כתב סופר אבן העזר רלה

שתתפשט לצדדים מקום שלא תוכל להפליט ולקנח יפה יפה וצריכה לבדוק מיד, ושפיר שייך משמשות במוך דהיינו שצריכה להכין לה המוך קודם תשמיש ותשמיש ומיד תקנח, כנ"ל נכון. והא"ש באנוסה שפיר מקשה הש"ס דאיך נאמר שודאי קנחה אחר תשמיש, אטו היה מוכן לה מוך כשאנסה ואיך נתיר ע"ז כנ"ל

וראיתי בהפלאה שהקשה לר"ת דליכא איסור באחר תשמיש א"כ למה אסרו משום הבחנה, תשמש במוך, וע"כ דמוך אסור גם לאחר תשמיש, ועיין בו. ולפע"ד יש לומר דגם דר"ת ותוס' מחלקים בין איילנית וקטנה למשמש במוך, דאיילנית וקטנה משמש כדרך משא"כ במוך הוי כמטיל על עצים ואבנים, ונ"ל במקום דהוא אסור לשמש עמה משום הבחנה וכדומה רק דישמש והיא תקנח אח"כ והוא צריך לכפותה שתקנח דאם לא עבד איסור אם תתעבר, ותחילת שמושו רק להוציא הזרע לחוץ, זה כמטיל מיד על עצים ואבנים, ואין זה כדרך תשמיש [דדרך תש'] הוא שיהיה הזרע נשאר במקום הראוי', ואטו בכל פעם שקלט הזרע באשה וכן בקטנה ואיילנית דרך תשמיש הוא, משא"כ אם דעתו מיד ואי אפשר בתשמיש רק להפליט לחוץ, הוא מתחלה מטיל זרע במקום שאין ראוי' להיות, כן י"ל לפע"ד. ולפמ"ש די"ל דרש"י ור"ת לדינא לא פליגי, א"כ בשעת תשמיש בודאי אסור ולאחר תשמיש לכ"ע מותר, ותוס' כתובות ל"ט רצה לחדש גם לאחר תשמיש אסור, לא ברירא לי' ואפושי פלוגתא לא מפשינן, ולא פליגי רש"י ור"ת אלא בפשט משמשות במוך אי אשעת תשמיש או לאחר תשמיש. אבל לא נראה כן מחבל הראשונים ה"ה הריטב"א ביבמות י"ב שם, דמקשי לרש"י דא"כ האיך קתני יתר ופחות משמשות כדרכה משמע דאיסורא איכא הלא אין ראוי' להוליד וליכא השחתה, וכן בנמוק"י שם, ובש"מ כתובות ל"ט מביא הרבה ראשונים שהקשו כן, וצ"ע מאי קושי' דגם דאין ראוי' להוליד מ"מ משמש שלא כדרך וכמטיל זרע על עצים ואבנים כשמשמש במוך, וע"כ דלא ס"ל סברא זו דמוך הוי כהשחתת זרע. וי"ל דסוברים כמ"ש היש"ש ביבמות שם דכיון דדרך הנאה הוא וגוף נהנה מן הגוף דרך תשמיש מקרי, אבל סוברים טעמא דרש"י דהיא עושה איסור יען משחתת זרעו במה שנותנת מוך שיקליט הזרע ומקלקלת זרע הראוי' להזריע, הגם שהוא לא עשה איסור דמשליך זרעו כדרך תשמיש שנהנה מגופה, אבל היא איסור עשתה שמקלקלת זרעו, וכן נראה מלשון הריטב"א וחבל הראשונים המובאים בש"מ שהיא עושה איסור בהשחתת זרעו, וכן נראה באמת קצת מלשון רש"י כתובות ל"ט דאיסורא דידה הוא יעיי"ש. ולדידהו מובן דגם לאחר תשמיש עושה איסור במקלקלת הזרע הראוי' להזריע, ואולי כ"ש הוא דאחר תשמיש משעת תשמיש, וכן נראה מלשון הש"מ בסוף דבריו דמביא בשם הריטב"א ואפי' היה המוך מונח בשעת תשמיש נראה כדברי. וי"ל דגם ריטב"א ושאר ראשונים לא פליגי על סברת תוס' דבמשמש במוך בשעת תשמיש איסורא דידיה הוא, אבל סוברים דרש"י סובר דאיסורא דידה ג"כ היא יען משחתת זרעו, וכדנראה מפי' רש"י כתובות ל"ט, ולכן תלה היתר בדידה משמשת במוך, ואי רק בדידיה האיסור לרש"י הו"ל לתלות ההיתר בדידיה, וע"כ גם לדידה אסורה הוא שלא תהי' משחתת זרע, וכי כן ממילא גם לאחר תשמיש אסורה לקנח וכ"ש הוא, ועל זה קשה להו אם משמשות על היתר איסור השחתת זרע קאי, א"כ יתר מכן ופחות מכן משמשות כדרכן היינו ע"כ דאסור שלא כדרכן, והיינו כמו גדולה אסורה אפי' אחר תשמיש לקנח, וזה בכלל שלא כדרכן, כן קטנה, ושפיר מקשים האיך קתני בקטנה כדרכן, יש אופן בשלא כדרכן לקנח אחר תשמיש ולא פליגי על סברת תוס' כנ"ל ועיין

היוצא לנו עכ"פ דכל הראשונים אלו סוברים לרש"י דאיסור דידה הוא, ובפירוש כתב הריטב"א דגם לאחר תשמיש איסור דידה הוא, והש"מ שינה דבריו, ויעיי' בחידושיו בפנים ומסעיי' בחידושיו דלר"ת ניחא דקאי משמשות כדרכן היינו אינם צריכים ופעמים מותרות כגון קטנה ופעמים אסורה כגון גדולה, נראה כי החליט ומסכים דגם לאחר תשמיש אסורה להשחית זרע. ולפע"ד נראה כי משום קושי' ראשונים פי' רש"י משמשות במוך היינו בשעת תשמיש ולא ס"ל לאחר תשמיש, ואם סגי' בזה למה נתיר גם איסורא דידיה, די בשנתיר לאחר תשמיש איסורא דידה, וי"ל כי היה קשה לרש"י איך קתני פחות מכן משמע איסורא הוא, וקשה בקטנה ליכא איסור בהשחתת זרע אחר תשמיש כיון דבלא"ה אינו מזריע, ולכן הוכיח דמשמשות היינו בשעת תשמיש וזה גם בקטנה אסור דהוא מטיל זרע בעצים ואבנים, וגם היא עושה איסור בזה, ושפיר קתני פחות מכן משמשת כדרכה, וכן י"ל, והראשונים לא ניחא להו בזה כמ"ש לעיל מדקתני כדרכה משמע כל שאין כדרכה אסור, וסוברים גם לקנח אח"כ בכלל כמו בגדולה כנ"ל לבאר. והרא"ש בנדרים פ' אין בין המודר [ל"ה ע"ב] כתב, צריך לתת מוך באותו מקום כדי שתקלט הזרע, נראה שמפרש כר"ת משמשות היינו חיוב. וראיתי ביש"ש יבמות הוכיח מלשון רא"ש כי סובר גם בשעת תשמיש ליכא איסור אפי' בשאר נשים, מדכתב כדי שתקליט הזרע משמע מיד בעת תשמיש ואפ"ה כתב צריך ולא מפרש כרש"י מותרות לשמש במוך יעיי"ש. ולפע"ד לאו ראי' היא, די"ל דרא"ש סובר דאסורא היא, והא דמפרש צריך, היינו דקשה לי' לפרש מותרות, א"כ הא דיתר על כן ופחות מכן משמע כדרכה היינו אסורה, והא בקטנה תהי' מותרת עכ"פ כשתקנח אחר תשמיש, ולמה קתני דוקא כדרכן, כאשר בארתי לעיל קושי' ראשונים על רש"י, ולכן מפרש חייבות ושפחות ושיתר] על זה אלו משמשות כדרכן, היינו אינם צריכות, ומהיתר ואיסור לא קמיירו, וממילא נשמע כיון דצריכות מחמת סכנה ממילא מותר, ושיטת הרא"ש כהסוברים דאשה איתא בהשחתת זרע דבעל וגם לאחר תשמיש, ודחים פשט של רש"י ומפרשים כר"ת, והיינו דמשמשות צריכין לשמש, ולהמעיין בהם אינם מפרשים צריכות לאחר תשמיש אלא גם בשעת תשמיש, ולא פליגי ארש"י רק בפירוש לשון משמשות עיי' היטב, וכן נאמר לרא"ש, וכן י"ל בר"ן נדרים שם

והצ"ע שינוי פירוש רש"י נדרים מה דפירש משמשות במוך תקנתן הוי לשמש במוך, ובסיפא לפחות מכן פי' אינן צריכות לשמש במוך, וזה נוטה לפשט ר"ת מה דפי' תקנתן לשמש במוך, ולא ראיתי מי שעמד בזה. ואם נדחוק בהא דפי' פחות מזה א"צ היינו באופן שמקנחת לאחר תשמיש, ליכא איסור בקטנה דבלא"ה אינה ראוי' להוליד, וכ"כ מעלתו ני' במכתבו, אלא דלא כיוון בביאור השיטות וקושי' ראשונים כמ"ש, אבל קשה הא דפי' משמשות תקנתן בכך ולכן התירו לשמש מפני הסכנה אבל לא ידעתי מה רצה רש"י בזה ושינה טעמו מבכל דוכתי'

המורם מכל האמור דאנו אין לנו המיקל בלאחר תשמיש רק ר"ת, ומרוב ראשונים נראה דאסור גם לאחר תשמיש, ולפמ"ש כ"ש הוא, ומרא"ש ור"ן נדרים ל"ה מוכח כמ"ש. ומהא דפסקינן ביו"ד סוף סי' קצ"ו והוא מרא"ש דאשה אם תרצה להתחיל ספירתה ממחרת תקנח מיד במוך או בבגד דק ויפלוט הזרע, נראה כי מותרת בכך, ומזה הביא מעלתו ני' ראי' להתיר – הנה כבר עמד הפלתי בזה שם לפוסקים דאשה מוזהרת בהשח"ז איך מותרת בזה, ותירץ דהא דאמרי' אינה נקלטת עד ג"י היינו אין בודאי אבל הרוב נקלט מהר, ולזה לא מהני קינוח ורחיצה רק