כתב סופר אבן העזר רכג

דבר בשעת כתיבה ועיי' רשב"א גיטין כ"א ע"ב דתלי' בשעת כתיבה אי הי' מחובר או תלוש ואח"כ חברו ולמדין גם בשחרור דכוותי', אבל דברים הנוגעים לנתינה עצמו בקפידא שיגיע דוקא מידו לידו לא מקשינן שחרור לגט כן י"ל

ועדיין לא נחה דעתי בזה דהא ילפי' עבד מאשה לכל דבר שבגט לענין שליחות עיי' קידושין כ"ג ע"א וע"ב. וגם ילפי' עבד מאשה לענין חיוב כל שאשה מחויבת ומכ"ש שיש לנו להקיש לכל דבר שבשחרור עצמו, וכן לא לשתמיט לשום א' מראשונים דיאמרו דיש חילוק בדבר זה בין שחרור לגט אשה

ובישוב קושי' מכתב מאלי' סוף סי' א' כ' בח"ס שם דאמדינן דעת הבעל שתחלתו בשעת הגבהה יהי' שליח כעין שליח הולכה ואח"כ יהי' שליח קבלה אם תן כזכי עיי"ש. ועיי' קצה"ח סי' קכ"ה שכ' כעין זה היינו דמפרשי' דעת הבעל על אופן המועיל והוא הולך לדרכו. ולא עלה על דעתו ליישב מ"ש תוס' תחלה דאם הי' נוטלו הי' זוכה לו, דאמרי' תחלתו יהי' בתורת שליח הולכה, דאפשר הי' קשה לי' הא הוא שליח שאינו חוזר, וח"ס מיישב זה בטוב טעם ועיקר הסברא דאמרי' שרוצה באופן דמהני עיי' ר"פ האומר אדם יודע, ונ"ל גם זה אדם יודע דטלי גיטך מעג"ק ל"מ ועיי'

והנה בח"ס העלה מכל זה דטלי מעג"ק מהני בשליח הולכה והקושי' קמה גם נצבה על הר"ן דס"ל כבה"ג, והוכחני דס"ל דפסול מדאורייתא משום דבשליח הולכה פסול בנוטלו מעג"ק וקשה על הר"ן ממ"ש בד' י"א וצ"ע

וליישב נ"ל ע"פ מ"ש לעיל בשיטת הר"ן דס"ל לחלק בין שליח הולכה ובגירושין ובין שליח הולכה למוסרו ליד שליח לגירושין משליח הנשלח למוסרו לשליח הולכה לגירושין יוכל ליטול מעג"ק לפ"ז י"ל לדס"ל תחלה דתן כזכי גם בלא נתן מיד ליד ולא נוטלו מחיים, אלו הי' נוטל מחיים הי' מהני דאמדי' דעת הבעל דרוצה באופן המועיל, ונעשה זה תחלה שליח למוסרו ליד שליח הולכה לגירושין שלו ושוב נעשה ש"ק והוא הוא נעשה ג' שלוחים הללו ועיי' ס"פ כל הגט באשה המביאה גיטה, ושוב כ' דלא תן כזכי רק בכסף מיד ליד וגם אם נטל מחיים לא זכה לו מיד אבל אם מוסרו בחייו הי' מהני דנעשה תחלה שליח שלא ניתן לגירושין ואח"כ נעשה שליח להולכה וכה"ג ליכא משום טלי מעג"ק כנ"ל ועיין

עוד לנו מקום ישוב באופן שכבר הפקיד השחרור ביד זה שאומר לו תן ואי תן כזכי זכה לו מיד כשאומר לו תן ועיי' זה בטוש"ע ח"מ סי' קכ"ה לענין זכה או תן כזכה ומשום טלי גיטך לא מפסל כיון שמתחלה בא לידו מידו של בעל הגם דמתחלה לגירושין נתן לו וכ"כ רשב"א ור"ן בפ' הזורק ועיי' ב"ש סי' קל"ט ס"ק ב', ואי תן לאו כזכי לא זכה לו עד שימסרנו לידו ומשום טלי מעג"ק ליכא דהא הי' בידו תחלה לפקדון ומשום תן כזכי ל"מ כשהי' בידו תחלה לפקדון דבעי שיאמר לו תן כשנותן לידו עיי' רמ"ה שבטור סי' קכ"ה, ומ"ש תוס' ור"ן בשנטלו מחיי' היינו שמחזיק בו ונוטלו בשעה שאמר לו תן לזכות עבור העבד עיי' סמ"ע ס"ק כ"ז ובש"ך ס"ק ל"א ול"ב וא"ש נכון ועיי'

וכאשר חפשתי חפש מחופש באמתחת תשובת קמאי דקמאי מצאתי ראיתי אחרי רואי ואחרי כותבי עד הנה קדוש א' מדבר והוא תשובת רשב"ץ חלק ג' סי' שכ"ו שעלה במחשבה לפניו דבשליח פסול כשמגבי' מעג"ק ונכנס לחלק בין מעג"ק ובין שמקבלו מנכרי שהוא בע"ד הגם שאינו בשליחות וכ' לבסוף דכבר חלקו הגאונים בזה כמ"ש בבה"ג ונוהגי' להתיר עי"נ אפי' לכתחלה. ומטובותי' נראה דס"ל דבהא פליגו ר"ח גאון ורבנן דהשתא, דרח"ג ס"ל דבעי דוקא שיקבל הגט ממי שהוא בשליחות ורבנן דהשתא ס"ל כיון שהוא בע"ד כשר מדינא, אבל מעג"ק מודי' רבנן דהשתא דהוא פסול מדאורייתא. ודבריו תמוהים כיון דמודי' דמעג"ק ל"מ כמו אשה דאמר רבא טלי גיטך מעג"ק פסול וכי אמור יאמר דאשה ג"כ מקבלת גיטה מנכרי ומ"ש, ואם ס"ל אשה דונתן בידה כתיב שיבוא מבעל לידה ושאני שליח הולכה, א"כ מנ"ל כלל דשליח הולכה מעג"ק לא מהני ועוד יש לפקפק

ונבוא לבאר שיטת טעמא דרבנן דהשתא דלכתחלה ע"י נכרי לא ולא תנשא, ולא מצאנו מפורש למה לכתחלה לא מה חומרא זו ומה טעם יש בה. ופ"י כ"ט ע"ב כ' דנראה לו לחוש שמא ישנה בשליחות הבעל ויתנהו לנכרי אחר הגם דל"ב שליחות כיון שמשנה בדבר שיש בו קפידא בטל הוא, עוד כ' טעם שני דחיישי' שיתן לאשה עצמה, והנה טעם ראשון אין ממנו רמז ורמיזא בבה"ג ונ"ל יותר טעם ב' דנראה מלשון השאלה ששאלו לר"ח גאון מהו למכרך גיטא בחד מנא וכו' ואומר לו אמטי חד מנא לפלוני למיהב לאנתתי, וצריך להבין האריכות בזה ללא צורך הו"ל לקצר מהו לשלוח נכרי למוסרו לשלוחו, וגם הא דמסיי' למיהב לאנתי וזה ללא צורך הוא. ונ"ל דהשאלה הי' היכא דכרכו לגט במנא כדי שלא ידע הנכרי מה שבתוכו וגם אמר לו אמטי חד מנא כדי שלא ירגיש ולולי שאמר לו ואמטי לפלוני למיהב לאנתתי לא הי' מקום לחוש שיתן לה, אבל מכיון שאמר למיהב לאנתתי הרי יודע כי חפץ זה שייך לאשתו ולכן שאלו כה"ג אם יש בו חשש לאסור לכתחלה או שבטל מדאורייתא בלא"ה שליחות כזה עי"ל, והשיב ר"ח גאון דמדאורייתא בטל ורבנן דהשתא אמרו דלכתחלה לא שמא יתן לה מכיון שאמר למיהב לאנתתי חיישי' שיתן לה הגם שאינו יודע דגט מוכרך בתוכו כנ"ל

אלא מדאמרו רבנן דהשתא דלכתחלה לא דנכרי לאו בן ברית הוא משמע דלכתחלה משו"ה לא משום דאינו בר שליחות ולא משום חשש שיתן לה וי"ל. ויותר נ"ל דחשו כיון שאמר למיהב לאנתתי חיישי' לטועים שיאמר שממנה הנכרי שליח שימנה הוא שליח להולכה כיון שאומר אמטי לפלוני למיהב לאנתתי או הוא בעצמו יטעה דסגי בהכי ולא ימנה השליח ע"פ כתבו או בפיו, ועיי' מרדכי פ' המביא בשם ראב"י דכ' דלא חיישי' להכי דכ"ע יודעי' דאין שליחות לנכרי ועיי' ד"מ. ורבנן דהשתא חשו לכך ומשו"ה לכתחלה לא, והיינו ע"ד הנ"ל שלא יאמר לנכרי אמטי לפלוני למיהב לאנתתי אבל כשאמר אמטי לפלוני ולא אמר מה יעשה בו ל"ח שיתן לאשה מנא ידע דשייך לאשה ורחוק שיראה או ע"י אחרים המביאים ענין הגט ויתן לאשה כ"ש כשהוא כרוך וחתום במנה ואמר לו אמטא מנא דליכא למיחש

וקרוב לי לומר שזהו טעמא של המחבר בסי' קמ"א סי' ל"ה שכ' דיוכל לשלוח עי"נ שיוליכהו לפלוני והוא עושהו שליח בכתבו, ולא העתיק שיאמר לנכרי שימסור לפלוני והוא יתנו לאשתו כמו שהושאלה השאלה בבה"ג והטור העתיקו ככתבו וכלשונו, הגם שאין לעשות דיוק מזה אבל אפשר לומר דלא ברור למחבר בהחלט להקל כשאמר לנכרי דפלוני יתן לאשתו דיש לחוש שיתן לידה, לכן השמיט זה דאם לא אמר ס"ל בהחלט דלכתחלה כשר ועיי'

ועיי' ב"י סי' ל"ה בהקשותו על רי"ו דמדמה קידושין לגט דיש לחלק גט שאני כיון ששמו עליו אין לנכרי להיות לו עסק בו במלתא דליתא משא"כ כסף קידושין ועיי' ט"ז שם, נראה דס"ל לב"י דלכתחלה לא משום דלאו ב"כ ושליחות הוא לא יהי' עסק בו משום חשש שיטעו דכשר לשליחות גט, ולא משום שמא יתן לה דזהו דוקא כשאמר לנכרי דפלוני יתן לה ורי"ו לאו בהכי איירי, ועוד להאי טעמא בקידושין ליכא למיחש שיתן לידה ואפי' בשולח שטר קידושי' עי"נ אין לחוש. מ"מ י"ל דב"י כ' כן לפי שיטת רי"ו דס"ל כיון דלאו ב"כ הוא לא יהי' לו עסק בשליחות משום דאתי למטעי, כ' ב"י דיש לחלק דוקא בגט דשמו עליו גזרו אומר וחששו ולא בקידושין, אבל הב"י לעצמו ס"ל עיקר הטעם שמא יתן לה לאשה, וזה לא שייך רק באמר לו שפלוני יתן לאנתתי וכשאמר כן ברירא למחבר להכשיר לכתחלה כדכתיבנא ועיי'

והנה הרמ"א כ' ויש חולקים שאין למנות שליח שלא בפניו, ובסעי' י"ד ציין על מ"ש בסעי' ל"ה, ובמכתב מאלי' הקשה למה לא כ' דיש חולקים בסעי' י"ד ששם מקומו של דין זה לעשות שליח שלא בפניו, ולמה כ' זה כאן, והעלה דאין דעת רמ"א לחוש לשיטות הסוברי' דבעל אין יוכל לעשות שליח שלא בפניו דרבו המתירי' לכן לא כ' בסעי' י"ד מזה כלום אבל בסעי' ל"ה חיישי' היכא ששולח עי"נ דאיכא דס"ל דעי"נ בטל בתרתי לריעותא עי"נ ולמנות שליח שלא בפניו חש רמ"א להחמיר שלא להקל תרי קולות אלו דבריו ז"ל מה מתקו לחיך בכונת רמ"א

ויצא לנו עפ"ז היכא דממנה שליח בפניו ומחמת איזה סיבה לא מסר לו הגט מידו לידו יוכל לשלוח לו עי"נ דבחדא לריעותא לא חש רמ"א, וי"ל עוד בשליח ב"ד דכח יפה כמ"ש במכתב מאלי' דאלי' כח ב"ד ואפשר כ"ע מודי' דיש בכחם למנות שלא בפניו עיי"ש. ונ"ל כה"ג לא מחמיר רמ"א דלא מחשב לי' לצרף האוסרי' כה"ג

ונ"ל עוד הא דחש רמ"א להחמיר עי"נ כ' הרמ"א משום דרשב"א ור"ן שתקו ש"מ דס"ל כוותי' דפוסל ולפמ"ש דר"ן ע"כ ס"ל היכא דאינו שליח למסור לשליח ישראל שימסרנו לשליח לגירושין כשר. ונ"ל גם רח"ג ורשב"א והה"מ הכי ס"ל וכתבנו לשיטת רבנן דהשתא דלכתחלה ליכא לחלק בשליחות דנכרי, וי"ל דרמ"א לא חש אלא משום דעת האוסרים ופוסלים הגט מדינא בצירוף יש דס"ל דאין בכח הבעל למנות שליח שלא בפניו