כתב סופר אבן העזר רכא

כזה לא יאומן בפ"נ וכו' כיון דמעשה קוף בעלמא קעביד והי' נעלם ממנו במח"כ מ"ש ב"י וב"ש בשם רשב"ץ. ומדבריו נראה ג"כ דאם הי' תורת שליח עליו הי' נאמן הגם דאין מעשה גירושין ולא מינוי שליחות נעשה על ידו ועיי'

וע"פ הוצעת דברינו אלו נ"ל לעשות סמוכי' ולהראות פנים לשיטת בה"ג דנכרי פסול להוביל גט לשליח הבעל וה"ה חשו"ק דלאו בני שליחות נינהו. הנה תוס' גיטין כ"ג ע"ב ד"ה אין העבד וכו' נדחק מאוד איך מיישב ר"י דיוקא דמתני' שדייק ר"א דעבד נעשה שליח, והר"י מיגאש הוליד מתוך זה דר"י מחלק בין שליח לקבלה לשליח להולכה, וטרחו הראשונים למצוא טעם לחלק, וצ"ל דר"א מדמה שליח קבלה לשליח הולכה ור"י ור"א בסברא בעלמא ובדמיון מלתא למלתא פליגו, ונראה להסביר דבעל איבעי ור"א דפשיט לי' ממתני' לא עלה על דעתו דיש קפידא בשליחות שיהי' איתא בדנפשי' כי מקרא לא אתי' וס"ל דנכרי וחשו"ק פסולים משום דלאו בר שליחות נינהו, ואיבעי אי עבד לאו בר שליחות הוא מאתם גם אתם דבעי ישראל או הקפידא שיהי' בן ברית ועבד ב"ב הוא ופשיט לי' ממתני' דנעשה שליח להולכה וכיון דישנו בשליחות מ"ש קבלה מ"ש הולכה, ור' יוחנן חידש דבעי ב"כ ועבד לאו בר כריתות הוא ופסול לקבלה ומתני' בשליח הולכה דוקא כצ"ל

והר"ן כ' שם ראי' לרש"י דליכא חילוק דקשה הו"ל במתני' לומר דעבד פסול לשליח קבלה, וזה קשה להר"י מיגאש וצ"ל דזה פשיטא כל שאינו ב"כ שאינו בשליחות אותו דבר, ומתני' נקיט אלו כשרים להביא חוץ מחשו"ק הגם להולכה ל"צ שיהי' ב"כ פסולים משום דלאו בני שליחות נינהו אפי' במשמע דאיתא ועבד דפסול לקבלה פשיטא מסברת חוץ כיון דאינו בר כריתות כצ"ל

אלא דשיטת הר"י מיגאש צל"ע מסוגי' ר"פ האומר דמבעי אם אשה נעשית שליח להולכה כיון דליתא בדנפשה ועיי' רש"י שם ולמסקנא נעשי' שליח לקבלה ועיי' רי"ף משום דאיתא בדנפשה שמביאה את גיטה, הרי דמבעי לי' אי תוכל לעשות שליח להולכה הגם דאיתא בענין כריתות מ"מ ס"ד דבעי דוקא בשליחות זה עצמו חזיני' גם בשליחות הולכה איכא קפידא שיהי' ב"כ וס"ד דוקא באותו שליחות ופשיט ממהני' שליח לקבלה והטעם משום דאיתא בנפשה שנעשית שליח הולכה, כמ"ש הרי"ף או משום דאיתא בענין כריתות, אבל עבד דליכא כלל בר כריתות ואין לו בו שייכות נראה בודאי דאינו כשר שיהי' שליח להולכה וצלע"ג

