כתב סופר אבן העזר רל

ב"א כי כך שמו, ועכ"פ זכר לדבר הוא ודעתו רחבה מדעתינו, אבל הי' נ"ל להביא סמך היותר קרוב מהא דהכרזה במורדת שבש"ס כתובות פ' אעפ"י וטוש"ע א"ע סי' ע' דמכריזי' בד' שבתות, ופליגי הפוסקים אם כל ד' שבועות בכל יום, או ד' שבתות ממש וי"ל הגם התם טעמא דהכרזה כדי שתתבייש והכלים בעיני כל המון עם כמ"ש הרא"ש פ' אעפ"י במקומו בתוך הדברים. אבל עכ"פ אנו רואים ששיערו חכמים שבהכרזה כזו תכלם ותבוש לעיני כל וידעו הכל, ופחות מזה לא נודע לכל דרי ויושבי העיר, וכן נאמר אנן להחזיק שמו ע"י קריאה לתורה צריך ד' שבתות ולשון הרמב"ם דצריך ד' שבתות בכל יום הכרזה בבתי כנסיות ובתי מדרשות א"כ בנידון דידן לא די בקריאת התורה כי אי אפשר וצריך הכרזה בכל יום כי שם זה האיש כך שעולה בו לתורה, אבל באמת אנן נקטינן עיקר כשאר פוסקים דבד' שבתות ממש סגי כמ"ש בהג"ה רמ"א א"ע סי' ע' כי בזה די שישמעו הכל כן בנידון זה די שיעלה לתורה ד' פעמים בתוך ל' יום, אבל נ"ל כי אין לנו להקל יותר מזה דצריך דוקא לעלות בשבת שכל עם ד' בבתי כנסיות ואיכא פירסום כמ"ש רש"י בפ' אעפ"י דלכן צריך בשבת דוקא שכולם בטלים ממלאכתם והם בבתי כנסיות ובתי מדרשות, וכן כאן בנידון שיוחזק בשמו צריך בשבת דוקא כן נ"ל לולי שלא קדמני אדם בזה ממה שראיתי בספרים, ועיין עירובין כ"ב ע"א בב' וה' ששים יום אע"ג דליכא אלא ח"י יום כיון דמשכא מלתא שמעו אינשי ועיין א"ע סי' ק"ד סעי' א' ויש לעיין בנידון דידן ולדמות לזה עיין

וצל"ע בהכרזה המבואר בש"ע ח"מ סי' ל"ד בפסולי עדות דדבריהם דבעי הכרזה וקתני סתם צריך שיכריז עליו בבתי כנסיות ומדרשות ולא מבואר כמה פעמים, והרמב"ם נתן טעם הכרזה כדי שלא להפסיד מדרבנן מי שאינו יודע כי הוא פסול לעדות ולכן בדאורייתא לא צריך, ותמה אני שלא מצאתי מבואר כמה פעמים ובאיזה יום מכריזים ובש"ס סנהדרין כ"ו לא נזכר רק צריך הכרזה בב"ד ובש"ע שינה בבתי כנסיות כי סתם הכרזה שם כהוכחת רבא בפ' אעפ"י שם, וצל"ע דהול"ל כמה פעמים כמו במורדת, ולא מצאתי מי שחלי ומרגיש בזה ודוחק כי סמך עצמו על הא דא"ע

