כתב סופר אבן העזר לה

הא בדאמר הא בדלא אמר ורבא לפום חורפא אמר די"ל שניהם בדאמר והכא בדלא כפלי', ובדלא כפלי' אפי' לעז ליכא, וה"ה די"ל גם בדלא כפלי' איכא לעז והא בדלא אמר אלו דבריו ז"ל, וכל הרואה יראה ויבין כ' אין בזה די ישוב המיישב דעת סוף כ"ס ס"ל לרבא בדלא כפלי' ליכא אפי' לעז, ומנ"ל לרי"ף ורמב"ם להלכתא דלא כרבא, וגם מ"ש דרבא לחורפא אמר אנחנו לא נדע ולא טעמכו חריפותא בתירוצו של רבא לחדש דבעי דוקא כפילא ונ"ל להוסיף על דברי ב"י תוספ' מרובה על העיקר, דבאמת לתרץ מתני' הא בדאמר הא בדלא אמר הוא דוחק גדול דב' משניות סתמא קתני ואין רמז דמיירי הא בדאמר והא בדל"א, וגם מה ראה על ככה למנקט במוציא משום ש"ר דאמר ובמוצי' משום איילונית בדל"א, לזה י"ל באפשר עפ"מ שכ' הה"מ דיש באיילונית אומדנא ואפשר דל"צ אמירה כלל, לכן נקיט באיילונית בדל"א ס"ל לרבנן דל"ח לקלקולא דלא נימא באיילונית אפי' לא אמר חיישי', וגם י"ל דקמ"ל רבותא דר"י דאפי' ל"א חייש ודוקא באיילונית, אלא בכ"ז דוחק לפרש ב' מתני' בהכי דמסתם קסתם לן, ולכן אמר רבא רבנן אדרבנן ל"ק דדחיק לי' לתרץ מתני' כך, ולכן הוצרך לחדש דלר"מ בעי כפילת דברים ובלא"ה אפי' לעז ליכא והכא בדלא כפלי' לתנאי ומתרץ מתני' במרווח דשניהם בחדא גוני איירי בדלא כפל, וכד דייקת במלתא דרבא דלא אמר הא בדכפלי' והא בדלא כפלי' אלא והכא בדלא כפלי' נראה מתוך דבריו דגם מתני' קמייתא בדלא כפלי' אלא במתני' דאיילונית משום דלא כפלי' ל"ח לקלקולא ובמוציא משום ש"ר גם בדלא כפלי' חיישי', ואפרש שיחתי וירוח לי, הנה המל"מ הלכ' אישות נכנס לבית הספק תנאי דהוא על לשעבר אם בעי משפטי תנאים ואמר מלתא בטעמא לחלק בטוב טעם ודעת בין תנאי דלהבא ובין תנאי דלשעבר, אלא דמביא ראי' מסוגי' ש"ס קדושין סוגי' דתנאי כפול דמקשה ושקיל וטרי לר"מ מסוטה והוא תנאי דלשעבר ש"מ דס"ל לסתמא דש"ס שם דאין חילוק בין התנאים עיי"ש, ואקדים עוד מ"ש אבני מלואים דמוציא משום ש"ר הוא תנאי דלשעבר, אבל מוציא משום איילונית לרי"ף ורש"י דמתני' בודאי איילונית והשתא היא דבריא וחיישי' לקלקולא שיאמר אלו הייתי יודע שלא תרצה לחזור אלי כשתבריא לא הייתי מגרשה זה תנאי דלהבא ועפ"ז מיישב לשונות של רש"י עיי' בו, והנה פשוט לפי שיטת הרי"ף תנאי דאיילונית תנאי דלהבא הוא, ואחר הוצעות אלו אומר אני דרבא לעצמו ס"ל דר"מ ל"ב ת"כ רק בתנאי דלהבא ולא בלשעבר דלא כסתמא דש"ס דקדושין דמדמה להדדי תנאי דלהבא ולשעבר, ואפשר מכח דלא מצא לתרץ המשניות הוכיח דיש לחלק בין להבא ולשעבר וחידש נמי דכל דליכא כפילא אפי' לעז ליכא, ומתרץ ב' משניות במרווח שניהם בדלא כפל אלא במוציא משום ש"ר תנאי דלשעבר הוא ל"ב כפילא, ובמוציא משום איילונית דתנאי דשלהבא הוא בעי כפילא והיינו דאמר ר"מ היא וכו' דבעי ת"כ היינו בתנאי דלהבא והכא בדלא כפלי' ומתני' ראשונה ג"כ בדלא כפלי' אלא כיון דתנאי דלשעבר הוא לא מצינו לו לר"מ דבעי ת"כ וא"ש ב' משניות במרוח ולא צריך לדחוק הא בדאמר וכו' וזה עצמו הכריח לרבא לומר דבדלא כפל אפי' לעז ליכא

והא"ש דלא פסקו רי"ף ורמב"ם להלכתא הא דרבא, דלהלכתא נקטי' כסתמא דש"ס קדושין דל"ל לחלק בין תנאי דלהבא לתנאי דלשעבר ואם נתרץ מתני' כרבא צ"ל הא בדכפלי' הא בדלא כפלי' וסוף כ"ס לא יצאנו מידי דוחק יותר מכמו שיש בנשתרץ מתני' הא בדאמר הא בדלא אמר וכיון דלא יצאנו מידי דוחק גם כשנאמר כל דלא כפלי' אפי' לעז ליכא מנ"ל לחדש דבר זה ורבא עצמו לא אמרה רק משום דרויחא לי' שמעתתא עי"ז, ואנן לא נענה בתרי' כות' מה לי בתירוץ רבא מה לי בתירוץ הא בדאמר וכו' לכן לא פסקו לדרבא כנ"ל ועיי' כי נכון הוא

והנני מוסיף והולך לשיטת רמב"ם דנקיט תרתי משום פריצות ומשום קלקולא א"ש טפי די"ל הא דלסתמא דש"ס ולאביי ל"ק רבנן אדרבנן די"ל הא בדאמר הא בדלא אמר ואין בזה דוחק לפמ"ש דמשום פריצות כ"א צ"ל דע משו"ה אני מגרשך וחששו חכמים שעי"ז יבוא לקלקלה לכן אמרו שלא יחזור א"כ מתני' דמוציא משום ש"ר סתמא בדאמר דהא כ"א צריך לומר לה משום ש"ר וכו' משום פריצות שפיר קתני סתמא דלא יחזיר משום קלקולא בדאמר דכ"א צריך למימר ומתני דאיילונית בדלא אמר דא"צ לומר דליכא במוציא משום איילונית משום פריצות וסתמא בדלא אמר וא"ש ב' מתני' במרווח וכ"ז לל"ב דמוסיף על ל"ק אבל רבא ס"ל כל"ק לחוד, או דרצה ליישב אליבא דר"מ דל"ל רק משום קלקולא א"א ליישב מתני' הא מני ר"מ היא ובעי כפילא דאל"ה גם לעז ליכא, ותירוץ זה רויחא לי' דס"ל לחלק בין תנאי דלהבא לתנאי דלשעבר ושניה' בדלא כפלי' כמ"ש, אבל להלכתא נקטי' כסתמא דש"ס בקדושין דאין חילוק בין תנאי דלהבא ובין לשעבר ונקטי' כל"ב משום פריצות צריך שיאמר ומשום קלקולא לא יחזיר, נהפוך הוא תי' רבא דוחק דצ"ל הא בדכפלי' והא בדלא כפלי', ולתרץ מתנ' הא בדאמר מרווח יותר דבמוציא משום ש"ר כ"א בעי שיאמר ומתרצי' מתני' בדרך מרווח שוב מה לנו ומנ"ל לחדש דכל דלא כפלי' גם לעז ליכא, ורבא דס"ל כל"ק הוצרך לחדש כן, ואנן מה לנו לזה ומנא לן זה משו"ה לא פסק הרמב"ם הא דרבא וכל דברינו בזה נכונים, בעזרת השי"ת

וי"ל עוד דשני לשנא בהא פליגו דל"ק ס"ל כתרוצו של רבא הא בדלא כפלי' והיינו דשני משניות בדלא כפלי' ומחלק בין תנאי דלהבא לתנאי דלשעבר ומרווח תרוצו כמ"ש, אבל ל"ב ס"ל כסתמא בקדושין דלא מחלק בין התנאים וליתא לתירוצו דרבא, לכן מוסיף על ל"ק דאיכא משום פריצות והיינו דמשו"ה צ"ל ואיכא רוחא לתרץ מתני' הא בדאמר הא בדלא אמר ע"ד שכתבנו, ולהלכתא דנקטי' כסתמא דש"ס קדושין נקיט הרמב"ם כל"ב דאין לנו לתרץ מתני' רק לל"ב, ומכל זה ראי' לפסקא של הרמב"ם דפסק לתרתי משום פריצות ומשום קלקולא ע"ד שבארנו שיטתו

