כתב סופר אבן העזר ג

א) קיי"ל כרבא דאמר הלכה כאבא שאול בקדושין דף ע"ד ומפורש שם דאבא שאול אמר בדוקי כל שבודקים אמו ואומרת לכשר נבעלתי ואפי' ברוב פסולים, ודייקו הראשוני' מדלא אמר שאומרת לפסול נבעלתי ופנ"י החזיק בדקדוק זה דאז לא הי' קשה עוד תנינא וכו' עיי"ש, והוכיחו מזה דלפסול אינה נאמנת, ובנמק"י ס"פ אלמנה כתב דלהכשיר חזקת כשרות מסייע להאמינה משא"כ לפסול, נראה דס"ל דלמ"ד מכשיר בבתה פליג בסברא על רבי אלעזר וס"ל דחזק' האם מהני לוולד דהיא היא אבל ראיתי מצאתי בתה"ד סי' שנ"ז כ' דנאמנו על הוולד משום בודקת ומזנה הגם דל"ל לולד חזקת כשרות עיי"ש, מוכח דס"ל דבהא כ"ע מודה דחזקת האם לא מהני לוולד, אלא דרב יוחנן ס"ל דנאמנת משום בודקת ומזנה בלא חזקת כשרות ור"א ס"ל כיון דליכא חזקת כשרות לוולד סברות בודקת ומזנה לבד לא מהני ונ"ל דבהא פליגו נמי רש"י ותוס' בקדושי' דף ס"ו גבי ינאי דכתב רש"י כיון שלא באה האם לפנינו להתירה, ותוס' הקשה הא קיי"ל מכשיר בבתה וחזקת האם מהני לוולד, ובתחילה הי' נ"ל דרש"י ותוס' בסברא פליגו, דרש"י ס"ל דלכ"ע ל"מ חזקת האם רק כשדנים על האם להכשירה לכהונה והחזקנו חזקתה אז מועיל לוולד, משא"כ באם שלא דנו עליה מעולם ולא באה לפנינו להתירה, וסברא כעין זה בר"ן גיטין בסוגיא דצא וקדש לי אשה וכו' דכיון דאין הקרובות לפנינו לא מהני חזקת פנוי' דדהו, ועיי' במרדכי חולין פרק הזרוע גבי חורי נמלים דכתב דבגבינות ב"א אי אפשר להכשיר מצד חזקת הבהמה כיון דאינה לפנינו, ותוס' ס"ל דגם בכה"ג מהני חזקת האם ונ"ל דתוס' לשיטתן אזלי דמפרש בכתובות דף נ"ג ע"א חדא להכשיר בבתה ורישא צריכא דהו"א דרב יוחנן רק בה פוסל, ובוודאי אם סיפא קאי עלה ועל בתה ואמר רבן גמליאל נאמנ' ורבי יושע אין נאמנת לא הי' אפשר לטעות דבה מכשיר דהא על מה דאמר ר"ג נאמנ' על זה אמר ר"י אינה נאמנ' בה ועל בתה, וע"כ דסיפא רק בהכשר בת איירי ולא מעידה על עצמה כלום שאינה רוצ' לישא לכהן או שבנתיים נפסלה האם בלאו"ה, וכן משמע דסיפא רק בעובר קאי דלא שאלו רק מה טיבה של עובר זה ועל זה קאמר ר"ג דנאמנת וקאי ר"ג רק על הוולד, ועלה קאמר ר"י דאינה נאמנת ושפיר הו"א דבה מכשיר, וכן ס"ל לתוס' בחגיגה דף י"ד ע"ב דסיפה רק בוולדה קאי עיי"ש דמוכרח כן, וא"כ מוכח לתוס' לשיטתו דלמכשיר בבתה אפי' כשאין דנים על האם כלל, אבל רש"י לשיטתו דמפרש הצריכותא לר"ג ועיי' מהרש"א דהכל לר"ג צריך רישא וסיפא, יהי' איזה תי' שיהי לרש"י עכ"פ רש"י מפרש הכל לר"ג, לא מוכח דסיפה רק על הבת קאי, ס"ל שפיר דלמאן דמכשיר בבתה רק כשדנים על האם גם כן כך הי' נ"ל, אלא דהדרנא בי דא"כ מה מקשה ש"ס למאן דמכשר בבתה מברייתא דה"מ עדות אשה בגופה ונדחק לתרץ הבריי' הלא א"ש לסברתינו במרווח דהכי קאמר דווקא עדות בגופה ואז מועיל גם על הוולד, אבל עדות בבתה שאינה מעידה רק על הבת לא, וע"כ דפשיטא לש"ס או ידע דר"י אפילו בכה"ג ס"ל מכשיר בבתה, ויש להוכיח כן מדאמר למאן דפוסל בה פוסל בבתה וזה שפת יתר פשיטא, וצ"ל דהו"א דוולד דיעבד הוא להתכשר בקהל קמ"ל, ואי דכוונתו דמאן דמכשיר מכשיר בבתה היינו בשביל שהחזקנו חזקת האם אבל בלאו"ה לא א"כ פשיטא למאן דפוסל בה דאי אפשר להכשיר הוולד כיון דגם אותה לא החזקנו ואפילו לר"ג בכה"ג פסול וע"כ דס"ל לר"ג אפילו בלא הכשר שלה מכשיר בתה ויש לדחות, אבל עכ"פ מוכח מקושית ש"ס דליכא חילוק וקשה על רש"י קדושין הנ"ל

