כתב סופר אבן העזר מג

אתמול קבלתי יקרתו ונהניתי כאשר נתבשרתי ממנו מבריא' גופו הטהור ישמר נא נפשו היפה ויהי' לנגד עיניו תמיד קרא ונשמרתם מאד לנפשותיכם, וד' ישמור נפשו ויחזקהו ויאמצהו תמיד לתורתו ועבודתו כל ימי חלדו ויאריך שנותיו בנעימים

והנה פניתי מעט רגע להשיב על דברי תורתו אשר שדר לן תמיה' אחת על אחת מהשגות של הנוב"י קמא תא"ע סי' ע"ב בסתיר' היתר השני, שם שפך סוללה על תשובת הרשב"א, ומדברי י"נ ני' נראה כי על שארי השגות לא מצא מענה, ולפע"ד במחכ"ת א"פ של הנוב"י לא ירד לעומק כוונת הרשב"א וגחכם דרך קשתו נגדו של אדונינו הרשב"א ז"ל כאשר אומר, ונקיטנא בקצרה לפי מסת הפנאי, ואומר דס"ל לרשב"א היכא שא"א לקיים דבריו כלל כגון באומר אני זניתי עם אשתך כד סלקת אני זניתי לא אמר שום דבר ואין טעם במה שאומר עם אשתך, ולא ידענו מעשה ביאה וזנות כלל מבלי שתי תיבות אני זכיתי בכה"ג לא אמרינן דניזל בתר משמעו' תוכן כוונת עדותו שאשה זו זינתה כל כי האי לא פלגינן דבורא אבל היכא כד נסלק דבר מדבריי שאינו נאמן מצד קורבה או בעל דבר יושאר לנו ספור מעשה שהי' רק שאין מתחייב פלוני עי"ז רק בצירוף מה שהעיד ואמר שמעשה זה באיסור הי' כדי לחייבו או לפוסלו אין זה אלא פירושו של מעשה שהגיד שאנו יודעי' ע"י האמנת דבריו ממש ושפתיו ברור מללו וכיון שמתוך דבריו אנו למדין שהי המעשה באיסור שמתחייב עליו אני מפרשי' המעשה באופן אחר ממה שהוא אמר כיון שגוף המעשה והענין הגיד באופן שנאמן עליו, ומעתה במעיד פלוני זנה עם אשתי, הלא במה שאומר פלוני זנה נאמן ואני יידעי מעשה זנות, אנא שאפשר שהי' בחייבי לאוין או כריתות, מ"מ אנו יודעי' מעשה מדבריו ממש בלי שינוי שוב מ"ש עם אשתי אנו מביני' שהי' באיסור אשת איש שמתחייב מיתת ב"ד אלא שאינו נאמן שהי' באשתו כל כי האי מודה הרשב"א שאנו עושים פירוש שתי עם אשת איש אחרת, וכן בפלוני בא על אשתי בוודאי כי מסלקי' כל תיבות אשתי אין אנו יודעין שום דבר מפלוני בא לחוד ואין טעם ומשמעו' לפלוני בא לבד, אבל אין אנו צריכים לסלק כל תיב אשתי אלא יו"ד אחרונה שבתיבה ונשאר אשת ואנו יודעים מדבריו שפלוני בא על אשה אחת הגם שהלשון אשת גרוע בוודאי אין זה קפידא לפסול העדות שאמר תחת אשה אשת עכ"פ שפתיו ברור מללו שפלוני בא על אשה, אלא שיוכל להיות על פנוי' או גרושה ואלמנה, אבל מאחר שהוא אמר על אשתי אנו שומעים ומבינים כי מפרש מעשה זה שבא על אשה שהי' באיסור א"א ועל אשתו אינו נאמן, אבל מפרשי' המעשה שהי' על א"א אחרת, וכן באומר לידידי אוזיף בריביתא כד סלקת תיבת לדידי אנו יודעים שפלוני אוזף בריביתא רק שאין אנו יודעים למי לישראל או לנכרי מ"מ מעשה הלואה בריבית אנו יודעים והספק למי הוא פירש למעשה, בזה אנו הולכים בתר משמעות דבריו שאיזיף לישראל באיסור, וגם אם אמר לדידי אוזפן כגירסא שלפנינו בש"ס סנהדרין ג"כ א"ש דסלקי כ' של אוזפן ונשאר אוזיף ומפרשינן כמ"ש, ובזה סרי רוב השגות הנוב"י לפע"ד והוא ברור ופשוט

