כתב סופר אבן העזר ריט

וחתימה מעין פתיחה להשיב על דבריך להניח דעתך עוד רגע אחת אדבר, במה שנתקשית בגיטין פ"ד ע"ב אמר לך אביי מי קסברת ד"ה היא ה"מ רבנן היא אי כרבנן אתי' למה נקטו ע"מ שתאכל בשר חזיר ע"מ שתאכלי תרומה וכו' דהתנאי קיים ולא קמ"ל יותר בע"מ שתעלי לרקיע וכדומה דבברייתא דרבנן וריב"ת שהוא רבותא יותר, נ"ל פשוט דקמ"ל תרתי דל"א להפליגה בדברים הגם שיש איסור וקמ"ל נמי דלא נימא דהוי מתנה עמ"ש בתורה כדמסיק הכא מי קאמר דלא סגי דלא אכלה כנ"ל ומובן בזה המשך וסגנון ש"ס ותיפוק לי' דמתנה עמ"ש בתורה וכו' קושי' זו קשי' מיד על רבא ועל אביי דאמר היא הא מתנה עמ"ש בתורה הוא, ולמ"ש א"ש דנטר עד הכי ומקשה ומפרק כדי ליישב הברייתא דנקיט דברים איסורי' ולא קמ"ל יותר בע"מ שתעלה לרקיע ויתר דברים שא"א בטבע אי כרבנן אתי' וליישב קאמר דרך שקלא וטריי' ותיפוק לי דמתנה עמ"ש בתורה ומסיק וכו' לא סגי' וכו' עפ"ז מובן די"ל דברייתא כרבנן. וא"ש מה שצ"ל איך ס"ד דמקשן להקשות על רבא וכי לא ידע די"ל ברייתא כרבנן ודקארי לי' מה קארי לי' וע"פ קושיתך א"ש כמובן

ואיידי דאיירי אומר לך מה שנ"ל בקושי' רשב"א לעיל סוגי' דחוץ על סוגי' דהתם קרי לי' ר"ט גורם לעקור דבר מה"ה שיתבטל מצות יבום להכא בע"מ שתאכל בשר חזיר הרי גורם לעקור דבר מה"ת ונדחק ונכנס לחלק בין הוא עושי' מעשה או היא בשוא"ת, ויצא לדון בדבר חדש עפ"ז בע"מ שלא תאכל מצה והניח בצ"ע עיי"ש. ולולי דברי קדשו ודעתו רחבה של רשב"א ז"ל הי' נ"ל חילוק פשוט גבי ע"מ שתאכל בשר חזיר כשאכלה בין יהי' גט או לא הרי עברה איסור דאורייתא וענין קיום הגט אינו מוסיף איסור ובטולו של גט אינו מגרע ומרבה העבירה, וליכא רק שהיא נתרצית לעבור עבירה מפני רצונה שתהי' מגורשת והיתה יכולה לעשות עבירה זו משום דבר אחר סוף כ"ס העבירה עברה בין יהי' גט או לא ואין זה גורם לעקור, אבל במתנה ע"מ של"ת לזה ונשאת לאחיו שמבטל מצות יבום זהו ע"י קיומו של גט וענין תנאו מתבטלת מצות שבתורה, ולולי קיומו של גט ותנאו א"א שתבטל המצוה, זה גורם לעקור דבר מה"ת, לפ"ז ה"ה בתנאי ע"מ שלא תאכל מצה כיון שאפשר שלא תאכל בלא"ה ותעבור העשה וקיומו של גט אינו מעלה ובטולו אינו מוריד מה שעברה עבירה אינו בסוג גורם לעקור דבר מה"ת כמו ע"מ שתאכל ב"ח כנ"ל והוא חילוק נכון ורב הנראה לעינים ומהתימא על הרשב"א שנראה שטרח ויגע לחלק ולבסוף לא מצא דבר המישב דעתו, ולא רצה לומר כמ"ש וצ"ע

וד' יאיר עינינו במאור תורתו, וישמחנו תמיד בישועתו, שפעת ברכות ממעונתו, כאות נפש אביך אוה"נ חותם בברכת התורה ואהבה. הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה צ"ה

שילת פ"ב כאור בוקר ליום ד' י"ג טבת תרכ"ח לפ"ק

שלום וכ"ט לה"ה הרבני המופלג מלא פלג מורג חרוץ ברק השנון יפ"ת כ"ש מו"ה נפתלי נ"י בה"ג אבד"ק בערעגסאז יע"א. זה שבועות אשר קבלתי מע"י אצבעותיו הנעימים לא ידעתיו ולא שמעתיו אכנהו ובנתיים נחלתי ר"ל ובליל ש"ק בא הכתוב השני מאתו ובקש מאתי להשיב לו על דבריו, ואם כי קשה עלי מאוד למלאות מבוקשו לעת עתה כי חלוש המזג אני ויש לפני דברים הנחוצים לדינא בכ"ז לא אשיב פניו ריקם אחר השמיעה בין הבחורים שמעו הטוב ועוד בזכרוני אביו הגנ"י כאשר יצק מים על יד אבא מאוה"ג בעל ח"ס זצ"ל. והנה אפס קצהו ראיתי במרוצה ובגמר דבריו אתפוס לשעשע קצת אתו עמו, והוא במאי דקשי' לי' על הב"ש סי' קכ"ד ס"ק י"ג דאם החזיקה בזרעים לטעם ירושלמי דבעי תלוש דומיא דספר ל"מ ולטעם של רשב"א משום ונתן בידה מהני דהא דבר הניתן מיד ליד הוא. והוקשה לו דמה דפשיטא לב"ש לטעם רשב"א מהני לדעתו זה תליא בשיטות רש"י והחולקים עליו ר"פ הזורק לרש"י מהני קנין אגב מהני ג"כ קנין חזקה ולרמב"ן רשב"א ור"ן דבגט ל"מ אגב ונראה לו הטעם משום דבעי שיתן מידו לידה ה"ה דחזקה ל"מ אלו דבריו בקיצור ותשובתו בצדו טעם זה שכ' דאגב ל"מ משום דבעי נתינה מידו אין זה לשבח אשר שבחוהו ראשונים ומפורש כתבו משום דבעי שיהי' הגט בידה או בחצירה ורשותה שהוא כידה, אבל קנין אגב שלא הגיע הגט בשעת קנין לידה לאו ונתן בידה הוא, ועיין בבית מאיר רס"י קל"ו שמיישב בטוב קושי' ראשוני' דלהכי באמת בעי דוקא שיקנה לה דוכתא שהגט מונח בו דהו"ל כאלו נתן בידה ממש כיון שקנתה החצר והגט מונח בו, אבל הגט במקום אחר ל"מ לענין גט דבעי בידה ממש. וא"ש מה דפשיטא לי' לב"ש דאם מוחזק' בזרעים מהני כיון דבידה הוא ולא דמי כלל לקנין אגב. ובעיקר הדבר שחידש מסברתו דחזקה ל"מ בגט, יעיי' באבני מלואים סי' קל"ו ודבריו תמוהים שטרח למצוא טעם דמחובר פסול ולא אפשר ליתן לה במחובר והלא מבואר בראשונים ברשב"א ור"ן במקומו משום דכתיב ונתן בידה צריך שיהי' דבר הניתן מיד ליד וגזה"כ הוא כמו לירושלמי דומיא דסער וגם הי' נעלם ממנו לפי שעה במחכ"ת מ"ש ב"ש הנ"ל דחזקה מהני בגט ומדי דברי ועסקנו בענין זה מלתא דתמוה אזכיר מה שהקשה האבני מלואים שם על רש"י דקנין אגב מהני בגט מסוגיא ש"ס כ' ע"א דמקשה לרבא הא חצר מהלכ' הוא דלמא מתורת אגב הקנה והא כשמונחי' מטלטלי' על העבד ניקני' עמו כמבואר ב"ק י"ב, ושם מבואר איפכא דמתורת אגב אינו קונה או משום דעבדי' כמטלסלי' בכל מקום או משום דבעי דומיא דערי מצורו' דלא ניידו וכשהם עליו קונה משום חצר ודוקא כפות וצ"ע אבל מה שהקשה מדמקשה אביי הא חצר כה"ג לאו בע"כ הוא דומיא דידה דלמא משום אגב קונה קושיא זו בעי ישוב וישובו אינו מיישב דעת

