כתב סופר אבן העזר רטז

לשונו' ל"מ הו"ל ליתני בדידי' בטל הוא ג"כ מהני רק כשאינו יודע דאסור לבטל שלא בפניו אבל כשאינו יודע ל"מ דליכא מגו וע"כ דבטל הוא לישנא דלהבא, ול"צ לדחוקו של הרשב"א דומי' דא"א

ומיושב קושי' הרשב"א דל"מ ממתני' דלא עסיק ובא בלשונות איזה מהני, י"ל מתני' כשאינו יודע ומסתמא לאו ברשיעי עסקינן ויש לו מגו וא"ש

ועל ישובו של רשב"א דומי' דא"א בודאי להבא, א"כ קושי' ש"ס רק מרומי' דהלשון הוא להבא אבל אם הי' לשעבר הי' מהני דנאמן במגו קשה לי טובא איך מתרץ דתרתי משמע בגט לשנא דמהני בו קאמר וכו' עדיין קשה איך קתני בברייתא בטל הוא וא"א כמו דא"א להבא הא בטל הוא גם לשעבר משמע והא מהני לשעבר ומנ"ל דלרבא אמר וצל"ע

וי"ל עפ"מ שהקשה הרשב"א דיאומן במגו דבטל שלא בפניו במגו דבטלו עכשיו נראה דבטלו עכשיו נראה דבטלו בפניו ושליח מכחישו אינו נאמן כמ"ש בש"ס, ולכן הקשה משלא בפניו ולרבי והיינו דלמא ברייתא כרבי, וא"ש תירוצו של הרשב"א דמשמע דומיא דאי אפשי דודאי להבא וגם לרבי לא א"ש ומתרץ דתרתי משמע ולשנא דמהני קאמר וברייתא כרשב"ג אתי' ול"מ רק להבא ולהבא קאמר דומיא דא"א דודאי להבא וא"ש נכון: לפ"ז לדינ' ליכ' נפקות' דקיי"ל כרבי ויש להאריך

ומה שהקשה ב"ש על הרשב"א מאי בעי הש"ס גט בטל ול"א הוא מלבד מ"ש בתשובה, עוד העליתי דיש נ"מ היכא דעשה שליח ראשון שליח שני ובטלו שליח ראשון לשני דכ' הרמ"ה שבטור סי' קמ"א כשמת השני יוכל הש"ר לתת לה דלא פסקה שליחותו, ומזה נצמח שיוכל ראשון לבטל לשני כמ"ש מל"מ הוכח' לזה מסדר הגט דמשביעים לשליח שלא לבטל לשליח השני וא"כ אם אמר לשון שעבר ואנחנו לא ידענו למתי בטלו שליח ראשון בטל לשני ואם הי' קודם שבטלו הבעל גם השליח שני בטל ע"י בטולו של ראשון בעוד הי' שליח אבל אם בטלו קודם שבטל ראשון לשני וכבר פסקה שליחותו ל"מ בטולו ש"ר לשני ואיכ' ספק בביטול השליחות והא הבעל הלך לו עד דלא ידענו אם לשעבר או להבא אמר אבל אם להבא משמע בודאי בטל שליחות השני וקושי' רשב"א מ"מ קשה דהא ברייתא לאו בהך איירי ולא מקשה מידי אבל האיבעי' א"ש דיש נ"מ לדינא, ומסיק בתיקו א"כ ס"ס שמא להבא ודאי בטל שליחות השני ואת"ל לשעבר שמא אחר שבטל ראשון לשני ויש להאריך ועיי'

ומידי דברי בענין ביטול ש"ר לשני נראה בודאי דהכל תלוי ברצון הבעל דהא כולם במקום הבעל קאי ואם מת הראשון קיימו כולם כדלעיל דרב אשי קטנות' היא ומ"מ ס"ל לרמ"ה דגם ש"ר קיים הגט דשני במקום בעל ניח' לי' למשלח שיהי' גם הוא עומד בשליחותו וניחא לי' בראשון שבחר לו הוא ביותר ועכ"פ אין קפידה וה"ה שיוכל לבטל שליח שני והוא יתן דלא איכפת לי' למשלח שיהי' כקודם שעשה שני ועיי' ט"ז סי' קמ"א שהוסיף על הרמ"ה ה"ה כשמבטלו וכ"ז כשראשון רוצה ליתן ונותן אבל מנה שמשביעים השליח שלא יבטל שליח שני והיינו שיבטל שליח שני ולא יתן הוא ולא יתנו אחרים שליח שלוחו בודאי לא ניחא למשלח הבעל שיהי' בכחו לבטל לשני או שני לג' וכדומה דעי"ז יתבטל הנתינה לגמרי וצלע"ג

ועיין קצה"ח סי' קפ"י שהקשה לשיטת קדוש מראדש כיון שתלוי' ברצונה הנ"ל קשה מספ"ק גבי האשה שמביאה גיטה דמסיק שהיא תעשה שליח להולכה הא מיני הוא דגם אחר מסירה לשליח תוכל לבטל השליחות עד שבא לידה עיי"ש. ולדידי לק"מ לפמ"ש הרשב"א שם דצריכה לומר בפ"נ בשעת מסירה דאח"כ כבר פסקה שלה לפ"ז אחר שמסרה לשליח לגירושין לא תוכל לבטל השליח כיון שכבר פסק' שליחות' שלא ניתן לגרושין וא"ש פשוט לפ"ז בשליחות כה"ג א"צ להשביע לשליח שלא יבטל כמובן ועיי'

הנה כבר הגיע זמן ק"ש של שחרית ולקצר אני צריך, ושלום וברכה מאת הטוב והמטיב לכ חי וקיים הכ"ד בחפזון רב אביך מנשקך מברכך. הק' אברהם שמואל בנימין סופר תשובה צ"ג

שילתפ"ב ד' לסדר ואותו אהב אביהם ברכות לפ"ק

ד' עמך, יברך אותך וישמרך ה"ה בני מחמד לבבי הרבני המופלג בתורה ויראה ושנון מעופלת ספירים מזהירים הקנין מו"ה משה סופר נ"י. שמחתני בני במע"י אצבעותיך המבשרים הטוב כי חיים ושלום וכ"ט בגבולך כה יתן וכה יוסיף לנו סלה, והנה שש אנכי על אמרתיך אמירה נעימה בעמלה של תורה הטבת לראות בלח"מ פ"ו מאישות הלכה י"ז שהקשה על הה"מ דקושי' ש"ס גיטין ע"ה הוא דנגזור ישן אטו ניעור, קושי' זו יוכל להקשות בלא רבא דאמר חצר מהלכת ואפי' עומד לא קנה ובתר דהקשה הדר מתרץ דבלא"ה י"ל ניעור פסולו מדרבנן ול"ג ישן אטו ניעור לכן מביא מדרבא דאמר חצר מהלך לא קני מדאורייתא אלו דבריו ז"ל והוקשה לך עדיין צדיק מה פעל דהי' יוכל להקשות דנגזור ישן אטו ניעור משום דמשתמר שלא לדעתה דבניעור ל"ק מדאורייתא כדאמר רבא אבל ניעור וכו' ולמה הקשה ש"ס קושי' זו משום חצר מהלך והוצרך לאתוי' אידך דרבא הא משום חצר שאינו משתמר קשה כקושי' הנ"ל נגזור ישן אטו ניעור אלו דבריך קושיתך עצומה וגם אני עמדתי עלי' בלעדינו בישיבה מסכת גיטין על הסדר ויגעתי ומצאתי מקום ישוב לזה ואציגה פה לפניך מה עמדי בשיטת הרמב"ם לדינא

