כתב סופר אבן העזר נא

גריעו, גם לעדות אשה מרשע גמור, ואנו דקיי"ל כרבא ביבמות שם דרשע א"נ לעדות אשה ס"ל דרשע גרע יותר מה' נשים ואף דקיי"ל כאביי בגיטין שם דנאמנו' לומר בפ"נ אבל רשע לא כן י"ל ע"ד פלפול ומ"מ עדיין לא א"ש מנ"ל לחלק על ר"י בסברו' הפוכות וצל"ע

היוצא לנו דאין לדמות ולהאמין לנכרי דל"ח לזיופי מה' נשים כמ"ש ניהו דה' נשים ל"ח לזייף משום שנאה אבל נכרי גרע ע"כ מהן, ולזה יש לנו מקום עיון ברשע גזלן אי איכא האי חזקה דל"ח לזיופי, ולרב יוסף דהוכחנו בסמוך דס"ל דה' נשים גריעי בנאמנו' מרשע, וכיון דה' נשים לא חשידי לזייף כמבואר ומפורש במתני' דגיטין הנ"ל ה"ה וכ"ש דרשע ל"ח לזיופי אבל לפי דקיי"ל דרשע גרע מה' נשים כמו שהוכחתי, א"כ אולי דחיישי' ג"כ לזיופי, ולא מצאתי דבר זה ולא משתמט שום אדם דאמר דחיישי' ורשע המוציא שטר דבעי קיומא מדאוריי', ומפורש מצאתי בתוס' כתובות צ"ב ע"ב שכ' דגם גזלן מוחזק ל"ח לזייף בדבר שיבורר שקרותו בב"ד יעיי"ש, והוכיח דבר זה דאל"כ לא שבקת חי, ונ"ל דמ"מ תוס' לא חולק על דינא של הראש בפ"ב דגיטין דשליח רשע א"נ לומר בפ"נ, דכיון דמדרבנן צריך קיומא ואמירה דידי' במקום קיום דרבנן כיון דרשע הוא לא האמינו דחשוד לשקר, משא"כ ה' נשים נאמני' יותר כיון דעיקר סמיכה מפי כתב הוא מדאוריי' כנ"ל וא"כ י"ל ה"ה נכרי דל"ח לזיופי ולא חצוף כולי האי

אלא דעומד נגדינו שיטתו של הרמב"ם פ"ו מגירושין הלכה ז' דפסול בעבירה מה"ת שהביא גט ולא נתקיים אינו גט, והראב"ד ויתר הראשונים השיבו עליו למה אינו גט שמא יתקיי' למחר, ונראה דלא השיבו, למה אינו גט לחלוטי' שמא יתקיים אבל מודו לרמב"ם דכ"ז שלא נתקיים יש בו חשש דאוריי' וצ"ע הלא רק מדרבנן צריך קיום, ומ"ש מל"מ דרמב' איירי בבא בעל ומערער דחוק ורחוק, וגם לא נתיישבו משיגי הרמב' דלא מתרצו לי' בהכי דל"ק להו דמדאורייתא כשר בלא קיום, ואנן אין לנו ישוב נכון רק שכ' פנ"י כשם דס"ל לרמב"ם כיון דרשע הוא חיישינן לזיופי מדאוריי' ולכן כל שלא נתקיים איכא ספק דאורייתא ומוקמי' האשה על חזקת', וס"ל לרמב"ם דהגט בטל, ולדברינו א"ש דלא הקשו ראשונים דאין כאן חשש דאורי' דמודו לו בזה דכאן ברשע איכא חשש זיופי דאורי', אבל חולקי' תמהו עליו מדכ' הגט בטל עדיין בספק עומד דלמא היום ומחר יתקיים ול"ל משום דאוקמי' אחזק' א"א אמרינן בודאי מזויף הוא ובוודאי ראו' וזיוף עד שאם קבלה קדושי' מאחר דא"צ גט דמשום חזקת א"א לא אמרינן וודאי זייף רק שמא כנ"ל להוסיף ולבאר

והרי לפנינו דרמב"ם ומשיגיו ס"ל דרשע חשוד מדאוריי' לזייף דלא כתוס' כתובות הנ"ל, אלא דצ"ע דלא לשתמט שום פוסק דיאמר דבר זה דרשע המוציא שטר בעי קיומא מדאוריי' ומסתימ' כל ראשוני' והפוסקים לא נראה כן

ולכן נלפע"ד דבהא כ"ע מודים לתוס' דל"ח אפילו לגזלן מוחזק לזיופי, והא דרמב"ם נ"ל על דרכו של פנ"י, ותחלה אומר מה שכ' פנ"י שם ראי' לדבריו, מדלא נאמן רשע בעדות אשה דהוא ג"כ משום מדע"ל אינו ראי' כמ"ש כבר לעיל, ואין דמיונו של פנ"י עולה יפה בזה במח"כ דשם ליכא מדע"ל כ"כ דאין בידינו לברר הא מלתא משא"כ בחשש זיופי זה בידינו לברר כרצונינו, ובישוב הרמב"ם אקדים מה שהעליתי מאז בתשובה א' דבשליח המביא או אשה המביא גיטה ליכא חזקה דל"ח לזיופי משום מדע"נ דהא אפשר להו להשתמט כי הבעל זייפו כדי לקלקלה הגם דאנן ל"ח לזה כמבואר בראש ריש גיטין מירושלמי הם יוכלו להשמט שהוא זייפו וליכא חציפו' כ"כ דלא אתגלי לעיני כל כמו בכל זיוף דיהא נראה וניכר לכל מבלי שיוכל להשמט, והא דלא בעי קיום מדאוריי' בשליח ואשה המביאי' גט, נ"ל דבאמת דבר זה דטעמא דל"ח לזיופי כ' רש"י דלא חציפי לזייף, ולא גילה לנו טעמא למה, ותוס' כתובות כ"ח וכן בראשונים טובא נתקשה דא"כ לא שבקת חי וכו' עד דחידש בכתובות צ"ב דגם גזלן ל"ח לחצוף כולי האי במדע"ל, ועיין פנ"י כתובות כ"ח דהי' בהעלעת עין ממנו דברי תוס' הנ"ל, וחידש כן מדנפשי' דטעמא משום דעד"ל, וס"ל דתוס' לא ס"ל האי טעמא לכן הקשה מה שהקשה, וצ"ל דס"ל לתוס' בקושי' דל"ח לזיופי משום דל"ח כשר מישראל לעשות מעשה מכוער כזה לתלות שקרו וסרחונו באחרים ולשנות כתב יד עצמו שהוא כתב ידו של המוציאו כולי האי לא נחשד ישראל ולכן הוקשה לתוס' דא"כ לא שבקת חי הנהו אינשי דפחיזי ורשיעי יוציאו שטר על כל מי שירצו, עד דחידש בדף צ"ב ע"ב דמטעם דמדע"ל הוא וגם המוחזק לרשע וגזלן לא חשיד לשקר במדע"ל כנ"ל, וכן נראה מלשון רשב"א ב"ב דף ק"ע שכ' דלא חשידי ישראל לעשות שטרות בזיוף ולא כ' דלא חציף נראה דלאו משום שיתגלה קלונו ברבים אלא דלא חשיד לעשות מעשה זיוף, וזכר לדבר הא דאמרו דיבורא אמרי מעשה לא עבדי עיין גיטין ס"ז ע"א ובתוס' שם: ובזה יובן מ"ש הרמב' פ"ז מהלכ' גירושין הלכה ה' אע"פ שאין עדי' ידועי' וכו' וצ"ע כשאין ידועי' מי הם לאו מדע"ל הוא דיאמר שחתמו והלכו להם ואנחנו לא נוכל לחקור כדי לברר שקרו והרוצה לשקר ירחיק עדותו, ועיין פנ"י כתובות כ"ח שתמה בזה וכ' דבאמת בעי עדים שאנו מכיר' ונדחק בגט הבא ממדה"י שמסת' עידי ב"ד ומסופרי' הם ודוחק, ותי' נעלם ממנו במח"כ דברי הרמב' כנ"ל, ולפמ"ש א"ש דלאו מצד מדע"ל הוא רק משום דלא חשוד לעשות מעשה מכוער כזה, ומדברי הרמב"ם ראי' לדברינו, אלא דיש לדחות זה דבעצמו שיאמר שחתם עדים שאינם ידועי' לנו יוכר שקרותו ויתגלה קלונו דרוצה לשקר וכו', הגם שמצינו כזה מגו שאמר בפני פלוני וכו' והלכו למדה"י מ"מ דוחק לומר כן כמ"ש דהענין בעצמו מכעור ומעשה כזה לא עבדו, וכן הוא בכל גיטין שע"י שליח ואשה שיכולי' להשמט על הבעל וע"כ מהאי טעמא דכתיבנא דחזקה דלא יעשו מעשו כזה וכדכתיבנא, כדברים האלו העליתי מאז וכאן הוספנו תוספת מרובה

ואחרי הדברים האלו נתיישבו לנו שפיר שיטתו של הרמב"ם בשליח פסול לעדות דאינו גט דחזקה זו דלא יעשה דבר מכוער מבלי שיש עוד גם סברת דמדע"ל אינה חזקה רק לכשר בישראל, אבל מי שהוא רשע מדאוריי' עד שהוא פסול לעדות חשוד לזייף ולעשות דבר מכוער כזה, לכן איכא ספק דאוריי' אי מזויף הוא וס"ל לרמב"ם דאוקמא אשה בחזק' א"א, ובהא פליגו עליו משיגיו אולי יתקיים אח"כ בחותמיו אבל מודים לו שראוי' לומר שהוא ספק דאוריי' כנ"ל נכון בעזהי"ת

היוצא לנו מדברינו בדינא ממונא במוציא שטר שאין עדיו ידועי' לנו אם איש כשר מוציא אותו מדאורי' ל"ב קיום, אבל גזלן המוציא בעי קיום מדאורי', אבל בשמו' ידועי' גם בגזלן לכ"ע ל"ח לזיופי במדע"ל כנ"ל נכון ועיקר

וע"פ דברינו אלו מצאנו מקום ישוב על תמיה' אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס ח"ר סי' מ"ד וכן בכמה תשובות על שיטות הרמב' ורוב ראשונים דעימי' במצא כתוב בכתב פלוני מת ל"ח לזיופי מדאוריי', ורבנן לא החמירו בו, ותמה מה מדע"ל שייך בזה שאין יוצא מתחת יד אדם דלמא א' כתבו על שם ראובן וחתם שמו, ולא מצא ישוב לזה רק ע"צ הדוחק והרגיש בעצמו שהוא רחוק אלא שלא מצא פתר אחר לתמי' זו, ותמה אני על קדושתו שהי' הכל פתוח לפניו ונתקיים בו ועפעפיך יישירו נגדיך, שלא זכר ב"א מן התשוב' כי כבר התעורר בזה בש"ך ח"מ סי' מ"ו ס"ז ס"פ ט' וכ' דה"ט בעצמו שטר שקידש פלוני פלונית, ובעדות אשה הקילו כמו עד מפי עד, ועיין קצה"ח שם שהקשה על הש"ך משטרי הקנא', ולק"מ דשם דמי שמוציא יותפס בשקר הדרינן לל"ח לזיופי מה לי אם בעשיר זייף או אחר והוא מוציאו באמרו שניתן לו לקנין ופשוט

ובכ"ז לא יצאנו מידי קושי' ותמי' על הא דיסמכו כ"כ בעדות אשה במקום שאין שום הוכחה דלאו מזויף הוא ושוב לא הצילנו בדברינו ובדמיוני' לעד מפי עד, ולכן נ"ל כמ"ש דל"ח לזיופי לאו משום מדע"ל לחוד הוא רק משום דל"ח שיעשה מעשה לחתום שם אחר ולשנות כ"י עצמו שרגיל בו, וה"ט דס"ל דל"ח במצא כתוב פלוני מת דרוב ב"י בחזקת שלא יעשו מעשה מכוער כזה, ולמעוטא רשיעי ופחותי ערך ל"ח, ואפשר גם ה' נשים לא חשידי שיעשו מעשה כזה הגם דחשידו לשקר במדע"ל כמו עדות אשה דלא עד"ל בבירור ואין בידינו לברר מ"מ לעשות מעשה כזה לא חשידי כנ"ל

ואפשר יש להעמיס זה בכוונת הרמב' שלהי הלכ' גירושין דכ' דווקא כתב יד ישראל, והרבה פרושי' נאמרו בו ובטעמו, ולמ"ש נ"ל דכוונתו דוקא כי ישראל ל"ח לעשות מעשה מנוער כזה אבל כתב נכרי וחתום בשם ישראל כשדרכי ישראל' לחתום בגופן שלהם חיישינן שמא נכרי כ' על שמו והוא בודאי חשוד במעשה מכוער כזה במקום שלא יבורר ויתגלה קלונו ברבים כנלפע"ד

וי"ל דיש מחמירי' שמביא הרמב' דמצריכי' קום במצא כתוב דווקא במצא כתוב דליכא חזקה דעד"ל לא משקרי רק מטעם דל"ח לעשות מעשה כזה בהא ס"ל דבעי קיום כיון דחזקה זו לא אלימא וגם יש לחוש למיעוט רשעי ישראל דחשידי בכך וקרוב לחשש דאוריי' הוא, אבל היכא דשייך חזקה דלא חציף במדע"ל שגם רשעי ישראל לא חשידי בכך מודו דלא בעי קיום מתקנתא דרבנן דווקא, והדין עם הרמב"ן דרבנן הקילו בעגונא יותר מדין דאורי' ולא להחמיר באו יותר על דין דאוריי' כנלפע"ד נכון לדינא

המורם מדברינו ופירות הנושרים דגזלן מוחזק אינו חשוד לזייף היכא דעבידא לגלויי ובידינו לאגלוי', הגם דגריע טובא בנאמנו' מה' נשים כמ"ש לעיל, וי"ל דגם נכרי לא חשוד לזייף בכה"ג, דנכרי לא גרע מגזלן ורשע דאורי', וכן משמע לי קצת מלשון רי"ף שלהי יבמות דכ' דישע דאוריי' נאמן במסל"ת דלא גרע מנכרי דנאמן במסל"ת יעיי"ש, ומדלא כ' דפשיטות דעדיפי' מנכרי ש"מ דס"ל דל"ל עדיפותא ויש לדחות דלא גרע פשיטא לי' אבל דעדיף לא פשיטא לי',