כתב סופר אבן העזר לח

באמרה כי אין רצונה להיות עמו בחדר סגור כי אין נכון לעשות כן, אבל יען כי מנעול הדלת הי' נשבר, ובידה היתה הילדה החלושה, לקחה בידה כסא אחד אשר עמד שם והעמידה אותו לפני הפתח כדי שלא יפתח הפתח מעצמו ובזה לא הי' הפתח סגור ומסוגרת, כי בקל הי' יכול איש לבוא מבחוץ החדרה, והנה הילדים הלכו לדרכם אל הרחוב, ויהי כאשר רצתה להניח התינוקת מידה כדי לסוך אותו וכאשר שלחה ידה לקחת כר המיטה השליך אותה לאחורי' אל תוך המטה בעוד שהילדה בידה לתפשה והיא אמרה אליו מה אתה עושה הלא שמעתי אומרים שזה חטא גדול מנשוא וכשראתה שהוא אינו רוצה להשגיח על דברי' צעקה בקול מר שמע ישראל וכהנה, צעקה ואין מושיע לה והוא לא שמע בקולה וטימא אותה, ומיד לאחר אותו מעשה קללה אותו קללות נמרצות וחירפה וגידפה אותו על אשר עשה נבלה זו והלכה ממנו בחרון אף ולא באה שוב אל ביתו לסוך אותו, ע"כ אמרה בפני הב"ד ובפני בעלה

והנה באמת אשה זו בחזקת צדקת עומדת ומעולם לא נשמע עלי' שום שמץ דופי ושמצה והנואף לא הי' לו שם טוב במה שנוגע לזנו', וכל מה שאמר אלי שלא בפני' אינם מעלין ולא מורידין, ויורנו נא אדוני את משפט האשה הזאת אם יש לה היתר לבעלה, ויהא רעוא דאימא מלתא דתתקבל בעיני פר"מ הגאון ני'

תשובה יז

יברך ד' את יצחק, וישפות שלומו ישביעהו מטובו, ה"ה י"נ הרב המאור הגדול חרוץ בעל פיפיות עומד לתלפיות כש"ת מו"ה יצחק בדאכצקע ני' אבדק"ק קערמענד יע"א

הנני עתה באתי, לקיים הבטחתי זה שבועות שתים כי אקח מועד לבוא אל העיון בשאלה שהציע לפנינו והיא בכתובים מגלה מזה ומזה היא כתובה, ויסובבו דברינו על דברי שאלתו, ואביא בתשובה שלימה לפניו בעזרת הפותח שערי בינה

והנה שאלה כזו לא חדית היא לנו וכבר הלכו בה נמושות גאוני קמאי בתשובותי' ועיין פנ"י כתובות בקו"א סי' ל"א והוא מביא תשובת כנסת יחזקאל, ובנוב"י תנינא סי' י"ד חאה"ע ובתשובה שאח"כ, ואענה גם אני חלקי בביאור שיטות הפוסקים הצריכים ביאור

פתח דברינו יאירו לפרש ולבאר דברי הרא"ש פ"ק דכתובות דף ט' אשר כמעט לא מצאו כל אנשי חיל ידיהם לפרשו על נכון וראש המדברים והמקשים הוא המהרי"ט בחי' לכתובות שם ראשון לציון מ"ש הרא"ש דלא אמר ר"ג ברי עדיף רק היכא דאיכא מגו כדמפרש לקמן והכא ליכא מגו הוא תמוה דאותה מגו דאיכא במשארסתני נאנסתי דמוכת עץ אני איכא גם הכא ודוחק דאזיל בשיטות ר"ח דמוכת עץ פתחה סתום דמשו"ה לא היה לו לרא"ש למחשב לר"י טועה משום דלא סבירא לי' כר"ח, גם מ"ש אי נמי היכא דאיכא חזקה ומבאר והולך הגם דאיכא חזקת היתר וצדקת הא איכא רוב רצון ורובא עדיף, גם זה יפלא כל זה איכא לקמן לענין ממון רוב רצון מנגדתה ומ"מ נאמנת ומ"ש לענין איסור, ולבסוף הדר מייתי הרא"ש ראיי' לר"י משארסתני נאנסתי קשה מעיקרא מאי קסבר ולבסוף מאי קסבר אלו הקושיו' אשר על הרא"ש וכמעט לא נמצא פתח למו בדברים המתיישבים על הדעת

