כתב סופר אבן העזר רכו

הבעל נאמן בודאי אלא הא גופא מי הגיד שהוא עומד שם ובפניו נכתב ונחתם עד שנאמר דהוה נפילה לפקדון דחד אלא מאחר שכבר האמינוהו חכמים על הקיום והאמינוהו כבי תרי שא"א לבעל להכחישו כי האמת שבפניו נכתב ונחתם ודבריו מאומתים לנו שוב לומר שמא אינו שלוחו אלא שהפקיד בידו או נפל ממנו וזה מצאו הוה כנפילה דחד והן הן דברי הרא"ש כי היכי דהאמינוהו לומר בפ"נ ובפ"נ האמינוהו ג"כ שהוא שלוחו שע"י שהאמינוהו על בפ"נ עי"ז סר חשש שאינו שלוחו ובכלל דבריו הי' שהוא שלוחו והכל תקנה א' ותלי זה בזה כנ"ל נכון בעזה"י ומיושב בזה מה שהקשה על ש"ך ח"מ סי' נ"ו שכ' דתוס' ס"ל כתשובות הרא"ש דאם טוען ממנו נפל נאמן נגד השליש א"כ קשה מ"ש התוס' שם דתקנו בפני נכתב מהנה בשני עיירות עדיין קשה מה הועילו כשיבוא הבעל ויאמר ממנו נפל ולפמ"ש י"ל דתוס' ג"כ ס"ל כמ"ש הרא"ש שע"י שהאמינוהו בפ"נ ממילא ליכא חשש וטענה שאינו שלוחו דתלי' זה בזה אלא דהי' קשה לתוס' תינח לענין טענת נפילה אבל לענין טענת פקדון יכול לטעון שהפקיד בידו על תנאי כך וכך ולא הי' פקדון דיחיד דבמכוון הפקיד בידו כדי שיהי' מצוי בידו שיתקיים התנאי יתן לו בשליחותו והוא ציוה לו שיעמוד שם כדי שיוכל לומר בפ"נ ומסרו לידו לפקדון ע"ת וכל כי האי לאו פקדון דיחיד הוא ולכן הוצרך תוס' לומר דהועילו מעיר לעיר והא"ש דמנפילה ל"ק די"ל דלנפילה לא חיישי' כנ"ל וא"ש

ופה תהי' שביתת קולמס כעת ולאשר פר"מ כ' אלינו פעמים ובכ"ז לעוצם טרדותי לא היה באפשרות לצאת בכותבת הגסה ובסוף שבוע זו מצאתי מעט זמן מוכשר לכן אמרתי להפיס דעתו בדברינו אלו והי' זה שלום וד' ישפות שלומו ישב שקט ושאנן במקומו כאות נפשו ונפש ידידו דש"ת חותם באהבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה צ"ח

שיל"ת כאור בוקר ליום ה' ח"י שבט תדי"ר לפ"ק

שלומים מרובים לי"נ הרב המופלג בתורה ובהוראה חרוץ בעל פיפיות ובקי כש"ת מו"ה פייש נ"י דיין מצוין בהלכה לעדת ד' בק"ק האליעש יע"א. זה שבועות אשר הגיענו יקרתו ע"ד שמות גיטין ולהיות כי לא הי' למעשה לשעה רק להלכה הנחתי מכתבו. וכעת בחפשי במכתבים בא מכתבו לידי והנני משיבו בקיצור האמת כאשר העיד הרב דווראדיש נ"י שהסכים אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל לכתוב שמות הלעז בגט בין באיש בין באשה עכשיו כמעט שמות אלו העיקר ולכולם יקרא בשם זה, אבל עדותו של הרב הנ"ל ע"פ גיטין שבידו אשר סדרם חמיו הרב הגאון המנוח מהרמ"ב זצ"ל שכתוב בהם מרים דמתקרי' מארי משה דמתקרי מאריץ, לא ידענו טעמא וודאי ראוי לכתוב המכונה כמבואר, וכן הגיד לי הרב המאוה"ג מו"ה זלמן ב"ה נ"י ראב"ד דפה דכן עשה אאמ"ו מאוה"ג זצ"ל וכן אנו עושי' ואין לנו לבדות סברות בעניני' כאלו, וסברת הב"ח נכונה מאוד, ומ"מ דחה הב"ש מכח תשובת הרמ"א ולהמעיין בו יראה כי לא התכווין לחלוק בשום מקום רק לכתוב בכ"מ בשני שמות א' של לה"ק וא' של לעז המכונה, חוץ במקום ספק דגם מתקרי' יתכן כמ"ש ב"ש ומפורש בתשובת רמ"א רק לסימנא אמרו וקבעו כך וכמ"ש הט"ז, ולכן אין לחזור מזה, והגאון המנוח הנ"ל אולי הי' לו מקום ספק בשמות אלו וכ' דמתקרי', ותו לא, הכ"ד אוה"נ דש"ת. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה צ"ט

