כתב סופר אבן העזר רלו

לזרע שנשאר ולא נקלוט עדיין, ויש לחוש שתפלוט אח"כ, וכיון שע"פ הרוב מה שלא נקלט מיד לא יקלט אח"כ לכן מותרת עכ"ד, ועיין בו. וצ"ל אם כן הוא בטבע, מאי מהני בסכנה שתקנח אחר התשמיש כלל לר"ת כיון דע"פ הרוב מיד נקלט, וי"ל דלאו מיד בשעת גמר ביאה נקלט, רק לאפוקי בא שע"פ הרוב לא צריך לג' ימים רק זמן מה אחר הביאה מתפשטת הזרע ונקלטת ונזרעת בה, ור"מ אמר משמשות במוך, ועכ"פ דליכא ראי' משם להתיר וי"ל כהנ"ל. וכי כן גם אם נאמר שתקנח איזה שעות אח"כ וזה מותר כמו כל אשה שמקנחת כשרוצה לבדוק אבל זה לא יועיל לה כיון שכבר ע"פ הרוב נקלטה אם יהי' קולטת כנלע"ד

ונחזה מאי דקמן הנה כבר כתבתי לעיין בתשובת אאמ"ו זצ"ל כתב בשעת תשמיש בודאי אסור ולאחר תשמיש באפשר יש להקל, וכתב כמסתפק יען בס' בית מאיר נוטה להחמיר כאשר הביאו שם בתשובה, ולפי מה שבארנו רוב השיטות מחמירים בדבר בודאי קשה להקל, אבל בנידן דידן מעלתו ני' פתח בהיתר יען אינה ראוי' להוליד ע"פ הרופאים כי אי אפשר שתהי' ממלאת ימי הריון הראויי', וכאשר ראינו כמה פעמים, ודעתו להתיר גם בשעת תשמיש יהי' במוך במעיה, ולפי מה שכתבתי לעיל ליתא לזה, דדעת ראשונים רק בלאחר תשמיש קטנה וכל שאינה ראוי' להוליד מותרת, אבל בשעת תשמיש אסור משום דהוי כמטיל על עצים ואבנים, וכ"ע מודים בזה, אבל לאחר תשמיש יש להקל יען אינה ראוי' למלאת הריונה ואין בזה השחתת זרע, הגם דאינה דומה לקטנה ואיילנית דהם אינם בכלל זה כלל, ואין הזרע קולט בהם כלל, משא"כ בנידן דידן שהזרע נקלטת רק כח אין בה להוליד ולמלאות ימי הריונה, מ"מ יש לומר לפע"ד דאין בזה השחתה אחר תשמיש ומה לי אם יקלט הזרע ולא יהי' בר קיימא

ויש לצרף עוד לזה, די"ל גם [אם] יהי' איסור באופן זה מ"מ מותרת, לא מבעי לשיטת רש"י דמשמשות היינו מותרות ור"מ סובר דהתירו לשמש באיסור בשביל סכנה דידה, רק חכמים פליגי דמשמים ירחמו, ולרש"י צ"ל כיון דליכא חשש סכנה כ"כ לא התירו, והנמ"י נתקשה בזה, ולרש"י צ"ל כיון דאין צריכה לשמש במוך כי תוכל לסמוך על מן השמים ירחמו כן ממילא אסורה לשמש, אבל יש לומר כ"ז שם בג' נשים דמיעוט הוא דמתעברות מאחת מהנה, כמבואר דקטנה מיעוט הוא, וגם מעוברת ומינקת לא שכיח, וסוברים חכמים בשביל זה לא התירו איסור, אבל בנידון דידן דהיא ככל נשים דמתעברות ויולדות גם חכמים מודים, וכמדומה זה כונת מעלתו ני' במכתבו רק לא כתב וביאר היטיב ושלא בסידור. ולכאורה לשיטת ר"ת דסובר דבשעת תשמיש ודאי אסור גם לר"מ, ול"ל דהתירו איסור כלל משום סכנה, א"כ לכאורה מכ"ש לדידן לא נתיר, אבל יש לומר דר"ת לא ניחא לי' להתיר בשעת תשמיש משום סכנה יען בג' נשים לא שכיח שיתעברו, ולא התירו משום זה בשעת תשמיש דאיכא איסור גם באינם מתעברות משום דידיה ולא התירו וצריכין לוקמי' אחר תשמיש משום סכנה, ויש לומר דר"מ דחייש למיעוט וחמירא סכנתא ועכ"פ היא לעצמה צריכה לחוש במקום המותר, אבל איסור לא התירו משום מיעוט המתעברות, וכי כן יש לומר בנידן דידן דודאי מתעברת ותהי' בסכנה יש לומר גם ר"ת מודה כנ"ל לומר

אלא דמ"מ לבי מהסס בדבר דאיך נדע עד מתי אינה ראוי' להוליד ועד מתי תהי' בסכנה בשעת לידה, דיכול להיות כי תתרפא ותתחזק האם שלה בקרוב וישועת ה' כהרף עין ואין מעצור לה', והרופאים אומרים לפי אומדן דעתן שנה או שנתים, והם בעצמם אינם יודעים עד מתי ואמרו שנה או שנתים, וגם אם יאמרו שיעור קבוע לדבר מ"מ אין זה רק אומד דעתם ואינו בודאי, כי איך אפשר לדון על העתיד ואין להם אלא מה שלפניהם ואין זמן לדברים כאלו, ומ"מ לפע"ד בצירוף כל הנ"ל יש לסמוך להקל לקנח במוך שלא בשעת תשמיש וכמ"ש לעיל יש לומר הנכון שתקנח מיד וזה מועיל, זה הנלפע"ד ישים מעלתו נ"י עיונו על דברים אלו הנאמרים בחפזי, והן עכבתי תשובתו עד היום כי מוקף הטרדות אנכי וגם היו שאלות מוקדמות הצריכות לשעה יותר, וה' יראינו נפלאות מתורתו, הכ"ד הכותב בחפזון רב טרוד מאוד ידידו נצח הד"ש: הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל ימחול להודיעני איך יצא הדבר באשה זאת

תשובה קו [מס' אגרות סופרים, כתבי כ"ס, מכתב ט'] שיל"ת. פ"ב יום ד' פ' וישב תור"ה לפ"ק. שלום על דייני ישראל רב פעלים מקבציאל, ה"ה הרבנים המופלגים בתורה וביראת ה' חריפים ובקיאים מצוינים בהלכה, בי דינא רבא בק"ק עיר חדש יע"א, ובראשם הרב המאוה"ג כש"ת מה"ו פסח נ"י פראנקל רב"ד ה' עליהם יחי'

מכתב פר"מ נ"י קבלתי יום אתמול על ב"ד, ובקראי בו שתים ושלוש דלתות עמדתי מחריד משתומם וקראתי איגרת בת מחלת לב, כי לבי הומה ועלי לבי דוי על חדשות מקרוב בא במקהלות עם ה', שקהלה אשר מעולם אנשי שם המה מחזיקים בתורת אלקינו, ובמנהגים אשר הנחילו לנו אבותינו אשר יסודתם בהררי קודש, איך נפתו להמתחדשים בעם לעשות כמעשיהם, וזה החילם לעשות בקהלות הקלות לעשות החופה בביהכ"נ ולא תחת כיפת השמים, ושתים רעות עשו בזה, לשנות ממנהג קדמונים אשר נתיסד מפי סופרים וספרים, וגם עברו ועשו נגד דייני העיר בד"צ נ"י אשר ע"פ יצאו ויבואו בדבר ה' זו הלכה, ופנו עורף ולא שמעו לקולם, ומי הוא זה ואיזהו אשר הכניס עצמו לדבר הזה נגד בד"צ שבעירו לסדר קידושין בביהכ"נ, אין זה אלא מקלי הדעת אשר מקלו הגיד לו ותורתו פחות מכאיסר להתיר האסור

והנה בגוף הענין וטעמי' דמלתא שתהי' החופה דוקא תחת כיפת השמים, לא אכניס עצמי, כי כבר הלכו בו תח"י תשובה א' בכת"י מאאמ"ו מאוה"ג זצ"ל עיין חתם סופר אבן העזר חלק א' סימן צ"ח ולעיל סימן מ"ז] ושם האריך למעניתו וצווח מאוד על המשנים בזה, ולהיותי טרוד מאוד א"א לחפש אחרי', וכבר באה אלי שאלה זו מאיזה מקומן קהלות גדולות אשר רצו לשנות הישנות בזה, להיותם סבורים שאין בו קפידא, ויצאתי בתוכחה מגולה, וב"ה דברי עשו רושם והפכתי מחשבות התועים, ולא אפונה כי גם בקהלתם ישמעו לקול הורים ומורים כאשר דרכם מאז דרך הקודש יקרא, לשמוע למוריהם ישמעו ויאזינו לקולינו, כאשר יתוודע להם כי פר"מ נ"י לא התחסדו בזה במה שמחו על ידם וכדין וכהלכה עשו, וכן עמד נגד זה בכל תוקף ועוז הגאון קדוש ה' אבדק"ק באניהאד מה"ו משה פערלס נ"י, וה' היה בעוזרו וביטל הדבר את שמתחילה נמנו וגמרו שיהי' כן. וכן אנו פה לא זזנו עוד זיז כ"ש מאשר היה, כן יקום וה' יעזור. ואקוה כי דברי חכם ישראל בנחת נשמעים לעם ה' אשר בתוכם, ובפרט לראשי העדה אשר ה' קורא אותם לנהל