כתב סופר אבן העזר נ

כל שהוא פסול בגופו להעיד לא הכשירו בעדות אשה והיינו בישראל פסול מרשע' דל"ש כמ"ש בח"ס ושפיר מקשה ש"ס וה"ה בחוזר לכשרותו דנאמן שלא ישקר מ"מ לא מועיל עדות משום דפסול כהנ"ל ראי', אלא דעדיין צ"ע מנ"ל לש"ס להקשות הא הכי קאמר וכ"ת דבעגונא הקילו הא אמר רב מנשא וכו' מנ"ל מרמ"נ דלא הקילו משום שפסול בעצמותו, דלמא לא הקילו רק בגזלן דעלמא משום דמשקר והרי כל עיקרינו לא הקלנו רק משום סמכי' דלא משקר ורשע חשוד לשקר אפילו בדעד"ל, אבל באומר הרגתיו שיש סברא להאמינו כהנ"ל מנ"ל, וע"כ משום קושיתינו צ"ל דאין זו סברא כ"כ דלא יחזיק עצמו לרוצח כדי להאמין לרשע, והיינו הגם שלא מאמיני' לי' משום דרשע הוא ומ"נ אי שקר בימינו לאו רשע הוא, וצ"ל לר"י דנאמן על עצמו מה שמעיד על עצמו דל"ל דרבא, מ"מ לא נאמן שהרג בעל אשה זו אלא אחר הרג ובזה משקר דבעל של עצמו הרג ולא נאמונהו כיון דרשע הוא לפי דבריו כנ"ל ועיין

והנה בתה"ד בפסקי' סי' רכ"א ומובא במהר"י בן לב הנ"ל נתקשה בסוגי' דיבמות בקושי' ש"ס דלמא מתני' בעשה תשובה והא מתני' לאו להך דינא אתי אלא דלא ישא, וכ' דמשמע לש"ס דאפילו לא עשה תשובה איירי ועוד כיון דהוא רשע כולי הא שרצח והרג אפילו בעשה תשובה ל"מ דבעי' תחלתו וסופו בכשרות אלו דבריו

והנה מ"ש בתי' ב' דקושי' ש"ס דאפילו עשה תשובה ל"מ צל"ע מנ"ל לש"ס להקשות דלמא משום עגונא הקילו ומהא דרב מנשא לק"מ דהוא אמר דינו בלא עשה תשובה דומי' דגזלן דברי' אפילו לא עשה תשובת מהני ובדאוריי' לא, ומשום דחשוד לשקר אבל בעשה תשובה מנ"ל, ולכן העיקר כמ"ש תחילה דמשמע לי' לתלמודא דמתני' בלא עבד תשובה ונ"ל להוסיף דמשמע ונראה לתלמודא כן דאי בעביד תשובה מ"ט דר"י דמחמיר בהרגתי דפשיטא לש"ס דבעשה תשובת לא יחלוק אדם כמו שהקילו בשפחה ועבד וע"כ מתני' בלא עביד תשובה כנ"ל והוא נכון ופשוט, ולזה מלבד שאין לנו ראי' מסוגי' דיבמות לשיטתו של הרא"ש אלא יש לנו ראי' להיפוך דפשיטא לש"ס דבעשה תשובה לכ"ע מהני עדותו כנ"ל

והנה היש"ש הגם שהרבה להתפלא על הרא"ש מ"ש משפחה ועבד מ"מ לא מלאו לבו להקל נגדו יען לא מצא לו חבר מי שחולק על הראש ולא מלאו לבו לעשות מעשה נגד דעתו והנה כבר הבאנו דמהרי"ק חולק בפירוש על זה בעובדא דילי' לסמוך על נכרי רוצח וכ"כ בבע"ת, ועוד י"ל דלפמ"ש התומי' סי' ס"ח דרא"ש ע"כ ס"ל נכרי כשר לעדות כ"ז אין לו פתר א"כ כבר יצאנו י"ח, דראש עצמו הי' מתיר בנכרי ערכי וכדומה דהא ס"ל דכשר לעדות, ועוד י"ל הא דהחמיר הראש דוקא בעדות בע"ת דליכא סברא להאמינו רק משום דע"ל ס"ל לראש דאין זה רק סברא שהקילו רבינו משום עגונא, וס"ל כל כי האי לא הקילו בפסולי עדות, אבל כל שיש לנו הוכחה גמורה של דאוריי' להאמינו מודה הרא"ש לא מבעי' אי ס"ל כריב"ש דכל שיש סברא אלימתא מהני מדאורי', אפילו לדחולקי' על זה ואם גם הראש מינייהו, נ"ל כיון דסברא אלימתא כ"כ הוא שהיא דאוריי' הגם שעי"ז לא יוכשר עדות הפסול בגופו, מ"מ מודה הרא"ש דהקילו חכמי' דאתי במשקל עם מה שהקילו בכ"מ על סברא דעד"ל שאינו חזקה בעדות מיתה כ"כ כמ"ש הריב"ש, וכעין זה כ' פר"מ ני' ויפה כ' הגם שלא ביאר כאשר בארנו מן כל הנ"ל יצאנו י"ח לצאת ידי דעתו של הרא"ש ז"ל כנ"ל

