כתב סופר אבן העזר רכב

ס"ל בש"מ לחוד ועבר א' ג"כ חיישי' כיון דיש שיירות מציו' בעיר ופירש א' מהם חיישי' לו ומה דקשה על זה מאיכא דאמרו היכא דתרו כיתנא והוא דש"מ כמ"ש רמב"ן ישבתי בסוגי' ואכ"מ. היוצא לנו לרשב"א יחידאי הוא דס"ל דחיישי' לשיירות שעברה כבר, וקשה לכולהו מאיבעי דירושלמי עבר נכרי מהו פשיטא דל"מ לי' דמה שייכות לנכרי אצל גט ולשיירות שכבר עברה ל"ח, מוכרחי' ע"כ לומר דיש לנכרי שייכות בשליחות להוביל לשלוחו ישראל ואפי' פסול דרבנן ליכא דאם יש בו פסול לכתחלה שכ"ת מדרבנן בודאי אין לחוש לאבידת נכרי וע"כ דכשר לכתחלה והאיבעי' הוא ע"ד שכתבנו אם חיישי' דוקא לנמלך דשכיח יותר או דחיישי' שגם אחר אבד וחיישי' גם לנכרי, וזו ראי' מהימנא כראי' מוצקת, ור"ח גאון ורבנן דהשתא ס"ל כרשב"א דחיישי' לשיירה שעברה ומפרשי' איבעי דירושלמי כרשב"א וטוש"ע בסי' מ"א נקטו להכשיר כרא"ש ור"ת הוא לפי שיטות רוב ראשונים דחיישי' לעוברים עכשיו ממילא מוכח מירושלמי דיש שליחות לנכרי בגט ואפי' לכתחלה, וכן פסק בטוש"ע סי' קל"ב אפי' בנכרי העובר ועיי' פרישה ב"ח וטו"ז דחיישי' שמא נפל ועיי' היטב כי כנים דברינו

אלא דעדיין נשאר מן הקושי' על הר"ן דמביא בה"ג ושתק לי' נראה דמודה לי' עכ"פ דלכתחלה אסור והוא מן הסוברים דל"ח לשיירה שעברה כבר רק לשיירה שעובר עכשיו כמ"ש: הרי מוכח מאיבעי' ירושלמי דס"ל דיש שייכות לנכרי בגט ואיך ס"ל דנכרי פסול וצ"ע

ויגעתי ומצאתי ישוב לקושיתיו בשנאמר דבר חדש בשיטת ר"ח גאון שבבה"ג ע"פ הטעם דפסול משום דשליח הנוטל מן הנכרי הוי כטלי מע"ג קרקע וס"ל דשליח להולכה כמו אשה ושלוחו דבעי' מיד הבעל או שלוחו דוקא, נ"ל דוקא שליח לגירושין שמידו מקבלת האשה והוא במקום הבעל ועל ידו מתגרשת צריך שיגיע לידו מיד הבעל או משלוחו למסור לו שהוא כידו, אבל שליח הבעל למוסרו לשלוחו לגירושי' והוא אינו שליח לגירושין רק למוסרו לשליח הולכה לגירושי' שלו שליח זה א"צ לקבל מיד הבעל גם מעג"ק ונכרי יוכל לקבל דהוא אינו עושה מעשה גירושין, אלא מעשה מסירה לשלוחו הגם דבעי שיהי' בר שליחות כדי שיהי' ידו כיד הבעל כדי שיהי' שליח לגירושין כאלו מקבלו מיד הבעל מ"מ אם מקבלו מע"ג קרקע ונכרי מהני כנ"ל חילוק נכון ומסתבר טעמא

ושאלת רבנן קמי דר"ח גאון מפורשת כשנותן לנכרי שיוליכו לפלוני ומיהב לאינתתא בכה"ג ס"ל לרח"ג דל"מ כלל, אבל לשלח נכרי שיתן לישראל והוא יתנהו לשליח הולכה לאשתו שפיר דמי כנ"ל, והא"ש דלקמן מן ירושלמי דאפשר נכרי מביא גט לתתו לשלוחו ישראל שיתן לשלוחו להולכה לאשתו

ממילא אדחה ראי' שלנו דרוב ראשונים לפי פירושם בסוגי' דש"מ דחיישי' לשייר' שעברה עכשיו דל"ש בכה"ג די"ל דמודו לו, ואיבעי דירושלמי א"ש דאפשר ושייכו' לנכרי בשליחות הגט עד"ז, וגם ר"ח גאון שבבה"ג י"ל דמודה להו ואינו פסול רק במה דהי' השאלה שנשלח לתת הגט לפלוני והוא יתנו לאשתו, ורא"ש ור"ת וראב"י שבמרדכי ס"ל דגם כה"ג כשר ועיי'

אלא רבנן דהשתא דס"ל מדינא כשר ולא תנשא בו לכתחלה מאיזהו טעם שיהי' לפי גזירה זו אין לחלק בין שליח לשלוחו להולכה או לשלוחו למוסרו לשליח הולכה סוף כ"ס יש יד נכרי באמצע וגט מסור בידו ועיי' ב"י סי' ל"ה, וצ"ל דרבנן דהשתא ס"ל כרשב"א באיבעי' ירושלמי עבר נכרי מאי אי חיישי' לשיירה שעברה כבר או לעובר עכשיו, וכי כן לדס"ל לרוב ראשונים דל"ח לשיירה שעברה כבר א"א לומר משום גזירה לא יהי' יד גוי באמצע אם כן נכרי בגט היכא משכחת לה, ועכצ"ל דס"ל נכרי לגמרי כשר, או דעכ"פ ס"ל דכשר לשלחו שימסרנו לשלוחו שימסרנו לשליח גירושין שלו כדכתיבנא, א"כ לשליחות כה"ג לשיטות רוב ראשונים בודאי כשר אפי' לכתחלה ולשלחו שימסרנו לשלוחו לגירושין אפשר דפסול אפי' דיעבד ועיי' היטיב הדק בכ"ז

והנה הרשב"א ור"ן והה"מ מביאי' הא דבה"ג ושתקו לי', נראה דתפסו שיטתו דמן הדין הוא פסול, וכ"כ במכתב מחלי' דשתיקתי' כהודא' היא מדלא תמהו כמו שתמה הרא"ש. והנה מ"ש מדלא תמהו כמו שתמה הרא"ש אין ראי' כ"כ די"ל דלא מצאו מקום לתמוה די"ל דבטל משום טלי גיטך מעג"ק ורבנן דהשתא דס"ל דכשר מדינא ע"כ דחולקים על ר"ח גאון דבשליח הולכה כשר מע"ג קרקע ור"ח גאון יחיד הוא בדבר לפסולו מדאורייתא וגם בה"ג לא הכריננו אפשר סמכו דסתמא כפירושו דהלכה כגאוני' דהשתא דרבים נינהו, אלא מר"ן דכ' על רבנן דהשתא ולא ידעתי מה שייכו' דר"א להכא, משמע דס"ל עיקר כר"ח גאון דמדאוריי' בטל ועוד לפמ"ש בסמוך הר"ן לשיטתו מוכח מירושלמי או דכשר אפי' לכתחלה או דס"ל לחלק בין שליח למוסרו ליד השליח לגירישין ובין למוסרו לשליח גירושין, וע"כ הא דשתיק הר"ן לאו משום דס"ל כרבנן דהשתא אלא כר"ח גאון כיון ששלחו למוסרו לשליח הולכה לגירושין בטל מדאורייתא ועיי'. אבל מן רשב"א והה"מ אין ראי' די"ל דשתקו יהודו לרבנן דהשתא דמחומרא לא ישלחנו ולכתחלה לא תנשא

ויש לעיין לעיל י"א ע"א דתן גט זה לאשתי ושחרור לעבדי דמפרש תוס' ור"ן דאיירי דלא נתן השחרור מיד ליד ול"א תן כזכי רק במוסר מיד ליד הזוכה קשה הא נתנו מחיי' מהני לדעת ר"ח גאון דבעי בשליח הולכה מיד הבעל לשליח, גם אם נוטלו מחיי' ונותן לו ל"מ דהוי כטלי שחרורך מעג"ק דל"מ, וגם לרבנן דהשתא קשה דעכ"פ לכתחלה לא תנשא ואיך נתן מחיים. אלא דבלא"ה קשה על מ"ש תוס' ור"ן תחלה דאיירי שלא נתן מיד ליד ונוטלו לאח"מ ואי הי' נוטלו הי' זוכה לו דתן כזכי הי' הוא שליח לקבלה ואיך אפשר שיקחנו מע"ג קרקע, וקושי' זו כבר עמד עלי' במכתב מאלי' בדיני שליחות סס"י א' והוליד מכח קושי' זו חדשות דבהא מלתא לא ילפינן שחרור מגט דבשחרור מהני אפי' מעג"ק אפי' בעבד עצמו וה"ה בשליח קבלה שלו עיי"ש. לפ"ז א"ש ג"כ מ"ש תוס' ור"ן או אפי' נוטלו מחיי' לא זכה דתן כה"ג לאו כזכי אלא בתורת שליחות להלכה דטלי שחרור מעג"ק מהני בשחרור, ולעולם י"ל דבגט אשה דטלי גיטך מעג"ק ל"מ ה"ה בשליח הולכה

