כתב סופר אבן העזר כה

נשאת לכהן לא תצא וולדה כשר וכ"כ נמק"י ס"פ אלמנה ופסק כן בטוש"ע א"ע סי' ד', וביש"ש פ"ז דיבמות הלכה י"ג כד מייתי לדריטב"א שבנמו"י כתב כל דבריו נכונים חוץ ממ"ש דאינו נאמן לפוסלה דרבן גמליאל לא אמר אלא בברי ושמא אבל בברי וברי לא, וכ"כ בהפלאה כתוב' במתני' דראו' מדברת מדנפשי', והנכון מ"ש ב"מ סי' ז' לא נאמר בברי וברי מודה ר"ג אלא היכא שבע"ד טוען הברי במה שנוגע אליו אבל הכא טוען איהי ברי ולכ"ע שמא ואי משום הכחשתו מה איכפת לן בברי דילי' ואינו נאמן לאפוקי מחזקתה אלו דבריו והם פשוטים וברורים בישוב שיטת הרמב"ם ודעימי' אלא דכיון דהה"מ לא מצא ראיי' לרמב"ם דהא האי ועוד א"א לפרש אלא שאינו לפנינו ורמב"ם מסברת עצמו כתב כן אולי י"ל דרמב"ם לא ס"ל כן רק בארוס וארוסה כיון דלכ"ע אסורה ולדידי' התירא שדינן בתרא דידי' כבסוגי' דס"פ אלמנה אבל היכא דלאו ארוס וארוסתו היכא דרוב פסולין אפשר היכא דמכחיש זה שאומרת עליו שממנו נתעברה לא ס"ל לרמב"ם דנאמנת שוב ראיתי ביש"ש שם שנחית לחלק בכך וכ' נגד קושיתו על הריטב"א שבנמו"י מהא דר"ג לא אמר בברי דאין לחלק כיון דלהאי התירה כו' שדינן בתרי', דא"כ איך מקשה בכתוב' מהא באת לא תיעבד עובדא דאיכא רוב כשרים וע"כ מדמדמה להדדי לא שנא אלו דבריו, והנה הרשב"א בקידושין דף ע"ג כ' דהא דספק ממזר כשר בקהל דווקא בליכא רוב פסולין, והא דארוס וארוסה הגם דרוב פסולין ועפ"כ הוולד הוי רק שתוקי התם דשדינן בתרי' דארוס והוי' כמע"מ, ובאמת צ"ע על הרשב"א מש"ס כתובות דמקשה מדאמר את ל"ת עובדא וכבר הרגיש הב"מ סי' ד' סעיף כ"ו בזה וכ' דצ"ל דמקשה מדאמר עד דאיכא רוב כשרים אבל מחצה לא, ולפ"ז הדרינן למ"ש די"ל דרמב"ם לא אמר מסברת עצמו דאינו נאמן להחזיקה זונה אלא בארוס אבל במקום אחר ברוב פסולים לא

אלא די"ל מסברא להיפוך, דכל דלאו ארוס וארוסה ואומרת לכשר נבעלתי בוודאי לא מהני הכחשתו דאטו יוכל להכחישה דלאו לכשר נבעלה אלא לאו ממנו הוא ובמה שאמר ששקרה בו שממנו הוא לא הכחיש חזקת כשרות וחזקה דאשה בודקת ומזנה וחזקות אלו לא נגרעו דבר מכמות שהי', וכן מצאתי מפורש בתה"ד סי' רס"ז בכהן אחד שמכחיש שאינו ממנו אלא מנכרי כתב שם שאינו נאמן רק בתורת אב שאינו ממנו וכיון שאינו ממנו שוב אינו נאמן דמנכרי הוא, וגם אינה מכחשת דלכשר נבעלה דאין בהכחשתו רק שאינו ממנו, ומ"מ מוקמינן אותה בחזקת כשרות של כשר נבעלה והאריך שב בנדון שלפניו אבל דבר זה כ' בקיצר ובפשיטות בלי ראיי' שאין הכחשתו מועלת שלאו לכשר נבעלה