היוצא לנו דלכל שיטות לא יצאנו מן הדוחק דתי' תוס' דחוק ורחוק והר"י מיגאש משו"ה נאיד ויצא לחלק בין הולכה לקבלה ויש עליו דקדוקי' וקושית, אבל ריווח והצלה מן כל קושי' יעמוד לנו ע"פ שיטת בה"ג דנכרי פסול להביא גט לתתו לשלוחו של בעל וה"ה חשו"ק ועבד כשר לשליחות כזה כמ"ש. והא"ש דלא קתני במתני' עבד דמתני' קאמר הכל כשרים להביא חוץ מחשו"ק נכרי ובכלל להביא גם הבאה לשליח גדול פקח וכשר פסולים דלוקח מידה הוי כטלי גיטך מע"ג קרקע ולכן לא קתני עבד דאינו פסול רק להיות שליח הולכה לידה של אשה אבל לתת ליד שלוחו של בעל כשר, וסומא פסול משום שלא יוכל לומר בפ"נ, אבל פתוח יוכל לומר גם שאינו רק שליח להוליך לשלוחו לפי שיטת בה"ג בכלל שליח הוא דנאמן לומר וסומא פסול לשליחות זה משום שא"י לומר. ורב אמי דפשיט ממתני' משום דלא עלה על דעתו דאיכא פסול משום דלאו ב"כ נינהו אלא משום שליחות והאיבעי' הי' אם עבד בר שליחות הוא ופשיטא לי' דבר שליחות הוא דאל"ה לתני עבד דפסול לכל שליחות אפי' להוליך לשליחו וע"כ דבר שליחות הוא וה"ה לשליח הולכה לאשה או לשליח קבלה כשר כמ"ש לעיל בשיטת הר"י מיגא"ש. ור"י מחדש דבעי ב"כ א"כ עבד כשר לשליחות זה להובילו לשלוחו ונכרי וחשו"ק וסומא פסולים, והא דקאמר ש"ס נכרי נמי משום דלאו ב"כ הוא למ"ש לשליחות להוליך לשלוחו ל"ב ב"כ וא"ש לגרס' דמביא רשב"א ור"ן דלאו בר תורה הוא וכצ"ל לשיטת הר"י מיגאש ויש פנים מסוגי' זו לשיטת בה"ג והוא פנים מסבירות, דנתיישבו כל הדקדוקים וקושיות

ועיי' ירושלמי פ' כל הגט על מתני' המביא גט ואבד וכו' הא דאמר ר' יוחנן איזהו לאלתר כל שלא עבר אדם שם מבעי' לי' עבר נכרי מהו ועיי' רשב"א סוגי' הנ"ל דמביא ירושלמי זה ומפרש כוונתו דאין לנכרי שייכות בגט ואיבעי דירושלמי אם חיישי' לשיירות שעברה כבר או לזה שעבר עכשיו ואי חיישי' לזה שעובר עכשיו שממני נפל אם עבר נכרי ליכא למיחש לו דאין לנכרי שייכות בגט ואי חיישי' לשיירות שעברה כבר וזה שעבר דרס ברגליו גם בנכרי שעבר יש לחוש עיי' בו. הרי מבואר דפשיטא לירושלמי דנכרי פסול בשליחות אפי' לשליחות כזה להובילו לשלוחו ישראל ולפמ"ש מסוגי' שלנו דר' יוחנן הכי ס"ל א"כ איבעי' ירושלמי לר' יוחנן

ויש להקשות על רשב"א דמייתי הא דבה"ג ושתיק לי' ולא הביא לו ראי' מהימנא מירושלמי הנ"ל שהוא מביאו בעצמו לקמן בסוגי' דש"מ, וגם הי' לו להקשות על רבנן דהשתא. דמירושלמי אין להוכיח דיש בנכרי פסול מדאורייתא, גם אם אין בו רק פסול מדרבנן כדס"ל לרבנן דהשתא דלכתחלה לא תנשא ליכא חשש שמא נכרי אבד מי ישלח נכרי כיון דמדרבנן לא תנשא בו וליכא קושי' על רבנן דהשתא וליכא סייעתא מירושלמי דיש פסול מדאורייתא כדס"ל לר"ח גאון. ולכן לא מביא רשב"א מירושלמי כיון דליכא ראי' להכריע אי מדאורייתא או מדרבנן פסול, אבל ודאי יש ראי' מירושלמי דעכ"פ לכתחלה אין משלחי' עי"נ וא"ש

אבל קשי' לי טובא על רא"ש ודעימי' דחולקים לגמרי על בה"ג וס"ל אפי' לכתחלה משלחי' עי"נ דקשי' להו מירושלמי הנ"ל, ובודאי דחוק ורחוק לומר דס"ל דבהא גופא מבעי' לירושלמי אם יש לחוש לנכרי העובר אם משלחי' ע"י נכרי או לא דאיבעי זו אין לו שייכו' להתם, דאיבעי זו היא בלא"ה לדינא אם מותר לשלוח עי"נ או לא ואין כאן מקומה שם וצע"ג