לדזיו לי' שלם, נופך ספיר ויהלום, ה"ה ידי"נ הרב המאוה"ג מעוז ומגדול בקי בתורה, קולע אל השערה, המפורסים לשם ולתהלה כש"ת מו"ה ישראל דייטש נ"י אבדק"ק בייטען בפרייסען יע"א. גי"ה קבלתי ונפשו היפה בשאלתו לחוות דעתי ע"ד אשה שנאסרה על בעלה מחמת שזינתה תחתיו אי שרי' להיות בביתו דרמ"א סי' קמ"ז סוף סעי' א' כתב וכ"ש כשזינתה תחתיו דמאוסה דשרי בכה"ג מדדייק כה"ג משמע בלא עדים אסורה, וח"מ וב"ש כתבו דבתשובת רשב"א בשם ר"י דיכולה להיות תחתיו ומשמשתו כשפחה משמע אפי' בביתו יכולה לשמשו הואיל וזינתה תחתיו שונא אותה ובס' בית מאיר הניח דין זה בצ"ע, ונבוך פר"מ נ"י להלכה ולמעשה איך יעשה. והנה הגם כי יודע אני בעצמי שאיני כדאי להכריע מ"מ אחוה דעה והמעיי' יבחר ויקרב. הנה הרשב"א בתשובה סי' חת"מ אחר שכ' דבנאסרה מחמת רוא' דם מחמת תשמיש דאסורה להיות עמו רק משר' אותה ע"י שליש ויוכל לילך אצלה בעדים כ' וז"ל אע"ג דבריש מסכת זבחים כ' ע"ב גבי אשה לאו לגירושין עומדת כ' ר"י אפי' זינתה יכולה להיות תחתיו ותשמשנו כשפחה בעלמא שאני התם דליכא למיחש כולי האי שמא יבוא עליה כיון שזנתה תחתיו שונא אותה ומאוסה בעיניו עכ"ל. הנה מפורש כ' יכולה להיות תחתיו ומשמשנו וח"מ כ' דמשמע אפי' בביתו תוכל לשמשו, וא"צ למשמעות דורשי' אלא שכ"כ מפורש וגם בלא"ה הא מוכח מתוך דבריו דאי לשמשו חוץ לביתו כאחת השפחות גם ברואה דם מ"ת מותר דהרי אינה מתיחדת עמו בביתו ולמה תהי' אסורה בשימוש חוץ לבית וע"כ מ"ש בזנתה תחתיו דמותרת לשמש כא' השפחות היינו אפי' בביתו ומבאר זה במ"ש יכולה להיות תחתיו היינו תחתיו ממש בביתו, ונ"ל מ"ש הרשב"א ותשמשנו כשפחה בעלמא לאפוקי שלא תמזוג לו הכוס או מצעת לו המטה דברי חבה המקרבים לבבות ועיי' יו"ד סי' קצ"ה דאסור כ"ז לנדה, ונראה שלא תאכל ג"כ עמו על שולחן א' גדולה לגימה שמקרב הלבבות, ולא התיר הר"י רק לשמשנו כשפחות דעלמא שאינה אוכלת עמו ואינה עושה רק מלאכת הבית ולא מילי דחבה כנ"ל

