כתב סופר אבן העזר נב

וכן משמע קצת מלשון רשב"ם ב"ב ק"ע דכ' דלא חשידי ישראל לזייף משמע דוקא ישראל אבל נכרי חשוד, אלא לפמ"ש לעיל דכוונת רשב"ם שלא לעשות מעשה מכוער גם דלא עביד לאגלוי' כמו בשמות שאין ידועי' לנו ולא שמענום מעולם והוא אומר שהם ממרחקים ולא יודע איה מקומם לכן כ' רשב"ם דל"ח ישראל בכך דוקא ישראל, אבל נכרי חשוד, אבל דעד"ל ששמותי' ידועי' או שאומר לנו איה מקומם לחקור אחרי' גם גוי לא חשוד, ולשון רש"י ריש גיטין לא חציפי אינשי כולל כל סוג בני אדם אפילו נכרי' יש במשמע

ואביא לי' ראי' מהימנא דנכרי גרע בהמניתו מרשע גזלן דאוריי', מסוגי' דיבמות כ"ג דמסיק לר"י לרבנן משום דבעגונא הקילו להאמין לרשע, והא דנכרי לא יחלוק אדם דא"נ רק במסל"ת כמבואר במתני' שלהי נדרים לא תהי' כהנת בפונדקת וכו' וע"כ צ"ל לרי' דנכרי גרע טפי לחושדו לשקר במדע"ל מרשע ישראל גזלן ורוצח ונהי דבכל זאת י"ל דל"ח לזיופי ולשקר במדע"ל ושאני לעדות אשה דלאו מדע"ל כ"כ הוא כמ"ש כמה פעמים מ"מ עכ"פ יצא לנו משם לרי' דנכרי גרע בעדות אשה מרשע גמור דלא חשוד לשקר במדע"ל כמו עדות אשה ונכרי חשידי', וא"כ אין לנו ראי' דל"ח נכרי לזיופי שהוא מדע"ל גמור, ממה שרשע נאמן דהרי לפנינו דנכרי גרע טובא מישראל רשע, ואולי גם במדע"ל ממש חשוד הוא, ולכן דבר זה עדיין צ"ע וחידוש לדינא

ונבוא לנדון שלפנינו ולפע"ד הגם כי לא אתברר לן שפיר אי סתם נכרי חשוד לזיופי, מ"מ יש לסמוך על שופטי מקום פלעטערניץ דנהי דחששנו להם שאין להם דין ערכאות שאינ' ממוני' מאת המלך ואולי שופטי כפרים נינהו מ"מ בוודאי לא חשידי כולי האי לשקר באומנתם ובמני' שלהם לזייף במדע"ל וכיון שכתבו מקום העדים מפורש באר הטיב בידינו לברר ח"י ממק"א ול"ח שופטי' שכל דברי המקום נחתכו' ע"פ לשקר כ"כ ולשלוח זיופא לערכאות הממוני' מאת המלך כאשי' וגובה להם ומורא' עליהם, ואנו יודעי' ששופטי' אלו חתמו בח"י מקיומא של ק"ק בצירקסאמט שבפאשני והם ערכאות ממונים מאת המלך כבר הארכנו שנאמנים בעדותן ובקיומם, ושופטי העיר שבמקומו מכירי' ח"י ק"ק בצי"א שוב אין לנו לחוש כלל לשום זיוף כנלפע"ד בטח בלי פקפוק

ולחוש לשיטתו של הרא"ש בגיטין יו"ד בפסק הלכה דחידש לן דבע"פ מרעו נפשייהו הגם שלא מצאתי מי שמביאו לפסק הלכה, טוב לנו לערכאות שבעירו יכתבו בעצמם על הג"ע שבא מפלעמערכינוץ מקוים מבצירקסאמט מפאשעני, שהם כתבו לשם לבקש כהנ"ל ובא להם תשובה זו והם מכירי' ח"י בצירקסאמט הנ"ל, ובזה יצאנו חובותינו לשיטת הרא"ש הנ"ל, ומ"ש בח"ס בכמה תשובת' בענין כתיבה נקבלת תשובה על בי דואר

ובכל זאת אי קמאי דידי הוי עובדא לא הייתי מכניס עצמי בכ"ז להיות מהדר לשמוע מפי עדים שניים ישראל מפיהם, או הייתי כותב לרב וב"ד סמוכי' ביותר שישמעו מפיהם, והיינו מרווחים עוד אולי ע"י שמיע' מפיהם לאזנינו וחקירה ודרישה הי' מתברר לנו ביתר שאת כדי לסמוך על עדותו שהוא בעל אשה זו העלובה הנעצבת ונצבת אשר אני דנים עלי'

ג) אחר שבררנו כי ג"ע הנ"ל כאלו שמענו באזנינו ב' עדים כי יאזף שולץ שהי' שוחט אצל ה' האפמאן מת בפאשעני ונקבר שם, צריכי,' אנו לברורי אם יש ממש בעדות זה להתיר אשה על ידו

