כתב סופר אבן העזר רכט

ולא שבקי' פשיטות של הרא"ש מכח ספיקתו של ראבי"ה ור"י, בתשובת אמונת שמואל לא מביא תשובת מהרי"ט, אבל מביא תשובת מבי"ט, ולמ"ש אין ממבי"ט ראי' כיון שלא ראה תשובת הרא"ש, וכן הב"י לא הביאו

ובכל זאת מי הוא זה ואיזהו אשר ירים רא"ש להכניס עצמו ולהורות לכופו להוציא, וכבר כתבתי דגם לרמ"א נ"ל עיקר ע"פ התלמוד שאפשר לכופו, ומ"מ לא סמוך לבו להכריע באיסור חמור דא"א, וכבר הורהו זקן זקנן של ישראל ואבוהון אבא מאוה"ג זצ"ל וגזר אומר שאין נראה שום ה"א לכייף לגרש, הגם שנראה שלא ראה אז תשובת מהרי"ט שהבאנו, מ"מ אנן מה נענה בתרייהו אחר שכבר עשהו ולחומרא נקטינן

אבל זאת יאתה לנו לסמוך על מ"ש בתשובת מבי"ט הנ"ל בסוף התשובה אשר ז"ל ולפי מה שבא בשאלה שנתחזק לו החולי אחר שנשאה נראה כי מחמת תשמיש הוא שנתחזק, וא"כ אפילו שהיא סובלת לא נניח להם לישב יחד כדתנן גבי מוכה שחין, וחכמים אומרים מקבלת הוא ע"כ, פי' אם התנה חוץ ממוכה שחין מפני שהוא ממיקתו ובנ"ד אם סיבת חיזוק החולי מחמת תשמיש לפי ראיית הרופאים אפי' היתה רוצה היא לא נניחם לישב יחד ופשיטא שלא היתה מפסדת שום דבר מכתובתה עכ"ל המבי"ט, ובתשובת אמונת שמואל מביאו שראה דבר חדש במבי"ט והביא דבריו בקיצור ושינה לשונו ונתן במח"כ מקום לטעות לקורא בו, והנה המבי"ט לא ראה תשובת הרא"ש, ומחמיר כראבי' ומ"מ סמוך לבו כשנתחזקה החולי ע"י תשמיש שכופין אותו ונדון כמוכ' שחין וכ"ש וקו"ח אנן שיש לפנינו פשיטתו של הרא"ש ומכרעת מלתא כוותי' כמ"ש מהרי"ט, והוכחנו שכן דעת רמ"א לעיקר הדין הגם שבכ"ז לא נכניס עצמינו לכופו, מ"מ בכה"ג כמו הנדון של המבי"ט בודאי בואו ונסמוך על המבי"ט הגם דחדש הוא ואין לו חבר בזה כנלפע"ד

ונ"ל דמ"ש המבי"ט דדני' בו דין מוכה שחין וכופין אותו אפי' רוצית להיות עמו, דוקא אם כל תשמיש קשה לו ואפי' כדי עונתו ושיעבודא שיש לו עליו מד"ת קשה לו והחולי מתחזקת אז כופין אותו לגרש אפי' שלא לרצונה חוץ כשאומרת שתשב עמו בעדי' שלא יבא עלי' שומעים לה כמבואר גבי מוכה שחין סי' קנ"ד ססע"י א', אבל כשאין תשמיש קשה לו כדרך כל החרץ ויש בידו לקיים שעבודו ע"פ ד"ת אלא שהחולי מתחזקת מפני רוב תשמיש כה"ג אינו נדון כמוכה שחין שכל תשמיש קשה לו וממיקתו, והרבה חולאים באים על רוב תשמיש כמ"ש הרמב"ם הלכות דיעות וכ"ש זה שהוא חולה בלא"ה בחולי נכפה שרוב התשמיש מתשת כחו והחולי מהחזקת וגוברת, ודבר זה צריך בירור ע"י רופאים בקיאים וכן נראה ומפורש במבי"ט שכ' לבסוף לפי' ראי' הרופאים הם ישפוטו ע"ד זה אבל מעצמינו לא נחליט כיון שנראה שלאחר נשואים גברה החולה עליו שהוא ודאי מחמת תשמיש דלמא דבר אחר וסבה אחרת באה לו ולכן צריך לשאול ברופאים כנ"ל

והנה בח"ס סי' הנ"ל כ' לאמור דאם קדשה ברמי' שהסתיר מצד עיני' מומו ומיאוסתו הגם שאין כופין אותו מ"מ יכולין להחזיק בשלו כדי שיגרשה עי"ז ולא נעזרהו שלא יגרשה ולולי דברי קדשו מלהבת אש, הי' נ"ל בנו ותלמידו להוסיף דברים דאפילו נולד לו החולי אחר הנישואין ואין ברוחו רמי' מ"מ תוכל הוא או אבי' להחזיק בשלו יותר מדין טוענת מאיס עלי, דהרי כבר בארנו שנראה עיקר כפשיטתו של הרא"ש כמ"ש מהרי"ט וכן בארנו שנראה שדעת רמ"א כן אלא מפני חומר דא"א לא מלאו לבו להקל למעשה, ונ"ל מה"ט לא הכריעו גדולי המורים בזה מפני חומר איסור א"א ונראה כן מדברי מהרמ"ל ותשובת אמונת שמואל וכ"ז לענין איסור אבל הנוגע לענין ממון לתופסו כדי שיגרשה בודאי סמוך לנו לעשות כן כיון שהעיקר כרא"ש, וכ"ש אם כבר תפוסה ועומדת היא או אביה דתוכל לומר קיים כרא"ש ורבי' אשר עמו ופשיטותייהו דכופין אותי ואין ספק של ראבי' ור"י מוציא מידה מידי ודאי של הרא"ש כנ"ל נכון לדינא בעזה"י

ואחרי הודיעני ה' את כל זאת נבוא לנדון שלפנינו, אם יתברר כי כן הוא שאומרת שמתגברת עליו החולי ובשאלת רופאים בקיאים יודעי דבר כי תשמיש גרם לו שהכביד עליו חליו, והיינו שא"א לו לשמש כלל כמו מוכה שחין שכל תשמיש ממיקחו, אז אפי' זאת אומרת שרצונה שתהי' עמו כופין אותו להוציא זולת שרצונה להיות עמו בעדים שלא ישמש עמה, אבל כשיאמרו הרופאים שע"י רוב תשמיש מתגברת החולי עליו אין לנו לכופו אפי' רוצה לצאת ממנו, שוב הוא ככל נכפה שאין כופין אותו, ואפשר להעמיד לו שומרים שלא ישמש יותר מקצבת הרופאים שאינו מזיק לו

וכ"ז לענין כפי' אבל לענין ממון כיון שברמי' נשאה והעלים ממנה מומו אין מוציאים מידה ומיד אביה אפילו שלו כאמור בח"ס, וא"צ בנדון שלנו מה שהוספנו, דכאן ברמי' בא עלי' מתחלה

אלא דא עקתא בנידון שלנו לפמ"ש פר"מ נ"י היא אמרה בפה מלא שאם א"א לכופו שיגרשה טוב לה להיות תחתיו ומשמשתו כמקדם כאשה תחת בעלה בזה גלתה דעתה דאפשר לה לסבול תשמישו, ואינו מאוס עליה כ"כ רק כשאפשר לכופו או יגרשה מרצונו טוב לה אז מעתה וירווח לה בלי מאוסיתא, כל כי האי נ"ל פשוט דאפי' דין טענת מאוס עלי באמתלא אפי' שאינה ברורה רק נראי' אין לה, הגם שטענה זו בחולי זה מאיס עלי ברורה ונראי' לכל, היינו כשטוענת כך אבל כשהיא אומרת שאפשר לה להיות תחתיו, אלא שרצונה לכוף אותו כי טוב לו מעתה פשיטא שאין בה דין טענת מאוס עלי שמתירתה ואפילו בשלה לא תוכל להחזיק וקרוב לומר כשמונעים ממנו תשמיש כדי לכופו שיגרשנה דדנים בה דין מורדת דטענת מאיס עלי אינה טענה רק כשאומרת שאם לא יגרשה טוב לה לישב גלמוד מבלי איש ונראי' אפי' אינה ברורה לנו, אבל כבנידון שלפנינו גם דין מורדת יש לה חוץ אם יתברר ע"י הרופאים שתשמיש גרם לו חוזק החולי אז צריך לכופו אפילו כשאומרת שרצונה להיות תחתיו כש"כ כשאומרת שנכוף אותו לגרשה, הנלע"ד כתבתי אוה"נ חותם בברכת כל טוב. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה ק"א

