כתב סופר אבן העזר רלב

ובאמת יש לעיין בכללא דפ"י הנ"ל דאם חזקת כשרות מטעם רוב כשרים א"כ כשנמצא פסול להפוסקים דבחזקה דאתי' מכח רובא לא אמרי' השתא הוא דיצא מן הרוב אלא חיישי' לו למפרע כמבואר בתוס' וראשונים בסוגי' דרוב גבי גבינות, א"כ בכל חזקת כשרות דגברא יהי' ג"כ כן הדין ומה יענו להא דפסקי' דע"ז לא נפסלו לכ"ע רק משעה שהגידו העדות ולא למפרע קודם שהגידו ויעיין פ' מרובה ע"ב פלוגתא דרבנן ור"י בעדים שהעידו על הטביחה ואח"כ על הגניבה אי תכ"ד כדיבור דמי, ולכ"ע לא אמרי' מדהשתא חשוד שמא הרשיע קודם ג"כ, ומבואר בח"מ סי' ל"ד ויעיין ש"ך י"ד סי' א' ובפר"ח וצ"ע, ואפשר די"ל דרוב זה עדיף משאר רובא דאפי' בנמצא שיצא מן הרוב אמרינן השתא הוא דיצא, ודוחק

וראיתי אחרי רואי בתשובת בית אפרים חי"ד סי' א' שהשיג על פ"י הנ"ל ג"כ מטעמים אחרים דא"כ לר"מ דחייש למיעוטא איך נסמוך על עדים מחזקת כשרות דידהו, וגם הקשה מש"ס בכורות ל"ה ע"ב דמסיק לר"מ חומר דאמר ר"מ לחשדא לאחזיקונהו מי אמר וקשה בודאי לר"מ דחש למיעוטא איך נסמוך עכ"פ על חזקת כשרות כיון שכבר לפנינו שחשוד והרבה שם בראי' ומסקנתו כי חזקת כשרות מטעם חזקת הגוף כשנולד עד שנעשה בן י"ג שני' הוא בחזקת כשר ולא פעל עולה אף אם עשה כמה עבירות אבל אין מוזהר עליהם אינו בר עונשין ומוקמינן אותו אחזקה שמבוררת ועומדת מעת צאתו מבטן אמו אלו דבריו בקיצור ועיי"ש

ומעתה אומר אני כי שניהם אמת דלפנינו סברת פ"י כי רוב איכא דרוב ישראלים כשרים שומרים דתם, וגם איכא בכל ישראל חזקת הגוף שכשר משנוצר וזה מקרי רוב וחזקה הגם ששניהם בענין א', ועיין ר"ן חולין שהקשה כן דמנא לש"ס להוכיח מפ"א דלמא משום שיש רוב בהמות כשרות וגם דגופא עיי"ש, וכן צ"ל בכוונת קושי' תוס' שם עיי"ש, ולפ"ז נ"ל דרדב"ז אמר סברתו דמנא לן דחזקה דאין אשה מעיזה פניה אלים נגד חזקת כשרות דאדם דהוא מטעם רוב וחזקה, אבל יודה הרדב"ז ג"כ באפשר דנגד חזקה לחוד או רוב לחוד אלימא הך חזקה, ומעתה אין ראי' מתשובת הרא"ש כלל מ"ג שפסק שמותר לכוף לגרש באם היא טוענת שאין לו גבורת אנשים, וחזי' שהיא נאמנת נגד הרוב דרוב יש להם גבורת אנשים וע"כ דהרא"ש פליג על הרדב"ז בזה אלו דברי מע"כ נ"י

ולפמ"ש י"ל גם הרא"ש מודה באופן זה דנגד חזקת כשרות אינה נאמנת דרובא וחזקה איכא, והא דגבורת אנשים רק רוב הוא, כי לא ידענו בבירור שיש לו גבורת אנשים ומעולם לא היינו דנים עליו רק מטעם רוב דעלמא ואם נאמר דרוב זה טוב מאוד שכבר החלטנו והחזקנו אותו קודם לזה, עכ"פ לא עדיף כמו רובא וחזקה דאיירי בי' הרדב"ז באופן שאין ראי' לדעתי נגד הרדב"ז

והנה ראיתי שמעכ"ת נ"י האריך קצת במ"ש אחרונים ובראשם הש"ש דגם דאין עד נאמן נגד חזקה מ"מ נאמן לברר המיעוט מן הרוב להביא דבר זה לנידון דידן שנאמין לה נגד הרוב ביותר משנאמין לה נגד חזקה, לדעתי אין מן המדומה כלל כי הם אמרו בע"א שהתורה האמינתו באיסורים רק ע"א אינו נאמן נגד חזקת איסור כ"כ לא האמינה לו תורה בתורת עד אבל לברר המיעוט נאמן וסברתם וטעמם של אחרונים נכון כי אינו מכחיש הראשונים כמו אם מעיד נגד החזקה, אבל בטענת איש ואשה וכדומה שאין אמירתם נכנס כלל בגדר העדות ובע"ד המה, רק יאמנו מטעם סבה ואומדנא דלא מעיזה וכדומה, בודאי יש סברא יותר דאם אלימא סברא זו לדחות חזקה אבל לא תדחה הרוב דרוב סברה יותר מחזקה דרובא וחזקה רובא עדיף הגם דרוב מכחיש החזקה ועכ"פ שווים המה כנ"ל פשוט

ויש לעיין לסברת הרדב"ז הנ"ל א"כ בפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר והבעל עומד וצווח בפנינו שאשתו היא ורוצה להיות עמה כאיש ואשה למה נאמנת ג"כ כמבואר בש"ס ופוסקים נאמר שנעמידהו על חזקת כשרות שאם כבר גירשה וקדושי שני תופסין בה לא הי' עמה באיסור, ואיך תאומן נגד חזקת כשרות דידי' וצ"ל כי גם בדידה איכא חזקת כשרות דאיך תהי' עמו באיסור כל ימיה עם השני וחזי' שכבר פשטה ידה וקבלה קידושין ע"מ להיות עמו ואוקי חזקה נגד חזקה וסמכינו שפיר על חזקה דאין אשה מעיזה פניה כצ"ל

ובזה מצאתי מקום לישב דברי הרבינו ירוחם המובא בב"י סי' י"ז שאם לא ירצה שני לגרשה מותרת לו כיון שאין הבעל מערער והב"י תמה דגם כשהבעל מערער נאמנת מטעם חזקה הנ"ל, ועיין ח"מ סי' הנ"ל שתמה גם על הב"י דמשמע דעכ"פ באינו מערער עדיף ונהפוך הוא, וכתב כי הרב"י קאי בשהתחילה היא ואז אינו מערער עדיף, ועדיין לא יצא ידי חובת ביאור דהא מסברא עכ"פ אלימא חזקה דאינה מעיזה כשהבעל עומד ומכחיש אותה והיא עומדת בדיבורה, ולפמ"ש י"ל בטעמא דרבינו ירוחם כשפשטה ידה וכבר וקבלה קידושין מאחר והבעל מערער אז אין להאמין לה דאית לי' חזקת כשרות ואינה נאמנת נגדו הגם דגם לדידה איכא חזקת כשרות מ"מ כיון שיש לו שני חזקות מסייעו חזקת א"א סובר דבזה לא האמינה ר"ה, והב"י חולק דגם במערער נאמנת וסובר דעכ"פ כ"ש באינו מערער דאין חזקת כשרות דידי' מנגד כנ"ל לפום רהיטא