הנה הה"מ כ' דכפות אטו אינו כפות לא גזרי' משום דלא שכיח. ולפע"ד י"ל דלא צריכי' לזה דבאמת גזירה ישן אטו אינו ישן רחוקה הוא לגזור כולי האי דכל הנראה לעין רואה עין ישן וסתום, ונ"ל לקרב הגזירה בשנחקורה נא מתנמנם דאיתא בש"ס מגילה ה"ד מתנמנם ניים ולא ניים וכו' דקרו לי' ועני לי' ולא ידע להדורי סברא מהו לענין חצר המשתמר אי משתמר לדעתו או לדעתה, ולרמב"ם דמהני ישן גם לענין שאינו חצר מהלך אם גם מתנמנם בכלל אינו מהלך או לא וצ"ע לדינא. ונ"ל מסברא לענין מהלך דין מתנמנם כניעור דהא תוס' ורוב ראשונים ס"ל דישן ל"מ לענין מהלך דדומה לעומד שבכל שעה יוכל וראוי לילך כן ישן שאפשר להקיצו משנתו והולך הוא ורמב"ם דס"ל דאינו דומה לעומד שמחוסר מעשה להקיצו או מקרה שיקוץ משנתו, אבל מתנמנם בקל שלא ינום ובקריאה קלה ענה דומה יותר לעומד וכ"ז לענין מהלך אבל לענין משתמר לדעתה גם במתנמנם אינו משתמר לדעתו דמי שמתנמנם ויש חפץ בידו אינו משתמר לדעתו שאפשר בקל לחטו' מידו ולברוח ועד שיתעורר ויפתח עיניו ויעבור והנה איננו ומשתמר יותר לדעתה כ"ז נ"ל פשוט מסברא ישרה

ואחר הוצעה זו אומר אני הא דס"ל לרמב"ם דגזרו בישן אטו אינו ישן לא אטו ניעור דלא מחלף ישן באינו ישן דבר הנראה וניכר הוא לעין, אבל קרוב למחלף במתנמנם או דלא ידעו לחלק בין ישן למתנמנם, או דטעו שהוא ישן והוא מתנמנם אבל כפות אטו אינו כפות ליכא למגזר דלא מחלך וא"ש. ולפמ"ש דלענין משתמר מתנמנם ג"כ מהני ליכא למגזר כלל לענין משתמר דהא אטו ניעור לא גזרינן ואטו מתנמנם הא מתנמנם ג"כ מהני, ומיושבים דברי לח"מ דבלא רבא לא קשה, די"ל חצר מהלך רק מדרבנן פסול הוצרך להביא חירד דרבא דדאורייתא הוא ונגזור ישן אטו מתנמנם אבל מרבא עצמו מחצר שאינו משתמר לק"מ נגזור ישן אטו אינו ישן והיינו אטו מתנמנם הא מתנמנם משום משתמר לדעתה כשר הוא ואין כאן מקום גזירה הגם דלח"מ לא התכווי' לכל מ"ש וגם בהה"מ לא נזכר מכל מ"ש, אבל אנן לעצמינו ישבנו שיטת הרמב"ם על מכונו ע"פ הה"מ ולח"מ בצירוף שחדשנו בעיקר יצא לאור כי צדיק הרמב"ם בשיטתו ואין בו עיקש ודוחק כלל והדברים אינם רחוקים ממרכז האמת לפע"ד

ונ"ל להוסיף עוד לפמ"ש דגזירה בישן הוא רק לענין חצר מהלך אבל משום משתמרת לדעתה ליכא למגזר דמתנמנם ג"כ מהני היכא דרגליו כפותים דיצאנו משום חצר מהלך וליכא רק משום אין משתמר לדעתה אם ישן הוא ליכא פסול אפי' מדרבנן דמשום משתמר ליכא מקום למגזר ואפי' מתנמנם וכפות ברגליו כשר ועיין רא"ש לקמן פ' הזורק דמביא בשם הריצב"א דכפות ידיו ורגליו מהני משום מהלך ומשום משתמר לדעתה והרא"ש חולק עליו עיי"ש

וע"פ דברים הדברים האלו יש ליישב קצת מ"ש הרמב"ם אבל ישן ואינו כפות פסול ואם כפות כשר והקשה הכ"מ פשיטא הא אפי' כפות וניעור וכ"ש ישן וכפות ולמ"ש י"ל הא דס"ל לרמב"ם דכפות לחוד מהני דוקא כפות ידיו ורגליו אבל כפות רגליו לחוד ל"מ משום משתמר כיון דידיו לאו אסורות, והא דכ' הרמב"ם כפות וניעור מהני כוונתו כפות ידיו ורגליו, ורגליו לחוד ל"מ רק לענין חצר מהלך ובישן וכפות רגליו מהני לשני' כפות רגליו ליכא מהלך וישן משום משתמר ואפי' מדרבנן