והנה בתוס' זבחים ב' ע"ב ז"ל ואפילו זנתה תחת בעלה וכו' וגם אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו ולא נזכר שם שמותרת להיות תחתיו לשמשו כשפחה, ורשב"א בשם ר"י צ"ל דמשמע בשם ר"י בזה הלשון שכ' יכולה להיות תחתיו ותשמשנו כשפחה, ונראה דנוסחה זו של רשב"א אמיתית דמ"ש תוס' שאם רוצה לא יגרשנה אלא שלא תשמשנו, לכאורה שפת יתר הוא פשיטא דלא תשמשנו דהא זנתה ולא הי' צ"ל רק אם לא ירצה הבעל לא יגרשנה, ולפי שהביא הרשב"א א"ש קמ"ל תרתי דא"צ לגרשה אבל מותרת לשמש אותו ואפשר טעות הדפוס הוא בתוס' וצ"ל אלא תשמשנו, או י"ל דקמ"ל שלא תשמשנו היינו תשמיש שבין איש לאשתו ובכלל זה דברים של חבה מזיגת הכוס, ודייק מינה תשמושים ששפחה עושה לאדון מותרת לעשות לו כמו שפחה ממש שעושית בבית האדון כן האשה בביתו כנ"ל

והנה מ"ש רשב"א מסברת עצמו לחלק בין אסורה משום זנות דמאוסה עליו, כדבריו איתא בירושלמי גיטין פ' הזורק הלכה ט' על מתני' המגרש אשתו ולנה עמו בפונדקי א"ר יוסי ב"ב ב"ש וב"ה לטעמייהו לב"ש דס"ל לא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ מצא בה ערות דבר מוזהמת היא לפניו ואינו חשיד עליה, וב"ה לטעמייהו וכו' ומובא בתוס' שם ע"ט ע"ב וברשב"א באריכות יותר, וצ"ע למה לא מביא רשב"א בתשובה סיוע לדבריו מירושלמי הנ"ל, ועיי' ב"ש ס"ק ח' שכ' כן משמע בתוס' גיטין ע"ט, והוא מירושלמי הנ"ל והקשה על הרשב"א כהנ"ל, ונ"ל מירושלמי אין ראי' כ"כ די"ל לפמ"ש רשב"א שם ע"ט לתרץ הא דר"י דס"ל דוקא בראי' שנבעלה והא במתני' שם לב"ה אפי' רק נתיחדה חייש' וכ' לקמן דכבר גרשה מאוסה היא בעיניו ס"ל לר"י דוקא בראו' משא"כ כאן עדיין לא גרשה עיין בו. ולפ"ז י"ל טעמא דב"ש במגרש ולן עמה בפונדקי, ולא ראו' שנבעלה דאיירי מתני' דלא כר"י משום דאיכא תרתי דמצא בה ערות דבר וכבר גרשה משו"ה, אבל אם לא גרשה מנ"ל דסמכי' דמאוסה היא, ולכן לא כ' רשב"א ראי' מירושלמי רק מסברת עצמו די"ל הגם דלא מגרשה ולא ראינו מעשה שמאוסה עליו מ"מ אמרי' מסתמא מאוסה בעיניו ול"ח שיבוא עליה, אלא דמשמע ונראה כי ר"י ב"ב דאמר ב"ש וב"ה לטעמייהו גם על מתני' דלעיל בפלוגת' דב"ש וב"ה אם פוטר בגט ישן ס"ל לטעמייהו אזלי הגם דלא גרשה עדיין ס"ל לב"ש דל"ח משום דמאוסה היא בעיניו דאי ס"ל דוקא בשכבר נתגרשה ב"ש לשיטתו ומה יענה בטעמא דב"ש דס"ל דפוטר בגט ישן דל"ש האי טעמא דמאוסה וע"כ דפליגו מטעם אחר איזהו שיהי' וזהו טעמו ג"כ בגירש ולן בפונדקי וע"כ דגם קודם שגרשה ס"ל לב"ש דאמרי' בודאי מאוסה עליו, וכן נראה עוד דתחלה מביא ירושלמי בשם ר' מנא דב"ש וב"ה לשיטתייהו אזלי במאי דפליגו ג"כ לעיל בגט ישן, ושוב מביא עלה הא דר"י ב"ב דב"ש לטעמו דס"ל לא יגרש אדם את אשתו וכו' נראה לעין דהטעם זה מספיק גם לעיל ואיכא ראי' לכאורה דאפי' לא גרשה אמרי' מסתמא מאוסה עליו, וכ"כ רשב"א ד' ע"ט בפלוגתא דגט ישן דב"ש וב"ה לטעמייהו ומביא על זה הירושלמי דלקמן בפלוגת' המגרש ולנה עמו וכו', ונ"ל גם מזה אין ראי' כדדייק' בלשון