כתב סופר אבן העזר ה

נאמן נגד הספק אעפ"י שאינו נאמן נגד חזקה ונגד הרוב כנ"ל פשוט, ומהרי"ו קאי שם בגרושה דליכא ח"כ דכבר נפסלה לכהונה לכן ס"ל דשווי' ספק על פי דבריה, אבל לא וודאי, דבלא התנגד' חזקת כשרות או שום דבר אינה נאמנת לעשותו וודאי דתורה לא האמינה רק לאב ולא לה

אלא דמהר"ו כ' תחלה דאם נבדקה ואומרת אחר גירושי' נאמנת בלא ספ"ס משום חזקת צדקת דלא זנתה באיסור חמור דאשת איש תחת בעלה לכן נאמנת להכשיר, ובעובדי' דידי' הוצרך לומר משום חזקת צדקת כיון דליכא ח"כ שגרושה היא לפנינו, ועכ"פ חזקת צדקת איכא ומ"מ ס"ל דשווי' ספק נגד חזקה וי"ל דחזקת צדקת אינה חזקה כ"כ דכבר נגרע דהרי זנתה לפנינו ועיי' פנ"י ריש סוגי' דשמא יחפה ומ"מ בצירוף ברי שלה ס"ל דנאמנת לר"ג אבל כשאומרת לפני גירושין זנתה ומישראל שווי' ספק דחזקת צדקת אינה חזקה כל כך דגרוע היא אחר שזינתה עכ"פ, אבל היכא דאיכא ח"כ טובה היינו חזקת כשרות לכהונה, או חזקה דבודקת לר"ג כדאית לי' י"ל גם מהרי"ו מודה כמ"ש ועיין

ועיי' ב"ש סי' ד' ס"ק נ"א שכת' באם ידענו שוודאי בא עליה לכ"ע אינה נאמנת, י"ל דכוונתו כיון שהיא מוכחשת מארוסה וס"ל לדיעה ראשונה דנשאר בספק ואינו נאמן יותר ממנה, וע"ז כ' ב"ש שכל שידוע לנו שבא עליה ואין ספק לנו רק על פיה שאמרה שנבעלה לאחר גם כן וכיון שהוא מוכחשת ממנו נשאר הדבר כמו אם לא הי' כאן אמירה דידה כלל וכשר בוודאי לכ"ע כנ"ל, ומשמע קצת דס"ל דאם לא הי' הכחשה היתה נאמנת דאחר בא עליה גם כן הגם לדידן ליכא ספק בלאו"ה אפילו לשיטת הרמב"ם בארוס וארוסה לא חיישינן שמא זינתה עם אחר, מ"מ היא משווי' ספקא, ואינו מוכרח כל כך ועייש

ג) וכ"ז כשאין אדם מכחישה אבל כל שהיא מוכחשת ממי שאומרה עליו שממנו הוא או אפילו עד בעלמא כל שמוכחש דברי' כלא היו וכל דליכא ספק לנו בלאו"ה בוודאי פשוט דלא נשאר שום ספק והולד וודאי כשר, ולא יחלק אדם בזה, אבל כשאינה מוכחשת תלי' כמש"כ לעיל אם מתנגדת לה ח"כ או חזקת בודקת לא משווי' אפילו לספק, והיכא דליכא כל זה ואפילו נגד ספ"ס משוי' ספק לנו כמ"ש מהרי"ו וע"פ שבארתי שיטתו

ונלפע"ד עוד כל היכא דהוולד שתוקי ואין חשש בעיר מהמזנים רק מקרובים והם באו לפנינו ואומרים שלא באו עלי' והיא אז אינה לפנינו, שוב אין כאן חשש כלל, ואפילו לפ"מ דס"ל לב"ש סי' ג' ס"ק ז' דלהעיד על הוולד שהוא כשר לא מהני עד אחד משום מעלת יוחסין היינו עד דעלמא, אבל זהו שחוששים שממנו הוא נאמן מכח אב שנאמן שאינו בנו ולא הוא האב דתורה האמינתו, ולא דמי למ"ש התה"ד סי' רס"ז למובא בהגהו' רמ"א סי' ד' סעי' כ"ט דאם אמרה מזה נתעברה והוא מכחישה מ"מ אינו נאמן לומר שמממזר נתעברה וכ' בתה"ד טעמא דווקא איש ואשה או ארוס נאמן משום נאמנת האב אבל לא בפנוי' שילדה שהיא אומרת ממנו הוא והוא אומר לאו ממנו אלא מממזר נתעברה דאינו נאמן מתורת אב היינו לומר שהוולד מאחר הוא וממזר נתעברה זה אינו נאמן אבל זה נאמן שאינו ממנו מתורת יכיר שהתורה האמינתו לומר שאינו אב מוולד זה, אלא כל שהוחזק באב כגון איש ואשה נאמן לעשותו ממזר, אבל לא נאמן לומר על פנוי' שילדה ממזר עיי"ש בפנים, אבל כל שהוא אומר אינו ממנו בוודאי נאמן לא מתורת עד אחד אלא משום יכיר ובזה לא מצינו מעלת יוחסין כנ"ל פשוט וברור, והיינו לפי דנקטינן עיקר כדיעה זו דכ"ש דנאמן להכשיר עיי' ב"ש סי' ד' ס"ק נ"ז י' ואין אנו צריכים לאריכת הגאון מהרמ"ז נ"י ומ"מ יש במציאות חשש לקרובי' כשאינם לפנינו ואי אפשר לשאול פיהם או מתו וכיוצא בו