לכן נ"ל דרש"י ס"ל דלכ"ע אין מועיל חזקת אם לבת, אלא דס"ל לר"י משום בודקת ומזנת לחוד מהני לבת וממילא דליכא חילוק בין דנים על האם או לא ושפיר מקשה ש"ס בפשיטות מברייתא וממילא בינאי דספק שבוי' לא שייך בודקת ואין ענינו לדקיי"ל מכשיר בבתה, והא דהוצרך רש"י לומר דאין האם לפנינו להתירה משמע אם היתה באה היינו מתירים ינאי מצד חזקתה דאם, נ"ל במה דפשיטא לי דאחר שהתרנו האם לכהן וילדה ממנו דהוולד כשר לכהונה לכ"ע ולא אמרינן דלא התרנו האם רק מחזקת כשרות שלה משא"כ הוולד, והחילוק רב, דבספק אם נבעלה מנכרי וכיוצא בה והוולד ממנו פסול לכהונה, הוולד לא מחמתה פסול רק מכח אביו דאתי מיני' בזה ס"ל לר"א ולרש"י כ"ע מודים דלא מהני חזקת האם הגם דממילא אם לכשר נבעלה גם הוולד כשר מ"מ כיון דגופי' נפרדים ננהו ופסול הוולד לא מחמת גופה ס"ל דל"מ חזקת האם, אבל כשהתרנו' ונשאת לכהן אם נספק שהיא חללה אז פסול הוולד שילדה מכהן מחמתה היא יען שהיא חללה וכיון שהיא בחזקת כשרות ומותרת לכהונה אי אפשר לחלק בינה לוולדה וטהור היוצא מטהור היא הבת, ועיי' בכתובות דף י"ד בתוס' ד"ה אלמנת עיס' שכתבו דבוולד מחמירים בספ"ס דלית ליה חזקת כשרות שם ג"כ הפסול מחמת הבעל שמא חלל הי' הוא והיא וולדה אסורים מחמתו כנ"ל נכון וברור, והא"ש דכתב רש"י בקדושין כיון שלא באה לפנינו להתירה דאם החזקנו אותה שוב ינאי שבא מבעלה כהן גם כן בחזקת כשרות שלה דבכה"ג לכ"ע מהני חזקת כשרות דאם, ולכן כתב דלא התרנו' לאם לכן אי אפשר לאוקמה ינאי בח"כ שלה, ולמאן דמכשר בבתה משום בודקת ומזה שאינו שייך שם בשבוי כנלפע"ד בירור שיטת רש"י ותוס' ע"ד נכון וישר

היוצא מדברינו אלו בטעם נאמנות האם על הוולד להכשיר פליגו הראשונים רש"י ותה"ד ס"ל משום בודקת ומזנה וחזקת כשרות ליכא לוולד, ותוס' ונמק"י ס"ל משום חזקת כשרות דאם, ולכ"ע נאמנת על הוולד אפילו אין דנים על האם כלל דלרש"י ותה"ד משום בודקת ומזנה פשיטא דליכא לחלק, ולתוס' ונמק"י משום חזקת כשרות הרי הוכחנו דאפילו כשאין דנים על האם ס"ל לר"י דמכשיר בבתה, וכן ס"ל לתוס' מפורש בקדושי', וכ"ז להכשיר אבל לפסול אינה נאמנת משום בודקת וחזקת כשרות דהא אדרבא מתנגדים לזה לפסול, וכן פסק הרמב"ם בפי"ח מהלכ' א"ב דנאמנת להכשיר אפילו ברוב פסולים ואינה נאמנת לפסול דממזר הוא, אלא דרמב"ם כתב אפילו הוא מודה חיישינן שמא כשם שזינתה עם זה זינתה עם אחר וכו' ואם יודעים שבא עלי' ממזר כנרא' מרמב' דע"פ ידוע לנו שבא עלי' ממזר מ"מ חיישינן שזינתה גם עם אחר ולא מהני ברי שלה ובכה"ג ליכא התנגדות מבודקת ולא מחזקת כשרות שלה, מ"מ אינה נאמנ' דניהי דליכא התנגדות לדבריה, מ"מ סיוע גם לית לה משא"כ להכשיר דאיכא סיוע לדבריה ודברי הח"מ בסי' ד' ס"ק כ"ה תמוהים שכ' דמנגדת חזקת בודקת ומזנה, כיון שכבר בא עלי' ממזר רק לחשש שנבעלה ג"כ לכשר ליכא התנגדו' כלל, וישבתי לכבודו ואכ"מ להאריך

והנה הר"ן בקידושין דף ע"ד והה"מ בפ' ט"ו מא"ב כ' לחלק בין להכשיר בין לפסול דכל שצריכים לנאמנותה אז בדאוריי' לא סמכינן עלה אבל להכשיר דבלא"ה ספק ממזר רק מדרבנן אסור בזה נאמנת בדבריה, נראה דס"ל דלוולד ליכא ח"כ מדלא חלקו בין להכשיר בין לפסול משום חזקת כשרות כמ"ש הנמק"י והוא שיטת רש"י ותה"ד כמ"ש אלא דמוכח דל"ל ג"כ סברת בודקת ומזנה וצ"ל דס"ל דמכשיר בבתה רק לענין לבוא בקהל, אבל מה יענו להא דנאמנת על עצמה להתירה לכהונה שהוא דאוריי' ומשום ח"כ קשה מ"ש משבוי' וע"כ צריכי' לומר למ"ש תוס' משום בודקת ומזנה וכבר נתעורר בזה בספר בית מאיר וצ"ע

ואני בעני בלימוד הישיבה הכינותי מאז ישוב קושיא זו עם ישוב קושי' ב"ש ע"ד פלפל ישר, ולא אעתיקו פה כי אין לנו עסק פה במעשה חידודים, ואומר הנ"ל דרך מסלול ונכון בשיטת הר"ן והה"מ דבאמת הפנ"י נתקשה מאד במ"ש תוס' משום בודקת דלקמן קאמר בפשיטות אשה מזנה בודקת ומזנה בתמי', ואיך נאמר לר"ג הך סברא דחזקה בודקת, ואם נאמר ונדחק דר"ג פליג עם ר"י בהא איך אמר אח"כ לר"ג אלים לי' ברי הא לאו מצד אלמות הברי רק משום חזקת בודקת מהימני' וקושי' זו עצומה, ולכן נ"ל בשורש הדבר, דהוצרך התוס' לחדש לר"י משום בודקת לתת טעם דל"ק לר"ג משבוי' דבשבוי אינה נאמנת נגד הרוב דפרוצים בעריות ואיך מאמינה במקום רוב פרוצים דלכשר נבעלה, ונראה לומר דלא דמי, דודאי נגד הרוב אינה נאמנת וכן כל עד אחד אינו נאמן נגד הרוב ולא דמי למ"ש הראשונים ביבמות דנאמן עד אחד לומר על חתיכה זו דהתירא היא מן המיעוט בתוך רוב אסורו' דבזה אינו מכחיש הרוב אלא דמכיר ומברר הרוב מן המיעוט וכי משום דרוב אסורות אי אפשר להכיר המעט מן הרוב וכ"כ פ"י בקדושין וזה פשוט וסברא זו לא שייך באומרת שנשבה אבל לא נבעלה ונכרי זה מן המיעוט שאין פרוצים, והיינו דבמקרה ה' הדבר הזה שנשבה תחת יד שאינו פרוץ בזה מעידה נגד הרוב דמסתמא מרוב פרוצים זה הוא, והיא רוצית להעיד שקרה לה מקרה שהוא מהמיעוט בכה"ג אין עד אחד נאמן וקו"ח מדאינו נאמן לכמה שיטו' נגד החזקה וכ"ז בשבוי' וכיוצא בו, אבל כאן זאת אומרת שלכשר נבעלה בוודאי אם אומרת דלא בדקה אחריו ולא קפדה רק שמקרה הי' שכשר הי' והיא מכרת אותו אז היא מעידה נגד הרוב אבל כשאומר שהיא דקדקה ובדקה לברר המיעוט כשרי' כדי שלא תפסול נפשה בזה לא אומרת נגד הרוב דאנו יודעי' מי שרוצה יכול לחפש אחר המיעוט וימצא, ואפילו אינה אומרת בפירוש שבדקה אנו מאמינים לה ואין מכחישין אותה משום דהרוב מנגדה דאפשר דקפדה ובדקה, אלא כשלא הי' שום קפידא בדבר לא הית' נאמנת שבדקה, אבל כיון שיש קפידא הגם דליכא חזקה בוודאי בודקת ומזנה דכשרוצי' לזנות אין חזק' שמקפד' על לעתיד שלא תפסל נפשה, אבל אין רחוק שיש שמקפדת ומבררת המיעוט שוב אינה נגד הרוב ונאמנת לר"ג כמו במחצה כשרים משום חזקת כשרות שלה מסייע, והא"ש דלקמן אמר אשה נשאת וכו' אבל אין אשה מזנה וכו' היינו דליכא חזק' דמסייע לה, אבל תוס' כ' על ר"ג דבודקת היינו דע"י בדיקה אינה מגדת נגד הרוב ומיושב קושית הפנ"י דאמר לר"ג אלים לי' ברי דלולי דאלים לי' ברי, לא היתה נאמנת דמשום בודקת לא נתחזק ברי שלה רק שאינה אומרת נגד הרוב ואפשר להאמינה כנ"ל נכון וברור: