כתב סופר אבן העזר לז

לחוש כ"כ שירצה להיות עמה באיסור, ועכצ"ל כיון דמתחלה תקנו גם בארוסה משום חיפוי להציל נפשה ממות הגם דעכשיו לא שייך כל זה וגם טעמא משום שיחפה על בני' או להחזירה לא שייך בארוסה מ"מ כיון דבנשואה איכא בזה"ז משום טעמי' אלו גם בארוסה הניחו הדבר כמו שהי' ובמק"א הארכתי בזה יותר, וכן י"ל לפמ"ש ש"ס שתמנה משעת כתיבה הגם דבארוסה ל"ש זה מ"מ משום לא פלוג ממה שהי' בתחלת התקנה הניחו גם בארוסה וא"ש עיין

והנה המחבר קבע להלכה כרי"ף ורמב"ם כדרכו בקודש בכ"מ, והרמ"א מביא דעת י"א הרא"ש וכ' וכן ראוי' להחמיר, ובאמת הרא"ש יחידאי הוא, ולפמ"ש גם תוס' הכי ס"ל איכא תרי רמב"ם ורי"ף לבהדי תרי תוס' ורא"ש, ומ"מ רמ"א לא נתכווין לזה וכ' רק דראוי להחמיר נראה מלשונו דאינו עיקר אלא דראוי להחמיר והיינו לכתחלה אבל בדיעבד בלאו"ה יש כמה פוסקים דס"ל דאם נשאת תוך תשעים אפילו במזיד א"צ להוציאה אם כן די לנו להחמיר אם יש צ' יום משעת כתיבה שלא ישאנה לכתחלה אבל לא לגבב חומרות שצריך להוציאה, ונראה אפילו לנדות אותו אין צריכין לא מיבעא להשיטות דסוברים דמנדין אותו כדי שיגרשה כה"ג אין אנו מחמירים כ"כ לנדות אותו שיגרשה כמ"ש, אפילו לשיטת הרב"ם דמנדין אותו על מעשה האיסור שעשה ועיין ב"ש ס"ק ט"ו, זה דווקא כשוודאי עשה איסור, אבל בכה"ג שאינו אלא חומרא והעיקר דמונים משעת כתיבה אין ראוי' לנדותו כנ"ל

חדא ועוד קאמינא אפילו לשיטת הרא"ש דההלכתא דמונים משעת נתינה והטעם דמ"ד משעת נתינה כבר כתבנו לעיל משום גזירה שיאמרו ב' נשים בחצר אחת זו אסורה וזו מותרת וכיון שאנו אוסרים אותו להנשא עד צ' יום אחר הנתינה, אם עברה ונשאת אין לחוש תו שיאמרו ב' נשי' וכו' זו אסורה וזו מותרת הא אסרנו גם שני', אלא שזו לא שמעה לקולינו ונשאת באיסור ומשום דלא מוציאים אותה בדיעבד עי"ז לא יאמרו זו מותרת, ועוד דלא שכיח כלל שתעבור ותנשא וכיון שאוסרים לכתחלה אין לחוש משום מילתא דלא שכיח כשעברה ונשאת ועיין כעין זה ברא"ש שלהי ע"ז דאמרו נותן טעם לפגם שמא יבשל בקדירה בת יומא ובדיעבד שרי כיון דאסור לכתחלה שוב לא שכיח ולא חששו אטו בן יומא עיי"ש, מן כל מה שכתוב נלפע"ד דאין להוציאה מבעלה מ"מ ראוי' לעונשם בדברים ובקנסות כי לא טוב עשו בעמם והכל לפי לפי ראות עיני המורה וכפי האפשר