והנה מעכתנ"י נתקשה בדברי הרדב"ז ממה שכתבו האחרונים דלפמ"ש הרא"ש בפסקי' לנדרים דאיכא סברא טובא להא דר"ה מחזקה דלא תהי' באיסור כל ימיה לכאורה סברא זו איתא באומרת טמאה אני לך שנכוף אותו לגרש והוי גט מעושה שלא כדין והגט בטל ותהי' באיסור כל ימיה, וכתבו דל"ק כיון שמצות חכמים שיגרש אותה מספק שמא האמת אתה שוב הוי כפיי' כדינא ומסתמא ניחא לי', וא"כ בטוענת נגדו והוא טוען ברי נגדה ואנו כופין אותו מחזקה דר"ה מסייע לה חזקת כשרות דאם שקר ענתה בלתי ספק לא יאבה לגרשה בלב שלם כי יודע שאינו מחויב לגרש אותה וכי כן באופן שטוענת שמשמשה נדה והוא מכחש איכא חזקה דידה דלא תהי' באיסור כל ימיה ואוקי חזקה דידה דכשרות לבהדי דידי' והדר חזקה דר"ה אלו דברי מע"כ נ"י בקיצור, לפע"ד יש להשיב הרבה על זה דהרא"ש כתב דאפי' למשנה אחרונה דחששו לנתנה עיניה באחר ואם נאמר דזה מיגרע גם דאינה מעיזה שמשום שנתנה עיניה באחר מחזקת עצמה להעיז פנים נגד בעלה מ"מ איכא סברה עוד שלא תהי' באיסור כל ימיה והיינו נגד ריעותא דעיניה נתנה באחר, אבל באמת לא ברירא לן דתנשא לאחר באומרת גרשני בעלי דאולי באמת לא תעשה איסור רק רוצית להוציא עצמה מבעלה משנאתה אותו כדאיתא סברא זו בש"ס נדרים דמצער לה האי גברא ויעיי' ר"ן שם וא"כ אין לנו חזקת כשרות דידה המסייעו אלא דממ"נ אנו כופין להוציא אי נתנה עיניה באחר איכא סברה דר"ה דאינה מעיזה הגם בגירושין ל"ש שמבזית נפשה כמו בג"נ דמתני' שם דהיתה נאמנת מתחלה מ"מ משום חזקה דר"ה נאמנת ואפי' נגד חזקת א"א, מה תאמר שמא עיניה נתנה באחר א"כ איכא לצרף חזקת כשרות דידה וא"כ בנידון דהרדב"ז באשה שבאתה לפנינו וטענתה בפיה ששמשה נדה אין לנו מסייע חזקת כשרות דידה פן ואולי לא תרצה להנשא וחזקה דאין אשה מעיזה לחוד לא סגי נגד חזקת כשרות דידי' כנ"ל, ועוד נ"ל מסברה כיון דכללא בידינו דכל כמה דאנו יכולים להחזיק ולהעיד על חזקה דמעיקרא אנו מוקמינן ואמרינן דהשתא נתחדשה ריעותא וא"כ באופן זה שיש לפנינו לדון על שני חזקות דאחת בודאי איתרע או דידה או דידי' דאין אנו יודעים איזהו שאיתרע או זו או זו יש לנו לומר דידה איתרע מדידי' דאם נאמין לה יצא הוא מחזקתו מכבר וטעינו למפרע וחזקה דידה מכאן להבא איתרע ולו יהי' שהי' ריעותא לפנינו בחזקת הבעל היינו מחזיקים כל כמה דהי' אפשר כן נאמר שלא שום חזקה מכבר וע"כ דידה איתרע כן עלה ברעיוני ולא ברור אצלי כעת כי עומד נגדי א"כ בב' כיתי עדים המכחישים זא"ז דספק איכא הי' מינייהו כשרים כי כל כת אחת אית לה חזקת כשרות יהי' הדין באם אחת באה קודם כת אחרת המכחשת אותם יאמנו הראשונים שלא נצטרך לומר דאילו מכבר איתרעו וצ"ע כעת

והנה האחרונים שהביא מעכתנ"י לא מצאת' ולא ידעתי מי המה אלו, ואם לדין יש תשובה לדעתי כי אין זה בגדר גט מעושה שלא כדין מאחר שב"ד מחויב לכוף אותו לגרש כי נאמני' דברי' אצלינו, וא"כ זה בכלל מצוה לשמוע דברי חכמים וגם נ"ל מאחר שאנו עושין כן וכופין לגרש ומתירים אותה עפ"י סברה דאינה מעיזה דמותרת לשוק ותילקח לאחר וא"כ גם לפי שיודע וטוען ששקר ענתה בו מ"מ מאחר שאומר רוצה אני ועומד ומגרש בכל לבו מגרש כיון שעכ"פ תינשא לאחר ומה לו להכשילה, וגם אם תנשא לאחר ותבעל לו אם אינה מגורשת ממנו שוב תהי' נטמאת תחתיו וצריך לגרשה אח"כ מדינא ואסור להשהותה ומיד מגרש אותה בלב שלם ויעיין תוס' זבחים ע"ב דלתירוץ א' אינו צריך לגרש ומותר לשהות כזו ואינו מוסכם לדינא ויעיי' נב"י תנינא סי' ל"ב, ובתשובת רדב"ז ח"ב חולק על דברי תוס' שם. ואף לדברי אחרונים שהביא מע"כ נ"י נ"ל ג"כ אין לסמוך על חזקה דהרא"ש רק כשאומרים לה כן שאם שקר ענתה דלא יועיל הגט שתקבל בכפיי' דודאי דין זה דגט מעושה לאו כ"ע יודעים ומכ"ש נשי דאיתתא לאו דינא גמירי ובכ"ש כי האי רוב ע"ה אינם יודעים,