כתב סופר אבן העזר כח

הוחזקה חיישינן למזל גרם, אלא איכא ביניי' להלכתא דלא קיי"ל כן ונקטינן כרבי רק לחומרא בזה ס"ל לרש"י בוודאי לא מחמירי' כולי האי בשני פעמים לחוש כ"כ למז"ג לכן כ' רש"י שנשאת לשלישי שהוחזקה חזקה גמורה כנ"ל, והיתה לבאר מאחר דמחמירים כרבי בנשא' לשני ולפמ"ש דווקא בנשא' לשניי' ומתו בחולי שיש לתלות במעיינה א"כ אין נפקותא במה דמחמיר ר"א בנתארס' לשלישי או נפל דבלאו"ה אסורה, י"ל דס"ל לרש"י דהא דמחמירי' כרבי דווקא לכתחלה לא תנשא ובדיעבד לא מוציאין אותה כשיט' הרמב"ם והריב"ש מחזיק ע"י ונראה טעמ' משום דבתרי לא ברירא דהוחזק' וכן נראה מתשובת הרשב"א, אבל בהוחזק' חזקה גמורה אפשר גם הרמב"ם מודה, ועכ"פ רש"י בוודאי י"ל הכי ס"ל ואיכא שפיר נפקותא בחשש דמז"ג לדידן כמובן, ועוד איכא נפקותא בששני נפל ומת ונשאת לשלישי ונחלה ומת שמצריכין תלתא משום מז"ג ועיין

אלא דקשי' עלן הא דמפרש רש"י דף כ"ו ע"ב דקושי' ש"ס מאי לאו מיתה אמיתה וגירושין אגרושין ותי' ש"ס לא כו' גירושין אמיתה גם אגירושין קאי דבגירושין ג"כ איכא חששא והיינו למ"ד מז"ג כמובן, ולפמ"ש דווקא בתלתא זימני דמוחזק' בוודאי מחמירי' וחוששי' למז"ג והא התם בתרי זימני גירושין אגירושין לא חיישינן, אלא דבאמת בלא פי' רש"י ושיטתו לענין גירושין קשי' לדידי דהא צריך להבין למה צריך לתרץ לא מיתה אגירושין כו' ובאמת תי' זה דוחק ורחוק מאד לפי הגרסא שלפנינו במתני' וכולן שנשאו ונתגרשו או שנתארמלו כו' קתני תחלה במתני' נתגרשו ואח"כ נתארמלו, ונימא דקאי נתגרשו אסיפא מת הרגתיו, ונתארמלו ארישא המביא גט וטרח ודחוק לאוקמי מתני' כרבי, במרווח הי' יוכל לתרץ הך נתארמלה כגון שנפל ומת או נטבע וכדומה, בוודאי הא לא קשה דיתרץ נתארמלה מן האירוסין דהא קתני שנשאו, וכן ברישא דמתני' איירי בנשואין דקתני נשותיהם ולא קתני ארוסותי' אבל לאוקמי בנפל וטבע אין דוחק גם דנימא דמתנ' מת הרגתיו משמע מת סתם על מיטתו מחמת חולי, מ"מ סיפא דקתני עלה וכולן שנשאו או נתארמלו מתפרש במרווח כגון שנתארמלו שני' שנפל ומת ונטבע ועל המקשן ל"ק כי כן דרכו של המקשן להקשות ורוצה להשמיע אוקימתא דמתני' אבל התרצן למה דחיק כ"כ אבל מיתה דווקא אגירושין דחוק כמ"ש, ומצאתי בבית מאיר שהקשה בקיצור כקושי' זו ולא ביאר וכך עלתה הקושי' במחשבה לפנינו, והפשוט דאזיל השקלא וטריא המקשין והתרצן למ"ד מז"ג, ומכאן ג"כ ראיי' דהלכה כמ"ד מז"ג, אלא דקשי' לפמ"ש דבתרי פעמים כ"ע מודה דלא גזרינן כל כי האי הדרא הקושי' כמובן לכן צריך אני לומר דהמתרץ תירוץ לפי קושי' המקשן מתני' דלא כרבי היינו דלרבי עצמו דס"ל תרי זמני הוי חזקה בוודאי תלי' במז"ג למאן דס"ל הכי ומתרץ די"ל מתני' כרבי עצמו אתיא ומיתה אגירושין וכו' אבל לאמת דמסיק לקמן דמתני' לצדדי' ס"ל כרבי ואנן מחומרא נקטינן כרבי בקטלני' להחמיר משום סכנת נפשות כולי האי לחוש למז"ג ל"ח ואתיא מתני' במרווח ע"ד שכתבנו בנפל או טבע וכדומה, והא"ש ג"כ דמפרש רש"י בגרושה אמיתה דווקא כי כן משמע לשון המתרץ ותוס' נדחק ול"ק מה שהקשיתי לדברינו דמתרץ התרצן דמתני' כרבי עצמו אתיא וא"ש