והנה הפלאה תלה עצמו במשמעות רא"ש ור"ן בארוס וארוסה דולא עוד לאו במכחיש דבברי וברי לא אמר ר"ג וכ"כ בתוס' ישני', ויפה כ' תלמידי שי' דגם הם לא אמרי רק לגבי הוולד היינו לעשות הוולד ממזר אבל לא לגבי עצמה ושוב הקשה ממשמעות מתני' דמשמע דהיא וולדה שווים, ולפמ"ש גם אם נאמר משטיחת לשון רא"ש ור"ן משמע קצת דלא כרמב"ם דווקא בארוס וארוסה כיון שמכחיש שלאו ממנו ע"כ לפסול נבעלה מוכחש חזקת כשרות שלה על ידי ברי שלו ואפשר בהא פליגי דלא אלים חזקת כשרות או חזקה דבודקת לברר הכחשתו ברי אבל בלא ארוס היכא שאומרת לפלוני כשר והוא מכחיש שאינו ממנו כו"ע מודים דמוקמי' אותה אחזקת כשרות וחזקה דבודקת דלכשר נבעלה הגם שאינו ממנו, ונ"ל קצת ראי' ממתני' דנקיט איש פלוני וכהן הוא, וכ' רש"י דנאמנת דלא נבעלה לפסול לה וכתב בש"מ דווקא שלא נבעלה לפסול, אבל שמפלוני כהן הוא לעשות וולדה כהן או שתאכל בתרומה בוודאי אינה נאמנת דמנגד לה חזקת איסור לתרומה וגם רוב לאו כהנים המה לכן כתב רש"י דנאמנת שלכשר נבעלה וצ"ל הא דאמר כהן כלומר מיוחס וכ"כ רש"י לעיל דף י"ב ולפ"ד י"ל דלכן נקיט בכהאי גוונא שהיא אומרת פלוני כהן הגם שבזה אינה נאמנת שמכהן הוא דאוקמי' אחזקת אסורה לתרומה וגם רוב לאו כהני' המה מ"מ נקטינן מיהא פלגא דמכשר נבעלה ופלגינן דברי' כנ"ל ומינה בכ"מ הגם שהוא מכחישה, מ"מ נאמנת שלכשר על כל פנים נבעלה כנ"ל ונ"ל עוד דאפילו לדידי' המכחיש אם הוא כהן אפשר דמותרת דלא שייך שוי' נפשי' חתיכה דאיסורא דלא אמרינן שכוונתו לאסרה לכהונה אלא שלאו ממנו נתעברה כנ"ל ועיין, ולכן לא כתב הרמב"ם וטוש"ע בעלי דין הזה דאינו נאמן לאוסרה רק בארוס וארוסה דבאומרת לפלוני פשיטא הוא, רק בארוס וארוסה איכא רבותא ואשמעינן רבותא יותר מכש"כ הא ועיין

וכ"ז אנו צריכים היכא שעומד ומכחיש, אבל כל זמן שלא מכחיש אין אנו צריכי' לשואלו אולי יכחיש אפי' לדעת היש"ש והפלאה, הגם דלהפלאה פשיטא לי' דצריך לברר, מ"מ לפע"ד נראה דא"צ כיון דברי של המכחיש לא יעשה רק ספק לנו ולא נדע ברי של מי הוא האמת ואחר הכחשתו יהי' הדבר עוד בספק לנו ואין זה בירור, וכבר כתב בנוב"י בספ"ס דצריכים לברר היכא שלא יתברר רק ספק אחד וישאר ספק אחד אין אנו אחראין לברר כדי שישאר רק ס"א ויהי' ספיקו להחמיר וכבר עשינו לו סמוכים מדוכתא טובא ואין כאן מקומו (עיין בכתב סופר יוד"ע תשובה כ"ז באריכות דין זה) כ"ש היכא שיש חזקה להאמינה שאין להוציא הכחשה מפיו כדי לעשות לנו ספק וכ"ש אחר שנשאת דמקילים טפי וכל עיקר היכא דאפשר לברר רק חומרא הוא לכתחלה בלא טרחא, ולהוציא אשה מבעלה אין לך קשה יותר מזה, ואפשר גם הפלאה לא אמר רק במתנ' לר"ג דאיירי בלכתחלה, אבל בכה"ג לא כנלפע"ד

ואין אנו צריכים לכל זה בנדון שלפנינו כי העיקר כמ"ש, הנלפע"ד כתבתי בחפזון רב אוהבו הנאמן דש"ת באהבה שיל"ת פ"ב ב' דר"ח אדר תרי"ח לפ"ק: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: תשובה יב

השם חכמה בטוחו' ישבוע שובע שמחות, לתלמיד יקר הרב הגדול הוותיק מלא ברכת ד' חריף ובקי בעל פיפיות כש"ת מו"ה אלי' א"ש ני' רב בק"ק דערעטשקע והגליל יע"א

יקרתו קבלתי בסוף שבוע העברה ונפשו לשאול הגיע בדבר הלכה ע"ד המאורע במקומו, פנוי' אחת הרתה לזנונים והסתיר הריונה באמרה שחדל ממנה אורח כנשים ועי"ז צבתה בטנה והרופא חיזק דברי' ולאשר מעידה לא נשמע עלי' קלא בישא לכן האמינו לה ונשאת לכהן אחד עני וחולי ומדוכה וששה שבועות אח"כ המליטה בן ובהקשותה בלדתה ודמעתה על לחי' הודית ולא בושה כי מפלוני ישראל כשר הוא ולא נגע בה איש זולתו ובדרך ווידוי אמרה כן ועומדת בדברי' ולפי הנשמע גם הוא מודה שממנו הוא וקשים גירושין משני צדדים כי הוא חולי מדוכה ביסורים והיא עני' עלובה עזובה מכל ואין לה להחיות נפשה ונפש בנה, ונכנס מע"כ ני' בבית הספק בשתיים, א) אם מחויב להוציאה מחשש שמא לפסול נבעלה, או כמו שנבעלה לזה כן נבעלה גם לאחר פסול, ב) אם אסור לקיימה משום מניקת חבירו, והנה דחוק עלינו השעה להשיבו מהר, ואני עמוס הטרדות מכל צד לכן אקצר ואומר בעיון מעט מזעיר כיד ה' הטובה עלינו

א) הנה לאוסרה עליו שמא לפסול לה נבעלה, פשוט כיון שכבר נשאת אפילו ברוב פסולים נאמנת ולא תצא, ואפי' זה שאומרת עליו שממנו הוא מכחישה מ"מ נאמנת כמבואר בא"ע סי' ד' סעיף כ"ז, והוא מרמב"ם ומנמוק"י ביבמות, וביש"ש ביבמות חולק על זה דר"ג לא אמר אלא בברי ושמא אבל בברי וברי לא במשארסתני נאנסתי וכיוצא בו, ויפה השיב בס' בית מאיר דווקא בברי וברי שבין דילי' לדילה, אבל בדבר זה שלכ"ע שמא ונוגע רק למי שרוצה לנשאה מה מועיל הכחשת בברי של זה להוציאה מחזקת כשרות וצדקת שלה ואמת נכון הדבר, ונ"ל כ"ז אנו צריכים בארוס וארוס' כשהוא מכחישה שלאו ממנו ע"כ שלפסול לה נבעלה, אבל בפנוי' שנתעברה ואמרה מפלוני והוא מכחיש שאינו ממנו אין הכחשתו כלום דניהו שאינו ממנו מ"מ לא הוכחשה בברי שלפסול נבעלה ומאמיני' לה על כל פני' שלכשר אחר נבעלה מכח חזקת כשרות וצדקת וחזקה דבודקת ומזנה, וכן מצאתי בתה"ד סי' רס"ז באחד שכיחש שאינו ממנו רק מנכרי ניהו שנאמן לומר שאינו ממנו לענין הבן, אבל אינו נאמן שלנכרי נבעלה נגד חזקתה עיי"ש ובתשובה א' הארכתי בכ"ז, נגד מ"ש הפלאה בכתוב' במשנה דראו' מדברת והעלה שם דצריך לברר ולשאול זה שאומרת עליו, ולפמ"ש שגם אם מכחיש אינו נאמן כ"ש שאין צריכים לשואלו, ושם בארה (עיין בתשובה לעיל בתשובה י"א) וכאן אקצר כי לפמ"ש פר"מ ני' האיש ההוא מודה לדברי', מ"מ לא מנעתי מלכתוב כ"ז לאשר רמז לנו כי על ידי מתן דמים הודה לפי הנשמע וקרוב שיחזור בו מפני הבושה לכן לא מנעתי מלהודיעו כי גם כשיכחיש נ"ל דאין לחוש להכחשתו, וטוב שלא יברר יותר ולא לשאול פיו כלל

ובתחלה עלה במחשבה לפני להיות כי יש כאן איסור של מעוברת ומניקת כשנשאת ויצרה או דוחקה תקפה ודחקה לעבור איסור י"ל נגרע ברי שלה ולא נאמנת גם לענין איסור דכהונה שלכשר נבעלה, אבל אחר עיון מעט נ"ל דהא ליתא מכמה טעמים לפמ"ש תוס' בכתובו' דטעמא דר"ג משום דבודקת ומזנה מעיקרא שלא תאסור נפשה לכהונה אם כן חזקה זו עומדת וקיימת, ואפי' לדלית להו סברא זו, אלא העיקר משום חזקת צדקת שלה, בשביל שחשודה על איסור דמעוברת דרבנן, לא נחשידה על חמור על של איסור כהונה, ועוד שאיסור דמעוברת רק לזמן, אבל להיות אתו עמו כל ימי' באיסור ל"ח ועיין חילוק ה בין איסור לעולם ברא"ש סוף נדרים גבי אינה מעיזה כו', וגם אם היו האיסורים שווים לא חשודה שתעבור תרי איסורא ולא נחשדה אלא על אחד, ועיין תוס' גיטין דף נ"א ע"ב ד"ה ובכולהו, ועוד נ"ל דגם לכתחלה הי' אפשר לצדד להתירה להנשא כיון שהודית בדרך ווידוי בשעת סכנה ודמעתה על לחי' לא