וזה לי רבות בשנים בעודי בימי חרפי העליתי ישוב לקושי' זו עד"פ הנה בקצה"ח סי' ר"ב כתב לפמ"ש תוס' ב"ק דקנין אגב מדרבנן דאסמכתא הוא ל"מ קנין אגב בגט גם לשיטת ב"י א"ע סימן כ"ח דקנין מדרבנן מהני בדאורייתא משום העקר ב"ד בגט לא שייך משום הפקר ב"ד וצ"ל רש"י ס"ל קנין אגב דאורייתא, ומ"ש דאפשר משום דאפקעינהו רבנן לקדושין כמו ד"א דכתב רמב"ן מה"ט הוא דמהני. דבריו לא נ"ל מהיכא תיתא יאמרו דאגב מהני בגט אפקיעו הקדושין ללא צורך לשווי' ב"ז ובד"א משום תיקון העולם הוא כמ"ש ראשוני' שם והעיקר דרשי' ס"ל ק"א דאורייתא הוא, ומינה מדלא הקשו הראשונים על רש"י הא קנין אגב דרבנן ולולי הוכחתם הי' מודים לרש"י ש"מ דס"ל דקנין אגב דאורייתא הוא אלא בגט לא מהני משום דבעי ונתן בידה

והנה מלבד הקושי' שהקשו מדהוצרך ליהיב לה דוכתא. דייק הר"ן מלשון מסקנא בהדי' דהו"ל גיטה וחצירה באי' כאחד וליישב קושי' ראשונים על רש"י נ"ל בהקדים בשנאמר מה שכ' תוס' בב"ק דאגב דרבנן הגם דמקרא ילפי' ונתן להם ע"ד י"ל ע"פ קושי' הריטב"א בקדושין כ"ב דלמא משום חצר הנקנה להם והעלה דחצר אינו קונה בב"א והוא כשיטת ש"ך ח"מ סי' ר"ב וי"ל משו"ה ס"ל לתוס' דקנין אגב רק אסמכתא די"ל משום חצר הקונה להם ואגב רק אסמכתא ול"ל כריטב"א וש"ך הנ"ל, והנה כבר תפסו על הש"ך מש"ס גיטין כ' ור"פ הזורק דחידש לו רבא דגיטה וחצירה באי' כא' ואומר מעתה דרשי' ס"ל דלאמת אגב דרבנן ול"מ לענין גט דל"ש משום הפקר ב"ד והיינו לפי דמסיק רבא גיטה וחצירה באי' כא' לענין גט וה"ה בכ"מ קונה החצר גם כשלא הי' שלו מעיקרא וממילא אגב דרבנן ואסמכתא בעלמא די"ל עם היינו בתורת חצר אבל קודם שחידש רבא גיטה וחצירה באי' כא' אגב דאורייתא הוא דא"א לומר עם וכו' משום חצר. ואקדים עוד מ"ש פ"י ר"פ הזורק דרש"י הוכרח לפרש משום אגב עד דלא ידע גיטה וחצירה באי' כא' גם בארוסה ל"מ כיון דאין ניקנה לה הגט בב"א עם קנין החצר ולקנות הגט אחר שקנתה החצר הו"ל כטלי גיטך ועיין ביאור הדברים יותר בבית מאיר רס"י קל"ו ולמ"ש א"ש בס"ד עד דלא ידע גיטה וחצירה באי' כא' והוצרך לפרש מתורת אגב ולס"ד הוא דאורייתא ולבתר דאסיק רבא דגיטה וחצירה באי' כא' א"א לומר רק מתורת חצר הקנה לה דמשום אגב למסקנא אגב דרבנן וא"ש

ומיושב קושיא ראשונים למה הוצרך להקנות לה אותו מקום דמונח בי' גיטה הא מסקינן בקידושין דל"ב ציבורין ולמ"ש דל"מ אגב בגט רק כשהוא מדאורייתא ולה"א אגב דאורייתא דדרשא גמורה הוא י"ל דס"ל לרש"י דוקא ציבורי' דאורייתא דמוכח מקרא אבל אין ציבורין מנ"ל והלא יש לחלק כאיבעי' ש"ס שם והא דמסקינן שם דלא בעי ציבורי' והוכיח כן הוא רק מדרבנן והוסיפו ואסמכוהו אקרא דמוכח עכ"פ דציבורין והא דרצה ש"ס להוכיח בקידושי' מר"ג וזקנים דבעי ציבורי' דלמא מדאורייתא בעי ציבורין ומדרבנן גם בלא ציבורי' הא קנין דרבנן מהני גם לדאוריי' וכן הוא למסקנא דכתבנו דלבתר דחידש רבא גיטה וחצירה ב"כ כל אגב אפי' ציבורין דרבנן ומהני לדאוריי' אבל בגט ל"מ קנין דרבנן לכן הי' ניחא לרש"י בס"ד דרבא בארוסה דהוצרך ליחד דוכתא דמונח בי' גיטא אי אגב דאורי' וא"ש ועיין.