הנה לא הזכירו רק שמו ושם משפחתו ולא שם אביו ולא שם עירו, והנה מתשוב' הריב"ש סי' קכ"ח מובא בב"י סי' י"ז ובד"מ אות כ"א באברהם פר"מ נראה דאלו הזכירו ש"ע מה שהזכירו שם כינוי משפחתו פרח הוי כשם אביו הגם שאין מפורש בריב"ש מ"מ מתוך דבריו משמע כן, וכן כ' המזרחי סי' ע"ה בסופו על שם הריב"ש דמשמע כן וכן הסכים הוא עמו בנדון שלו בשם עזריאל אשכנזי, דאשכנזי הוי כשם יחוס משפחתו ועיין ח"ס ח"ר סי' מ"ה ד"ה וכיון שכתבנו וכו' דשם כינוי משפחתו פאפר הוי כשמו ושם אביו ועיין בק"ע סי' ק"ה, ועיין ב"ש ס"ק כ"ח בשם מהרשד"ם דשמו ושם משפחתו מהני ועיין בק"ע סי' של הרשד"ם, דשם משפחה עדיף משם אביו דשכיח טובא ואם ימצא שלא חסר מאותה משפחה מי ששמו יעקב עזר אלא זה, אשתו מותרת, נראה כוונתו כי שם משפחתו עדיף משם אביו השכיחי טובא היינו דלא חיישינן שיש עוד משפחה שכנוים כמשפחה זו דעדיף משם אביו דשכיח יותר שיהי' שמו ושם אביו שווי' משני משפחות שיהי' כנוים שווה, וכיון דלא חיישינן למשפחה אחר', ידעי' שזה ממשפחה זו, וכיון שבודקי' משפחה זו שוב ליכא למיחש למידי, אבל בלא בדיקה נראה דאפילו כשמו ושם אביו לא הוי דבמשפחה זו עצמה אין לנו סימן מי הוא מן המשפחה רק שמו לבד ושכיחי טובא שיהי' כשמו בעולם וכ"ש במשפחת א' דאסקו בני אב א' שם בניהם בשווה, כשם אביה' כן נ"ל כוונת הרשד"ם, וכן נראה מסברא, מ"מ הרי לנו משמעות הריב"ש והמפורש בתשובה, מזרחי וכן הסכי' בח"ס דשם משפחה כשמו ושם אביו, ואפשר גם הרשד"ם מודה דכשמו ושם אביו הוא אלא דהוא צריך בדיקה כדי שלא נצטרך עוד לשום דבר ותשובה הרשד"ם א"ע לא נמצא באמתחת ספרים שלי כדי לעיין בו כדחזי

ולפ"ז לא חסר רק שלא הזכירו שם עירו, והעלה המהרי"ק ומובא ברמ"א סעי' י"ח ומצוין בטעות והוא שורש קפ"ד דהיכא דאיכא הוכחות ואומדנו' שזה הוא ל"צ ש"ע, ולמעיין במהרי"ק בעובדא דידי' הי' שם כמה ענינים מוכחים דזהו שאנו מבקשים שהי' כמה וכמה ענינים וסבות ומקרה דל"ש ורחוק מאוד שיזדמנו יחד באיש א' ששמו כשמו כמו בזה, אלא דהוציא דינו מתשוב' הרא"ש שבטור סי' קי"ח וע"פ פירושו בתשוב' הרא"ש לא הי' הוכחה וענינים טובא רק א' וב' ענינים ומזה דן המהרי"ק קו"ח בנדון שלו, וגם מדכ' הרמ"א סתם אם יש אומדנא והוכחות משום כל שיש אומדכו' והוכחות חזו לצרופי להקל הגם שאינו דומה להא דמהרי"ק, ועיין תשובת מזרחי סי' ע"ה דאזיל בשיטת מהרי"ק, ועיין בק"ע סי' קצ"ח וסי' רצ"ח ובח"ס סי' מ"ה, ובנדון שלנו יש ג"כ כמה הוכחות דבעל אשה זו מת דלחוש ליאזף שולץ אחר צריכי' אנו לומר שהי' תואר פניו ושערות ראש וזקנו ועפעפי עיניו וגובה בקומה ואיש משתכר ושוחט כמו בעל אשה זו נהי שכולם יחד אינם ראוי' לצרפם לסימן מובהק כמבואר, ומ"ש פר"מ ני' לכמה פוסקי' אומנת הוי סימן וציין על ב"ש ס"ק נ"ח ובק"ע, שגה ברואה ועיניו הטעתו דשם מלתא אמורה שהנכרי אמר היהודי העוסק במלאכה בעיר מת כוונתו עיר הסמוכה קאמר לאו דמלאכה סימן אלא שאנו מביני' ע"י שאמר העוסק במלאכה בעיר דכוונתו על הידוע לנו בעיר הסמוכה והוי כמזכיר שם עירו וכן הוא מ"ש בק"ע סי' רע"ו ע"ד הנ"ל, ועיין בק"ע סי' רל"ו מתשוב' מבי"ט, דמזכיר שמו וש"ע ואומנתו הוי סימן קאי אלעיל שהי' ג"כ פסח ומעט זקן בצירוף כל הנ"ל סמך המבי"ט בצירוף כל זה כמבואר למעיין בפנים, מ"מ בנדון שלנו נראה דדומה להנ"ל ויש לסמוך על עדות הנ"ל הגם דעדים שאמרו שיאזף שולץ שהי' שוחט אצל ה' האפמאן ולא הכירו ולא העידו על תואר פניו וקומתו ושכרותו מ"מ אנו יודעי' מן עדות של ה' האפמאן ובצירוף שניהם אנו יודעי' שהי' בעל אשה זו על פי אומדנו' והוכחו' כהנ"ל