ד) בדין שתוקי קיי"ל דלא יצא מכלל שתוקי רק בדאיכא חזקת כשרות וב"ש סי' ד' ס"ק מ"ב כ' כל שאין ממזר מוחזק בעיר הוולד כשר, וכ"כ בסי' ו' ס"ק ל"א דלא בעי תרי רובא רק כשיש מיעוט פסול בעיר מסתימת דבריו נראה לגבי וולד כל שאין ממזר בעיר גם שיש קרובים דהוולד מהם ממזר ל"ח לה, וכן לגבי דידה בסי' ו' כל שאין נכרי וכיוצא בו דמקרי פסולים סתם לא חיישינן משום קרובים, והאמת שכן נרא' מרמב' פי"ח מא"ב דלא הזכיר בתוך אלו המנוים שם נכרי ועבד וממזר ולא הזכיר קרובים וכן אחריו בטוש"ע סי' ו' משמע דלקרובים ל"ח, וכבר התעורר בזה בס' שב שמעתתא שמעתי' ד' פ' כ"ב, אלא דטעמא בעי מה לי קרובים מה לי ממזר או נכרי ומ"ש בש"ש לא שמעי' לי לא סבירא ונראה לי כלל וטעמו פגום במח"כ הרמה והנשאה זצ"ל

והנלפע"ד להטעים טעם לשבח לפי פשוטו י"ל דלא חשדינן לקרובים שיעשו איסור חמור איסור כרת ותולין יותר באחר דאיסורא קיל, ואפילו היא לא חשודה כל כך משא"כ ספק ממזר דאיסור לאו ועוד יותר נ"ל כשנעבוד על שורש גזירת חכמים ועומק גזרתם במה דבעי תרי רובא והנה בכתוב' ספ"ק מבואר משום חשש דאזלא איהי לגבי', ומבואר דאפילו פירש אחד לפנינו בוודאי מ"מ גזרו אטו לא פירש לפנינו, ר"ל דלא גזרו פירש לפנינו אטו שיהי' רואים דאזלא איהי לגביי' כולי האי לא אתי למטעי ותחלת החשש והגזירה רחוקה מאוד, אלא שגזרו פירש לפנינו ואזל לגבה משום שלא יהי' נראה פירש לפנינו ואיכא רוב כמו פי', אבל אין חיישי' דלמא אזלי' לגבי' והוי קבוע, ואתו למטעי להתיר בכה"ג כיון דאיכא רוב, אבל לגזור פירש לפנינו אטו בוודאי קבוע רחוק הוא, וכיון שמצאו מקום דקרוב לטעות שוב גזרו ברוב סיעה אטו רוב העיר משום חילוף הרוב כנ"ל

אלא לפמ"ש הרשב"א וריטב"א בקדושין דף ע"ג דמספק דלמא אזלא איהי לגבי' אין הרוב מהורס ולא יצא מגדר הרוב ויש לסמוך עליו א"כ לא הי' לכאור' מקום לגזור אטו לא נדע דאזל לגבה הא בכל זאת איכא רוב דראוי' לסמוך אפילו בדאורייתא, ונ"ל דרשב"א וריטב"א בקדושי' נדחקו מאוד בדברי רבא דאמר והתורה אמרה וודאי ממזר וכו' הא בדאיכא רוב כשרים רק ספק דאזלי איהי וכו' לא צריכים להא דהתור' אמרה ועיין פנ"י שם ולפע"ד י"ל ע"פ האמור בירושלמי דזנות רצה אחה"פ לכן ר"י פוסל ברוב כשרים ור"ג אמר אין אפטרופס לעריות ואפילו חסיד שבחסידים וכו' ובש"ס דילן לא נזכר מהא דזנות רצה וכו' לר"י, אבל בוודאי לא יכחיש אדם דיותר מצוי זנות בפסולים מבכשרים אלא משום הא לא דחינן רוב גמור לומר דמפסול הוא, אבל ברוב שיש ספק שמא אזלא איהי לגבי' והרוב גרוע טובא עי"ז אלא מ"מ איכא צד יותר להקל מלהחמיר, אבל בצירוף דמצוי יותר זנות בפסולים ואיכא צד לומר יותר דמפסול נתעברה לכן אין לסמוך על רוב גרוע כזה, ומיושב קושית ראשוני' בקידושי' כנ"ל, ואפשר דלא רצו לתרץ כן תינח בדליכא כשרים בעיר אבל כשיש ג"כ כשרים אין סברא לתלות יותר בממזר ועבד מבנכרי ושוב אזלינן בתר רוב כשרים לענין פסול וולד, אלא דמשו"ה ל"ק דיש לומר רבא אמר דבריו ברוב כשרים וליכא נכרי כנ"ל

ומעתה אומר אני דלהכי גזרו חכמים אפילו פירש לפנינו משום אטו דלא ראינו פירש ואיכא ספק דאזלא איהי ונגרע הרוב ובצירוף דמצוי' יותר זנות בפסולים סמכינן על רוב כזה, ולכן להכשר האשה בעי תרי רובי דווקא ואפילו בדאיכא נכרי דהם פוסלים אותה ג"כ ותולין בממזר או בנכרי ולכן גזרו אפילו בפירוש לפנינו, אלא לפ"ז תקשה עלינו מה מקשה ש"ס מ"ש מתשע חניות והיינו דלא גזרינן בידוע שפי' אטו אינו ידוע אם נקח ממקום קבוע ולפמ"ש אין הענינים דומי' דבזה לא סמכו על ספק קבוע משום דמצוי' בלא"ה הזנות יותר בפסולים וצ"ע לכאורה, אבל לק"מ דהא קתני שם פירש אחד מציפורי ובעל הוולד שתוקי והיינו שפוסלים אותו מקהל, וציפורי רוב כשרים לכהונה אבל יש שם גם כן נכרים ומעט ממזרים דחוששין לוולד דממזר הוא או עבד ובהא קשה כיון דאיכא נכרים ג"כ מה לנו לגזור דגם בספק אם אזלא לגביי' איכא רוב ומשום דאיכא צד לתלות בפסול ממזר הא יש לתלות ג"כ בנכרים ואפילו אם נכרים במנין כמו ממזרים למה נתלה בממזר ומכ"ש דבוודאי הי' רוב נכרים נגד ממזרים ג"כ, וע"כ צ"ל דגזרו בלא"ה לא משום טעמא שכתבתי ומקשה שפיר מ"ש מתשעה חניות, ומתרץ מעלה עשו ביוחסין, היינו לעולם לא גזרו בלי טעם רק משום דזנות מצוי יותר בפסולים כמ"ש וגזרו עיר שיש בה נכרים אטו עיר שכולו ישראל ואין בה רק חשש ממזר, וכיון שיש שם ממזר מוחזק בעיר אם נתיר בדאיכא נכרים ג"כ, יתירו גם בדליכא נכרים ולא ידעו לחלק ולכנוס בטעם כעיקר של גזירת חכמינו ז"ל, וזהו משום מעלת יוחסין חששו ועשו הרחקה כ"כ כיון דתחילת הגזירה הי' בטעם וסברא ומקום קרוב לחוש שוב לא חלקו כנ"ל, והא"ש ליישב קו' רמב"ן על רש"י איך לא ידע דלר"י בעי תרי רובא דהא מקשה מתחלה אי ר"י אפילו ברוב כשרים נמי והיינו משום דריב"ל דפוסל אפילו בר"כ, ולמ"ש א"ש דידע דגזרו משום דמצוי' זנות יותר בפסולי' ומגרע הרוב דלמא אזלי' לגביי' כמ"ש, אבל אחר דמביא מהא דפירש אחד מציפורי הוולד שתוקי ע"כ דלאו משום הך טעמא הוא מקשה שפיר ומחדש מעלה עשו כמ"ש כנ"ל ועיין

ואחר דברי' הדברים אלו נאמר בטח כי לא הצריכו תרי רובא רק במקום דאיכא ממזר ושוב גזרו אפילו במקום דיש נכרים ג"כ, אבל בקרובים דליכא סברא לומר דמצוי' יותר בהם ונהפוך הוא לא הצריכו תרי רובא וסגי בחד רובי כבכל התורה כולה, וא"ש דלא הזכיר הרמב"ם כלל חשש קרובים וכן בטוש"ע, אלא דכ' גם כן חלל ולא ידענא אי שייך גם בחלל דרוב זנות רצה אחריו, וטור סי' ו' השמיט חלל, ואפשר גם ברמב"ם אשגיר' לשנא הוא, וטור השמיטו במכווין כנלפע"ד נכון מאוד בטעמא אשר ישבחוהו רבנן

אלא דעומד נגדינו הנמק"י בס"פ אלמנה דכ' מפורש דמעוט פסולים כגון אחי' ואבי' ושאר קרובים והביאו ג"כ בש"ש, דזה נגד משמעו' ראשונים, ולדידי נראה דאין מדברי נמק"י ראיי' נגד זה דהוא כ"כ דשמואל אמר ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים