כתב סופר אבן העזר רכד

מדאורייתא החמיר רמ"א שלא להקל תרי קולות דיש בכ"א פסול דאורייתא למאן דס"ל הכי, ורמ"א על המחבר קאי דמוסר לנכרי שיתן לשליח גירושין שלו, אבל היכא דמוסר לו שיתנו לשליח שלו שיתנהו לשליח גירושין שלו דכשר מדאורייתא לכ"ע לרבנן דהשתא דלכתחלה לא וה"ה בשליחות כזה, כיון דגם לדידה ליכא חשש דרבנן לא חש לרמ"א להחמיר כנ"ל ועיין

וזאת תורת העולה מדברינו ע"פ באורינו בעזה"י א' העלינו דע"י עבד לכ"ע ליכא פסול לשלוח ע"י שלוחו הגם דאינו ב"כ מ"מ איתא בשליחות ולשליחות כ"ז ל"צ ב"כ, ולמאן דאוסר בנכרי לכתחלה אפשר גם עבד לכתחלה משום גזירה שמא יעשהו שליח להולכה, ותלי' בטעמא דלכתחלה לא, ולהיות כי לא שייך ולא מצוי גבן לא אאריך בפרט זה, ב' העליתי לשיטות רוב ראשונים מוכח מירושלמי דנכרי כשר לשליחות כזה, אם לא נחלק בין משלחו שיתן לשלוח לגירושין שלו או למוסר לשליח שימסור לשליח גירושין, עכ"פ לשליחות כזה מוכח לרוב ראשונים דכשר, וי"ל גם רח"ג להכי אתכווין, וגם רמ"א דחש לשיטות הפוסלים דוקא למוסרו לשליח גירושין למסור לאשתו. ג' כשאמר לנכרי שיתנו לפלוני למיהב לאנתתי אפשר גם המחבר חושש משום גזירה שמא יתנהו לה ואינו מוכרח. ד' העיקר בכוונת הרמ"א כמ"ש במכתב מאלי' דוקא בתרתי לריעותא שלא בפניו ועי"ל, והיכא דמנהו בפיו יוכל לשלחו לכתחלה עי"נ: והוספנו עוד דב"ד העושים שליח לא חש רמ"א ולא חזי לצרופי מיעוט דס"ל דגם ב"ד אין בכחם לעשות שליח שלא בפניו. ה' בתשובת בית אפרים סי' ק"י העלה דמ"ש רמ"א ויש חולקים שלא למנות שלא בפניו קאי עמ"ש המחבר ומנהו בכתבו דיש ס"ל דכתב גרע מבע"פ על זה כרמ"א ויש חולקים כוונתו למנותו בכתב אבל בע"פ לא וא"ש נמי מה שציין בד"מ עיי"ש שדבריו מסתברים, ובכ"ז צריכי' אנו למ"ש מכתב מאלי' דכוונתו בצירוף דשולח עי"נ דאל"ה הו"ל לרמ"א לכתוב מזה לעיל בסעיף י"ד אבל בכתב יש חולקים ויש להחמיר. לפ"ז יצא לנו עוד קולא היכא דממנה בפה מלא שלא בפניו לא חש רמ"א להחמיר אפי' שולח עי"נ. ו' לשלוח עב"ד נראה לי דעדיף מלשלחו עי"נ, ע"פ הטעמים שכתבנו בדעת האוסרים לכתחלה, לטעם ראשון שכ' פ"י שמא יתנהו לנכרי אחר וישנה מדעת בעלים, בבי דואר לא שייך שינוי מדעת בעלים כי הליכת בי דואר ידוע ושוה בכל פעם חוץ ע"י סיבה ואונס ואדעתא דהכי נכנס כל המוביל עב"ד ולא שייך בו שינוי וחשש זה כלל. ולטעם הב' שמא יתנהו לאשתו גם אם נימא דמשום לא פליג לא אסרו גם כשלא אמר לנכרי שהשליח יתנהו לאשתו, בב"ד אין לחוש כלל דמביא המכתבים מב"ד לא יתן לאחר רק למי ששמו כשם הכתוב על גבי הכתב ולא ישנה תפקידו בשום אופן, וכ"ש שלא יפתח החותם מן הנייר אשר הגט מוכרך בתוכו, ולפי דנראה מרי"ו וב"י שבסי' ל"ה משום דנכרי לאו ב"כ אסרו לכתחלה שלא יהי' לו יד ועסק בדבר זה כדי שלא יבוא לטעות לעשותו שליח ממש, גם זה לא שייך כ"כ בב"ד דשאני שליח נכרי מיוחד וגט בידו מחזי כשליח הגט, אבל בי דואר שם מובילי' כ"א מכתבם וכתבים הרבה וגט מעורב בין המכתבים לא מחזי כשליח הגט, וגם הרי אין נותן הגט לידי אדם אלא מניחים אותו בארגז המיוחד לשום האגרתי' בתוכו עד שנתמלא סאתו אז נוטל הממונה לכך משם ומוליכי' בעגלה, לא מחזי כשליח הגט שאינו שליח מיוחד מן הבעל ואין שליחות מיוחדת כנ"ל. אלא דנגד זה איכא גרעותא ע"פ תשובת תשב"ץ שהבאנו דס"ל דכ"ע מודים דמע"ג קרקע ל"מ ודעת המתירים דוקא בנכרי כיון שמוסרו הבעל לב"ד א"כ במניחו בארגז של דואר בא ליד המוביל המכתבים והכתבים לכ"א ואחד על מקומו מן הארגז והנגלה הנ"ל כנוטל מעג"ק, וגם אם יתן ליד הנכרי ממונה א' בב"ד ה"ה כמניחו בארגז ואח"כ על העגלה ולא בא ליד השליח מן נכרי זה שמסר לידו. אלא שכבר כתבנו כי דברי תשב"ץ אין להם מובן וצריכי' ביאור להבין. מ"מ כל אפשר לחוש לדבריו הואיל ויצא מפי גברא רבא וקדישא ולכן מהיות טוב שיעשה ב' שלוחים א' שיקבל מן הב"ד ושני שיקבל מפי שליח ההוא ויהי' השני שליח להולכה לאשתו ועד"ז יצא ידי כל השיטות

תבנא לדינא להלכה ולעשות מעשה על צד היותר טוב נ"ל דרך הנבחר שיעשה ב' שלוחים ישראלים בפה מלא א' שיקבל מן הנכרי, והשני שיקבל ממנו ויהי' שליח הולכה לאשתו ויוכתב ע"פ כתב וחתם בעדים כי עשה שני שלוחים ועד"ז טוב יותר עבי"ד מע"י נכרי דהרוחנו דליכא שום חשש מכשול וטעות, ואם א"א לו לעשות ב' שלוחים כאלו טוב יותר לשלוח עי"נ מע"י ב"ד דבב"ד יש חשש פסול דאורייתא לכ"ע לפי דעת תשב"ץ משא"כ ע"י נכרי בפלוגתא תלי' מלתא ואם אפשר שיעשה שליח במקומו ויבוא לפני ב"ד ויאמר בפ"נ וב"ד יעשה שליח ב"ד במקום האשה ויעשו ב' שלוחים כנ"ל, ופר"מ כבודך בין תבין אשר לפניך ואשר אפשר לך דרך זה יבחר ויקרב וה' עמך הנלפע"ד כתבתי בעזרת החונן דעת ובינה, הכ"ד אחיך החותם באהבה רבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר תשובה צ"ז

שיל"ת פ"ב ה' ט"ז כסליו תרח"י לפ"ק

ד' ישפות שלומו. מגבהי מרומו, על ידיד"נ הרב הותיק, מלא עתיק, מורג חרוץ המאוה"ג כש"ת מו"ה שלמה נ"י אב"ד דק"ק גיסונג יע"א. יקרתו קבלתי ותחלת דינו של אדם על ד"ת מ"ש בישוב שיטת הרמב"ם פ"ג מגירושין הלכה בי"ת דאם בא הבעל וערער דמזויף הוא דתצא ובניה ממזרים ונתקשה בו הה"מ למה הא חשש זיוף דרבנן, ועלה ברוחו לומר דמטעם הכחשת השליח הגט בטל כיון שאומר שלא כתבו מעולם ואם אמר בפ"נ הי' נאמן על השליחות דמתוך שהאמיניהו לומר בפ"נ האמיניהו ג"כ על השליחות כמ"ש רא"ש גיטין אבל בא"י שלא אמר כלום נאמן הבעל אלו דבריו בקיצור

דברים אלו אינם ראוי למי שאמרן דכל עין רואה דמשום זיופא אתי הרמב"ם דהא כ' יתקיים בחותמיו ואם לא נתקיים ולפ"ד מה מועיל קיום כיון שמכחיש גוף השליחות ובפי"ב שם כן באשה שמוציאה גט דע"י טענת הבעל מזויף אסורה לכל ושם מה יאמר למה חיישי לזיופא מדאורייתא ובעיקר מ"ש בשיטת הרמב"ם דבעל נאמן דלאו שלוחו הוא ליתא דהא הרמב"ם פוסק כר"ח נגד ר"ה דבעל שאמר לפקדון אינו נאמן דהימנו וגם נפילה אינו נאמן ומ"ש מעלתו בישוב הרא"ש נדבר לקמן אי"ה

והנה הה"מ רצה להטעים טעמו כיון שאין מי שטוען ברי נגד הבעל ואשה אינה יודעת מאומה וצ"ע מה יענה להא דכ' הרמב"ם פי"ב בטוען נגד האשה והיא אומרת ברי והרגיש הב"ש סי' קמ"א ס"ק ע' ובתחילה הי' נ"ל דהה"מ לא כתב כיון שאינה טוענת ברי דמשום הכי ס"ל להרמב"ם דודאי אינה מגורשת דאוקמי אחזקתה אבל אם הי' ברי נגד הבעל הי' רק ספק ובפי"ב כ' הרמב"ם אינה מגורשת להיות מותרת לאחרים י"ל מספק אינה מותרת אבל אם קבלה קידושין מאחר צריך גט מספק וכן בלא ס"מ אלא דא"א לומר כן דהא מסיים שם אבל פסולה לכהונה שהרי פסלה עצמה בהודאת פיה נראה דמדין לא היתה פסול דודאי אינה מגורשת רק משום דשוי' אנפשה חתיכה דאיסור' אסורה לכהונה ואסורה לכ"ע מודאי ובניה ממזרים הגם שטוענת ברי נגדו וצ"ע

ואולי י"ל דב"ש בלא"ה נתקשה מה יועיל ברי של המלוה או של האשה מאי אולמי ברי דידהו מברי של הטוען מזויף, ונ"ל דס"ל להה"מ אם היתה האשה אומרת ברי שגט כשר הוא ומכרת חתימ' עדים אם נחוש לדברי הבעל צריכים לחשוד אותה וגם השליח שהביאו שנאחדו לזיוף והיא מקלקלת עצמה באיסור חמור והשליח מסייע כולי האי לא חיישי' ולכה"פ לא הוה גט בטל בודאי ועיי' לשון הרמב"ם פ"ז הלכה כ"ד שהרי אינה מקלקלת עצמה ושם איירי בלא ערער הבעל אבל כשמערער הבעל בטל כמ"ש בפי"ב אבל בצירוף ששליח הביאו והבאה בשליח היא ברי שלו שאמר שהבעל שלח לה כולי האי ל"ח ולכן כ' הה"מ שהיא אינה יודעת מאומה והא"ש בפי"ב שהיא לבדה הוציאה הגט כן י"ל ועיין

והנה הב"ש סי' קמ"א ס"ק ע' כ' דמוכח דרמב"ם ושאר פוסקים דס"ל דע"י ערעור הבעל הגט בטל דס"ל כשיטת הרא"ש שבהגה"מ דכל שטוען מזויף מדאורייתא בעי קיום ורמב"ם ס"ל דבנים ממזרים ודאי ואינך פוסקים ס"ל מספק ובסי' קמ"ב ס"ק ה' תמה הב"ש על הש"ך ח"מ סי' מ"ו שלא הזכיר מכל אלו הפוסקים דס"ל כהרא"ש

והנלפע"ד כשנאמר טעם להרמב"ם דס"ל דגט בטל ובני' ממזרים ודאי, למה יהי' ודאי הנה הא דכללא כייל לנו כל עדים החתומים כמי שנחקרו וכו' וקיום דרבנן לא גילה לנו טעמו ורש"י ריש גיטין כ' דלא חיישי' לזיופא והיא גופא בעי טעם למה וכ' פ"י שם דהוה מלתא דע"ל ול"ח, וכן נראה בתוס' כתובות צ"ב ע"ב דכ' לא נחשד בכך דירא שיכירו ב"ד חתימת עדים אלא לפ"ז כל שעדים חתומים שאין אנו יודעים