כתב סופר אבן העזר ד

ולדברינו אלו יצדקו דבר' הר"ן והה"מ דס"ל דח"כ דאם לא מועיל לוולד ומשום בודקת ליכא דאין זה חזקה דוודאי בודקת רק דעי"ז אפשר להאמינה נגד הרוב כמו במחצה ודווקא בח"כ שלה, אבל בוולד דליכא ח"כ אינה נאמנת רק משום דספק ממזר דרבנן כנ"ל ועיי'

ולפמ"ש כל שלא נדבקה ואמרה לכשר נבעלתי היכא דאיכא רוב פסולין אי אפשר לומר דנגד זה איכא חזקה בודקת, דאין זה חזקה רק כשאמרה שבדקה אז אפשר להאמינה שבדקה ובררה המיעוט, וא"ש הרשב"א בקדושין דהקשו עליו האחרונים שכ' ברוב פסולין הוי ממזר וודאי מדאורייתא והקשו הא איכא חזקת בודקת ומזנה ולפמ"ש כל שלא בדקה ואומרת לכשר נבעלה אין אנו אומרים מסתמא בדקה ודלא כנוב"י קמא דנקט סברא דבודקת גם בשתוקי עיי"ש ולפמ"ש ליתא ועיין

אלא דתה"ד שהבאתי לעיל דכתב מפורש דנאמנת על הוולד משום חזקה דבודקת ול"ל חזקת כשרת והראתי לדעת' דגם רש"י ס"ל כן ע"כ סבירא ליה דבודקת ומזנה סברה היא ואנן אמרינן מסתמא בודקת ומזנה ודלא כמ"ש, אבל בכוונ' תוס' יש לומר כמו שכתבתי וא"ש גם כן דסבירא ליה לתוספ' בקדושין דהכשר הוולד הוה משום חזקת כשרת דאם ולא משום בודקת דס"ל דבודקת ומזנה אינו חזקה, ועכ"פ הר"ן והה"מ מיושבים היטיב לפע"ד

וכל זה כתבתי ליישב הר"ן והה"מ אליבא דרמב"ם אבל כד דייקי' בלשון רמב"ם תראה דס"ל לרמב"ם דאינה נאמנת להכשיר רק כשיש דבר המסייע לה, דז"ל הרמב"ם פט"ו מא"ב הלכה י"א אם אמרה בן כשר הוא ולישראל נבעלתי, מדכפל שאמרה בן כשר הוא ולישראל נבעלתי, נראה עין בעין דס"ל דווקא כשאומרת לישראל נבעלה אז נאמנת, אבל כשאומרת דבן כשר הוא דלא נבעלה מנתין וממזר, אבל נבעלה לנכרי אינה נאמנת וכן משמע לשון ש"ס קדושי' כל שאומרת לכשר נבעלתי, ולא אמרינן כל שאומרת בן כשר הוא, משמע דווקא צריכה לומר לכשר נבעלתי והיינו לישראל, והטעם או משום דצריכה לסברה בודקת ומזנה, וכל שנבעלה לנכרי לא אמרינן בודקת שוב חיישינן שמא לממזר נבעלה ואין סעד לדבריה שהבן כשר לקהל, אלא דיש לעיי' גם אם לא קפדה על נפשה לדברי' שלא תפסול לכהונה דרוב אין נישאת לכהונה מ"מ יש סברא דבדקה שלא יהי' ממזר וחיישת לקלקל זרעה דגנאי הוא לה שיהי' זרעה פסול לקהל ופשיטא שאין קפידא כל כך בפסול נפשה לכהונה מפסול זרעה לקהל, ועיין יבמות ע"א דמוכח דלא חיישת לקלקל זרעה, נ"ל לחלק דלאו משום דאין האם מקפדת לקלקל זרעה כי בוודאי קפידה גדולה לה בקלקול זרעה אלא דיינינן בנאמנות שלה בדבר ערוה וסמכי' משום דלא תקלקל נפשה בזה לפי הגירסא שלפנינו ומחלק דעל קלקל נפשה האמינ' דאיכא סברא גדולה וחזקה שלא תקלקל נפשה, אבל על בנה הגם שיש גם כן קפידא אבל לא כמו דקפד על נפשה לכן לא סמכו חכמי' להתיר איסור חמור ודי במה שהתירו לסמוך שתחוש על קלקל נפשה ולא להוסיף, אבל כאן דאנו אומרים שיש סעד לדברי' שחששה לקלקל זרעה בוודאי סברא יש שחוששת ומי יחוש חוץ ממנה והוה סעד לדבריה ולקלקל נפשה לכהונה לא אכפת לה דליכא קפידא כל כך וזה נ"ל דאמר ר"י בחזקת בעולה לנתין וממזר וצריך לדקדק למה לא אמר סתם לפסול ועיין פנ"י שדבריו תמוהים במח"כ דמה יענה הפנ"י על הרישא ועל בריי' דנכנסה לסתור ולדברינו א"ש דאשמעינן רבותא דאפילו היכא דליכא למיחש לנכרי רק לממזר ונתון דהנולד ממזר דהו"א דמודה דחוששת לקלקל זרעה שהוא קפידה יותר מלפסול נפשה לכהונה קמ"ל גם בהא בודקת כנ"ל פשוט

ולכן לא נראה לי לומר דטעמא דרמב"ם דצריכה לומר לישראל נבעלה משום דאי לאו הכי ליכא סברת בודקת, אלא משום דאי נבעלה לנכרי ליכא חזקת כשרות שלה ואינה נאמנת על הוולד, והא דלא נאמנת משום סברת בודקת י"ל או משום דסבירא ליה דבודקת לחוד לא מהני, או דל"ל כלל חזק' דבודקת אלא כמ"ש לעיל בישוב הר"ן והה"מ דבודקת לא מועיל רק כדי שלא תהא מנגדת לרוב, וע"י חזקת כשרות נאמנת, משא"כ כשנבעלה לנכרי אבדה חזקת כשרות ואינה נאמנת אפילו בספק ממזר מדרבנן, והי' אפשר לומר דווקא בר"פ סבירא לי' דהוה ממזר מדאורייתא לכן סבירא ליה דצריכא חזקת כשרות, אבל ברוב כשרים או מחצה לא צריכא לחזקת כשרות, אבל לא משמע כן מדסתם וכ' שתאמר לישראל נבעלת ואפילו בח"כ משמע דצריכה שתאמר כן לעולם ואפילו בספק ממזר כנלפע"ד ועיי'

אלא דתקשן עלן ממ"ש הרמב"ם שם בהלכה י"ט באשת איש שאמרה מנכרי נאמנת והתעורר בספר בית מאיר דמשמע אפילו ברוב ישראל נאמנת ושם ליכא חזקת כשרות וגם בודקת ליכא דדוחק דבודקת משום הוולד דלאו כ"ע דיני גמירו דמנכרי אינו ממזר באשת איש, וכ' דע"כ לומר כהה"מ משום דספק ממזר דרבנן, ולפמ"ש דרמב"ם מצריך דווקא חזקת כשרות להאמינה אפילו בספק ממזר ועכ"פ ברוב פסולין אם כן הדרא קושית ב"מ על מקומה, וגם הוכחנו דע"כ ל"ש כלל בודקת א"כ א"א לדחוק משום דחיישינן שינן לקלקול זרעה וצ"ע

וליישב דבר זה נ"ל דבירושלמי אמור טעמא דר"י אפילו ברוב כשרים משום דזנות רצה אחר הפסולין, ובש"ס דידן לא נזכר מזה רק משום מעלת יוחסין מחמיר ר"י ובפנ"י כתב דהוא דוחק דיפלגו בסבר' הפוכות דרב' יושע ס"ל תולין בפסולין ור"ג ס"ל דבודקת, ולדעתי אין כאן סברות הפוכות רק פליגו בבודקת היינו שמבררת המימוט לר"י הזנות רצה אחר הפסולין, ור"ג ס"ל שהיא מבררת מיעוט כשרים המזנים גם כן, ור"י ל"ל בודקת כנ"ל פשוט, ולפמ"ש דבודקת אינה חזקה רק שנאמנת שבדקה ג"כ אתי שפיר דאמרה דבדקה כשרים המזנים, והא"ש באשת איש שזינתה דליכא סברא דבודקת נאמנת דלנכרי נבעלה דאנו תולים הזנות במצוים יותר, וי"ל דרמב"ם איירי במקום דליכא ממזר ולא איירי רק אם מישראל או נכרי, ועוד נ"ל אפילו באיכא ממזרים מ"מ תולין יותר בנכרי דפרוץ יותר מממזר, וכ"כ הרא"ה בסוגי' דנכרים חשודי' דמאנסים משא"כ פסול ישראל וא"ש, אלא דצ"ב מעתה מ"ש הרמב"ם בהלכה י"א בשידענו שבא עלי' ממזר חיישינן דכשם שזינתה עם זה זינתה עם אחר והאחר כשר הי' כיון שאבדה חזקת כשרות וגם בודקת נתלה יותר בממזר או הכל ממנו או גם אחר ממזר, וי"ל דאיירו בשיש ג"כ נכרי' הכי הוא, או י"ל דלא סמך על זנות מצוי' בפסולים רק בס"מ דרבנן, ולא להתירו בממזרת דדאורייתא הוא כמ"ש הה"מ וא"ש ועיי'

נקיטנא בקצרה פירו' הנושרי' מביאורינו, אם נאמנת להכשיר הוולד יש ג' שיטות דלנמק"י ותוס' קדושי' נאמנת משום חזקת כשרות של האם, וכן שיטת הרמב"ם כפי שהוכחתי, ולרש"י ותה"ד משום בודקת ומזנה, ולר"ן והה"מ ס"ל דליכא ח"כ ולא משום בודקת, אלא משום ס"מ דרבנן וזהו מה שרצינו לבאר

ב) עד כה דברינו בנאמנות האם לעשות ממזר וודאי שיתירו איתו בממזרת, דכ' הרמב"ם דאינו רק ספק ממזר, והיינו דהוא ככל שתוקי ובלא דברי' הוא ס"מ, אבל היכא דבלא דברי' לא הי' לנו ספק אם ע"פ דברי' שאומרת ממזר הוא הי' לו ספק לאוסרו בקהל ה' זה לא מבואר ברמב', אלא ממ"ש בהלכה י"ד פנוי' שאמר' בן זה מפלוני אינה נאמנת להיות בנו אבל אסור בקרוביו מספק וכן כשאומרה בן פלוני והוא ממזר אינה נאמנת לעשותו ממזר וודאי רק ספק, נראה דע"פ דברי' נשאר לנו ספק להחמיר וכ"פ בש"ע סי' ד' שוב ראיתי בתה"ד בפסקי' סי' ל"ז שכ' דאינה נאמנת אפילו לעשותו ספק אצלינו, וכ' מ"ש הרמב' בהלכה י"ד הוא בשתוקי דהולכים וצריכים לדברי' וצריכים לה, לכן נאמנות לאוסרו על קרוביו, ונשאר בס"מ, אבל בלאו"ה לא היכא כל שבלא דברי' אין לנו ספק עיי"ש, ומובא בד"מ סי' ד' אות ח', ומביא שכ"כ בבנימין זאב ועינתי בו שכ' כדברי תה"ד בכוונת הרמב"ם הנ"ל, אלא בתשו' מהרי"ו סימן ע"ד ומובא בד"מ שם דאם אומרת קודם גירושין ומישראל הוי הבן ספק ממזר דאינה נאמנת לעשותו ממזר וודאי עכ"ל, נראה דנעשה ספק ע"פ דברי' ומ"ש הד"מ דלא פליג על התה"ד דאיירי דאין הבעל עמה, היינו דאם הבעל עמה מודה דלא נעשה ספק ע"פ כיון דרוב בעילות אחר הבעל ובהא מודה, אבל מ"מ נ"ל דאיכא פלוגתא בין תרה"ד להרי"ו, דמתה"ד נרא' מפורש, דבכ"מ כל דליכא ספק אצלינו בלאו"ה אז ע"פ דבריה לא נדונו כספק חוץ כשצריכים לדברי', אבל לרי"ו נעשה ספק על פיה דהא כ' דלדידן איכא ספ"ס, וכשהיא אומרת קודם גירושין מישראל הוי הבן ספק ממזר ולא וודאי דאינה נאמנת לשווי' וודאי ממזר ומביא הא דכ' הרמב' בהלכה י"ד דאם אומרת בן זה של פלוני אינה נאמנות לעשותו ממזר וודאי אלא ס"מ, ס"ל בכוונת הרמב' דאינו ספק משום דשתוקי הוא בלאו"ה, אלא אפי' אם בלא דברי' אין לנו ספק וחשש, מ"מ ע"פ דברי' נעשה ספק להחמיר כנ"ל

ונ"ל דתלי' בפלוגתת ראשונים שכתבנו לעיל דלנמק"י ותוס' דס"ל דחזקת כשרות דאם מהני לוולד אינה נאמנת ואפילו כספק לא נדוניהו ע"פ דברי' דאוקמי הוולד על חזקת כשרות, וכן נראה מראשוני' ופוסקי' דס"ל אין עד אחד נאמן נגד חזקה להוציא מחזקת היתר ואפי' כספק לא נדיניהו על דבריו עיי' בראשונים בקדושין דף ס"ה ע"ב ובזה יובנו דברי תוס' שם דקשו בו מהרי"ט בחי' ופנ"י הקצרתי כי אין נ"מ כל כך וה"ה לתתיד ורש"י שכתבנו דס"ל דל"ל חזקת כשרות לוולד רק משום בודקת ג"כ י"ל דאינה נאמנת כלל אפילו לשווי' ספק, אבל לשיטת הר"ן והה"מ דליכא לא ח"כ ולא בודקת ובספק דרבנן האמיני' משא"כ שהוא ממזר וס"ל ספק ממזר בממזרת דאוריי' ועיי' בית מאיר שדבריו נכונים מאוד בקושי' ב"ש, אבל שווי' ספק על פי דברי' ודווקא להקל ל"ס כנ"ל והא דמהרי"ו דכ' דשוי' ספק הגם דבלא דברי' איכא ספק ונאמנת נגד הספק, היינו דבלא דברי' אנו מסופקים והוי ספק אבל היא מבררת לנו הספק ואם מאתנו נעלם ונכנסו לבית הספק והוי ספק לדידה גלוי, ומי ידע חוץ ממנה ואינה מנגדת לספק ופשיטא דעד אחד