אלא דבאמת טעמא לא ידענו למה לא ניליף שחרור מגט להך מלתא דטלי מעג"ק כמו דילפינן לענין לשמה ובמכתב מאלי' מביא ראי' לחידושו מדלא קחשיב ג"כ דשוה ג"נ לש"ע לענין טלי גיטך ש"מ דאינם שוי'. ודחי' לראי' זו מצאתי באבני מלואים סי' קל"ט סעי' קטן י"ב לפי מסקנת ש"ס מלתא דאיתא בקידושין לא קתני וקידושין בשטר ל"מ כשנוטלה מעג"ק והוי מלתא דאיתא בקידושין ויפה דחה, אלא עדיין קשה כדמקשה ש"ס והאיכא לשמה ומחובר הו"ל להקשות ג"כ והא איכא טלי גיטך. ונ"ל דא"ש עפמ"ש באבני מלואים שם דעבד המקבל שחרורו בעצמו יכול ליטלו מעג"ק כיון דידו ושחרורו באים כאחד הוי כמוסר לו רבו מידו, אבל ע"י אחר שזוכה לו בעי דוקא מיד האדון עיי"ש, לפ"ז א"ש דלא מקשה והא איכא טלי גיטך דשווי' דאינם שווי' דאשה אינה מקבלת בעצמה מעג"ק ועבד מקבל בעצמו, רק ע"י שלוחו לא, וממילא נדחה מעיקרא ראי' מכתב מחלי' דלא קחשיב דשווי' לטלי גיטך, ולא צ"ל מלתא דאיתא בקידושין לא קתני

והלום ראיתי אחרי רואי בתשובת אבי מאוה"ג זצ"ל והיא שאילה ממקומה בא"ע ונדפסה בחלק ח"מ סי' קצ"ט ושם כתוב לאמור דחי' ראי' מכתב מאלי' כמ"ש האבני מלואים, והוסיף להביא ראי' מסוגי' הנ"ל נגדו מדמקשה ומתרץ מנינא למעוטי מאי ול"א למעוטי טלי מעג"ק ש"מ דשווי' הם בזה. ולולי דברי קדשו הי' נ"ל דראי' זו אינה מכרע' כיון דהך דינא דטלי מעג"ק ל"מ בגט אשה אינה מפורש במתני' וברייתא ובכ"מ מקשה מדאמר רבא טלי גיטך וכו' וגם חילוק בין גט לשחרור בדבר זה לא מפורש בשום מקום, ולכן נקיט טפי למעט המפורש במתני' בין לר"מ בין לרבנן ופשיט

והנה הגם כי לא מצאנו ראי' נגדו, מ"מ לא מסתבר לומר דבהא אמרי' חוץ דלא ילפי' שחרור מגט מ"ש לשמה ומחובר מפסול זה. ואפשר י"ל עפמ"ש הרמב"ם הלכות עבדים דלשמה בשחרור ילפי' מחופשה לא ניתן לה, והנה מ"ש דלשמה ילפי' מחופשה ל"נ לה א"ש, וכן נראה לי מרש"י גיטין ט' ע"ב כדמקשה והא איכא מחובר כ' דילפי' מגז"ש דלה לה מאשה, ולא כ"כ כדמקשה ש"ס והאיכא לשמה, נראה דס"ל דלשמה ממקומו מוכרח דכתיב חופשה ל"נ לה, אבל פסול דמחובר א"א למילף משום דגט שאני דכתיב וכתב ונתן כל שאין מחוסר בין כתיבה לנתינה ליכא למדרש כך, לכן כ' רש"י דילפי' פסול דמחובר מגז"ש דלה לה מאשה וא"ש. אבל הרמב"ם דכ' דפסול דמחובר ג"כ ילפי' מחופשה ל"נ לה תמוה ועיי' ט"ז יו"ד סי' רס"ז ס"ק כ' וכ"א. ולחומר הנושא נ"ל עפ"מ שהעיר הפ"י גיטין ט' שם הא אין גז"ש זו מופנת משום נד דלה באשה צריך לגופו וכן בשחרור דבעי לשמה ונדחק וצ"ל בגט כתיב וכתב לה לשמה ונתינה ל"ב לשמה עיי' פ"ח ע"ב ובשחרור סתם הקרא לא ניתן לה ולא גילה לענין מאי דבעי לשמה או כתיבה או נתינה ולומר בשחרור נתינה לשמה ובגט כתיבה רחוק, ע"כ דגלתה לנו תורה שנקיש שחרור לגט מדסתם לה בשחרור ועדיין לא נתיישב כל הצורך. וי"ל לפ"ז דוקא פסול דכתיבה ראוי' ליתן שלא יחסר