כתב סופר אבן העזר מ

אלא דצריך ביאור למה נאמנת לענין ממון יותר מלאיסור, ובטענת אונס כתבנו דלענין ממון הו' רוב גרוע משא"כ לענין איסור אבל בטענת מוכת עץ לא שייך זה, נ"ל דס"ל לירושלמי דבטוענת מוכת עץ עד שלא ארסתני נאמנת במגו דמוכת עץ תחתיך וטענה דמוכ"ע תחתיך נאמנת הגם שהוא נגד רוב גמור, דאמרינן אולי אנוסה היא תחתיו הגם שלא טוענת כן משום שבושה לומר אנוסה היא או כדי שלא לפסול נפשה לכהונה, ובאמת אנוסה היא מ"מ על כל פנים ברי שלה מהני דלאו דרוסת איש ברצון היא תחתיו ומצד חזקת הגוף נאמנת שתחתיו הי', וממילא נאמנת מוכ"ע עד שלא נתארסה במגו דמוכת עץ תחתיו, וכל זה לענין ממון כשאומרת מוכת עץ תחתיו אמרינן אנוסה תחתיו דאונס ליכא רק רוב גרוע, אבל לענין איסור כשטוענת מוכ"ע תחתיו דלא שכיח כלל בזה לא אמרינן אולי אנוסה היא דגם אונס לא שכיח כלל דהא רובא לאו סופה ברצון וא"ש דירושלמי הלכה א' בין בטענת אונס בין בטענת מכ"ע א"נ לאסורא, ובהלכה ו' בשניהם נאמנת גם לענין אסורא ועיין

וזאת תורת העולה כי העיקר כסוגי' ירושלמי הלכה ו' דסמכו עלה הראשוני' דנאמנת להתיר נפשה לבעלה וממילא נשמע דבלא מגו נאמנת דאין לומר משום מגו דמוכ"ע דהרי הוכחנו דירושלמי ס"ל דמוכת עץ לא שכיחי יותר מאונס למאן דלית ליה כאבוה דשמואל, והא דנאמנת מוכת עץ אני דאמרינן מכח חזקות שלה דהאמת אתה ולא ברצון נבעלה אבל אנוסה היא וטוענת מוכת עץ אני מפני הבושה ואם גם אנוסה לא הי' מאמינים לה רק במגו אז גם אנוסה גם מוכ"ע לא תאומן וע"כ דנאמנת אנוסה בלא מגו לפי מה דקיי"ל דלא כאבו' דשמואל וזהו שרצונינו לבאר ועיין

והנה הטור כתב הך דינא דר"י כמסקנת הרא"ש, וכ"כ בקיצור פסקי הרא"ש, והמחבר בשו"ע לא הזכיר שיטה זו ואם כי בב"י מעתיק דברי הה"מ די"מ חולקים וכן נראה לו דעת הרמב"ם מ"מ לא הי' למחבר להשמיט דעת המתירין לגמרי וכבר תמה בפנ"י בקו"א על המחבר, והרמ"א כתב י"א וב"ש ציין רשב"א ורמב"ן ור"ן ש"ג דהכי ס"ל ומן הרמב"ם אין ראיי' דחולק ואני מצאתי דגם הרא"ה הכי ס"ל והדעת נוטה להקל ואפילו בלא מגו כמו שבארנו

ולולי דמסתפינא הוי אמינא מלתא חדתא מסברא, דבאשת איש שזינתה תחת בעלה לא שייך רוב רצון דטעמא דרוב רצון איתא בירושלמי משום דאי זינתה באונס אזי קלא אית לי' והטעימו טעם לקול זה כיון שאין לה בושה באונס כמו ברצון לכך היא בעצמה מפרסמת הדבר והנה דטעם זה קלוש דנהי דאין לה באונס בושה כמו אי הוה ברצון מ"מ בוודאי בושה ופגם ולזול הוא לה רק שאין הבושה כל כך כמו שאם היתה מזנית ברצון ועיין שלהי נדרים באמרה טמאה אני באונס דלמשנה ראשונה נאמנת משום דמבזית נפשה והגם שיש לחלק ששם אומרת כן לפני ב"ד, מ"מ בכל גוונא מה לה לפרסם הדבר הלא יפה שתיקתה מדיבורה לכן י"ל דירושלמי מיירי דווקא אם הספק שמא נאנסה תחתיו בעודה ארוסה כיון שיודעת בנפשה שיתגלה הדבר כי ימצא פתחה פתוח וישכים לב"ד ויטעון עליה אז טוב לה לפרסם הדבר מיד אחר מעשה אונס ויאמנו דברי', ואולי יתברר הדבר בשעתו ויהי' נכרים דברי אמת בפיה על ידי שמשמעת קול ומיללת וצועק' על בתולי', אבל באשת איש שנאנסה תחת בעלה שאפשר שלא יוודע לעולם, מה לה לבזות נפשה בוודאי טוב לה השתיקה ואם גם תתעבר מהמאנס באופן שיבינו מזה שזנתה כי בעלה הלך יותר משנה למדינת הים מ"מ חושבת אולי תוכל להסתיר הריונה בל יוודע לאיש ודיה לצרה בשעתה בשעת לדתה לתרץ עצמה בטענת אונס כשתהי' צריכה לכך באין מנוס וליכא כאן אפילו רוב גרוע ובכה"ג אפשר כולם מודים ועונים שנאמנת בברי שלה בצירוף חזקת כשרות וצדקת שלה ואפשר אפילו ליכא אלא חדא חזקה נאמנת כי אין דבר מתנגד לה כן י"ל מסברא, לולי שלא שערום אותה רבותינו גדולי האחרונים זצ"ל, ומ"מ מאחר שרוב ככל ראשונים ס"ל דאפילו ברוב מנגד נאמנת היינו באומרת נאנסתי תחתיו בעודה ארוסה, וי"ל באשת איש תחת בעלה כ"ע מודים

והנה הרמ"א סי' קע"ח מביא ב' דעות שבמרדכי בנתיחדה באיסור אם אבדה מגו שלה, נראה דלולי המגו לא היתה נאמנת לכ"ע, וכבר תמה על סתירת רמ"א בתשובת פנים מאירות חלק ג' סי' כ"ב ממה שכתב הרמ"א בסימן ס"ח ובנוב"י כ' לישב כיון דנתייחדה אבדה חזקת צדקת שלה ולא נשאר רק חזקת היתר לבעלה ורובא דרצון עדיף לכן בעי מגו דווקא, וכ' דהיינו טעמא דהה"מ שכ' דה"ה באשת כהן נאמנת נאנסה קודם שנתארסה דווקא נאנסה אבל ברצון אז אבדה חזקת צדקת שלה ואינה נאמנת ובסוף התשובה הרגיש בעצמו דיש לפקפק משום דנתיחדה ועברה איסור קל לא אבדה חזקות כשרות שתזנה ברצון ותעבור באיסור אשת איש החמור, וגם מהה"מ אין ראיי' לפי מה דפירשו הנוב"י דאם אמרה נבעלה ברצון קודם שנתארסה דאבדה חזקת כשרות דווקא בנבעלה הגם שקיל טובא זנות דפנוי' מזנות דאשת איש מ"מ כיון שאנו רואי' שיצרה תקפה עלי' עד שזינתה חשודה גם כן לזנות באיסור חמור דאשת איש כיון שיצא כבר מן הרוב שאינם מזנות ועיין פנ"י בגיטין בסוגי' דשמא יחפה בתחילתו, אבל לומר שאבדה חזקת כשרות לחושדה מזנה תחת בעלה בשביל יחוד זה בוודאי רחוק

ובכוונת הה"מ דכתב שנאנסה י"ל לרבותא קאמר אפילו נאנסה נאמנת לא מבעיא ברצון דאיכא חזקת כשרות דלא תזנה באיסור אשת איש וגם חזקת היתר אפילו בטענת אונס דאיכא רוב מתנגד נאמנות דרוב אונס גרוע הוא

ובפנ"י ריש סוגי' דפ"פ הקשה על הה"מ מנ"ל לומר כן דנאמנת דקודם שנתארסה נאנסה הא עומד נגדה חזקת הגוף דעדיף מחזקת היתר כמ"ש בתוס' ומשום חזקת צדקת הרי גם אנו אמרינן שבחזקתה חזקת צדקת היא עומדת רק שתחתיו. נאנסה, ולפמ"ש לעיל בסמוך דבא"א תחת בעלה ליכא רוב רצון י"ל ה"ה בפנוי' שנאנסה ליכא רוב דמה לה לגלות הדבר ולפגום עצמה די לה לצרה בשעתה, ולכן מאמינים לה ביותר משום חזקת כשרות והיתר שקודם שנתארסה נאנסה דאם נימא נאנסה אח"כ אז הרוב מנגד אבל קודם שנתארסה מתקיימת בחזקתה בלי התנגדות כנ"ל ועיין

ונחזור לסתירת הרמ"א שבסי' ס"ח ובסי' קע"ח, לפי שעלה ספק בלבו של הנוב"י דאולי לא ס"ל לרשב"א ור"ן ודעימי' דנאמנת רק היכא דאיכא מגו כמו נאנסתי במגו דמוכת עץ א"כ בפשוט לק"מ דבסי' קע"ח לולי מגו שלא נבעלה לא היתה נאמנת, אלא כבר כתבנו לעיל דאפילו בלא מגו נאמנת והרא"ה ורשב"א כתבו כן מפורש, רק מן מרדכי שהביא בסי' קע"ח נראה דווקא במגו נאמנת, וגם מצאתי נגד סברתי ממרדכי הנ"ל דלפמ"ש באשה תחת בעלה ליכא רוב המתנגד ולמה לא תאומן בלא מגו, ולמ"ש הנוב"י דאבדה חזקות כשרות מ"מ קשה כיון דליכא רוב המתנגד תאומן בלא מגו על ידי חזקת היתר לבעלה לחוד וכ"ז צ"ע