ואני בעני' בינותי ומצאתי מקום ישוב לחומר הנושא ליישב דקדוקי' וקושי' שהעלינו אחד לאחד ויהי' כל דברים נאחדים זע"ז, מ"ש דווקא היכא דאיכא מגו וכאן ליכא מגו, י"ל עפמ"ש הב"ש סי' ס"ח דרי"ף לא העתיק רק לישנא בתרא לקמן הכא איכא חזקה וביק ללישנא קמא ש"מ דס"ל עיקר כל"ק וכן ס"ל לר"ן ומ"ש ב"ש ועשה דיוק מרמב"ם דס"ל כל"ק עיקר כבר כתב בהפלאה בקו"א דאין מוכח כן מרמב"ם עיין בו

והנה בטעמא דרי"ף דשביק לל"ק ולכאורה לא פליגי רק חדא ועוד קאמר, נ"ל דבאמת מגו זו גרוע מאוד דעד דלא ידעינן דאזלינן בתר חזקת הגוף גם מוכת עץ איננה נאמנת ולא מצינו מגו כזו רק כשהי' לה טענה מעולה לפי דעתה דלא אסרה נפשה לכהונה והרגיש הרא"ה במקומו בזה, ובש"מ כ' דוודאי לאו מגו הוא זה אלא לאלומי ברי דידה מהני צירוף מגו גרוע כזו, ועיין תוס' דף י"ג ד"ה רב אסי וכו' וס"ל לר"ש דלשנא בתרא חולק על ל"ק בדבר זה היינו וודאי מגו טבא מאינו נאמן לנאמן מהני בהדי ברי להוציא ממון, אבל מגו גרוע כזו לא נכנס בסוג המגות כלל אלא משום חזקה, ונקט הרי"ף עיקר כלשנא בתרא דמחמיר, וכן נראה מסוגי' הש"ס פ' המדיר בסוגי' דמומין דל"ל לכולהו אמוראי שם טעמא דר"ג משום מגו אלא משום חזקה או משום כאן נמצא וכאן הי' כנ"ל וקצת מזה איתא בהפלאה בקו"א

ונראה שכן שיטות הרא"ש דלא קיי"ל כלשנא קמא דברי גרוע מהני לצרפה לברי וזהו שכ' דלא אמר ר"ג ברי עדיף אלא היכא דאיכא מגו לא כתב דהתם איכא מגו אלא היכא כל מקום שיש מגו וסתמא דמגו כפירושו בכ"מ מאינו נאמן לנאמן ומ"ש כדמפרש לקמן היינו דמגו מהני להוציא ממון במקום בר' ושמא הגם דקיי"ל כלישנא בתרא דחולק על ל"ק היינו במגו גרוע, אבל במגו טבא כולי עלמא מודים, אבל הכא ליכא מגו דהא גם מוכת עץ לא היתה נאמנת כנ"ל

והיתה לבאר דס"ל לרא"ש כמו דאונס לא שכיח ורוב לאו באונס ולכן לא מועיל לה חזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה כמו שכתב אח"כ מוכת עץ לא שכיח ורובא איכא ולכן מוכת עץ אינה נאמנת א"כ ממילא בטענה נאנסתי ליכא מגו דהוי מאינו נאמן לאינו נאמן וקיי"ל דלא מהני לצרופי לברי כמ"ש

והנה מ"ש הרא"ש א"נ היכא דאיכא חזקה והכא הגם דאיכא חזקת כשרות וחזקת היתר לבעלה הא איכא רוב רצון ורובא עדיף וצ"ע הא לקמן לענין ממון ג"כ איכא כל זה וס"ל לר"ג דנאמנות, ביישוב דבר זה אנו אין לנו אלא מ"ש במהרי"ט דלקמן כיון דמכח חזקת הגוף אמרינן תחתיו נפגמה אלא שאין אנו יודעים שמא ברצון זינתה אם כן הוא כאינו יודע אם פרעתיך כיון שכבר נתחייב חייב לה כתובה ואינו יודע אם נפטר מחובו על ידי שזינתה ברצון, וכ"כ במהר"מ שי"ף לקמן דף י"ב ע"ב בביאור הסוגי' ואם כי הדברים אמיתי' מ"מ צריך אני להוסיף דברים דלכאורה קשה כיון שיש רוב דעדיף מחזקות שלה א"כ אינו דומא לאינו יודע אם פרעתיך דהתם משום דאיכא חזקת חוב נגד חזקת ממון אמרינן ברי עדיף, אבל פשיטא דלא עדיף חזקת חוב מחזקת ממון רק דשקולים הם זה מול זה דאמרינן ברי ושמא ברי עדיף, אבל כאן דאית לי' לבעל רוב המסייעו מי נימא דמשום שאתחזק בחובו הוי כמוציא ממנה לגמרי עד דרוב לא יסעייהו שיהא דומא להא דאין הולכים בממון אחר הרוב, והוי כברי וברי ועיין לקמן ר"פ האשה שנתארמלה דהו"א כיון דרוב מסייע' הו"ל כברי ושמא קמ"ל כיון דברי בפיו הו"ל כברי וברי, וכאן בוודאי ע"י הרוב יהי' נחשב כברי על פי הרוב, לכן נ"ל להוסיף על דבריהם דרוב זה דרצון אינו רוב גמור כמ"ש תוס' ולכן הגם שבכ"מ רובא עדיף משני חזקות כמ"ש הריב"ש כידוע, היינו רוב גמור, אבל רוב גרוע כרוב רצון לא אלימא יותר משני חזקות היינו חזקת כשרות וחזקת היתר שלה לבעלה, ומ"ש הרא"ש דרובא עדיף מחזקה היינו רוב גמור וממילא רוב זה במשקל עם ב' חזקות והוי לי' פלגא שוב הוי טענתו כאינו יודע אם פרעתיך, וכ"ז לענין ממון, אבל לענין איסור כיון דאיכא ספק השקול סבירא לי' לרא"ש כד חולק על הר"י מנ"ל דס"ל לר"ג דברי עדיף וסמכינן על דברים שהמה גרועים מעד אחד בזה כיון שמעידה על גופה ועיין

והנה בבבא דהיא אומרת מוכת עץ אני כ' הר"ן ללשנא דאוקמא אחזקה דבמוכ"ע איכא חזק' דבנות ישראל אין מזנות וצ"ל לפירושו הגם דמוכת עץ לא שכיח כמ"ש הר"ן בסוגי' דפ"פ וכמ"ש הרי"ף, מ"מ שכיח יותר מאונס ולכן בחזקת צדקת דבנות ישראל אין מזנות לחוד מהימנא עם ברי שלה, אלא לפמ"ש אליבא דרא"ש דמ"ש הכא ליכא מגו משום דס"ל דגם מוכת עץ אני אינה נאמנת דלא שכיח כמו אונס והא דנאמנת לענין ממון משום דהו"ל כאינו יודע אם פרעתיך אם כן בטוענת מוכ"ע אני עד שלא ארסתני למה תאומן והא שם ליכא רק חדא חזקה היינו רק חזקת כשרות שלה דחזקת היתר לבעלה גם לפי דבריו דרוסת איש מותרת לו, וצ"ל לרא"ש נאמנת מוכת עץ אני במגו דאי בעי אומרת מוכת אני תחתיך ובזה היתה נאמנת משום דתחתיו יש שני חזקות נגד הרוב דלאו מוכ"ע נינהו והוה לי' כאיני יודע אם פרעתיך כמו בטוענת משארסתני נאנסתי ולכן נאמנת גם כן באומרת מוכת עץ אני עד שלא נתארסה, והא דקאמר ש"ס לקמן דף י"ג ע"א לר"י אי מקמייתא הו"א דאיכא מגו אבל הכא מאי מגו איכא היינו דס"ד דבחזקה ל"ל לר"ג דמוציאין ממון בברי ושמא אלא בקמייתא דאיכא מגו דטענה מעולה עכ"פ איכא וכלישנא קמא או בצרוף מגו כזו יחד עם חזקת הגוף מהני, אבל הכא מאי מגו איכא דאי משום חזקת הגוף לחוד לא מוציאין ממון גם מוכת עץ אני תחתיך לא היתה נאמנת כיון דליכא מגו כלל בזה וממילא בטוענת מוכת עץ אני עד שלא נתארסה אינה נאמנת דליכא מגו אפילו בטענה מעולה קמ"ל בתרייתא דמוציאין משום חזקת הגוף ובטענה מוכ"ע אני תחתיך נאמנת שתחתיו היה משום חזקת הגוף ואי משום שמא דרוסת איש וברצון הא הו"ל כאיני יודע אם פרעתיך על ידי חזקת כשרות וחזקת היתר שלה לבעלה ולכן נאמנת גם כן מוכ"ע אני עד שלא נתארסה וא"ש, ובזה א"ש ביותר מ"ש תחילה היכא דאיכא מגו כדמפרש לקמן וכתבנו כוונתו היכא דאיכא מגו טבא מאינו נאמן לנאמן וזהו דלקמן במתני' דמוכ"ע אני במגו דאי בעי אמרה מוכת עץ אני תחתיך והבן

ונבוא לפרש חזרתו של הרא"ש לקיים שיטת הר"י מייתי ראיי' מדנאמנת לר"ג לכשר נבעלתי ואפילו ברוב פסולים גם על