שיל"ת פ"ב יום ה' פ' וישלח תר"ו לפ"ק

שפעת ברכות, ושובע שמחות, לראש ידידי הרב המאוה"ג בעל פיפיות המופלג המפואר חרוץ ושנון כקש"ת מו"ה יאקב עהרליך אבדק"ק נאדוש יע"א. יקרתו הגיענו ע"ד עובר אורח אחד כפי הנראה מתוך מכתבו שבא לפני מעלתו נ"י עם אשתו ורוצה לפוטרה בגט כריתות, ושמו שימן וכן נקרא וחותם ועולה לס"ת ואביו החזיקו בשם זה, לדעתי אין לספק כי כן יכתב בגט כדעת מעלתו נ"י כיון שההוא אמר שאין לו שם אחר רק זה, וראי' מעלתו נ"י משם אצל ואיצל שכתב היש"ש בגיטין דאם נקרא איצל כן לכתוב כשכן עולה לס"ת, ובס' נחלת שבעה כ' כי אינו יודע שם הקודש משם זה, ובספר טיב גיטין מהגאון מהר"ז מרגליות ז"ל כתב כי הנ"ש במה"ת כתב שימן ובד"ה א' ד' ובני שימן ואולי הוא מגזרה זו ופלפל שם, אם אינו יוצא משם שרכימון, ומסקנת מהר"ז מרגליות ז"ל שאין לשנות ולכתוב רק שימן כמו שהוא נקרא, ולפי שכתב מעלתו נ"י הוא נקרא בצירי כן יקרא בעת הנתינה, ומ"ש ב"ש שהוא כינוי למשה שפיר כתב מעלתו נ"י שאין ענין לנידון דידן כיון שאנו יודעים שעולה לתורה וחותם הכל בשם זה, פשיטא שאין לנו לשנות בגט ולעשות שם חדש אשר לא הי' מעולם ונ"ל פשוט וא"צ לפנים

והנה מעלתו נ"י נסתפק במי שרוצה לעקור שמו שעלה בו לס"ת עד הנה בטעות, ורוצה עתה לשנות שמו כמה ימים צריך לחזקה זו דבשם הנקרא בין ב"א מבואר בש"ע א"ע סי' ק"כ דצריך שלשים יום, ונסתפק מעלתו דלמא דוקא בשם הנקרא בפי כל תמיד נקרא בכל יום, משא"כ בשם העולה בו לס"ת שלא נקרא בכל יום איך יוחזק, הנה ספיקתו צריך עיון ובתחלת הרעיון חשבתי למשפט כזה יש לספק להחזיק שם האב שנסתפק בו הח"מ והב"ש שם אם צריך שלשים יום, ובשינה שם אביו מבואר בש"ע סי' קכ"ט פלוגתא דפוסקים אם יוכל לשנות איך ישנה ויחזיק שם אביו, הלא לא נקרא בפי כל בשם אביו רק כשחותם ועולה לס"ת כמה ב"א אין חותמין בשם אביהם ובינותי בספרים ומצאתי את שאהבה נפשי בס' ג"פ דמביא תשובת מבי"ט ח"ב סי' נ"ב דכתב באיזה אופן יחזיק שם אחר לאביו שיקראו אותו פב"פ או יחתום עצמו כן ג"פ בשלשים יום ובזה יוחזק, ועיינתי בפנים במבי"ט ומצאתי כן ואמר מלתא בטעמא דתלתא זימנא הוי חזקה, וביאר דבריו כי צריך לעשות כן בתוך למ"ד יום ולא ביותר וא"כ כן אם הוא עצמו רוצה לשנות שמו שעולה לתורה די באופן זה

והנה מ"ש המבי"ט בג"פ שעולה לתורה או חותם בשם זה סגי, וכתב כי ג' זמני הוי חזקה אין זה לפע"ד אלא זכר לדבר, ואינו דומה להא דג' הוי חזקה המוזכר בש"ס, ג' דוסת, וג' דנגיחה מוחזק בג' או בב' פעמים שנחזיק שיהי' כן כמו שהי' בג"פ הללו, אבל בנידון זה אנו דנין שיהי' מוחזק אצל