כל זה כתבנו לפי דהוציא היש"ש וכן הח"מ וט"ז ס"י י"ז מתשוב' הראש, אבל למעיין היטב ברא"ש בתשובתו יראה דאין הוכחה דדעתו כך אלא מ"ש בסופו בממון צריכי' אנו לחקור היטב אבל בעגונא יש להקל, יש לפרש דקאי על כל מ"ש תחילה בענין סופו ותחילתו בכשרות זה רק לענין ממון, וגם צריך לחקור ולבדוק אם עשה תשובה שלימה כראוי', וכיון שיש לפרשו כך מנ"ל לפרשו בענין דקשי' עליו טובא, והקושי' שיש בזה הן הן הראיות דכונתו כמ"ש כך עלה במחשבה לפני, וראיתי אחרי רואי ובנותי בספרי' שכ"כ במהר"י ב"ל סי' הנ"ל ובתחלת התשובה נכנס לבית הספק בכוונת הרא"ש ופשוט לי' מהא דכ' הרא"ש ספ"ב דגיטין גבי שליח שחזר בתשובה וכ' הגם שיש לחלק כמ"ש לעיל מ"מ לא נראה לו דמסתמא שווי' הם בדינא כיון דבעגונא הקילו לא החמירו יותר מבשליחות הגט והאריך שם בזה, ומשו"ה נראה לו יותר דמ"ש הרא"ש בעגונא בוודאי יש להקל היינו דל"ב סופו ותחלתו בכשרות ושם מביא גם התה"ד בפסקי' וכ' גם לתי' ב' שכ' התה"ד בסוגיא דיבמות יש לדייק מדכ' ברציחה כה"ג בעי תחלתו וסופו, משמע דבשאר מילי לא, ונ"ל טעמא מ"ש רציחה משאר מילי דרשע כולי האי חיישינן שמא לא שב בתשובה שלימה ואדם יראה לעינים וכיון דבלא"ה רק מקילתא דרבנן הוא ומעיקר הדין ל"מ מידי חיישינן שמא לא שב ומשקר ודוקא ברוצח דהרשיע הרבה ומכוער הדבר כנ"ל, וגם זה רק לתי' ב' ולא החליט התה"ד, וכבר כתבנו דתי' קמא נכון ועיקר לפי' הסוגי' וכן נראה דעת המחבר סי"ז שכ' בסעי' ו' שמתירי' נשים ע"פ בע"ת והוא מתשובת הרא"ש ולא העתיק פרטי דיני' דבעי שיהי' בשעת ראי' כשר וכן רמ"א לא העתיק דבר זה, וט"ז כ' שקיצר במקום שהי' לו להאריך והעיקר חסר, לכן נ"ל דלא פרשו הא דתשוב' הרא"ש כמו שפרשו היש"ש וט"ז ואמת נכון הדבר

ואחרי שזכינו להעמיד הוראתו של אאמ"ו זצ"ל כי בקדושה היא ועשינו לה סמוכין וסלקנו כל ערעורים, והנה קמה גם נצבה, נשובה נא לראות מה יהי' בנדון שלפנינו, דבכל זאת לא מלאני לבי להאמין לשופט ונאטער של מקום פלעטערניון דחותמי' עצמם גממיינדע פארשטעהער ג' נאטער, מסופקני טובא אם יש להם דין ערכאות או דמי' לכנופי' דארמאי יעיין רש"י דלאו ערכאות כינהו, אבל גם הדיוטות לא הי' אלא שאינם ממונים מאת המלכות, ורמב"ם פי' שאין ראש וגובה להם עמהם, וכ"ש אם המקום ההוא כפר ושופטי כפרי' הללו ידועי' ערכם וקלות' ומהות' בענין השייך למינוי שלהם, ומ"ש פר"מ ני' דיש להאמין בנדון שלנו וכדומה שלו משום דמדע"ל ל"מ דהרי בידינו לברר ולשאול פי עדים במקומם, ומשו"ה דחה ג"כ ראי' אבא מאוה"ג זצ"ל בתשובת הר"ן כמ"ש בסי' מ"ד בסופו דבמעשה דתשובת הר"ן אפשר לברורי אלו דבריו, ימחול מ"כ כי שגה בזה דזה לא נכנס בסוג מדע"ל ל"מ כיון שיוכל להכחיש העדים כי הם משקרי ומי יודע האמת עם מי ובכה"ג יוכל החי להכחיש החי, גם חד לגבי תרי, ואם יאמנו ב' יותר ממנו לא נתגלה קלונו עד שנאמר בו הסברא דעביד לגלוי ל"מ אינשי, ועיין כתובו' כ"ב ע"ב גירושין יכולה להכחיש, אבל מיתה לא יכולה מכחישתו, והא דנדה מ"ח ע"ב שכ' הראשונים דיש להאמינם משום מדע"ל לא משקרי ושם אפשר לברר לעין כל ויתראה שקרותי' משא"כ דבר שבין א' לחבירו או לב' ויותר ל"ש מדע"ל לא משקרי וראי' אאמ"ו זצ"ל נכונה וברורה, ודברי פר"מ ני' בנדון שלנו אין להם מקום