טרם אכלה לדבר אציע פה עוד דבר אחד בדין זה, הנה הפנ"י בגיטין דף י"ח ע"א ד"ה מתקי' לר"נ ב"א כו' הא בגט מאוחר לשיטת תוס' ורא"ש דמגורשת מזמן הכתוב בגט גם לרב איכא משום שמא יאמרו זו מותרת אחר ג' חדשים מנתינה וזו צריכה להמתין עד הזמן הכתוב בגט וגם אח"כ מה תאמר זמנה מוכיח עליה ע"כ לרב ג"כ צ"ל זו זמנה מוכיח עליה ולא מצא מענה לקושי' זו רק עפמ"ש חידוש דין דנראה לו דבמאוחר מונים מזמן שקבלה הגט הגם שאינה מגורשת עד זמן המאוחר וכ' הגם שלא נזכר בפוסקים מ"מ הדעת מכרעת כן אלו דבריו ז"ל, ולפ"ד יש להשיב טובא על הקושי' שהקשה לרב במאוחר יאמרו וכו' נ"ל בוודאי מאוחר שהיא אשת איש גמורה עד זמן הכתוב והיא כמו שהיתה קודם מסירת הגט באיסור אשת איש והבעל אוכל פירות וכל זכות שיש לבעל מאשתו יש לו עד זמן הכתוב גם אם לא ידעו הרואים כי הזמן מאוחר, אבל יכירו וידעו כי היא עוד אשת איש כמו שהיתה לכל דבר יהי' מאיזהו טעם שיהי' עכ"פ דבר זה ידוע ואם תמתין מזמן הכתוב וחלות הגירושין עוד שלשה חדשים לא יהי' תמוה בעיניהם כיון שהיתה א"א גמורה עד עת ההוא, אבל כשנותן גט גמור לשנים וגרושות שניה' מבעלי' לכל דבר וזו מותרת להנשא מיד וזו אסורה עד כלות שלשה חדשים דבר זה כמתמי' כיון ששנים שוות בגירושין ולא ס"ל לרב שיחקרו וידעו זמן הכתוב בגט כנ"ל נכון ופשוט

ומה שחידש הפנ"י מסברתו דמאוחר מונין משעת נתינה וכ' כן הדעת מכרעת, לולי דעת קדשו הי' נ"ל איפכא מסתברא ל"מ לרב דס"ל משעת נתינה ממש משעת חלות הגירושין, בוודאי זו שזמנה מאוחר צריכה להמתין ג"ח מזמן הכתוב שאז חלו הגירושין דלא יאמרו ב' נשי' אחת מגורשת מיד וצריכה להמתין ג"ח וא' מגורשת אח"ז ומותרת מיד כשחלו הגירושין, ואפי' לשמואל דס"ל משעת כתיבה דזמנה מוכיח עליה זהו דווקא כשכ' זמן הכתיבה, אבל במאוחר אדרבא זמנה מוכיח שנתגרשה אח"כ יאמרו זו צריכה להמתי' וזו אינה צריכה להמתין ומיד מותרת וזמן וחלות הגירושין בבת אחת כנלפע"ד ולא לשתמט א' מראשונים ופוסקי' שיאמר דבר זה וטעם ונימוק' עמם כמ"ש ולכן בין לרי"ף ורמב"ם דפסקו כשמואל ובין לפוסקי' כרב מ"מ במאוחר אין מונה רק משעת הזמן הכתוב דזמן ונתינה כאחד המה כנ"ל נכון לדינא, ופה תהי' שביתת קולמסי כעת בענין זה, וה' יורנו נפלאות מתורתו הכ"ד אוה"נ דש"ת

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: העתק השאלה

שלום וכ"ט לרבינו הגדול בדורו, מופת הדור והדרו, ועל כל פני התבל יאיר נרו ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסים חריף ובקי משנתו זך ונקי כקש"ת מוה' שמואל וואלף סופר אבדק"ק פ"ב ני' ויזרח, כצאת השמש ממזרח

יסלח נא אדוני, על כי הרהבתי בנפשי להריץ מכתבי אליו, ולהטריח את פר"מ הגאון ני' במכתבים שונים פעם בכה ופעם בכה אך תורה היא וללמוד אני צריך, כדת מה לעשות במעשה מכוער אשר נעשה פה בעו"ה, כי נבלה נעשתה בישראל באשת איש אשר יש לה מבעלה שבעה ילדים, ואחד מבני' הוא חיגר וידיו כבדים עליו ואיני מוכשר לעשות דבר, ובעלה הוא איש עני ואביון ולא הי' לאל ידיו להביא טרף לביתו לפי הטף, והיא החיתה את בני' מפרי מעשי ידיה כי למדה חכמת המילדת, וגם יש לה אחים עשירים מעבר לים במדינת אמעריקא, אשר היו לפעמים בתומכי נפשם, במנה אחת אפים, ובשנת תרי"ט כתבו האחים מאמעריקא שגיסם עם שתי בנותיו יבואו על הוצאותם לשם, וכן עשה והלך הוא עם בנותיו מפה בכ"ד חשון בשנת הנ"ל והניח את אשתו ובני ביתם ריקם, והשנה ההיא היתה שנת העיבור, ובעת הליכת האיש מביתו היתה אשתו בימי נדתה, והיא הרתה לזנונים, וילדה בן בי"ב כסלו בשנת תר"ך, והנה על בן זה אין להסתפק כי הוא ממזר וודאי מאחר שהיא אמרה שנאנסה מפלוני יהודי מלמד תנוקות, ואף לדעת הי"א שהביא המחבר באה"ע סי' ד' סעי' י"ד האשה שהי' בעלה במדינת הים ושהה שם יותר מי"ב חודש אין זה כי אם ספק ממזר, מ"מ כיון שהיא היתה בעת נדתה כאשר הלך בעלה לאמעריקא ולא בא אלי' איזה ימים מקודם, וכפי החשבון צ"ל דאשתהא הולד במעי אמו י"ד חדשים כולי האי וודאי לא חיישינן דלמא שהה כ"כ במעי עמו ולאחר הלידה באה אלי למשפט לבקש מהנואף שכר הנקה, וגם הוא הי' אצלי וכיחש בה שלא בפני' ואמר מתחילה בעלילה באה עליו מאחר שידעה בנפשה שהיא מעובר' באה היא אצלו וסגרה הדלת אחרי' עם הכסא אשר היא בעצמה העמידה לפני הפתח ביתו, ותבעתו לתשמיש, והי' רוצה לשבע שהולד אינו ממנו, ומרוב דבריו ראיתי כי הוא איני מנוקה מעון, ומאחר שראיתי כי הוא מכחיש את הדבר ובלא"ה פטור מלשלם, ואפילו שבועה אינו צריך כמבואר בב"ש סי' ד' ס"ק מ"א לכן לא רציתי לשמוע דברי' והלכה היא בערכאות שלהם וסם כיחש בפני' והיא בחרון אפה לא הי' בידי' כח לעצור עד כי הכה אותו בפני דייניהם על אשר כיחש בה, ובכל זאת יצא הנואף נקי, וכבר הלך מפה ולא נודע איה מקומו, ועתה בשבוע העברה בא בעל הנואפת מאמעריקא לביתו, ושלחתי מיד אליו שצריך לצאת מבית אשתו כי היא אסורה עליו עד שיתברר הדבר בב"ד, והוא בא אלי במר נפשו לבקש ולהתחנן על אשתו אשת נעוריו והי' בוכה למשפחותיו על חמשה ילדיו הקטנים אשר נשארו עוד פה בביתם, אולי יש לאל ידי למצוא היתר לאשתו ותרופה למכתו, כי גדול כים שברו, ואמר כי אין זה אלא שהאיש הרע ובליעל המלמד בא עליה לאונסה, וקשה עליו פרידתו ממנה, ואח"כ אמר בזה"ל וויא וואהל דאס זאג איך זעלבסט דאס איהר וויללען מוס זיין דאביי געוועזען, זאנסט העטטע זיא קיינען בן זכר געהאבט

ואמר הבעל אח"כ בפני ב"ד בפירוש שהוא איני חושד את אשתו שתזנה ברצון ובימי נעורותי' מחמת יפיה נסה אותה בעשר נסיונות בענין זה ומצא את לב לבבה שלם עמו, ואין לאל ידו שיוכל לומר עלי' שום שמץ דופי שמצה אך האיש הרע אנס אותה ואח"כ היצר אלבשה והסוף הי' ברצון וע"כ ילדה בן זכר, ע"כ

ועתה עמדה בדין בפני ב"ד בפני בעלה, ואמרה המעשה איך שהי' וגם אמרה שהיא רוצה לשבע שכל דברי' המה אמת וצדק, שהמלמד הנואף שכב איזה ימים על מטתו בחולי קרייץ שמערצען, ונתן לו הרופא סם מרקחת לסוך בו את גופו, ויען כי לא הי' יכול להסיך את גופו בעצמו, שלח אחד מתלמידיו בעד האשה המילדת כי כן דרך המילדת להסיך החולאים לעת הצורך, ומפני הבושה צוה לתלמידיו לצאת חוצה אל בית המבשילה, כי מן בית המבשילה הולכים לחדרו, וחלון הבית הוא אל החצר, אך דרך הרבים לפני חלון ביתו כאשר ילכו מן רחוב אחרת, ומחדרו אל חדר שכינו הי' פתח סגור בנתיים, ואיזה ימים קודם הפורים התחילה ללכת לסוך אותו, וביום וי"ו לאחר הפורים איזה שעות לאחר חצות הלכה היא אצלו כמשפטה לסוך אותו, בעת אשר לא היו עוד הנערים בבית הוועד שלו עם בתה הקטנה, אשר כבר נחלתה איזה שבועות על זרועה, ועם ילדה קטנה כבר זי"ן שנים בידה, וגם שני בני' הלכי עמה עד בית המבשילה כי יראו לבוא אל פנים החדר אל מוריהם, ויעמודו בחוץ אך היא עם שתי בנותי' הלכו אל תוך החדרה, והיא כבואה, אמר מה לילדה הזאת כאן, הלא תלך לחוץ עד אחר הסיכה, ולקח הוא את הילדה והוציאה לפני הפתח וסגר הדלת במפתח, ומיד פתחה היא את דלת