והנה בב"י ח"ק חא"ע סי' פ"ח שהביא מעלתו נ"י המציא דין חדש לשנות שם העיר בקריאתה להכריז למ"ד יום ערב ובקר, ולפמ"ש לעיל בשם המבי"ט דדי בג"פ לקריאת התורה וכן בחתימה א"כ גם בזה הי' די ג"פ בתוך תלתין יומא ולפמ"ש אני בעני' ד"פ בשבת לכל שיטה כדאית לי' כן בזה לפע"ד, אבל הכרזה בכל יום ערב ובוקר אין לו מקום והמציא הנב"י לעצמו, והנה הנב"י בעצמו כתב כי זה דבר חדש אשר לא שמענו ולא נזכר בפוסקים וטרח למצוא טעם, ולפע"ד פשוט בנידון שלו שכבר קראו שם העיר כאשר הורגלו, ולעקור השם מפי כל שכבר הורגלו בו שירגילו לקרות בשם אחר מנ"ל שדי בהכרזה שמכח זה ירגילו כולם לקרות העיר בשם אשר הכריז הכורז, ובש"ס פ' ג"פ בהחזקה שם איש ואשה במקום שלא נודע שמם ולא הורגל בפי כל סגי כשמחזיק שמו למ"ד יום ואז יקרא בפי כל כך וכן אם החזיק שמו בעיר שבא שם, ואח"כ נודע ששקר ענה מ"מ מועיל החזקתו המוזכר בהג"א פ' השולח ופוסקים אחרים הכל במקום שלא הי' נקרא בפי כל בשם אחר והחזיק עצמו בשם זה יקרא בפי כל כן וזה שמו וזה זכרו אשר יוכל אדם לקבוע שם לעצמו, אבל בנידון של הנב"י שיעקר וישתקע שם ישן שהורגלו בו מעולם מנא לן לחדש סברה זו שיעקר בהכרזה והחזקת שלשים יום ובפרט בנידון דהנב"י שלא הי' אלא שינוי בשם עצמו אם פילטץ או פילץ' בודאי קשה שירגילו עצמם לדייק בשם עצמו מה שכבר הורגלו בהברתו

ומ"ש ששייך ג"כ במי שמוחזק בשם בעיר ורוצה לעקור שמו שאין לסמוך על קריאתו לס"ת ולעקור שמו שהי' לו, ואפשר שם שעולה לס"ת עדיף מכל זה כי אינו נקרא בפי כל רק בפי הקורא שקראו בשם הראשון והוא קורא אותי בשם שני אבל שם שנקרא בפי כל ואם רוצה לשנותו במה שישנה שמו בעיר זאת קשה לדמות להא דנמצא בש"ס ופוסקים דשלשים יום סגי דבזה לא יעקר המורגל בפי כל עד הנה, ואפשר אם ימים ושנים הרבה ירגיל עצמו ויחזיק שם זה מהני כי אז יעקר מפי כל המורגל עד עתה כנ"ל יעיי' הקצרתי

ובלא"ה לא נראה לעשות לכתחלה ככה לקבוע לעצמו שם חדש ולשנות ממה שהי' לו כי יש לעיין בגוף הדין דבש"ס לא נזכר רק דבלמ"ד יום סגי שיוחזק בשם זה וכתב הרשב"ם הטעם דכולי האי לא חיישי' לרמאות, אבל אם ידוע שיש לו שם אחר במקום אחר דלא יהי' שינוי שם, ע"י הכרזה ועקיר' שמו לא מוכח רק הג"א כ' כן ויש לעיי' ואכ"מ. זהו הנלפע"ד בחפזי ומעלת כבודו נ"י ישים עין על דברי ואם יש אתו דברים על דברי יודיעני כי לא גמרתי עיוני בענין זה כי סבבונו הקפונו טרדות רבות באמצע העיון ולא כליתי לאחר עד סוף שבוע הבע"ל ובתחלת שבוע עול בני הישיבה ה' יחיים עלי הכ"ד ידידו דש"ת. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה ק"ב

שיל"ת פ"ב יום ד' פ' וארא הדר"ת לפ"ק

ד' ישפות שלום לידיד נפשי חביבי הרב המופלג בהפלגת חכמים יושב על התורה והעבודה בתמים, ותיק מלא עתיק חריף ושנון צדיק וישר ונאמן כש"ת מו"ה הלל וועטש נ"י בשבת תחכמוני בק"ק גלאנדי יע"א. זה ימים קבלתי גי"ה והטעמני מצוף אמרותיו הנעימים, ועד היום לא נתנוני טרדותי להשיב אומר לכבודו כי רב, והנני משיב מפני הכבוד מעט דברים ועמו הסליחה