ב' ולכן צריכין אנו לבוא אל העיון לדרוש אחר חקירה ב' שהצבנו, אם יש לסמוך על עדותו דכך נאמר לפנינו כיון שחתומי' ב' עדים בעצמם וחזקה דל"ח אינש לזיופי, או אולי בנכרי ל"א האי חזקה, ויעיין ח"ס סי' מ"ג סוף ד"ה גם וכו' נראה דמספקא לי' הא מלתא אם שייך בנכרי הך חזקה

ובתחלת הרעיון הי' נראה כמו דגוי א"נ בעדות אשה דחשוד לשקר במלתא דע"ל גם בצירוף דאשה דייקא א"נ כי חשוד לזייף ול"ש גבי דנכרי לא חציף אינש לזיופי דטעמו משום מדע"ל כמ"ש פנ"י ריש גיטין וכ"כ תוס' כתובות צ"ב ע"ב ד"ה דינא הוא וכו' ודברי תוס' אלו הי' בהעלמת עין מפנ"י שם ובכתובות כ"ח עיי"ש, ונכרי דחשוד לשקר במדע"ל דעדות אשה ה"ה דחשוד לזייף כן נראה לכאורה, אלא דיש לחלק דוקא במלתא דלא עבידא לאגלוי בודאי נהי דישראל לא מכניס עצמו לספק זה וחושש לנפשו שמא יבוא ברגליו, ולרא"ה ודעימי' סברא זו דאוריי' בצירוף דדייקא, ולריב"ש שכבר הבאנו לעיל סברא זו דרבנן, כ"ז בישראל אבל נכרי דיש בו קלות דעת לא חש לנפשי' כולי האי ואולי לכן א"נ ואצ"ל במדע"ל דזיופי שיש בידינו לברר כרצונינו דלכ"ע דאוריי' היא אולי גם נכרי ל"ח למרע' נפשי' כולי האי, ומנא אמינא חילוק זה דמוכרח הוא דהא חמשה נשים אינם נאמנים בעדות אשה דחשידי מחמת שנאת' ישקרו במדע"ל, ומ"מ נאמנות להביא גטה וכו' כמבואר בגיטין כ"ג ע"ב ומה בין גט למיתה שהכתב מוכיח והיינו דל"ח לזייף משום שנא' הגם בעדות אשה חשידי לשקר במדע"ל ומ"מ ל"ח לזיופי דהוא משום מדע"ל וע"כ צ"ל דהך מדע"ל דזיופי עדיף טפי ולא חשידי חמשה נשים, ולפ"ז נ"ל א' מה' נשים המביא' בידה כתוב וחתום בו עד או עדים שמת בעל צרתה ל"ח לזיופא שהיא כתבה, דלשקר במדע"ל לא חשידי כמו בגט ועדו' דיש משום דייקא ומנסבא כנ"ל, וא"כ ה"ה נכרי דל"ח לזיופי ולשקר במדע"ל כ"כ

ויש לדחות דנאמנות חמשה נשים עדיפי מנכרי דהן ל"ח דמשקרו וזייפו במדע"ל כ"כ אבל נכרי בכי הא חשוד, ויש לי ראי' דחמשה נשים נאמני' יותר מישראל רשע וגזלן דאוריי' דהא קיי"ל בגיטין שם דהנהו נשים נאמנו' לומר בפ"נ כיון דאיכא כתב ולא סמכינן עלייהו כ"כ רק בעדות דרבנן דמדרבנן בעי בפנ"ח ומ"מ שליח רשע אינו נאמן כמבואר בראש ספ"ב דגיטין ובש"ע סי' קמ"ט ע"כ ד"ה נשים עדיפי מרשע ישראל דלא חשידי כ"כ כמוהו וא"כ אין ראי' מנשים דנאמנו' ולא חשידי לזייף דה"ה נכרי, דנכרי וודאי לא עדיף מרשע ישראל דגרוע מהן כמ"ש

ובעמדי בענין ובעיון צל"ע דרב יוסף איפכא ס"ל דביבמות כ"ה ע"ב מסיק דלדידי' רב מנשא לר"י ולרבנן רשע נאמן בעדות אשה משום עגונא הקילו וחמשה נשים אינו נאמנות ע"כ צ"ל לדידי' דחשידי לשקר מכח שנאה יותר מרשע דאוריי' וזה דלא כמו שהוכחנו מדפסקי' דשליח א"נ לומר בפ"נ וכו' וה' נשים נאמנות וע"כ דל"ח כ"כ בעינינו לשקר כמו רשע ברשעתו וצל"ע, ואולי י"ל ר"י לשיטתו דס"ל בגיטין כ"ג ע"ב שם דבח"ש שצריך לומר בפ"נ א"נ ס"ל דחשיד' ה' נשים טובא ואפילו לעדות דרבנן אין נאמנו', ס"ל דה' נשים