כתב סופר אבן העזר רכ

והא"ש דלק"מ קושי' אבני מלואים, מש"ס כ' ע"א דח"א לומר מתורת אגב דלאמת ס"ל לרש"י אגב דרבנן ול"מ לענין גט ואביי מקשה לרבא לפי מסקנתו ועוד י"ל ממ"נ הקשה אי ס"ל אגב דאורייתא וע"כ דל"א גיטה וחצירה ב"כ ואז אגב דאורייתא א"כ קשה כל מה שקנתה אשה והא רבא סתמא קאמר אפי' בנשואה ואי ס"ל גיטה וחצירה ב"כ א"כ אגב דרבנן וקשה הא לאו דומי' דידה הוא ומיושבי' כל הקושי' על רש"י, ועיקר הדברים אמרתי מאז והוספתי עתה בעיון מעט מזעיר איזהו שעות קצת נופך על זה

וע"פ דברינו לפי שחידש לן רבא דאמרינן גיטה וחצירה ב"כ ונקטי' כוותי' להלכה ממילא אגב דרבנן ולשיטת רי"ו שבב"י א"ע סי' כ"ח דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא, צ"ב סוגי' דקידושין דס"ל דמעשה זקני' בתורת אגב הקנה להם אזיל לאמוראי ר"פ הזורק דלא ס"ל כרבא וגם רבא חידש דבר זה לבסוף ועד דלא ידע דגיטה וחצירה ב"כ אגב דאורייתא ובב"מ פ"ק נראה דרבא ג"כ ס"ל דאפשר לומר באגב הקנה לולי דדמי' לחלופי' י"ל אמר כן עד דלא חידש גיטה וחצירה באי' כא', לפ"ז למסקנא דרבא דקנין אגב דרבנן צ"ג לשיטת ר"א ד"ד זקני' בתורת חצר הקנה וכר"פ דב"מ דדעת אחרת שאני דלא כסתם סוגי' ש"ס קידושין אבל לשיטת ב"י דחולק על רי"ו א"ש סוגי' דקדושין להלכתא וכיון דמסתמא דש"ס דקידושין נראה דל"ל דר"פ הכי נקטי' ועיין ש"ך סי' ר' וסי' ר"ג. והנה המחבר פוסק כרי"ף ורמב"ם דאפי' דעת אחרת מקנה בעי שימור לדעתו שס"ל סוגי' דקידושין הלכתא הוא כמ"ש הש"ך והמחבר אזיל לשיטתו בא"ע דחולק על הרי"ף וס"ל קנין מדרבנן מהני לדאורייתא א"ש סוגי' דקידושין כהלכתא ורמ"א לשיטתו בא"ע דנקיט לעיקר שיטת רי"ו דקנין דרבנן ל"מ לדאורייתא ע"כ סוגי' דקידושין לאו הלכתא היא דלהלכתא עכצ"ל דמתורת חצר הקנה להם וכר"פ ואם כי המחבר והרמ"א לא התכוונו לזה מ"מ דברינו מכווני' להלכה ע"ד פלפלא טבא דמחלי' לשבח. ובעיקר אי קנין דרבנן מהני כקנין דאוריי' בארתי באר רחובות במק"א ואכ"מ

מה מה שנתקשה עוד בדינו של הב"ש אינו כדאי להשיב ולהיות כי מכותלי מכתבו נראה כי שוקד בשקידה רבה בעמלה של תורה, ואביו ה"נ נ"י נטה אוזן לשמוע מאתנו ח"ת מדי שבת בשבתו ובא בתוך הבאים ושקל וטר' אתנו לכבד לכבוד אותו ואת בנו צויתי להעתיק לפניו מ"ש בתשובה בדינו של ב"ש ודברים המסתעפי' באותו ענין משם ידרשנו

מ"ש בישוב קושי' הר"ן על תוס' גיטין כ"ב ד"ה עציץ דבר שכלי היא אבל עדיין קשה מאחר שקנה העציץ נקנה הזרעים ש"מ דל"מ מתורת חצר הגם שזרעי' צריכי' לעציץ, אם לא שנאמר א"כ היינו זרעי' של א' ועציץ של אחר דהא כבר קנה העציץ תחלה ובש"מ ב"מ דמביאו הקצה"ח סי' קצ"ח משמע כל שהי' המטלטלי' בחצר קודם שהי' שלו לא קני' לי' החצר אח"כ ויש לעיין בזה הכ"ד ד"ש ושלום אביו י"נ הגנ"י חותם בברכה יצליח ויעלה מעלה מעלה בקודש נפתלי שבע רצון מלא ברכות ה' שובע שמחות. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה צ"ו

