כתב סופר אבן העזר רלד

תשובה קד [מס' איגרות סופרים, כתבי כת"ס, מכתב ל"ט] בעזה"י. שוכ"ט לידיד כבוד היקר מאוד נעלה ירא ה' מרבים נגיד ונדיב לב כהר"ר... נ"י בעיר מלוכה וויען. יקרתו הגיעני, ואותיותיו שאלוני ושמוני ליועץ נאמן, בדבר השידוך המדובר ליתומה קרובה שגידלה על ברכיו והדריכה דרך ישר וטוב בעיני אלקים ואדם, ונפשו היפה חשקה לאמור לדבק טוב ולהביאה אל תכליתה, אבל נפשו בשאלתו להיות כי אבי איש המדובר לו המיר דתו ר"ל, וכן אחיו וכל משפחת אביו, אבל אמו כשירה וכן כל משפחתה עדיין באמונתם ושומרי דתם, ואין רצון כבודו יחי' בזה, וכבר דחה הדבר כי מואס במשפחה כזו, אבל יען כי דברו על לבו שנית להביא הדבר אל הגמר, ולבו מהסס אולי לא טוב עושה אם לא יבטל רצונו מפני רצון אחרים, יען כי היא יתומה. אומר אני לא מצאתי בו עול בזה שדוחה הדבר, ורצונו רצון יראי ה' להתרחק ממשפחה כזו, ואין לך מום גדול מזה, כדמצינו בש"ע אה"ע סי' נו"ן סעי' ה', ראובן שידך בתו לשמעון בקנין ושבועה וכו' ואח"כ אירע שהמירה אחות המשודכת, יוכל לחזור בו ופטור מהקנין והשבועה, והוא מתשובת הרא"ש כלל ל"ה סי' א', ובתוך הדברים כתב וז"ל, וכן בנדון זה אומדנא דמוכח שאלו הי' יודע דבר זה שהי' עתיד לעשות לא הי' מקבל עליו קנס זה, דישראל קדושים הם והרבה נפרשים מלהתערב בפגם כזה עכ"ל, חזינן דראוי לפרוש וכן נוהגים נקיי הדעת, והשתא דברים קל וחומר אם זה בשהמירה אחות המשודכת קל וחומר באם האב המיר ועוד מבני המשפחה. וידועים דברי רמב"ן בתורה פ' נצבים בפסוק פן יש בכם איש או אשה וכו'. באופן שהגם שלא מצאתי איסור בדבר, יש לכבודו יחי' על מה לסמוך, וה' רצון יראיו יעשה ויקרה לפניו מקרה טהור גברא איש כלבבו הנכון עם ה', והי' זה שלום לידידי כנפשו היפה ונפש ידידו. הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל אין מגלין אלא לצנועין, כי ידעתי טוב לבו ויראת ה' היא אוצרו לכן המתקתי סוד עמו בענין כזה, וימחול להראות מכתב זה לכבוד י"נ הה"ג מה"ו אלעזר הארוויטץ נ"י אב"ד דשם ולא יראה לאדם אחר זולתכם כי כבוד ה' הסתר דבר. תשובה קה [משו"ת אהל אברהם (להג"ד אברהם ז"ל אב"ד גודבע) סימן ק"ב] שיל"ת. פ"ב יום ו' עש"ק פ' דברים תר"א לפ"ק. שלום משמים, ונחמה בכפלים, בבנין ציון וירושלים, ה"ה ידידי הרבני המופלג המפואר מורג חרוץ בעל פיפיות, כהן שדעתו יפה עדני העצני, כש"ת מו"ה שלמה הכהן נ"י בשבת תחכמוני בק"ק אלמאשד יע"א

לא ידעתי אכנהו אבל מכותלי מכתבו ניכר כי ת"ח הוא ושאלת חכם חצי תשובה – נדון אשה קשת רוח שזה חמש פעמים שמסתכנת בהריונה ופעם ראשון רופא מומחה הצילה ולקח הולד ממנה מת, ופעמים אחריו הפילה הולד ומסתכנת בכל פעם, ושפטו הרופאים מזה כי האם שהולד בתוכו נחלשת ואינה יכולה למלאות ימי הריון עד שתעסוק ברפואות מרחצאות הבדוקה לזה, וכמו שנה או שנתים תהי' מופרשת מבעלה, ולהיות כי זה מאוד קשה ושרוי בלא אשה כו', ונפשו בשאלתו אם יש להתיר לה לשמש במוך, ועיניו שפיר חזו בשיטות ראשונים והראה פנים להתיר ומבקש ממני לחות דעה גם אני

אומר כי כבר הורה זקן בענין זה כבוד אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל בחלק יו"ד אשר יצא לאור עולם סי' קע"ב, מסקנתו כי בשעת תשמיש אין להתיר אבל לאחר תשמיש אפשר יש להקל, וח"ו לי להרים ראש להקל או להחמיר או לזוז זיז כ"ש מאת אשר גזר אומר כבוד אאמ"ו זצ"ל, אבל להיות כי נידון שלפנינו אינו ממש כאותו ענין שבא לפני אאמ"ו זצ"ל, לכן יצאתי להגיד למעלתו נ"י מה שנלע"ד לבאר שיטות הראשונים, ואח"כ נראה מה יהי' בנידון דידן. הנה בדוכתא טובא בש"ס ג' נשים משמשות במוך, ופי' רש"י ביבמות י"ב מותרות לתת מוך במקום תשמיש כשהן משמשות כדי שלא יתעברו, ומלשון רש"י הוכיח תוס' דרש"י סובר דאשה מצוה על השחתת זרע כאיש, ור"ת חולק דלפני תשמיש ודאי אסור דהרי הוא כמטיל זרע על עצים ואבנים, ומותרות היינו לאחר תשמיש אינו נראה לאסור דדומה לקטנה ואיילנית, ומשמשות היינו צריכות לשמש במוך. ולכאורה היה מקום לומר דגם רש"י סובר דבשעת תשמיש דוקא אסורא הוא משום דידיה דהוא משמש שלא כדרכו, וממילא גם בדידה אסור משום לתא דידיה, וכן נראה מדברי תוס' כתובות ל"ט, כי הר"י מתרץ לרש"י דאינה דומה לקטנה ואיילנית שהם דרך תשמיש, ושוב כתב ועוד, משמע דזה מוסיף מדילי', אבל ברש"י אין מוכרח. ולפ"ז הר"ת ורש"י לא פליגי רק בפי' הש"ס משמשות אי מותרות וע"כ בשעת תשמיש, ואי כפירוש ר"ת חייבות והיינו לאחר תשמיש, ולדינא ליכא נפקותא לכאורה, דגם לרש"י דר"מ מתיר אסורא מ"מ דהלא פסקינן כחכמים דמן השמים ירחמו, וראיית פ"י בקידושין [בכתובות[ דמייתי סייעתא לרש"י דע"כ משמשות מותרות והיינו דאיכא איסור, קאי מדקתני אח"כ פחות ויתר מכן, למה לי' לאכפולי הלא נדע כיון שאמר קטנה ומפרש איזה קטנה כו' ולמה צריך לכפול אבל פחות ויתר מכן, וע"כ דהו"א דפחות אינה חייבת אבל מותרת דיען אינה ראוי' ללידה, קמ"ל מ"מ אסורה ומשמשת כדרכה, וכ"כ בהפלאה. ולפע"ד לר"ת י"ל דלפי' תוס' יבמות י"ב דג"כ מודה דבשעת תשמיש איסורא איכא, יש לומר ג"כ דכפל פחות ויתר על כן דלא נימא דבקטנה אפי' בשעת תשמיש מותר לכן נקט פחות ויתר, וכלל שניהם יחד משמשות כדרכה, דהיינו כמו ביתר איסורא איכא, כן בפחות, הגם דתחלה משמשת לא איירי במקום איסור, מ"מ אח"כ כשאמר איזה קטנה כפל והאריך לאשמעי' אגב דין דקטנה בשעת תשמיש כנ"ל

והנה בתשובת חו"י סי' ל"א מובא בתשובת אאמ"ו זצ"ל הקשה על ר"ת דתוכל לקנח אחר תשמיש, א"כ קשה מספ"ג דיבמות והתנן אנוסה כו', לר"ת אנוסה בודאי תקנח אחר תשמיש. ואאמ"י זצ"ל תירץ שם כי קינוח אחר תשמיש אינו ברור דנסמוך עליו לענין הבחנה דמפותה תשמש במוך ולא איכפת לי' לבועל, אבל באנוסה הקינוח שלאחר תשמיש לא בריא רפואתו והצלתו עכ"ד. ויש לפקפק קצת איך נסמוך על זה במקום סכנה וחמירא סכנתא, וי"ל. והנלפע"ד בשנבין לר"ת קשה הלשון משמשת במוך, משמע דבשעת תשמיש המוך במעיה, וזה כתבו הוכחה לרש"י, ולר"ת נ"ל דסובר כמו דמצינו משמשת בעדים מתני' נדה י"ד, ונ"ל כי לשון זה שייך היכי דצריך הדבר מיד בשעת גמר התשמיש וצריכה להכין הדבר לפני התשמיש כמו בעדים דמיד תבדוק כדי שתשים ידה תחת הכר וצריכה להכינה העד קודם תשמיש שייך ומשמשת בעדים כנ"ל, ואומר כי הר"ת דסובר דמהני קנוח אחר תשמיש, היינו מיד כשגמר ביאתו אז תקנח ותפליט כל הזרע, ובמעט זמן מה אח"כ אולי קלטה מעט זרע או