והנה מ"ש הנוב"י מהא דלדידי אוזיף דלפי גרסא שלפנינו אוזפן יש ראיי' נגד הרשב"א, מלבד מ"ש בסמוך דאין אנו צריכי' נסלק רק אות האחרון, עוד נ"ל דנל"ע לכאור' על הרשב"א דכ' דמסלקים נדידי ונשאר אוזיף הא בלאו"ה י"ל דפרשי' כוונתו בריבית בורך פיקוח נפש דמותר לו כמבואר ביו"ד סי ק"ס כ"ב, אבל לדירד' למלוה לא שרי כמ"ש הטו"ז שם ס" כ"א, דמי התיר לו לקחת ריבית הא אפשר לו בהיתר ומי איכא פיקוח נפש לדידי ליקח ריבית עיי"ש והוא פשוט, ואין זה רחוק לומר לפרש שהי' לצורך פ"נ לדידי' או שהלוה לצורך אחר איש ישראל שהי צריך לכך, ולא דמי למ"ש הרשב"א בתשובה שם, דרחוק לפרש דבריו שהי' מתקשה לאשתו ודבקי באשה זו, וכן למ"ש תוס' בכתובות בחד תי' דאין מפרשי' דהי' הניסים מחמת נפשות משום דמחמת נפשות לא שכיח, דשאני אלו דלא שכיח במציאות ובמקרה העולם אלא על צד הרחוק, משא"כ ענין פיקוח נפש לא רחוק כ"כ, ומ"ש תוס' פסחי סוגי' דהואיל דחולי שיש בי סכנה לא שכיח היינו דלא אמרינן הואיל בכה"ג ולא דמי להואיל כי מקלעי אורחי' דשכיח טובא, וגם לא שכיח חולה שיש בו סכנה ויהי' צריך לרפוא' זו דווקא, אבל לפרש העדות בכה"ג בוודאי לא רחוק כ"כ במציאות ונ"ל דרשב"א לפי גרסתו לדידי אוזיף הלך בדרך קצרה לתרץ שיטתו דכד מסלקים לדידי נשאר אוזיף, והה"נ שהי' יוכל לומר כמ"ש אלא דאמת קאמר דכך הפשוט והקוצר כה, והא"ש גם לפי גרסתינו אוזפן לא קשה מידי דיש לומר כמ"ש כנ"ל ועיי': ומה שהשיג עוד הנוב"י דמן מ"ש הרשב"א דבהרגתיו אנו מפרשי' שהירגו שוגג, מוכח דס"ל להלכה דבחד גופא נמי פלגינן והקשה למ"ד דס"ל בב"ב בחד גופא לא פלגינן דיבורא מה יענה להא דהרגתיו הנה מה דחידוש בעיני הנוב"י דרשב"א כתב כמ"ד בחד גופא פלגינן כן שיטת הרמב"ם ג"כ עיין ב"ש קנ"ב סק"א ולקושיתו על מ"ד דבחד גופא כא פלגינן נ"ל דהרשב"א מפרש טעמא דהך מ"ד דווקא בגרשתי אשתי שהוא הבעל אומר שעשה מעשה גירושין כבר ועכשיו מודה בעצמו שלא עשה מעשה גירושין בזה ס"ל דלא פלגינן לומר שאז לא גרשה אלא עכשיו זה לא אמרינן לחדש מעשה אחר מה שלא אמר הוא ולפי דבריו שגירש כבר אם כן לא גירש עכשיו, אבל בהרגתיו שאנו מקיימי' מעשה זה שאמר זה שאמר רק תחת שהוא אומר מזיד הי' אנו מפרשי' שוגג הי' ואין שינוי בגוף המעשה כה"ג מפרשי' ופלגינן דיבורו ובלאו"ה הא דב"ב דמטע' מגו נאמן עכשיו גרשתי קשה לפלוג דבורו להאמינו שעכשיו גרשה כיון שהוא אומר שכבר גרשה מאז וליכא מגו וסוגי' ש"ס צריכי' הסבר, ועכ"פ על הרשב"א לק"מ

