כתב סופר אבן העזר כד

ובח"מ ס"ק כ"ח כ' בנותנת אמתלא אחר שגרשה בעלה מרצונה מותרת לו, צ"ל ג"כ כהנ"ל ועיי' נוב"י קמא סי' י"א, ועלה במחשבה לפני בכה"ג שגרשה בעלה מכח דברי' לכ"ע מהני אפי' אמתלא כזו משום שעיניה נתנה באחר אמרה כן, לפמ"ש דטעמא דרמב"ם דלא מחית נפשה לספיקא, והראב"ד מודה לו במקצתו היכא דמפסדת וודאי ע"פ דברי' גם כשלא תאומן כמ"ש באורך, וי"ל אם בעלה מאמינה אז תוכל לומר שידעה נפש בעלה כי מאמין לה ולדברי' תמיד, ובטוח לבה שלא תבזה נפשה על מגן, ועתה חוזרת בה ומודה על האמת, מהני אמתלא שלה גם לרמב"ם, וה"ה באשת ישראל הגם מפסדת כתובה בדברי', מ"מ תוכל לתת אמתלא זו, כי ידעה בבעלה שמאמינה והרי לפנינו שמאמינה ואם נותנת אמתלא מהני גם שהאמין לה, וכ"כ בס' בית מאיר במ"ש תוס' בנדרי' דלא מהני אם חוזרת ואומרת נאנסתי דווקא כשחוזרת מדברי' הראשונים, או רוצים לפרש דברי' שדעתה הי' באונס זה לא מהני, אבל אמתלא למה אמרה בתחלה כך מהני ומביא יש"ש ביבמות שכ"כ מפורש, וה"ה בשכבר גרשה ונותנת אמתלא מהני אפילו אם לא גרשה מפני שמאמין לה אלא שחושש לדברי' והוא אדם דחיל חטאין

ובירושלמי הביאו בבני אהובה דראוי' לגרשה הגם שאינה נאמנת תוכל לומר שידעה נפש בעלה שיתרחק מן הכיעור ודומה לו, ולא נכנסה כלל לבית הספק מעיקרא, ודלא כנוב"י סי' י"א כנלפענ"ד

ומלתא דתמיהא לי מ"ש בנוב"י שם דאחר גירושין אם מהני אמתלא דתלי' בש"ך וטו"ז בטעמא אי עביד מעשה דל"מ אמתלא ודבריו נפלאו ממנו, דאין הענינים דומין, דלעשות מעשה כדי לאמת השקר ס"ל לרמב"ן דמעשה לא עביד כדי לחזק השקר, וכן כאן אם עשתה מעשה לחזק שקרותה כגון שנתיחדה וכדומה כדי שיהי' רגלים לדברי' ושוב נותנת אמתלא יש מקום לדון אי מהני אמתלא דמעשה לא עבדה, אבל באומרת טמאה אני, וכוונתה מעיקרא שיוציאה הבעל וכן הוא שאמר שמאמינה וגרשה ונותן אמתלא למה גרשה מאיזה טעם שרצה לגרשה, לכן אמר שמאמינה לא דמי כלל להוחזקה נדה וכדומה כמובן דבמעשה ל"מ אמתלא דהרי רצה בגירושין עצמו, והחילוק מובן, ותמיהא קיימת על הנוב"י, והבית מאיר סי' קט"ו מביאו, ונראה שמסכים עמו ולא הרגיש בשגיאה זו במח"כ ז"ל, ויצא לנו מכ"ז בנדון שלפנינו באמתלא שנותנת מהני בין לרמב"ם בין לראב"ד, ואפי' הי' נותנת אמתלא מפני שעיניה נותנת באחר, הי' מהני מאחר שהוא הבעל מאמין לדברי' והתרה אותה פעמים בגירושין אפי' אמתלא כזו מהני לפי סברתי דמסתברא לענ"ד

אלא בנידון דידן הלא אמתלא שלה חלושה וגרוע וקשה להאמין שביזתה נפשה כדי להוסיף לה תשובה, ואם לא עשתה מעשה מה לה לתשובה על מה שלא עשתה, ועיי' רמב"ם פ"ט מאישות הלכה ל"א שכ' וז"ל וראינו בדברי' ממש, וכן כפל והתנה בסוף הלכה, ועיי' רמב"ם פ"ד מאיסורי ביאה שמבאר אמתלא כיצד וכו' והיא אמתלא שנראית אמת וראוי' לה שלא תשמש בפני אחותה ואמה, ומסיים וכן כל כיוצא בה היינו דווקא אמתלא כזו, ועיי' בתוס' כתובו' דף כ"ב ע"ב, ד"ה ואפ"ה דמביא אמתלא שבירושלמי נראה דתוס' רצה להשמיענו אופן אמתלא דראוי' להתקבל, ומאז תמהתי על הרמב"ם באיסורי ביאה שכ' אמתלא אחרת ולא הביא אמתלא שבירושלמי, ואמתלא של רמב"ם נראה דטבא יותר מן האמורה במעשה שהי' בירושלמי וישבתיו ע"נ ואכ"מ

ולכן על אמתלא כזו שבנדון שלפנינו בוודאי אין לסמוך כי גרוע הוא ורחוק להאמין ששקר אמרה כדי להחמיר עלי' בתשובה ומשו"ה אמרה שכמה פעמים זינתה

ומ"ש פר"מ ני' כי על מעשה שכתבה האגרת לנכרי לא מהני אמתלא אני לא מצאתי שום אתמלא על מכתבים שכתבה להערל, אבל לא מצאתי ג"כ מתוך כתבי' שום הודאה שזינתה עם הנכרי, אלא שכתבה אליו בחבה ותבעה אותו לקיים הבטחתו שהבטיח אותה, והיינו שתבואה אצלו כשישלחנה בעלה, בכ"ז לא הגידה כי זינתה עמו, ומ"ש כי תואר של הבן הנולד דומה לו להערל ממש ויפה מאוד, אפשר כוונתה בזה להודיעו כי תמיד מחשבותיה עליו כ"ז הריונה, ובשעה שמזדקקת לבעלה עד שקלסתר פני הילד דומה לו

ובהא סלקא דמכח הודאות עצמה, והוא גם הוא ראה ששכבה עמו במטה הוי רגלים לדבר וע"פ דבריו שווי' על נפשי' חתיכא דאיסורא הגם שיש לצדד ולומר דלא נאסרה רק ביש רגלים לדבר כהא דשלהי נדרים דנתייחדה עמו ואומרת שעכשיו נטמאה שיש רגלים לדבר שכדברי' כן הוא, בזה ס"ל לתוס' דנאסרה גם למשנה אחרונה, אבל כל שא"א לומר שבשעה שנתיחדה ונראה דברים מכוערים שאז זינתה אם אמרה אח"כ טמאה אני לך שנאמר כיון שפעם נתייחדת הוי רגלים לדבר שזינתה פעם אחר עמו כדברי' מנא לן, והחילוק רב כמובן, כעין מ"ש ח"מ סי' י"א לענין עידי כיעור וקלא דלא פסיק דווקא ששהתה שיעור טומאה, הגם שאינו דומה ממש דהתם משום כיעור וקלא לחוד אנו רוצים לאוסרה דמעשה כיעור הוכחה שזינתה, ושפיר כ' הח"מ כיון דעכשיו לא זינתה משום כיעור לחוד לא אמרינן דזינתה פעם אחרת, משא"כ בשאומרת טמאה בצירוף שכבר ראינו שנתיחדה איכא רגלים לדברי' להאמינה שזינתה בפעם אחרת, מ"מ כיון שדינו של תה"ד מחודש רק מתוס' יבמות וכתובות, ממ"ש בשלהי נדרים איירי באומרת טמאה אני אין לנו להוסיף רק בכהאי גוונא והבו דלא לוסיף עלה, וגם מירושלמי דסוטה דמייתי בבית מאיר אין ראיי', דבירושלמי איירי שקינא לה ונסתרה ושהתה שיעור טומאה, וא"כ בנדון שלנו שאמר הבעל דבאותו הפעם שראה ששכבה עם הנחשד בוודאי לא נעשה מעשה, אין לנו רגלים לדבר שצדקה בדברי' שזינתה בפעם אחרת, אלא כיון שבבואו לביתו ראה מתוך החלון שמיוחדת עם הנכרי ואפשר אז זינתה עמו הגם דיחוד לחוד לא מקרי רגלים לדבר רק בשנתיחדה לשם זנות או דבר מכוער כבסי' י"א הגפת דלתות ורוק וכדומה, וההיא דנדרים בנתיחדה לשם זנות, ועיי' תשו' זקיני מאוה"ג זצ"ל, סי' קי"א, וכ"כ בבני אהובה דבענין רגלים לדבר חזק דומי' דירושלמי סוטה שקינא לה ונסתרה, מ"מ בנדון שלנו שראה ג"כ באותו שעה שיצאה מחדר הנכרי ונכנסה מיד ואז ראה ששכבה עמו יש רגלים לדבר שמתחלה נככסה ג"כ על שם זנות, הגם שמשום כ"ז לא נאסרה, אבל רגלים לדבר איכא לדברי' שזינתה, עוד יש מקום לומר דע"פ הודאו' לבד יש לאוסרה דאי משום עיניה נתנה באחר אמרה כן וביזתה נפשה, מה לה לבזות נפשה ביותר שפעמים הרבה עשתה מעשה, ועוד משום דדרך תשובה הודית, ועיי' נוב"י תנינא סי' כ"א, ובח"ס ח"ב מאה"ע סי' צ"ה די"ל כ"ז עשתה לאמת דברי' וכן י"ל שלאמת דברי' אמרה שכ"פ זינתה עמו, בכ"ז עכ"פ איכא רגלי' לדברי' בצירוף מה שראה בעיניו מעשה כיעור, וכיון דיש עוד כמה אומדנא והוכחות לבעל שמאמינה ע"י מכתבים שכתבה לו, וגם כמה דברים מכוערים שראה בה שרמז לנו פר"מ ני' נ"ל שאסורה עליו ואסור לו להיות עמה, אבל אין כופין אותי לגרש כיון שרק על פי דברי עצמו שראה ויודע אסורה עליו, לא עדיפא מאומר ראה שאשתו זינתה דאין כופין כאשר כבר הרחבנו הדיבור בזה לעיל

ולא נעלמו מנגד עיני ב' דעות שברמ"א סי' קע"ח, אבל ראיתי ביש"ש יבמות שתמה מאוד על דיעה קמייתא דמביא הרמ"א, גם ראיתי אחרי רואי אריכת נפלא בס' בני אהובה וכ' כי בכל הראשוני' בעלי דיעה זו לא נזכר באומרת טמאה אני ומאמין לה דיהא בזה משום חרם דר"ג דהא למשנה אחרונה לטובתו ולא לטובתה תקנו, ואפי אין מאמין לה בלבו רק שחושש לדברי', גם בכה"ג לא תיקן ר"ג כיון שהיא גרמה כן על פי דבורה, ונ"ל להוסיף עפמ"ש הר"ן דאי אפשר לה לשווי' נפשה חתיכא דאיסורא כיון דמשועבדת לו, ולולי כן לא הי' יכולים להתיר האסור, א"כ כשהוא מרוצה לגרשה ומוחל שיעבודו ממילא אסורה משום דשווי' נפשה חד"א, והרמ"א שכ' גם באמרה טמאה אני ומאמינה, מדעת עצמו הוסיף כן, ונראה שנוטה לדעת הי"ר כנ"ל, ומי כהחכם יודע פשר דבר לפקח על עסקי הוולד כמ"ש במכתבו, ואם כי כתבתי שאין לכופו היינו בדין כפיי' ועישוי, אבל מצוה לאיים עליו ועלי' כל דאפשר עד שיתרצו לגירושין, הנלפע"ד כתבתי מתוך המון טרדות ופר"מ הגנ"י אחרי עיוני בדברינו ימחול להודיענו אם עולה במוסכם אתנו להלכה ולמעשה, הכ"ד אוה"נ דש"ת באהבה חותם בברכה ברכת התורה ואהבה רבה, שיל"ת פ"ב כאור בוקר ליום ה' תרכ"ד לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל

תשובה יא

ברוך אברהם לקל עליון, לתתך עליון לשם ולתפארת ה"ה תלמידי כבני חביבי הרב הוותיק מלא עתיק חרוץ בע"פ עדני העציוני כש"ת מו"ה אברהם שטארק קובינא נ"י

שמחתני ביקרתך בהגיע לידי תמול לעתותי ערב ובשרתנו במה שאהבה נפשי כן ישמחך ד' לעד, וע"ד השאלה אשר הבאת לפנינו אשיב בקיצר כי הזמן בוגד בי ללכת דרך ארוכה ד' ישלח רפואה שלימה בקרוב לבני הילד שי' וישמח לבבי בקרוב

ונקיטנא בקצרה ע"ד כהן אחד שנשא אשה וחמשה חדשים אח"כ המליטה ולד שמת אחר איזה חדשים והיא והוא אומרים שאינו ממנו אלא מאיש כשר פלוני שהיתה אצלו קודם הנשואין ואותי מקום פסולין אצלה וכיון שכבר נשאת לא תצא כמבואר בשו"ע סי' ו' אלא שנסבך תלמידי שי בתרתי, אם יכחיש זה שאומרת עליו ממני הוא מי נאמן, ואם הוא נאמן אם צריך לשואלו כדי לברר הדבר ועיני תלמידי שי' שפיר חזו במקומות הראוי', ואוסיף ביאור בקיצר ונאמר הנלפע"ד לדינא

הנה הרמב"ם בפט"ו מהלכות איסורי ביאה הלכה י"ז כ' אם הארוס מכחישה אינה נאמן להחזיקה זונה ונאמנת על עצמה ואם