לכן נלפע"ד על פי מה שכתב הפנ"י בכתובות דף נ"א ע"ב דכל שנתייחדה ואלבשי' יצר אם סופה ברצון הוי כתחילתו וסופו ברצון וכתב שזהו טעמו של רבינו שמחה שבמרדכי והוא קיצר שם וסמך על מ"ש בתשובה ואני אבאר דלמעיין במרדכי בשם ר"ש, וז"ל כיון דעברה על דת ונתייחדה שמא אבדה מגו שלה וכיון דמודה שנבעלה לאו כל כמינה שתאמר שבאונס הי' כיון שנתייחדה ברצונה שוב אין לה טענת אונס ע"כ, והנה תחילת דבריו שכ' כיון דעברה על דת ונתייחד' אבדה מגו שלה כוונתו כיון שנתייחדה שוב אין לה מגו דלא נבעלה כיון דנתייחדה וודאי נבעלה, ובמרדכי שם דחה לבסוף זה דאין אוסרים על היחוד, ואפשר כוונת ר"ש נהי דאין אוסרים על היחוד מ"מ מגו שלא נבעלה ליכא דנראה כמשקרת ועיין זה בתוס' כתובות סוגי' דראוה מדברת דף י"ג ע"ב, ונראה מזה דס"ל לר"ש דבעי דווקא מגו להאמינה, וממ"ש אח"כ וכיון דמודה שנבעלה לאו כל כמינה שבאונס הי' כיון שנתייחדה מרצונה נראה לולי היחוד מרצונה היתה נאמנת בלא מגו כלל, ולמ"ש הנוב"י א"ש כיון שנתייחדה אבדה חזקת צדקת שלה לכן בעי מגו אבל לולי שנתייחדה היתה נאמנת אפילו בלא מגו, וביותר א"ש לסברת פנ"י הנ"ל כיון שנתייחדה מרצון ואם נתרצה לבסוף הוי כתחילתה וסופה ברצון כיון דהיא לעצמה אלבשי' יצרא דזנות מרצונה הטוב וצריכא לומר דגם סופה הי' באונס כתחילת ביאה בזה אומר' נגד רוב גמור ואינה נאמנת רק במגו וכיון שידענו שנתייחדה או דאיכא עידים בצד איסתן כמו שביאר והולך הרבינו שמחה שם ל"ל מגו שלא נתייחדה ובמגו דלא נבעלה ס"ל דאינה נאמנת דמסתמא נבעלה ואף שאין אוסרים על היחוד מ"מ מגו דלא נבעלה ליכא כמ"ש לעיל, ואפשר י"ל עוד דבכל מקום ס"ל לר"ש דמהני מגו שלא נבעלה הגם דלא אלימא כל כך כמ"ש תוס' בכתובות דף י"ג ע"ב, דיריאה לשקר, אבל כאן להאמינה נגד רוב גמור דקרוב כמו אנן סהדי שהי' סופה ברצון צריכא מגו אלימתא ולא מהני מגו דלא נבעלה שהיא מגו גרוע בעצמותה, ועוד י"ל אפילו מגו טבא ס"ל דלא מהני נגד רוב שסופה רצון דהוי כאנן סהדי דסופה ברצון ולא מהני מגו, אלא אי ליכא עידים שנתייחדה אז הוי מגו דשתקה לגמרי מן היחוד ומן הבעילה, ומגו דשתקה אלימא ביותר כמו הפה שאסר דמהני אפילו להוציא ממון, מהני גם נגד רוב גמור שהוא כמו אנן סהדי כנ"ל

והראב"י שבמרדכי שהיא דיעה ראשונה שברמ"א חולק ומתיר, וז"ל משום יחוד לא אבדה מגו שלה דלאו כו"ע דינא גמירא דהיחוד אסור ולפמ"ש הנוב"י דכיון דנתייחדה אבדה חזקת צדקת וצ"ע כיון דלאו דינא גמירא לא אבדה חזקת צדקת שלה, אלא דצריך להבין כיון שלא אבדה חזקת צדקת שלה שוב לא בעי מגו והי' נראה דס"ל לראב"י דגם דאית לה ב' חזקות חזקת צדקת וחזקת היתר לבעלה מ"מ בלא מגו אינה נאמנת ורק לרווחא אמר כן דגם מגו יש לה ואפילו לדס"ל דאינה נאמנת נאנסתי, מ"מ כאן מודי' דאית לה מגו, אלא דצ"ע מה ענין מגו ללאו דינא גמירא דהא רבינו שמחה תרתי אמר דלית לה מגו כיון שידענו מן היחוד שוב לית לה