ונבוא להשגה הרבה של הנוב"י שבסבר' הרשב"א פליגו אמוראי בגיטין דף ח' ע"ב בכותב כל נכסי נתונים לפלוני עבדי דפליגו אביי ורבא אי פלגינן דיבורא כה"ג ופי' רש"י משום דבדבור אחד נאמרו ובתיבה אחת וקיי"ל כרבא דאפילו בכה"ג פלגינן ודלא כרשב"א, ופר"מ ני' נכנס לחלק בין עדות דאני זכיתי דבא לחייבו מיתה דבעי עדות בפה מלא ס"ל לרשב"א דלא אזלינן בתר משמעות דברות והענין, משא"כ בעדות בפני נכתב דמהני אפילו בכתב לשיטת הריב"ש, ודברי פר"מ ני' כעין מ"ש הר"ן בשם הרמב"ן ליישב דלא אמרינן בזה עדות שבטלה מקצתו דקיום אינו עדות גמור רק גילוי מלתא בעלמא יעיי"ש ובחי' רשב"א, ויש לנו אריכת דברים בזה ואכ"מ, אבל אין אנו צריכים לכ"ז ותמה אני איך יצאו דברים כאלו מפי קדשו של הנוב"י כי הענינים רחוקים זה מזה, הך ענין דפלגינן דיבורא דגיטין אינו כפ"ד דאיירי בי' הרשב"א לש"ס דסנהדרין, דבגיטין אין אנו חולקין עדותו כמו בפלוני רבעני לרצוני דמהמנ' לי' מה שמעיד על חבירו אבל לא שרבע אותו, או שלא הי' לרצונו אלא לאונסו, ובזה ס"ל לרשב"א היכא דבדבור א' נאמר זניתי עם אשתך, אחר סילק זניתי לית כאן דבר ולא חצי דבר ואין משמעות לדבריו, אבל בגיטין אנו הולכים בתר דבריו ממש שאמר בפני נכתב אלא דאין עדותו מועיל רק לשחרר ולא לענין ממון וכשאנו דנים בדבר דשייך לגופו נותנים מקום לדבריו שבפניו נכתב וכשדנים על נכסים לא נסמוך עליו כי בעי תרי כדאמר רבא נכסי לא קשה מידי דהוי אקיו' שטרות דעלמא ואין אנו דני' בתר משמעו' דבריו כלל אלא על דבריו ממש שאומר שבפ"נ וכו' ומאמיני' לו במקום שעד אחד נאמן או האמינוהו וכן מ"ש הנוב"י מהא דמכות דף ע"א גבי אילעי וטובי' דס"ל לראב"ד לולי משו' עדות שבטלה מקצתה אזי הי' פלגינן דבורא, ג"כ אין דומה לדרשב' מטעם הנ"ל דשם מקיימים דבריו ממש, והולכים בתרי' רק נגד הערב שהוא קרוב לו לא מתקיים אותו עדות עצמו דקרוב פסול אבל נגד הלוה מהני עדותם כמו שאמרו ממש וי"א שברא"ש ס"ל כיון שאי אפשר לזה בלא זה ואגידים ואחתים יחד לא אמרינן שנאמן לזה ואין נאמן לזה, ובסברא פליגו הראב"ד וי"א אבל אין מן הדומה כלל להא דתשוב' הרשב"א כנ"ל פשוט מאוד

ואחר שהצלנו הרשב"א מחיצי השגות של הנוב"י אומר אני מה דתמיה לי טובא על הרשב"א בתשובה דאין לפרש שהי' אונס בדבר שאנסוה שיתקשה לדעת, דמ"מ משוים עצמו רשע דיהרג ואל יעבור הוא ובתומי' סי' ל"ד ס"ק בג, הקשה הא יש לומר שהי' אומר מותר, או שסבור שהיא אשתו או פנוי' ותי' כיון דלחייב מיתה בא והיינו בהתראה והוא מעיד על התראה א"כ הלא ידע ובזה מיישב הרמ"א עיי"ש, ולדידי קשי' קושיתו ממ"ש הרשב"א בסי' תקנ"ב דאין אנו אומרי' שהוא עצמו בא עלי' אלא שזינתה יעיי"ש, והא יש לקיים שהוא עצמו בא עליה ע"י חליפי' שסבור שהיא אשתו או פנוי' ולזה נ"ל כיון שקינא לה בעלה ממנו רחוק לומר שלא הי' מכירה או סבור שפנוי' היא אלא די"ל דאולי אומר מותר הי' וצ"ע

אלא באמ' מ"ש התומי' די"ל דאומר מותר הי' יש לדחו' בלאו"ה דזה רחוק מאוד דכל אחד יודע איסורא דאשת איש ורחוק מאוד מאוד שלא ידע ולא מפרשי' בכה"ג האמת שבתשוב' מהרי"ק שורש קס"ז כד נחית לדינא דאשה שאומרת מותר לזנות אעפ"כ אסורה לבעלה כיון דמעל מעל באשה, ומביא ראיי' מכתובת דף ט' דמתרץ בקבל בה אביה קדושין פחות מבת שלש וכ' תוס' דספק אונס ספק קטנה לא מקרי ספק ספיקא דשמא אונס חד הוא והקשה הוא עדיין איכא ספק ספיקא דאומר מותר ולא הוי שמא אונס חד דאומר מותר אפילו בגדולה אולי לא ידעה איסורו, וע"כ דמ"מ נאסרת לבעלה שמעלה בו מעל אלו דבריו, וא"כ חזי' דס"ל דספק זה שמא לא ידע שאסור לעלמא נכנס בגדר הספק והא ספק שאינו שקול לא מצרפינן לספק ספיקא מכ"ש ספק אונס דג"כ לא שכיח וע"כ דס"ל שיש מקום ספק הומר מותר באשת איש והא"ש מה שהקשה התומי' דאומר מותר, וצריכי אנו לתירוצי גם נגד דאומר מותר וא"כ הדרא הקושי מסי' תקנ"ב, אלא דעל הרשב"א לא נוכל להקשות מכח זה דבאמת הסברה נוטה שכו"ע יודעי' איסור זה דא"א, אלא דהתומים מדויל ידי' משתלם דהוא השיג על ראיי' מהרי"ק הנ"ל בספרו בני אהובה באומרו שאין זה ספק דכל נשים ידעו