והיתה לבאר כי מ"ש בפשיטות דיש להתיר ע"פ צירוף עדות מזה ועדות מזה וע"פ יש לנו ידיעי' ברורה למדתי כן מתשוב' הריב"ש סי' קכ"ח שבבי' סי' י"ז ובד"מ אות כ"א ועיינתי בו מבואר ומפורש כ' שאם יש א' שמעיד שהי' בעלה של זו בירושלים, וזה שלפנינו מעיד שלא הי' אחר ששמו אברהם פרח שם מעדותו של שניהם בצירוף הי' נוכל להתיר

והאמת לא אכחד מתחת עטי עט סופר שראיתי בח"ס ח"ר סי' ס"ה ד"ה והמבי"ט ח"ג וכו' ושם כ' והמבי"ט לטעמו אזיל שכ' בח"ב סי' מ"ט וז"ל אע"ג דהוי חצי דבר עדות לכל חד מה שלא ידע ישראל השני' הגוי כיון של"צ עדותו אלא להתיר' לכתחילה מהמנינן לי' וכו', נראה מדברי המבי"ט כי לולי שכבר ע"י עדות ישראל הותר מה"ת לא מהני צירוף עדות נכרי משום דבר ולא חצי דבר, ועפ"ז דן אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בנדון שלו לצרף העדות תרתי משום דבעדות א' יצאנו מאיסור דאוריי', וזה דלא כתשוב' הריב"ש הנ"ל דס"ל דמהני הגם שנראה שבכל א' מהם איסורא וקיומא מדאוריי' מ"מ ל"ח משום חצי דבר, ונפשינו בעובדא דידן ברברבתא, ומהתימא שלא הזכיר בח"ס מתשוב' הריב"ש הנ"ל וצ"ע

והנה מ"ש המבי"ט כיון דיצא' מאיסור תורה וא"צ לעדות השני רק מדרבנן תו ליכא משם חצי דבר, נראה דס"ל בעדות שא"צ רק מדרבנן לא קפדי' על דבר ולא ח"ד, לכאורה זה נגד שיטו' רמ"ה שבטור א"ע סי' קמ"ב ובש"ע שם חד דיעה היכא דגט יוצא מתח"י א' והשני מעיד בפניו נמסר לו צריכי' שיהי' ע"מ ג"כ דאל"ה הוי חצי דבר ועיי' כ"כ שם, והא מדאוריי' סגי בע"מ לחוד דדמאוריי' עידים החתומם כמי שנחקר' עדותן בב"ד ול"צ לעדות שבפניו נמסר רק מדרבנן וס"ל דהוי חצי דבר דפסול וזה דלא כמבי"ט

ועיי' פי' גיטין ע"א שהקשה על הרמ"ה מסוגי' ש"ס שם דאמר ר"א אמר ר"י ל"ש אלא שהגט יוצא מתחת ידי ע"כ דהוי כשני' ע"ז ושניי' על זה וע"כ דס"ל לר"י להך לשנא משו' לשמה והא הוו"ל חצי דבר דנכתב בלא נחתם לשמה הוו"ל ח"ד וכ' ואין לומר כיון שא"צ העדות רק מדרבנן דמדאוריי' לא חיישי' משו' לשמה הא הרמ"ה ס"ל ע"כ גט בעדו' שצריך רק מדרבנן דווקא דבר ולא חצי דבר עיי"ש שהניח בצ"ע וכ' ואולי יש לחלק, ולפע"ד לחלק וודאי כל שלא בעי כל העדות רק מדרבנן כמו שנכתב ונחתם לשמה כשר אפי' כ"א מעיד רק על ח"ד, אבל כשחצי עדו' מדאוריי' כעדו' של עידי מסירה, ומדרבנן לא מהני המסירה עד דידענו שאינו מזויף הגט דעדו' זה דקיום ל"צ רק מדרבנן כיון דעדו' דאוריי' של ע"מ תלוי' ועומד בעדות של עידי קיום הו"ל עדות של ע"מ חצי דבר מדרבנן וכיון דבעדו' דאוריי' בעינן שיהי' עדותו עדות גמור בלי שיצרכו עוד עדו' של אחר