כתב סופר אבן העזר ל

דבמאבד עצמו יש להקל טובא יותר מבכל שארי סיבות שונות כמו דבר הריגה וטביעה וכיוצא בו, וכ"ש בצירוף כל מ"ש לעיל באורך

עוד רגע א' אדבר בהאי ענינא מה שחידש לן הנוב"י קמא חא"ע סי' יו"ד דלפמ"ש הרא"ש דמזלה גרם שלא יהי' לה בעל לפרנס' ותחי' בעניות אם היא עשירה ומפרנסה עצמה אחר מתת בעלים בריווח שוב ל"ש לומר שמזלה גרם שתהי' עניי', ואאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בח"ס א"ע ח"א סי' כ"ד חולק עליו מגמרא ומסברא, מגמרא מש"ס כתובות פ' נערה שנתפ' דלפי' ריב"ן מדייק מדל"ק אירסה ונתאלמנה ונשאת כו' והיינו למ"ד מ"ג ולנוב"י הלא יש לה מזונות מן האב כשנתאלמנה וע"כ דליתא, והנה הי' יוכל להקשות בפשיטות מש"ס יבמות דאמר איכא בינייהו נתארסה ומת הלא מן האירוסין אין לה מזונות ולמה הוא מת מן האירוסין הלא אין לה כלום ממנו ובאמת הי' זה קשה לדידי ואמרתי כיון דמיועדת ותכלית הקדושין שיכניסה לחופה ומזלה גרם שימות קודם שנשאת לו שלא יהי' לה מזונות אפילו שעה אחת, שוב מצאתי שכ"כ בחו"י סי' הנ"ל וב"ש, ונ"ל לכן נשמר בח"ס מזה והקשה מש"ס כתובות הלא חוזרת לבית אביה וסוף כל סוף יהי' לה מזונות, אלא דאין זה קושיא כ"כ דבלאו"ה דחה תוס' שם ועוד אטו התחייבות על האב לזונה ולשעבד עצמו עבור בתו משא"כ מזונות הבעל מחויב הוא לכהפ"ח מדרבנן ומשועבד לה לפרנסה ולהלבישה ולכבדה יותר מגופו וחיובו חיוב עולם כל ימי חייה, וכעין זה פקפק מעלתו ני', ומסברא חולק עליו דאין כוונת הרא"ש באכילה ושתיי' תוס' אלא שיקרא שמו עליו ומכלכלה בעונה האמורה בתורה וכדומה, ודעת קדשו של אאמ"ו זצ"ל להכניס כל זה בכוונת הרא"ש דלאו דווקא עוני של מזונות קאמר הרא"ש, ואני אומר מסברא גם אם יש לה עושר ותוכל לפרנס עצמה מיגיע כפה ומוצלחת מ"מ טוב לה שתהי' מתפרנסת מבעלה וכל צרכי' עליו ומשתעבד עצמו לה ומלבד שמרווחת שלה שנותר לה וגם אם הכנסות שלה הוא באחריותו מ"מ קל לה לחיות שמקרב לה הנייתא מבלי שדאגת פרנסה עלי' ובטוח לבה יותר דע"ע בכל זמן ורגע היתה בדאגה אולי יחסר לה המזג ותהי' יורדת ומזל מתגלגל ומתהפך, ותחת בעלה יש לה מי שצריך להטריח עבורה, לכן גם כשהיא בפני עצמה באלמנותה מתפרנסת עצמה בריווח מ"מ יש לתלות שמז"ג שלא יפרנס אותה בעלה משלו כנ"ל פשוט, חוץ באופן שהיתה מקבלת עלי' לעסוק במסחר ולפרנס עצמה משלה אז אפשר יש מקום לסברת הנוב"י שאין לה ריווח פחתיו, ובכ"ז יש לפקפק שלבה בטוח יותר דאם לא יהיה לה שבעלה מחויב לפרנסה וממילא מתענגת יותר עכשיו בשלה שאין לה לדאוג כ"כ ולומר מה נאכל למחר

אלא בהא קאמינא דיש לצרף ולעשות סניף באופן שתחת בעלים ראשונים לא הי' לה משלה ומתפרנסת משלהם, ואחר שמתו מתפרנסת עצמה בריווח, הגם שי"ל גם ריע מזלה שלא תהיה תחת בעל או מטעמים דכ' בח"ס שתקרא שמו עלי' או משום הטעם שכתבתי אני בעניי דמרווחת את שלה או שלבה בטוח יותר ומתענג' בטוב לב, מ"מ עכ"פ לא הוחזקה דריעא מזלה כל כך אלא שלא יהי' לה פרנסת בעל ותחי' בעוני וכיון שנשתנה מזלה ויש לה משלה ומוצלח' במו"מ, כיון שנשתנה מזלה תו לא חיישינן למידי במה שלא הוחזקה אבל אם גם תחת בעלה ראשונים היה לה משלה ויכולה לפרנס עצמו או אכלה משלה, מ"מ מוחזקת היא שמתו בעלי' תלי' במזלא גרם שלא תהי' תחת בעל שיפקח על עסקי' כשלא יהיה לה לאחר כך או מטעמא דח"ס כנלפע"ד

וכ"ז דווקא אי אחד מבעלים מתו שלא מחמת חולי וליכא רק משום מז"ג, אבל כל שמתו מחמת חולי שיש לתלות במעיינה נ"ל הגם דפסקינן מזל גרם כר"א היינו שגם המז"ג, אבל מודה ר"א דתליא ביותר במעיינה שקרוב יותר כמ"ש כבר לעיל, ומוכרח הוא דאל"כ יאמר איכא בינייהו דיש חומרא למאן דס"ל מעין גורם באופן דכ' הנוב"י שאינה צריכה לבעלה וע"כ דכ"ע מודים דמע"ג רק רב אשי בא להוסיף דמזלא ג"כ גרם היכא דל"ש לתלות במעין גורם תלינן במזלה כיון דחזינן דמתו לה שנים או שלשה לכל מר כדאית ליה והנוב"י הרגיש בעצמו דל"ש דבריו רק למ"ד מזל גורם וכתב הלא קיי"ל כמ"ד מז"ג ס"ל דלקולא ג"כ נקטינן מז"ג ולפע"ד כמ"ש הוא הנכון

בהא סלקא דבעובדא דידן נראה מכמה טעמים וסניפים להקל להלכה, מ"מ למעשה לא בעינא שיצא היתר מידי ותא חזי מ"ש בתשובת הר"ן בתשובה סי' כ"ח שירא להכניס ראשו להקל במילי דסכנתא וכ"כ בחו"י בסי' קצ"ז, וכן בח"ס בתשובה הנ"ל לא בא אלא לצדד צדדים ואנן מה נענה בתרא והוצעתי הדברי' הנאמרי' לפניו וכחפצו ורצונו יעשה וד' יורהו דרך יבחר, ויציל אותנו משגיאו', יעשה עמנו לטובה אות אמת ואות חיים לטובה הכ"ד אוה"נ דש"ת הנ"ל

אחר חיתום המכתב נזכרתי שיש תח"י עוד מכתב בענין זה אשר עוררני בלוחות שני' להשיבו עד"ז, וראיתי בו שמביא דקדוק אחד לו מרב חסידא בספרו שאינו בנמצא אתנו וההוא נתקשה במשנה פ"ט דיבמות נשאה לכהן ומת נשאה ללוי ומת נשאה לישראל דכבר בתרי זמני נתחזקה ואסורה לישראל והו"ל לש"ס למידק מתני' מני רשב"ג דאלו"ה הו"ל למתני דרך היתר שגרשה לוי ומותר' לשלישי ע"כ, והנה הי' יוכל להחזיק דיוקו יותר מדמסיק לעיל דף ס"ד ע"ב בנשואין כרבי וכתבו הראשוני' גם בנשואי קטלני' ובכתוב' פ' נערה שנתפ' דייק מתני' קמ"ל כרבי בקטלני' וממתני' זו יש לדייק כרשב"ג ובש"ס יבמו' דף פ"ו ע"ב לא דייק מידי לומר רשב"ג היא ולומר מתני' בעברה ונשאה לישראל או לא הכיר בה ולרמב"ם דנשאת לא תצא או לרא"ש דתצא מ"מ י"ל דבאיסור נשאת ישראל, מ"מ למה למתני' למנקט באיסורא יאמר נא שנתגרשה מלוי וקושי' זו צ"ע לכאורה