ובמאי דכתיבנא א"ש סוגי' דכתובו' ר"פ נערה שנתפת' דמדייק מסיפא דלא קתני נתארמלה ודייק תוס' דהכי הי' יוכל לדייק מרישא וכ' משו' מאן דס"ל מעין גורם, ולפמ"ש לכו"ע לא רצה לדייק מרישא ולומר דקמ"ל כרבי דבאמת לא ס"ל מתני' כרבי בכ"מ רק להחמיר ולא מחמירי' כ"כ לחוש למזלא גרם כדכתיבנא ועיין

ולפ"ז אומר אני הא דפשיטא לרש"י דווקא בבעל שלישי ס"ל לר"א דתליא במ"ג לפי דלא קיי"ל כרבי בכ"מ מ"מ מנ"ל לרש"י לומר בפשיטות כן, נראה לי דקשיא לרש"י כיון דר"א לא מצא שום משמעות ורמיזא לומר דחיישינן למז"ג מנא לי' לומר כן לתלות במזלא שהוא רחוק והלא בוודאי קרוב לתלות במעיינ' מושחת ומורפש ולדבריו צריך לדחוקי גם כן טובא במתני' דף כ"ו מיתה אגירושי' והוא דחוק ורחוק מנ"ל לדחוקי כ"כ, לכן החכים רש"י דגם ר"א לא אמר זה לפי דלא קיי"ל כרבי דבשני פעמי' הוה חזקה רק לשלישי דמוחזקת ועומדת אז חיישינן למז"ג כמ"ש, והא"ש דרב אשי מוקי מתני' במרווח דהא באמת לא קיי"ל למתני' כרבי לכל דבר וי"ל נתאלמנה שנפל וגירושין אגירושין נמי ל"ק דלא חיישינן בשני פעמים למזל גרם כנ"ל ועיין

ולולי דמסתפינא הוי אמינא מלתא חדתא דמסתימ' רישא בגרושה דגם כן חיישינן נראה דלכ"ע בגרושה חיישינן מדלא הזכיר כלל שם מלמ"ד מז"ג, והי' נראה לי להטעים טעם פלוגתא דמאן דס"ל מע"ג ור"א אמר מזלא, גרם מה טעם בפלוגתא זו, הא דמעין גורם י"ל גם ר"א מודה אלא דמוסיף והולך דגם למז"ג חיישינן, אבל מאן דאמר רק מעין גורם מאיזה טעם ל"ל גורם ג"כ, נ"ל דבאמ' לפי שיטת רש"י דיש לתלות גירושין במזלה והיינו דריעא מזלה שלא יהי' לה בעל לפרנסה כמ"ש בתשובת הרא"ש ומן השמים משניאות אותה לבעלה עד שתתגרשה מחמת שנאה ולא זכתה שתהי' לו לעזר ויגרשנה ותלך, איך נימא במתו בעלי' דמזלה גרם שימותו כדי שלא תשב תחת בעלה למה ימות משו"ה בלא עתו הי' יותר טוב דלגזור מן השמים שתהי' שנואה ולא ידורו זה עם זה עד שיגרשנה ולמה לגזור מן השמים כולי האי מיתה על בעלי' וצ"ע ולא ידעתי פתר רק לומר לרש"י דכך מזלה שימותו בעלי' דלא כרא"ש משום מזונות אלא כפשוטו שמזנה שתהי' מצוערת טובא ותתאלמן, או אפשר ע"ד שכתב הרא"ש שריע' מזלה שלא תשב תחת בעלה וע"י שמתו בעלי' יחוש כל אחד לעצמו וימנעו מלנושאה ויחושו למיתה משא"כ בגירושין לא יחושו כ"כ כצ"ל, ועכ"פ מצאתי טעם מאן דאמר מע"ג ולא רצה לחוש למז"ג, דאי משום מזל גורם הי' סגי בגירושין ובהא פליגו, ולכן ס"ל לרש"י גם לר"א חשש רחוק הוא ודווקא בשלישי חוששין לומר כיון דהוחזקה בשלשה פעמים עי"ז ולא להחמיר כל כך אפילו בשני פעמים, ולפ"ז בנתגרשה ב' או ג' פעמים לכ"ע חיישינן משו' מזל גורם שתתגרש מבעלה וא"ש סוגי' דף כ"ו לכ"ע, ומשו"ה לא מתרץ מיתה אמיתה שנפל ומת דגם למ"ד מע"ג מ"מ קושי' גירושין אגירושין כו"ע מודים והוצרך ע"כ לדחוקי גירושין אמיתה ומתרץ מיד ג"כ מיתה אגירושין ובכל גווני נתארמלה קאי כנ"ל

ולזה י"ל עוד גם דכתיבנא דס"ל לרש"י דל"ח למז"ג רק בנשאה לשלישי כל זה דווקא במיתה, אבל לענין גירושין דלכ"ע חיישינן למז"ג דמסתבר לומר מכח דריעא מזלה נתגרשה גם בשני פעמים חיישינן אפי' לפי מה דלא קיי"ל כרבי רק להחמיר בחמירתא בסכנת נפשות ובגירושין ל"ש סכנת נפשות רק שתגורש גם מזה וקשין גירושין לישראל ומזבח מוריד דמעות (וצ"ל היינו אם היא לשני זיווג ראשון ודלא כפר"ח שהעלה גם בזיווג ראשון רק אם נשאה בתולה ולא בעולה) כבשלהי גיטין מ"מ חומרתא דסכנתא ליכא, מ"מ חיישינן למז"ג דקרוב לתלות במזלא לכ"ע וכמ"ש

אלא דקשי' עלן סוגי' דכתובות ר"פ נערה שנתפ' טעמא דהשיאה וגרשה השיאה ונתאלמנה אבל נתאלמנה תרי זימני לא, לרש"י הי' יוכל לומר גם כן הא נתגרשה ונתארמלה תרי זמני לא, ובאמת שזה קושי' שיטה מקובצת שם על רש"י, אלא דקושי' זו בקל נדחת דאמר כן משום דרצה לדייק גם למ"ד מע"ג דלדידי' לא א"ש קמ"ל כרבי דעדיין למה לא נקיט נתגרשה תרי זימני וצ"ל לאמת משום דרצה להשמיענו כרבי כמ"ש הר"ן שם ועכ"פ לדידי' לא יכול לומר אם נתאלמנה ונתגרשה תרי זימני לא וכעין שכתב תוס' שם דלא דייק מרישא משום הך מ"ד דמע"ג, אבל לפמ"ש דלכ"ע בגירושין חיישינן ותליא במז"ג הדרא הקושי' יאמר נא אבל נתאלמנה ונתגרשה ב' זימני, ולכן צריך אני לומר דגם בגירושין לא חיישינן למזל גורם רק בתלתא זימני אבל בתרי זמני להחמיר כולי האי לא חיישינן ובגרושין וודאי א"ש דהא אין כאן חשש סכנה וגריעא מאיסור דרבנן דלכו"ע לא חיישינן לדינא בשני פעמים, והא דיבמו' דף כ"ו משום דרצה לתרץ דמתני' כרבי עצמה אתיא כמ"ש לעיל, וכן סוגין ש"ס לתרוצי לרווחא אפילו תימא להך תי' א"ש אבל לאמת לא קיי"ל למתני' כרבי רק בחמירתא ולכן לענין גירושין ל"ח, ולכן לא מדייק אבל נתגרשה תרי זימני לא משום דקמ"ל כרבי דלענין גירושין לא קיי"ל כרבי, ומיושב ג"כ קושית ש"מ בפשיטות כהנ"ל ועיין

ולפ"ז לדינא מודה רש"י דבתרי זימני בגירושין ל"ח למזל גרם דליכא סכנתא הגם דאין רחוק כ"כ לתלות גירושין במזל כמו לתלות מיתה כמ"ש, מ"מ הא לא נקטינן כרבי רק בדאורייתא או בסכ"נ משא"כ לענין גירושין

וגם במתו בעלי' דאיכא חשש סכנה מ"מ כיון דחשש דנז"ג לענין מיתה רחוק לתלות במזל חדא דהי' אפשרות הגזירה שתהי' בלא מיתת בעל על ידי גירושין ועוד בלאו"ה רחוק מן השכל שימות בשביל מזל שלה ולכן ס"ל לרש"י דווקא היכא דהוחזקה בשלשה פעמים כמ"ש והא"ש לפרש בזה טעמא דמקילין דמביא רמב"ן דבתרי זימני הקילו הגם דקיי"ל כרבי אלא שהי' אחד נפל או נטבע הגם דקיי"ל דמזלא גרם מ"מ כולי האי לא חיישינן בתרי זימני לתלות במזל, ואפילו לדחולקי' על רש"י וס"ל דאי דאפשר לתלות גירושין במזלה דרצונו הוא לגרש ולא תלינן בדיד' וכ"כ ריטב"א ביבמות דף כ"ו ובש"מ בכתובות בשם הראב"ד וכן דעת רוב ראשוני' ואין מי שאזל בשיטת רש"י רק נמוק"י יבמות, מ"מ הלא כתבנו דרחיק בעצמותו לומר מת זה בשביל דריעא מזלה שלה ודווקא בשלשה פעמים חיישינן בזה וזה נימוקו של המקילין דמייתי רמב"ן כנ"ל, ויפה עשה רמ"א דהביא דיעה זו וקבעה בשו"ע דיש סיוע לדיעה זו ברש"י כמ"ש ולא מצינו בראשונים שחולקים ע"ז רק הרמב"ן בתשוב'

אלא בכל זאת לא באנו אל מקום ישוב ליישב קושי' ח"מ וב"ש על הרמ"א דבתחלת הסימן מסתם קסתם דגם בנתארסה חיישינן וזה סותר למה שהביא אח"כ להקל בנפל והול"ל דגם בנתארסה יש להקל, ולפמ"ש דווקא בתרי זימני מקילין הלא הרמ"א הגיה והכניס נתארסה כלשון מחבר דאיירי בתרי פעמים ואכן בדברינו הסמוכים מצאנו ישוב עכ"ז: