כתב סופר אבן העזר רלא

ומורדת היא מ"מ עדיין מפוקפק דכיון דכבר תני נדה מאי רבותא בחולה ותרתי למה לי ובלא"ה יש לפקפק דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו, בנדה שייך יותר דמצפה שתטהר אחר ימי נדותה כי בודאי תטהר עצמה כאשר רגילה ולא תהי' מקולקלת שתהי' רואה תמיד אבל בחולי אין בודאי שתתרפא מחולי זה, אבל אין זה די להקשות ואומר הנ"ל דבחולה איכא סברא אחרת שלא נדון בה דין מורדת דאדם שהוא חולה ממאס בכל תאוות הגופני' ואפי' אינו חולי כ"כ ויש לו כאב ויסורין וחולשה ממאס ומבעט בתענוגי הגופני' וממאן בהם לגמרי ואינו חושב כי יתאווה כלל עוד לדבר והוא בטבע האדם ידוע ומנוסה (וזכר לדבר שאחז"ל אשה קופצת ונשבעת כשכורעת לילד כי אז ממאנת וממאסת בהנאת תשמיש הגם שיודעת שתבריא מ"מ באותה שעה ממאסת בו ואין זה אלא זכר לדבר כי שמה טעמה מפני שע"י כך מסכנת עצמה) וא"כ ה"א דאם בעת חולי' מורדת בו או שהיא באמת אינה ראוי' לתשמיש אז מורדת על להבא ואומרת שלא תזדקק לו ולא תשמע אליו, או שחולה מעט שאפשר לה להזדקק מ"מ ממאסת ומורדת בו לפי יסוריה ומכאוב לבה וה"א שלא יחשב זה למרד קמ"ל ברייתא דאפי' חולה, והא"ש דאין ללמוד זה מנדה וברייתא תרתי צריך לאשמעי' וא"ש דלא מקשה הש"ס מחולה בת תשמיש היא די"ל בחולה קצת ורבותא שפיר איכא כנ"ל ונכון

ואומר אני עפ"ז לשיטת הירושלמי ולפוסקים דש"ס דילן לא פליג על הירושלמי ומובא בהגת"ת רמ"א בא"ע סי' ע"ז דצריך דוקא שהתחלה במרד קודם נדותה וכן קודם שחלתה ואם התחלה אח"כ ל"א י"ל בחלתה אפי' חולה קצת שהי' אפשר לה לסבול התשמיש, מ"מ כשהתחלה אז אין זה מרדה בבעלה די"ל כסברה הנ"ל שמתוך יסורים ממאסת בו ולפוסקים דש"ס דידן פליג על ירושלמי אין נפקותא דהא לעולם מורדת היא אפי' בחולה קשה אלא דדברי הרא"ש עומדים לנגדי שכתב באופן שא"א לה לסבול התשמיש נראה דוקא בא"א אבל באפשר לה לא וזה שלא כדברי, ועדיין יש ליישב גם זה לרא"ש. ועכ"פ לעצמינו הדברים ראי' להעלות לפע"ד

ובחידושי לכתובות כתבתי די"ל הא דלא רצה ירושלמי בתי' ש"ס דידן דשאני נדה שיש לו פת בסלו דלדברי הר"ן ע"כ ל"ל לירושלמי סברה הזאת אמרתי די"ל ע"פ שכתב התוס' ליישב הא דמדמה לעיל הא דמדיר לנדה דגם במדיר היא עומדת ומצפה שימצא פתח לנדרו ויתיר לו עיי"ש, ויש לתלות זה בפלוגתא דרב ושמואל שם ס"א דלרב דוקא במפרש נראה דל"ל שימצא פתח לנדרו ויתיר לו, ואם לא פירש ומגרש מיד שצער לה שיודעת שלעולם נשבע ולא תסיק אדעת ולא תתפייס אולי בתוך שבוע או שבועיים ימצא פתח לנדרו וא"כ לא שייך בנדר לדידי' שיש לה פת בסלה כיון שלא סומכת ע"ז ואינו עולה בדעתה וע"כ מדמדמי ב"ה מדיר לנדה ע"כ גם בנדה לא מקרי פת בסלו דאין סומך ע"ז שתהי' מטהרת עצמה, משא"כ כשמואל דאמר אפי' בסתם שפיר י"ל כמ"ש תוס', וי"ל מעתה דש"ס להלכתא דפסקי' כשמואל שפיר משני למאן דאמר משום תשמיש דנדה מקרי יש לו פת בסלו וירושלמי י"ל דאזיל לרב לכן מיאן בזה כנ"ל, ובחי' שם הארכתי עוד בזה ע"ד פלפול ולא אאריך במה שאמרתי אז

והנה חזיתי לדעתי' דמעלת כבודו נ"י דפשיט לי' דאם תשמיש קשה לאשה ותוכל לסבול בחיבוק ונישוק דהיא מורדת בזה אם לא תתרצה. ולפע"ד צריך עיונא רבא, די"ל דתוכל לטעון כיון שהתשמיש קשה לה ומזיק לה כל ימי חולי' לא תרצה להתרצות לו כלל בשאר קרבות כי עי"כ מתגרת יצרה ותתאוה לתשמיש וסופה ברצון תתרצה ותתפייס אליו או שהיא תתבע בעצמה בפיה ולא תהי' תוכל לכבוש יצרה לפי שעה וכעין שאמרו בכתובות נ' ע"ב לענין איסורא תחלתה באונס וסופה ברצון, ומהאי טעמא גופא מבואר בש"ע ח' יו"ד סי' קפ"ח בש"ך וט"ז דמחמיר על עצמו קרוב לוסתה מחיבוק ונישוק תע"ב וטעמה ונימוקה עמה שרוצי' להתרחק מבעלה לגמרי, וגם אם לא תבוא לבסוף לידי כך מ"מ יהי' קשה לה מאוד להשקיט גודל תאותה וחשקה, וא"כ להירושלמי דאם מתחלת בחולי' אינה בכלל מורדת גם כשתוכל עמו בשאר קרבות ואינה רוצי' י"ל דלא הוי מורדת וכן לפוסקים דש"ס דידן פליג עם הירושלמי דאפי' במתחלת בחולי' ג"כ היא מורדת היינו כשמורדת אז ואמר' בפיה כי לעולם לא תתרצה לו אפי' כשתטהר ותתרפא וכצ"ל עיין, וא"כ באופן שהיא אמרה כשתתרפ' תתרצה לו ומורדת בו בעת חלי' כמה זמנים בשאר מיני קרבות שאפשר לה בה אינה מורדת לפי סברתי, והאיש דלא נזכר רק מורדת מתשמיש ולא משאר מיני קרבות ולהנ"ל א"ש, אלא דיש לדקדק קצת בירושלמי דאמר בשמרדה בו עד שלא באת לנדה נראה דכל שלא באתה לנדה ומרדה בו הוי התחלה, ולפמ"ש גם עד שלא באתה לנדה יש זמן שאם מורדת בו שאינה מורדת כגון בסמוך לוסתה דמותר בשאר מיני קרבות ואסור בתשמיש דלסברתו אינה מורדת בזה שטענתה עמה שלא רוצית לעורר תאותו ותאותה ועי"ז יוכשלו באיסור ובזה סברתי יותר נכונה מבחולה כמובן, אלא דאין דקדוק זה כדאי לדחות סברתי דהא ירושלמי על מורדת בתשמיש קאי ולענין מרד בתשמיש שפיר היא מורדת קודם נדותה היינו בעוד שהיא ראוי' לכך וגם בלא"ה י"ל דירושלמי אוסר בלא"ה בקרוב סמוך לוסתה. אבל י"ל באופן שמותר מדינא לשמש עמה סמוך לוסתה כגון ביוצא לדרך ומ"מ מחמירין רק במיני קורבה לא תוכל למרוד בו דאם יבוא לידי תשמיש ג"כ לא יעשו איסור שהרי התירו חכמים בכך אבל י"ל שתוכל לומר כיון שהוא מן המחמירים שלא לשמש אינה רוצ' לגרות יצרה ולכוף בע"כ ע"ד שמשלו חכמינו ז"ל ואפי' יחוד לאש בנעורת כו' וכל מה שכתבנו הוא ג"כ בהיפוך לענין מרד דידי' שאינו מחזיר לפוקדה במיני קרבות היכי דאין יוכל לשמש עמה רק ביוצא לדרך שמדינא מותר ואם רוצה להחמיר על עצמו בתשמיש עכ"פ צריך לקרב אצלה ולקיים שעבודו בשאר מיני קורבת וג"כ באופן שהיא תתרצה לו כשיגבר יצרו עליו וירצה לשמש כנ"ל לפום רהיטא וצריך עיון וחיפוש אחר כל הדברים האלו לפע"ד יש בו הרבה נפקותי' לדינא ומאפס הפנאי א"א לי כעת לירד ביותר לעומקן של הדברים ומעלתו נ"י ברוחב בינתו ואינו טרוד רק במלאכת שמים כרצונו ישים עין עיונו על זה ידידו אוה"נ הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה ק"ג

שיל"ת פ"ב נגהי ליום ה' פ' בשלח תצדי"ק לפ"ק ה' ישפות את שלום מעלת כבוד י"נ הה"ג המאוה"ג מעוז ומגדול חריף ובקי צדיק תמים כש"ת מו"ה שמואל נ"י אבדק"ק באלקן והגליל יע"א. זה ימים אשר הגיע לידי מע"י אצבעותיו מגלה עפה מזה ומזה היא כתובה, והי' מן הראוי להשיב לכבודו מיד, אבל לא נתנני טרדותי אשר רבו מאוד מספר להשיב מיד ואח"כ יצא הדבר מלבי עד סוף השבוע זאת בא אגרתו לידי בתוך המון מכתבים פניתי מעט לשום עיון על דבריו דברים הנוגעים לדינא ואשיב מפני הכבוד כיד ה' הטובה עלי

הנה מעלת כבודו נ"י שמני ליועץ נאמן בנידון א' שבא איש א' שנשא אשה וכבר יצא עליו קלא דלא פסק שהוא איש בליעל על שמחלל שבתות בפרהסי' ואשתו טוענת עליו שכופה אותה לשמש בימי נידותה וכבר כפה אותה ע"ז והיא במקום שאין מושיע בכפר שאין יהודים דרים שמה, ונפשה בשאלתה לכוף לבעלה שיוציא אותה בג"פ אם מותר לכוף עפ"י דתה"ק

והנה פר"מ האריך הרחיב הדיבור ובנה יסודו על תשובת הרדב"ז ח"ג סי' ת"ז שדן על נידון זה בעצמו ממש שאין לכופו מטעם דר"ה דאין אשה מעיזה פניה בפני בעלה דמנא לן באופן שהיא משווי' לי' רשע ששמשה נדה לא מצינו שבאופן זה האמינה ר"ה וכתב עוד טעם כי בזה"ז פרוץ מרובה על העומד אין לסמוך על חזקה זו, ומעלתו נ"י פלפל בדברי הרדב"ז אלו אם נמצא מי שחולק על סברותיו ויבואר לפנינו אי"ה, ותחלה אומר הצ"ע לכאורה על סברתו דנגד חזקת כשרות דילי' אינה נאמנת והיינו דסברה דאין אשה מעיזה לא אלים מחזקה אחרת המנגדת אותה, מאי יענה להא דנאמנת לומר גרשני בעלי בחזקה דאין אשה מעיזה והלא מנגדת איסור א"א שמוחזקת עד עתה ואפי' ברור לנו שהיא א"א ע"י עדים היא נאמנת, ובאמת כבר הרגיש המהרי"ק בשורש ק"ב בזה וכתב כי הא דשלא בפניו לא חיישי' כלל לדבריה הגם דליכא חזקה עכ"פ ספיקא הוא וכתב כי איכא חזקת א"א, אבל בפניו נאמנת דשיערו חכמים בחכמתם דחזקה זו אלים טובא וכמו חזקה דאין אדם פורע ת"ז דמוציאי' ממון וכדומה והאריך הרחיב הדיבור, ועכ"פ אנו רואי' כי חזקה דאינה מעיזה אלימא נגד חזקה, וא"כ בנידון דהרדב"ז דליכא חזקה א"א מנגד דלא אמרה גרשני בעלי רק רוצי' בכפיי' וא"כ מה מיגרע חזקת כשרות דילי' וצ"ע לכאורה, ולא ידעתי פתר רק עפימ"ש הפ"י בגיטין י"ז דטעמא דחזקת כשרות מטעם רוב ישראלים כשרים, וא"כ י"ל דכונת הרדב"ז דגם נגד חזקת א"א עדיף אינה מעיזה אבל להוציאה מחזקת כשרות ולומר שהוא מן המיעוט אינה נאמנות ורובא וחזקה רובא עדיף ומאן יימר דחזקה דאינה מעיזה אלימא נגד הרוב הגם דמצינו חזקות שעדיפי, מ"מ מנ"ל דזו עדיפא כ"כ כנ"ל.