והנה הרב המחבר העלה מכח זה ע"פ דרכו בנסתרות ע"פ הזוהר דרוחו של ראשון מזיק לה שמנצחי' ולוחמים הרוחות של ראשון ושני ולא ידון ב' רוחו' בקרבה, והעלה אבל יש לה בן משני כבר יצא רוח ראשון ולפ"ז א"ש מתני' שיש לה בן מלוי אלו דבריו, ותמה אני הלא לפי הזוהר ע"כ משום דמעיינה גרם דלפי דברי רב אשי דמזל גרם לא שייך כל זה וא"כ עדיין קשה לר"א מני מתני' רשב"ג, והו"ל לש"ס לדיוקי הכי כמו שמדייק בדף כ"ו ע"א מני מתני' דלא כרבי, ובאמת למאן דאמר מעין גורם לק"מ ממתני' די"ל דמת השני הלוי מחמ' נפילה וכדומה דא"א למתלי במעיינה, ול"ק רק למ"ד מז"ג כמו שמדייק לעיל דף כ"ו להך מ"ד והדרא הקושי' מדלא דייק כן ונשאר בקושי' ממתני' הנ"ל, ובישוב קושי' הלא למ"ד מז"ג נ"ל דמוכח כמ"ש לעיל באורך דמ"ד דחיישי' מז"ג רק כשמתו לה שלשה בעלי' דמוחזקת ועומדת לכ"ע שמתו בעלי' ואם אין לנו טעם לתלות בו אין לומר שהוחזקה כדמקשה מ"ט וס"ל לר"א דגם במזל יש לתלות אבל כ"ז דליכא נתחזקה בשלשה לחוש שמא בשני פעמים ג"כ איכא חזקה ומז"ג בוודאי אין אומרים לחוש לב' פעמים ולתלות בדוחק דמז"ג, וניהי דמחמירים בב"פ כרבי ומתני' דכתובו' הכי דייקא בקסלני' דווקא לענין מעיינה גרם מחמירים ולא בהא דמזלא ונפקותא מדר"א דמז"ג מלבד מ"ש לעיל לענין להוציאה דמשו' שני פעמים אין מוציאין עוד איכא נפקותא כששני נפל ונשאת בהיתר לשלישי ומת גם הוא שוב אסור' משום דאיכא לתת טעם ולתלות במזלא חיישינן לה ולפ"ז מיושב קושי' הנ"ל ממתני' דא"ש למ"ד מז"ג גם אי מתני' כרבי, וגם דינו אינו מוכרח לחלק אם הי' לה בנים דמשום דמע"ג י"ל בנפל ועיין, ודברי הזוהר מוב' בחו"י סי' קצ"ז וכ' דלפ"ז בנתארסה מותרת ומהתימ' דלא הביא ש"ס יבמו' דף ס"ד קאמר דאסורה דמז"ג, אבל כ' דאין סומכי' על דברי קבלה, ואני אומר הנסתרות לד"א, והנגלות בש"ס לנו ולבנינו ע"ע, שילתפ"ב נגהי ליום ה' פ' וישב כת"ר לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: העתק השאלה

שלמא רבא מן שמיא וחיים לה"ה הרב הגאון הגדול המפורסים נ"י ע"ה פ"ה צדיק ונשגב, כקש"ת מו"ה אברהם שמואל בנימין סופר ני' אב"ד ור"מ דק"ק פ"ב יע"א

הן זחלתי ואירא לגשת מול הדר"ג מעכ"ה ני' לפתוח בדבר הלכה, אולם ענוות הדר"ג ענוות רבינו משה ז"ל אבי הדר"ג ורבן של כל בני הגולה, אשר היתה ידו פתוחה תמיד להשיב לשואליו, ובנו הוא הדר"ג מעכ"ה הדורך בעקביו הקדוש ז"ל תרביני וזאת הרהיבה בנפשי לשאול, איש אחד מכאן גירש את אשתו זה חצי שנה, מחמת שם רע שיצא עלי' קלא שזינתה עם נער אחד והיא קול ענות גבורה שלא פסק זה שתי שנים כמעט ובעלה נסה כמה פעמים לגרשה מחמת שהוא עצמו ראה ממנה עם נער זה דבר מכוער ולא עלה בידו, אבל זה חצי שנה שגירשה, ובשעת הגירושין לא אמר לה שמגרשה בשביל שם רע, אבל אמר כן לכל שמשום שם רע מגרשה עד שהדבר ידוע לכל העולם שמשו"ה מגרשה, רק לה לא אמר כלום, והנה הקול לא פסק עדיין שאפילו אחר הגירושין היא הולכת לבית הנער והנער הולך אליה, עידי טומאה אין כאן אבל יש עד אחד שאמר בפנינו ב"ד איך שהי' עבד בבית הנטען קודם שנתגרשה החשודה שני חדשים הי' שם בביתו ובתוך כך באתה האשה כמה פעמים להנער והביאה לו מעדנים וראה חיבוק ונישוק, ופעם ראשון ושני שלחו אותו משם כשבאה החשודה לבית הנער והלך ושהה כשעה, וכשחזר מצא פתח נעול ודפק וכשפתחו לו היו רק שניהם בבית וכשהלך הי' המיטה מצעת וכשחזר מצא שהמטה אינה מוצעת, עוד יש ג"כ עד אחד מעיד שפ"א מצא שניהם לבדם הנטען עם החשודה בבית החשוד והפתח הי' גם כן נעול וכשבא העד ודפק ופתחו לו אזיל סומקא דדהו ואתי חיוורי, גם האשה עצמה הודית שנסתרה עם הנחשד אך לא בפתח נעול ולא לטומאה רק שהי' צריכים לדברים אחרים והי' כל זה אחר שקינא לה בעלה בפני עצמו אל תלכי לאיש פלוני לביתו שהכל מרננים אחריך בזה"ל קינא לה בעלה ואחר שקינא לה הי' כל זאת אשר כתבתי פה בשם העדים והודאתה, אמנם עתה אחר שנתגרשה הלך הנחשד לעיר אחר ליקח לו אשה משם וכתבה האשה החשודה