לדזיו לי' שלם, נופך ספיר ויהלום, ה"ה אהובי אחי חביב נפשי הרב הגאון הגדול, מעוז ומגדול, חריף ובקי בחדרי תורה, צדיק כביר, המפורסם, כקש"ת מו"ה שמעון סופר נ"י אב"ד דק"ק קראקא יע"א. מכ"ק קבלתי והיום יצאתי בתשובה מאהבה מול פר"מ נ"י ונפשך היפה בשאלתך ועמך בקשתך מאתי לחוות לך דעתי העני' בדבר הלכה ולמעשה אשר לפניך אשה יושבת גלמודה והבעל רחוק מאוד ממקום שהיא שם וא"א לו לילך למקומה ולא לשלוח לה גט ע"י שליח ישראל מלבד כי ההוצאות שכר השליח מרובות והוא איש עני, גם לא יתרצה איש ישראלי לילך למרחקי' במכווי' למקום רחוק כזה, אם יש להקל ולשלוח ע"י נכרי אחד מסוחרי ותגרי הארץ ההולך שמה במקרה שיתן לשלוחו אשר יעשה שלא בפניו במקומו או שישלח הגט עב"ד אם יכשר זה או זה, או לא יאות למיעבד עובדא בא' מב' דרכים כיון שרמ"א בסי' קמ"א סעי' ה' כ' מיהא יש חולקים משמע דחושש להחמיר והראת לנו ידך הגדולה בחריפות ובקיאות כדרכך בקודש

והנה למלאות רצון כבודך באתי סוף שבוע זו אל העיון ואציע לפניך מה שחנני הי"ת בענין זה, הנה מקור ושורש דבר זה יוצא מבה"ג ומובא ברא"ש רשב"א ור"ן גיטין ס"פ המביא תנין דס"ל דאין לשלוח גט עי"נ שיתנו לישראל פלוני וליתב לאנתתא דבעי ונתן בידה מידו או מיד שלוחו והרא"ש המה עלי' כיון דלא עשה הגוי רק מעשה קוף בעלמא ומינה הבעל בכתבו את ישראל שליח למה יפסל הגט, והנה תמיהת הרא"ש רבה היא על בה"ג דפוסל אפי' דיעבד והרא"ש מכשיר אפי' לכתחלה וכ' שכן נוהגין ע"פ ר"ת וכ' דס"ל דאין בדיני שליחות בסי' י"ג בתוך הדברים דטעמא דבה"ג ע"י נכרי בעל משווה שליח כי אם בפניו משו"ה כי ממטי לגט לאו כלום אע"ג שהיא מינה במקומו את ישראל שבמקום אחר במכת' מאלי' סור דצריך שיהי' ממונה בפניו או שלוחו ממנה אותו בפניו וכיון שמביא הגט הוא נכרי נמצא ישראל המתמנה הוא קרח מכאן וקרח מכאן דל"מ לו מה שמינוהו הבעל שלא בפניו וע"י נכרי ג"כ ל"מ והרא"ש לשיטתו דס"ל בפ' התקבל דיוכל הבעל למנות שליח שלא בפניו השיג שפיר דהולכ' נכרי מעשה קוף בעלמא הוא הגם דבה"ג ס"ל דאשה עושה שליח שלא בפניו דוקא אשה אבל איש לא, והרא"ש דס"ל גם איש עושה שליח שלא בפניו לכן חולק עליו אלו דבריו ז"ל ולדבריו אם כבר מינהו בפניו ולא מסר הגט לידה מאיזה סובה וטעם ושולח לידו הגט ע"י נכרי מודה בה"ג דמהני, ולדעתי רחוק להעמיס כן בכוונת הבה"ג דמשום דל"מ מנוי שליחות שלא בפניו הוא דכ"כ האי הו"ל לפרש כיון דיש בו נפקותא כמ"ש ועוד אי ס"ל לרא"ש דהיינו טעמא דבה"ג איך כ' עליו ודברי תימא הם כיון דלא עשה את הנכרי שליח שימנה הישראל לשליח ליכא אלא מעשה קוף בעלמא ואי ס"ל לרא"ש בטעמא דבה"ג משום דל"מ מינוי שליחות שלא בפניו ומודה בה"ג דנכרי מעשה קוף קעביד לא הי' הרא"ש צריך להאריך במה דבה"ג לא עלה דעתו לפסול והו"ל לחלוק בקיצור דמהני מינוי שלא בפניו, ועוד איך מתמה תמי' קיימת על בה"ג וכ' ודברי תימא הם וכי דס"ל כתוס' ועוד דס"ל דל"מ שליחות שלא בפני' ומחלקין בין שליח קבלה להולכה דבריו דברי תימא ולא הו"ל לרא"ש רק להגיד לנו כי חולק בדין זה על בה"ג וכן נוהגי' ע"פ ר"ת

והנה בתר דמפרש מכתב מאלי' שיטת בה"ג והשגת הרא"ש הקשה על רשב"א ור"ן והה"מ שהביאו בה"ג והא הם כולם מביאי' בפ' התקבל בשם בה"ג דאשה עושי' שליח שלא בפניו ולמדו ממנו ה"ה דבעל עושה שליח א"כ קשה להו מ"ט דבה"ג דפסול עי"נ דהא מינוי השליחות שלא בפניו מהני לבה"ג והעלה דס"ל בכוונתו ובטעמא דטלי גיטך מע"ג קרקע דפסול באשה כן פסול בשליח הבעל שנטלו מע"ג קרקע ובעי דוקא שיהי' מיד הבעל או משלוחו ולידו וכיון דנכרי מעשה קוף בעלמא היא ל"מ מה שמקבל שליח הבעל ממנו אלו דבריו ז"ל וצ"ל הרא"ש דכ' בפשיטות דנכרי מע"ק בעלמא עביד ס"ל דוקא אשה הנוטלת מעג"ק פסול דבעינן ונתן בידה מידו לידה אבל שליח דידו כידו של בעל ל"צ שיקבל מיד הבעל כיון דממנהו שליח הוי ידו כידו וכאלו נוטלו הבעל מע"ג קרקע ואפשר דרא"ש ג"כ ס"ל בכוונת בה"ג כן וחולק עליו ותמוה בעיניו לומר דבעי שיקבל שליח הבעל דוקא מידו או שליחו ולכן כ' דברי תימא הם כנ"ל ועיין מרדכי ס"פ המביא בשם רבי"א ראי' דנכרי כשר להביא גט לתנו לשליחו מש"ס ערובי' פ' בכל מערבי' דיוכל לומר לאחר לקבלו ממי שא"מ בעירוב וחשו"ק, וקשה לבה"ג משם ולמ"ש מכתב מאלי' משום דהוי כטלי גיטך וכו' א"ש

ונ"ל לפי טעם זה דהוי כטלי גיטך מעל גבי קרקע כשר לשלוח גט ע"י עבד להובילו לשלוחו ישראל הגם דעבד פסול לשליחות הגט כמבואר גיטין ס"פ המביא משום דאינו בר כריתות הרי דר"י מגא"ש ס"ל דוקא לקבלה אבל להולכה כשר כיון שלא נגמר מעשה הגירושין ע"י והחולקי' עליו ס"ל דגם להולכה בעי ב"כ כיון שע"י נעשה מעשה הגירושין מידו לידה וע"י שמקבלת מידו מתגרשת, אבל שליחות כי האי לתתו לשליח שמינה ואינו צריך שיהי' ידי כיד הבעל רק כדי שלא יהי' כטלי גיטך מע"ג קרקע לזה ל"צ ב"כ לכ"ע דאינו עושה מעשה גירושין וכיון דאיתא בשליחות דעלמא כשר לשליחות זה לכ"ע כנ"ל פשוט וברור. ונ"ל עוד לפי שיטת בה"ג דבעי שליחות לזה דאל"ה הו"ל כטלי גיטך וכו' יוכל שליח זה להוביל לשלוחו לומר בפ"נ ובפ"נ כיון דהוא שליח האמינ' ככל שליח הולכה וב"י בסי' קמ"ד ובב"ש ס"ק כ"ד בשם רשב"ץ דשליח כזה אינו יוכל לומר בפ"נ דמעשה קוף קעביד ואינו בכלל שליח שהאמינו חז"ל, משום דס"ל דאין צריך לזה דין שליחות דמעשה קוף הוא כדס"ל לרא"ש אבל לשיטת בה"ג דבעי שליחות שליח כזה הוא בסיג שליח ונאמן לומר בפ"נ ועיי' פ"י גיטין כ"ט ע"ב שעמד ע"ז דשליח