ואחר העיון מצאתי ישוב לקושי' זו, בשאומר שהם מפרשי' ספיקות ירושלמי ע"ד אחר ממה שפרשו רשב"א ז"ל והוא דבאמת חשש זה שמא יב"ש אחר הלך דרך שם והי' גם בידו ובמקרה אבדו במקום זה כמוהו הוא חשש רחוק דאבידה ואבידה בעצמותה לא שכיח ועיי' תוס' ספ"ק דב"מ דבאמת אינו רק חשש לעז דרבנן. ויש לקרב החשש לנפילה דיב"ש אחר דלא שכיח שיאבד שלו לא שכיח כ"כ האי לא חיישי', אבל חיישי' שמא וב"ש אחר הוליך גט לאשתו לגרשה ונמלך על הדרך וחזר בו והשליכו במכווי' לאיבוד במקום ההוא ונמלך במציאות יותר מנפילה עיי' גיטין כ"ד ע"ב רישא דקתני ושמי כשמיך פסול לגרש בו וכו' והא אמרינין ולא אחר יוכל להוציא עליהם וכו' וברש"י ד"ה הא אמרינן וכו' ה"נ נימא לא בעלה כתבו אלא יב"ש אחר וכו' ונמלך ולא גרשו והשליכו לאבוד מדעת. משם מוכח גם אם לנפילה ל"ח לנמלך חיישי' טפי ועיי' פ"י ב"מ ריש סוגי' דשי"מ ונ"ל דווקא לנמלך חיישי' אבל לנפילה בלא דעת דל"ש ל"ח כולו האי שמא אתרמי כ"כ שהלך שם ונפל ממנו לפ"ז בנכרי שעבר גם דאפשר דשליח הוא להובילו לשליח ישראל מ"מ לא חיישי' שצ"ל שבמקרה נפל ממנו בלי דעת לנפילה ל"ח ודוקא בעבר ישראל חיישי' שמא בעל הוליך לאשתו ונמלך, או אפשר גם בעבר נכרי חיישי' הגם דנפילה ל"ה מ"מ חששו משום לעז ומחומרא, ורצה לפשוט תחלה, ודחי דסימני' הוי בי' ולעולם גם בנכרי חיישי' שנפל ממנו כמ"ש ודרך זה יתכן ומרוח יותר מפי' רשב"א דצ"ל דהאיבעי אי חיישי' לשייר' שעברה כבר או עכשיו ורשב"א בעצמו נראה לו דוחק האי פרושא ועיי'

מעתה אומר אני ממקום דהבאנו תחלה ראי' כדעת הפוסלי' לשלוח נכרי או מדאורייתא או מדרבנן עכ"פ משם יש ראי' לדעת המכשירי' אפי' לכתחלה, הנה מלבד דפירוש רשב"א באיבעי' ירושלמי דחוק, אין מקום לסבול דוחק זה רק לשיטת רשב"א דשייר דרך לעצמו בסוגי' שם דחיישי' לשייר' שעברה כבר ולא עכשיו והוא יחידאי דשיטות ראשוני' זולתו וכן פשטות שטיחות הסוגי' דחיישי' לנפילת שייר' או א' שעבר עכשיו, וכן ס"ל לראב"ד ורמב"ן דמפרשי' כוונת הרי"ף גיטין בעבר אדם שם והוא שהחזקו ב' יוסף ב"ש הא דהוצרך הוחזק דוקא בשיירות מצוית ל"ח כיון דעבר רק א' שם דאיכא בעיר ש"מ, באותו מקום לא עבר רק א' שם לאו ש"מ איכא ולכן כ' הרי"ף דוקא בהוחזקו וס"ל הוחזקו לבד ג"כ חיישי' והיינו דס"ל דל"ח לשייר' שעברה כבר אלא לעוברי' עכשיו וכשעבר רק א' לא חיישי' רק בהוחזקו, וכן נ"ל ממ"ש הרי"ף והוא שהוחזק דחיישי' שמזה נפל, וצ"ל מה רצה בזה שכ' ממנו נפל ולא כ"כ תחלה כשכ' בש"מ חיישי' שמהם נפל, ונ"ל שרצה להודיענו טעמו דבעי דוקא הוחזק דל"ח לשייר' שעברה רק להעוברים עכשיו לכן בעבר רק א' אין לחוש רק בהוחזקו ואמרי' שממנו נפל כנ"ל והוא דיוק נכון

וכן נ"ל דס"ל לר"ן בכוונת הרי"ף בתי' שני דכוונת רי"ף בהוחזקו ולא ש"מ וס"ל כמו דבש"מ לחוד לא מהדרינן כן בהוחזקו לחוד, וצ"ל למה כ' הרי"ף בעבר אדם והוחזקו, ולא ניחא לי' דבריי' בש"מ ולא הוחזק מה ראה על ככה, דבריי' בהוחזקו ולאו ש"מ, נראה דס"ל לר"ן כשעבר אדם שם ליכא שיירות מצוי' כמ"ש ראב"ד וסמ"ג וצריך דוקא הוחזקו ושוב ש"מ לא מעלה דבלא"ה בהוחזק לחוד לא מהדרינין. ורא"ש ורמב"ן