מעלתו נ"י העיר בעונו והרגיש ברא"ש כתובות סוגי' דמורדת שהביא הירושלמי דמקשה על ברייתא דמורדת אפי' נדה ואפי' חולי והלא נדה תורה המרידתה ומחדש דוקא בשהתחלה למרוד קודם עת נדתה, ולא נתן הרא"ש טעם לחלק בין התחלה קודם להתחלה בימי נדתה, והר"ן מביא ג"כ הירושלמי הנ"ל וכתב שם טעם לדבר כי בהתחלה בנדתה תוכל לומר מצחק הייתי בך, ולמה לא נתן הרא"ש טעם לשבח כמו הר"ן וטעם זה פשוט ונכון לכאורה וע"ז כתב מעלתו נ"י כי נ"ל דבחולה לא שייך טעם הר"ן דרצתה לצחק בו הלא אם היא חולת ואינה ראוי' לתשמיש עדיין שאר קריבת יכולה היא וגם זה בכלל רצתה בקב ותפלות ולכן הרא"ש דמביא גם חולי לא יוכל לומר טעם זה, משא"כ הר"ן אינו מביא חולי שפיר כתב מ"ש, אלו דבריו מכבוד מעלתו נ"י

הנה מה דפשיטא למעלתו נ"י דאם דקשה לה תשמיש עדיין תוכל לסבול בחיבוק ונשוק וכדומה ועדיין מי אי אפשר לפרש הברייתא לירושלמי שהיא חולת כ"כ שקשה לה גם זה שהיא חולית מאוד והכל קשה לה, אבל באמת עיינתי בירושלמי ולא הקשה כלל מהא דקתני חולה בברייתא, רק הרא"ש הוסיף זה מדעתו דכמו דמפרש ירושלמי בנדה כן הדין בחולה באופן שאינה יכולה לסבול התשמיש דוקא בהתחלה קודם, והר"ן לא הזכיר עדיין חולה וכן דרך הראשונים שאחד מבאר יותר בדין ואחד מבאר יותר בפירוש הענין והר"ן מפרש טעם ירושלמי כדרכו בכ"מ ליתן טעם וסברא לדבר יותר מכל ראשונים, ועיין בלשון הרא"ש כי לא הי' לו גרסא בירושלמי דהקשה על חולה רק לדנפשי' אמר וביאר הדין

אלא דקשה למה באמת לא הקשה לירושלמי על חולה כ"כ, ובאמת כד נעיין צ"ע זה גם על ש"ס דידן שהקשה נדה בת תשמיש היא ולא הקשה בכוללת על חולה ונדה בת תשמיש היא, וגם קאמר ללשנא בתרא בשלמא למ"ד מתשמיש היינו דקתני חולה וקשה כהנ"ל ובתוס' ד"ה רב כתב דמלאכות כאלו תוכל לעשות כיון שראוי' לתשמיש וצ"ל עדיין איך פשיטא לי' בתשמיש יותר ממלאכה שי"ל שחולה קצת שבת מלאכה היא וצ"ע, וע"כ כמ"ש

וצ"ל דל"ק דידע די"ל דחולה דברייתא באופן שתוכל לסבול התשמיש ובת תשמיש היא, אלא דצ"ל דאיך הקשה בת מלאכה היא ג"כ יש שאינה חולה כ"כ דא"ח לעשות מלאכה אלא דחולה קצת ואפשר לה אלא דקשה עליה יותר מכשהיא בריאה וחזקה וקמ"ל ברייתא דמ"מ דין מורדת יש לה. וליישב כ"ז י"ל ע"פ מ"ש תוס' למ"ד מורדת ממלאכה ל"ק מאי רבותא דנדה, כיון שהיא חולי קצת ה"א דאינה מורדת ממלאכה קמ"ל והיינו הגם שקשה עליה יותר מבכל פעם מ"מ מורדת היא וא"כ א"ש דהקשה מחולה דקתני בתר נדה בברייתא ואי חולה קצת שתוכל לעשות מלאכה רק שקשה עליה זה כבר מוכח מנדה וע"כ דאשמעי' לא זו אף זו אפי' חולה ממש מוטלת על ערס דוי שא"א לה לעבוד אפי' כשתרצה לדחוק עצמה וע"ז מקשי' שפיר בה מלאכה למה באמת תהי' מורדת בזה כנ"ל אלא דלפ"ז תתעורר הקושי' למה לא הקשה מתשמיש חולה ונדה בת תשמיש היא ואי בחולה קצת שאפשר לה לסבול רק שקשה לה יותר מבבריאתה, וא"כ קשה עדיין כדמתרץ טעמא דנדה משום פת בסלו א"כ כ"ש חולה שהיא חולה קצת דתהי' מורדת, אלא די"ל דלמסקנא משום פת בסלו גם בחולה י"ל דחולה קשה ואינה יכולה לסבול התשמיש כלל