו צורך להאריך ולהיו' כי הזמן יקר ויש לפני עוד עסק עגונא אשר שלחו אלי רבנים מדייטשלאנד ודא צריכה עיונא רבא וקשה למצוא היתר, לכן באתי בקצרה בשאלת תלמידי חביבי ולא טיילתי ולא שעשעתי בדבריו החביבים עלי ולא אכתוב רק הצורך כל היותר

הנה לפי ג"ע ששלח לנו יש שני סימנים בגופו סימן בחוטם וסימן בכתף שצד אחד גבוה משל חבירו כמבואר שם באר היטב, ולכהפ"ח כל סי' בפ"ע הוא סי' אמצעי והנה בהגהת רמ"א סי' י"ז סעיף כ"ד כ' אפי' ק' סימנים שאינם מובהקי' אינם מצטרפין ואפי' להצטרף לשאר אומדני' המוכיחות ומקור דין זה מתה"ד סימן רכ"ד ושם הביא דעת השואל דכמה סימנים גרועי' מצטרפין וחולק עליו ובתשובות מ"ב כ' ומובא בט"ז ומכ"ש דוקא סי' גרועי' ס"ל לתה"ד דאינם מצטרפי' אבל סימנים אמצעי' מצטרפין והמגיה' בט"ז, האריך לדחות דברי ח"מ בתשובה שאין מן הזרחי ראי' נגד זה והסכים עם המ"ב והגאון מו"ה עוזר בעל א"ע נדפס שמו בסוף באר היטב על א"ע העלה בפלפולו ע"ד חדוד כמ"ב ובס' בית מאיר דחה פלפולו בשתי ידי' והעלה דזה תלוי' בשיקול הדעת המורה לצרף שני סי' אמצעי' דלא שכיחי שיהיו יחד באד' וזה עיקר ובתשובת מהריב"ל ח"א סי' ז' ומובא במל"מ פי"ג מגירושין הלכה כ"א דאפי' על שני סי' אמצעי' בגוף אין להתיר, ועיין במהריב"ל וכ' כי מסברא ושיקול ראוי' להתיר ע"פ ש"ס אמצעי' אלא לא מפני שאנו מדמים נעשה מעשה יען לא נזכר מזה בשום א' מהמחברים

הנה לגוף הסברא מודה אלא שלא מלאו לבו להתיר מפני שלא מצא לו חבר ובקונטרס עגונות מהרח"ש ג"כ חוכך להחמיר ולא הביא ראי' אלימתא נגד זה אלא שלא מצא כן לא' מראשונים

ואני בעני' עשיתי סמכי' למ"ב הנ"ל ומראש צורים אביא ראי' דכוותי' ס"ל הנה הנמק"י בפ' בתרא דיבמות כ' וז"ל והכי הלכתא שמעידים בסי' מובהק כדאמרי' מצא קשור בכיס וכו' ומתני' איירי בשאינו סי' מובהק כגון ארוך וגוץ ובכלי חיוורי וסומקי וכ"כ במרדכי שלהי יבמות דסי' מובהק דאורייתא ומתני' בחיוורי וסומקי וכו' וצע"ג הא אי סי' דרבנן לא צריך לאוקמי מתניתין בחיוורי וסומקי וארוך וגוץ, והא הנמ"י והמרדכי ס"ל להלכתא סי' דרבנן כל"ב דרבא ומצאתי ראיתי שכבר נתקשה בזה בקונטרות עגונות למהרח"ש והוא לא הביא המרדכי רק הנמ"י אלא הוא הוסיף להקשות על תשובות הראש דמביא הטור סימן קי"ח, ובב"י סי' י"ז דכ' אין סומכין על סי' שבגוף דתנן אין מעידי' על סי' הגוף כגון או"ג וחו"ס, והא הרא"ש פסק בב"מ דסי' דרבנן גם באותה תשובה דוקא חסר א' מאבריו מועיל דהוא סימן מובהק ביותר א"כ למה מפרש מתניתין בכה"ג והניח בצ"ע ולא מצא מענה ולפע"ד דס"ל לרא"ש ונמ"י ומרדכי דלשון מתני' אעפ"י שיש סי' בגופו ובכליו היינו אפי' יש סימני' טובא בגופו וכן סי' הרבה בכליו מ"מ לא מהני וס"ל מסברא דשני סימנים אמצעי' מועילים כסי' מובהק ביותר וע"כ לפרש מהני' בחו"ס ואו"ג וסי' גרועי' אפילו טובא לא חזי לצרופי וכשיטות מ"ב הנ"ל, וצ"ל הא דמקשה ביבמות ללישנא דאמר כ"ע סימנים דאוריי' ממתניתין דאין