היוצא לנו מכל הנהו מילי שכתבנו דשיטת הרמב"ם דמשום פריצות לא אמרו דלא יחזיר, אלא שצריך לומר ומשום קלקולא היכא דאמר לא יחזיר, דלא כהה"מ וב"י דכתבו דלרמב"ם אפי' בלא אמר אסור להחזיר ואין לנו אלא ב' דעות בהא דלא יחזירנה דיעה ראשונה בשכפל ודיעה שניה אפי' בדלא כפל למלתי' אבל בדלא אמר כלל גם לרמב"ם מותר להחזירה, וכיון דבלא"ה מילי דרבנן נינהו וגם להה"מ והמחבר דעת הרמב"ם יחידאי היא כנלפע"ד בטח להלכה ולמעשה לסמוך על דברינו שיצאנו גם לשיטת הרמב"ם דגם הוא ס"ל דמותר להחזירה כל שלא אמר משום שם רע, ה' יצילנו מכל רע, יעשה עמנו לטובה אות ויראנו מתורתו נפלאות כאות נפשו ונפש אוה"כ דש"ת, שילתפ"ב כאור בוקר יום כ"ג טבת תרכ"ה לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה טז

ד' ישפות שלום ידיד ה' חביב נפשי הרב הגאון המופלג בקי בחדרי תורה צדיק ונשגב כקש"ת מו"ה יודא אסאד ני' אב"ד ור"מ דק"ק סעניטץ יע"א

מכ"ק קבלתי והנני להשיב מפני הכבוד שפר"מ ני' והצצתי מעט רגע מאפס הפנאי בקושי' אשר בדק לן מר על שחידש הרא"ש ריש כתובות סי' ד' בסופו דתיכא דאסורה בלאו"ה לבועל לא שייך בו ונטמאה לרבות הבועל א"כ מה יענה לסוגי' דסוטה דף כ"ה ע"א דאמר רבא ת"ש אלמנה לכה"ג ומסיק לא לאסרה לבועל והרי ממזרת ונתינה נמי קתני שם וכבר אסורה לבועל מ"מ נתוסף בה איסור לבועל בביאתו ודוחק לומר דמקני לה לממזרת ונתינה מממזר ונתין דווקא אלו דבריו, מאי דדחוק לפר"מ ני' פשיט לי דע"כ צ"ל כך דאי לישראל גם אם לא נימא כהרא"ש הנ"ל עדיין קשה קושית רבא אי לאסרה הרי אסורה וקיימא ואמאי צריך לקנות לה ולכן מסיק לאוסרה לבועל ואי לישראל קשה הרי בלאו"ה אסורת ולכו"ע גם לר"ת צ"ל דלנתין ולממזר מקנא לה ופשוט, ולפע"ד נראה דגם ר"ת לא פליג על הרא"ש דבנתינה וממזר' או ערוה וכדומה דלא נתוסף איסור ע"י ביאתו ולא פליג רק בנכרי דס"ל לר"ת הגם שבגיותו אין בו איסור דבלאו"ה אסורה וגם נכרי לאו בר איסור הוא, מ"מ אחר שנתגייר אסורה לו משום ונטמאה וככל איסור שחל על איסור דמתלי תלי וקאי ולכי משכח רווחא חייל כן ס"ל לר"ת בזה, והרא"ש פליג ומייתי ראיי' מש"ס סוטה כיון דבשעת בעילה לא אסרה עליו שוב לא קרינן בו ונטמאה דכבר איסור זה הלך לו ושוב לא הדר וס"ל דאי הי' בא אחר שנתגייר לא הוי רבותא דמקנין ע"י נכרי וקאמר ש"ס דהו"א כיון דלא קרינן בי' ונטמאה דבלאו"ה אסירה לו, וע"כ דלא יהי' לעולם איסור זה, ועכ"פ י"ל דבערוה ונתינה לישראל וכדומה מודה ר"ת דלא חל עליו איסור דאחד לבועל דאין אחע"א, ואם נאמר דאפשר באופן שלבועל היא ערוה ולא לבעל או שבעלה נתין והיא נתינה והבועל ישראל דס"ל לר"ת דמגו דחל אבעל חל ג"כ אבועל, אבל בגווני דאיירי מתני' אלמנה לכה"ג ונתינת לישראל בוודאי לר"ת אין חל איסור על הבועל כנ"ל פשוט

בחזרת השעורים הי' תמוה לי דברי הרא"ש בפרק כל הבשר סי' כ"ז דפשיטא לרא"ש דדם שבישלו רק מדרבנן אסור ובסי' ל' כשהביא שיטת רשב"ם נראה דרחוק בעיניו שיהא דם שבישל רק דרבנן וצ"ע כעת, ולרוב הטרדה אקצר וה' שנותיו יאריך בנעימים ידידו נאמנו

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה יז

שלום טב לרב טב דמוטביה מטיב לעמי' ה"ה כבוד מר ידידי טוביינא דחכימא הרב המאור הגדול גאון ישראל והדרו שבח מגדול עוז נ"י ע"ה פ"ה מו"ה אברהם ני' איש החסד רב ומאיר לעדתו בעיר הקודש נוה הצדק ירושלים תובב"א: