כתב סופר אבן העזר ב

תשובת כתב סופר אבן העזר תשובה א

שלום וישע רב, לעוסק בחוקי חורב, ה"ה ידידי חביבי הרבני המופלג בעל פיפיות, חריף ובקי מופלא באנשים כש"ת מו"ה חיים צבי הירש מאנהיימער ני' בישוב גרופא תחתון

הגיעני לנכון מכתבו הנעים והן מעלתו ני' ביקש ממני להשיבו על הקושי' והתנצלותי בצדי כתב ידידי ני', כי ידוע לו רוב טרדותי וכאשר הודעתו זה בקיץ העבר, מ"מ לגודל חביבותי אליו מאז כן עתה, ולפעמים אנכי שואל בשלומו וטובו, ושש אנכי בשלותו ושקידתו כמאז כן עתה כן ישמחהו ה' לעד, כיום נפנתי מעט לעיין בקושיתו לתי' תוס' גיטין דכמו דעבד מצווה על לשבת יצרה כן אשה ע"כ דעבד ואשה דינם שוה וכן נקיט לדינא הב"ש סי' א' והמג"א סי' קי"ג, איך יתישב ש"ס יבמות דף ס"ד ע"ב איהי דלא מפקדא אפרי' ורבי' לא מיעכשי ופירש"י שם לא איכפת לה ולא עונש לה קב"ה על עוונותיה, הלא עכ"פ מיפקדי אלשבת יצרה ואם כן עונש היא לה ולמה לא מיענשה בכך ע"כ

טרחתי וחפשתי ולא מצאתי ישוב המישב דעת, ולחומר הדבר י"ל דבאמת קשה מי איכא עונש דווקא עבור שיבוטל ממצוה הא עונש וצער הוא לו למי שאין לו בנים ואיך תלי' במצוה ורש"י מפרש תי' הש"ס כן, ואולי י"ל דהענין כך דמצות ה' לפרות ולרבות שיפרה הוא בארץ ומצוה להרבות זרעו על פני הארץ וכך המצוה שימלא הארץ מבניו יוצאי חלציו וצער הוא למי שמונעים אותו משמים ברכה זאת פרו ורבו אשר צוה ה' עליו, משא"כ אשה שאינה מצווה על ככה ולא נתברכה בכך אין לה צער ולית לה עונשה בהמנע ממנה פרי בטן, ומצוה דלשבת יצרה הוא ליישב העולם, ולפע"ד כ"ע מודים דבנים שהי' לגיורת בגיותה פוטרים אותה דאיהי על לשבת מיפקדא והא איכא, רק פליגי ר"י ור"ל במצות פו"ר ביבמות דף ס"ב משום דמצות פו"ר נאמר על גופו שהוא יפרה וירבה וגר שנתגייר כקטן שנולד, ויען אין המצוה לאשה שתפרה רק משום ישוב העולם, ליכא עונש באשה כי אין הענין וחיוב משום גופה רק בשביל ישוב העולם כנ"ל שי"ל

ולולי פירש"י הי' אפשר להעמיד בכוונת הש"ס איהי כיון דלא מפקדא וכו' היינו דאם הוא חטא וראוי לענשו שלא יקיים פו"ר איך תענש היא ותהי' מנועה מקיום המצוה, אלא דבאמת עלי' דידה ליכא מצוה וליכא עונש מניעת מצוה גבה, אבל אם נאמר דעונש דידה היא קשה שפיר איך כדי לענשה יתבטל הוא ממצוה כמה שנים (עד שימתין עשר שנים ויקח אחרת) וע"כ עונש דידי הוא, והיינו כיון דלא מפקדא אפו"ר לא יענשו דהיינו ל"ל עונש ביטול מצוה במניעת בנים עבורו כן י"ל וקושיתו אין מיושב בזה, ויעיין ש"ס ברכות דף ה' ע"ב הא דהוי לי' וכו' י"ל החילוק דהוי לי' לא נתבטל ממצות פ"ו, ודלא הוי לי' לא קיים מצוה ולא הוי יסורים של אהבה כמו יסורים שיש בהם ביטול תורה, אלא הא לר"י אזיל וסובר רבי יוחנן ביבמות דף ס"ג בדהוי לי' לא קיים פו"ר עיי"ש

אבל אי קשי' לי מש"ס יבמות דף ס"ה ע"ב ואי ס"ד לא מיפקדא כתובה מה עבידת' ופירש"י אח"כ ד"ה לא מפקדת ואם רוצה אותה לצאת ל"ל כתובה לזה הלא חיוב תו עוד בלשבת יצרה, וצ"ע, ולחומר הדברים ולאפס הפנאי לא ידעתי רק שנדחוק דכמו שכתב תוס' גיטין פ' השולח דאין כופין אמצוה דלשבת וטעמא כיון שאינו אלא דברי קבלה וכן הסביר אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחידושיו לגיטין, וחזינן דקל הוא לכן לא מיענשה בזה וגם לא תוכל לבקש גט מבעלה ואין דעתי נוחה בזה, ואם יש להסביר קצת לענין דלא מיענש' כיון דרק דברי קבלה הוא, אין משמע לה חיובא כ"כ דיהי' איכפת לה כ"כ, אבל לקושיתו אינו מועיל כלום דעכ"פ היא רוצה לקיים שבת ועדיף מחוטרא לידא וצ"ע

ואיידי דאיירי אומר לידידי מעלתו ני' אשר ישבתי איזהו שנים על קושי' תוס' גטין פ' השולח אם לשבת יצרה שייך גם באשה, א"כ למה אמר ר"נ לעיל מנהג הפקר נהגו בה ועבדו בה אינשי איסורא תיפוק לי' משום לשבת, ואמרתי בישוב הקושיא עפי' שנ"ל שי"ל על קושי' התוס' אח"כ שם למה כופין הלא אין אומרים חטא וכו' וי"ל עפי' הרמב"ן והובא בר"ן ועיי' במג"א סי' ץ' דלהכי שיחרר ר"א לצרף לעשרה דיען עושה לטובת עצמו ליכא לא תחנם ועיקר טעם דמשחרר עבדו עובר בעשה משום לא תחנם, וי"ל כיון דכל ישראל ערבין זה בזה וכי כן צד חירות המחויב לקיים מצות פו"ר החיוב גם על רבו מוטל ועל כל ישראל ובקיום מצותו יש לכל ישראל חלק בו, ולטובת עצמו עושה הרב ולא לטובתו ולו טובה משחרור זה וליכא בזה לא תחנם כנ"ל, והא"ש עפ"י הרא"ש בברכות פ' שלשה שאכלו דנשים אינם בערבות יע"ש א"כ גם אם אשה חייבת בשבת מ"מ הדרן להנ"ל דאין אומרים לאדם חטא יען איננה בערבות וכהנ"ל, והא"ש דהוצרך ר"נ לומר דעבדו בה אינשי איסורא ומשום גברי דלא מעלי הי' כופין הרב לשחרר דבהם איכא משום ערבות כנ"ל ודו"ק

והא דחצי עבד צד חירות שלו בכלל ערבות היינו מטעם דגר בכלל ערבות כמבואר דעות בתוס' קידושין גבי קשים גרים לישראל, ויעיי' מהרמ"ט שם כי הכריח כדעת זאת דגר בכלל ערבות אבל עבד אינו בערבות ויעיי' ש"ע או"ח סי' נ"ג דגר מוציא רבים, ויעיי' סמ"ג שם ובמח"כ העלים עין לפי שעה מתוס' קידושין כנ"ל, ולרוב טרדותי לקצר אני צריך, והי' זה שלום לידידי ני' ולכל בית אביו כאות נפשו ונפש אוה"כ הכותב בחיפזון רב וחותם באהבה, יום ד' פ' מקץ תר"א לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה ב

יצו ד' את הברכה, שמורה בכל וערוכה, לכבוד הרב המופלג וותיק מלא עתיק חרוץ בעל פיפיות פלפלא טבא חריפתא כש"ת מו"ה יהושע ברוך ני' רב בק"ק באלקאן יע"א

מכתבו עם שאלתו קבלתי בימים שעברו ואיחר בתשובתי עד עתה מפני חבלות הטרדות דשתו עדו עלי מכל צד והיום יצאתי לחוות דעתי אבל לא לשעשע באמרותיו הנעימים הבנוים על אדני הפלפול מעשה חדודים וגם על דברת הגאון מהרמ"ז אלטינגר ני' ששלח לנו עברתי במרוצה לאפס הפנאי, ולא אבוא רק להגיד לו הנלפע"ד ע"ד המאורע במקומו אלמנה אחת הרתה לזנונים וגם ילדה, וזאת אומרת כי מאחי בעלה היא הרה וגם ילדה והוא עומד ומכחיש כי לא בא עלי' כלל, ונפשו היפה בשאלתו מה משפט הוולד אם מותר לבוא בקהל ישראל ע"כ

הנה לברר דין זה צריכים אנו לעיין בארבעה דברים, א) בנאמנות האשה לבדה ועל ולדה להחזיקו לוודאי כשר או ממזר, ב) אם עכ"פ נאמנת לפוסלו מספק היינו אם אין אנו יודעים מאומה רק ע"פ דברי' נולד הספק לנו, ג) אם גם כשזה שאומרת עליו שממנו הוא מכחישה כן הוא דינו, ד) אם נסלק דבריה לגמרי וגם הוא לא אמר מידי אם אנו מעצמינו נידון הוולד ככל שתוקי דעלמא ונבאר' א' לא' כיד ה' הטובה עלינו, וממנו ית"ש אבקש דיעה ובינה יחננו, שלא אכשל בדבר הלכה ובימינו יתמכינו: