כתב סופר אבן העזר רטו

אמלוכי והקשה תוס' על פרש"י לר"נ בטלו אינו מבוטל מזה הוכיח הרמב"ם שיטתו דלכ"ע מובטל ראי' זו יש לדחות התם שאני דעדיין לא נגמר הגט ומחוסר במעשה כתיבה עצמה כמ"ש תוס'

מ"ש מסוגי' זו ראי' דע"י שנמלך בטל הגט דלא כמ"ש אני בתשובה דע"י נמלך לא בטל הגט, יפה כתבת דמלשון רש"י משמע כן אבל מתוס' נראה דמעמיס בכוונת רש"י שנמלך ובטל הגט ויש לכוין זה בלשון ש"ס אמליך אמלוכי תרתי נ"ל הול"ל דלמא אמליך, ונ"ל דע"י שנמלך לתת גט בטל הגט לגמרי כי לשעתו נתן אל לבו שלא יגרש אשתו ושלא יהי' גט מוכן כתיב לפניו ויהי' קל לי לחזור מדעתו ולגרש ולגמור איזה תיבות החסרים אחר שיהי' בטל, כעין גט קרח ומקושר בכהן, ויש הוכחה קצת לזה דאם לא כן הי' הי' לו לגמרי שמא יתפייס לגרש פעם והיינו דקאמר דאמלך אמלוכי תרתי והבן

ועוד אני בתשובה לרמב"ם הוכחתי כן מסוגי' דשיירות מצויות ומדיוק לשון מתני' ר"פ כל הגט, ולרמב"ם י"ל דמפרש אמלך אמלוכי כתוס' בכוונת רשי' ובטל, או כפי' התוס' לעצמו שמצרי אחר, דמסוגי' דש"מ הא דמר תלי וכו' י"ל שאמר תנו שלא הי' נמלך ואבד משום שלשעתי לא רצה ליתן עד לאח"ז ומש"ה לא נזהר בו ואבד, זה רחוק אם הי' דעתו לגרש אח"ז בודאי משמרו היטב שיצטרך לי, ומה שדקדקת בלשון ברייתא ש"מ דאמרינן נמלך הי' עיי' ש"מ ב"מ ופ"י שם ובחידושי לסוגי' שם הארכתי בכ"ז עד"פ אם נאמן שלא נמלך ואבד במקרה, או שתילי בה יותר ובתשובה אפס קצהו כתבתי ע"ד אגב

מ"ש מלתא אם יוכל לבטל הגט יש לתלות בפלוגתא אם בעי שליחות לכתיבת הגט גם אני עמדתי דיש לתלות זה בהנ"ל אבל איפכא מסתבר' לי לדסוברים דבעי שליחו' שייך ענין ביטל שמבטל. שליחות הסופר כמו כל ביטול שליחות רק דגריעי משום שעשה הסופר מעשה ובהא פליגו, אבל אי ל"ב שליחות רק שידע דעתו ורצון של הבעל שרוצה לגרש ורוצה בגירושין, מה יועיל בטיל אח"כ מי ומה מבטל וקשה להסביר וחשבתי מחשבות להסביר ולא עלתה בידי ועיי' לשון הר"ן כררה שהרגיש והנה להמת בדברים וכ"ג בישוב הסוגי' דקדושין וגיטין דבהא פליגי אי בעי שליחות, ולענין עדים בודאי בעי שליחות לכ"ע, ותני' אי ע"ח כרתי וכו' ויש להאריך ולפמ"ש תוס' סוגי' דאומר אמרו אפי' כר"מ דמצאו באשפה כשר כשמגלה דעתו שחפץ בשליחות בעי כל דיני שליחות עיי"ש לזה יש להבין פלוגת' דר"ש ור"נ דכתיב' נ"ב שליחות מ"מ כיון שמלוה לו וחפץ שיהי' נעשה עי"ש בעי שליחות ויוכל לבטל השליחות ויש להאריך

ויש לי ראי' לתוס' הנ"ל מר"פ השולח ל"ב ע"ב שליח מתנה כשליח הגט וכ' רש"י דלא יוכל לחזור כמו בגט וצ"ע אטו בעי שליחות במתנה גט ניטל מע"ג קרקע וזוכה בו מרצון הניתן או ע"י קוף זוכה בו בתר דמטי' לידי' דמקבל, והא קאי בלא אמר זכה דיוכל לחזור עד דבא לידו ומלת' דפשיטות הוא הא אין כאן ביטול שליחות שס"ד דנ"י לחזור וצל"ע, ולא ידעתי פתר רק בכה"ג דאמר דרוצה לזכות דוקא ע"י שליחות והבן. ויש ראי' לתוס' אלא דתוס' לא מפ' כפרש"י אנא דאמר אביי שליח מתנה כשליח הגט לענין הולך לאו כזכי אין דאי' למ"ש בסוגי' דאומר אמרו, אבל לרש"י איכ' ראי' והנה הא דלא ניחא לתוס' לפרש כרש"י ולא הי' קשה מה שהקשה איך מדמה מתנה לגט בגט חוב הוא לו ונדחק ילפי' רש"י לק"מ דאמר אביי דהיא כשליח הגט לענין חזרה, וש"ס קמ"ל לענין הולך לאו כזכי דיוכל לחזור, וכ"כ הריטב"א בעצמו כפי' רש"י ולק"מ, יכ"ק דלפי' רש"י קשה חדא דמה קמ"ל אביי פשיט' דשליח מתנה כגט דמ"ש ועוד מאי קאמר ש"ס נ"מ ריר לחזור כהולך דלאו כזכי גם אם הולך כזכי איכ' נ"מ כשאמר מפורש תן לי נידו ולא תזכה רק בשליחות עד שיבוא לידו כ"ז ס"ל לתוס' דאביי אמר ה"ה כשליח הגט לענין הולך לאו כזכי בגט והקשה שפיר, ולפע"ד לקיי' פי' רש"י, ומה הקשה פשיט' היינו גט ומ"ש, נ"ל דהא מקום לחלוק ע"פ ש"ס קדושין ר"פ האומר השהני ביטול שליחות הגט דמחוסר עיקר המעשה שיתן לידה, ונ"ל בשליח מתנה אחר שנתן לידוו לא מחוסר מעשה דיכול לו לחזור ולומר לו זכה לו ונ"ל לעשות מעשה מחדש רק לשנות דבורו מהילך אא ה"א דל"מ חזרה דאינו מחוסר נמי בגט דעיקר חסר קמ"ל דכ"ג יכל לחזור והטעם יבואר נקיון וליישב למה אמר יי הוכך לאו כזכי הח בלא"ה יש נ"מ כשאמר לו תן דוקא, נ"ל עפמ"ש הראשונים לחלק בין מתנה דהולך ל"כ ובין מלוה ופקדין דבמלוה ופקדון מחוייב לפרוע ולהחזיר לו שלא מסתמא מכוון שיזכה לו שא"א בלא"ה אם לא עכשיו יצטרך להחזיר ולפרוע פ"א, אבל במתנה שברצונו תלוי' אינו מוסכם אולי בנתיים יחזור לחזור לכן ל"א הולך זכה אלא עד שיגיע לידו, וכ"ז לאמת דיוכל לחזור אחר שנתנו לשליח, אבל אי לא יוכל לחזור בו היינו שאין בכחו לבטל השליחות, כל שלא זכה השליח למקבל יוכל השליח להחזיר לנות' ואין עליו כלום שעדיין לו זכה מ"מ כל שאין השליח רוצה להחזיר לו אם הוא אינו יוכל לבטל השליחות בודאי גומר בדעתו לתת לחלוטין קודם שמסרו ליד השליח דאז לאו ברצון תלוי מלתא לחזרה, אם כן הי' הדין הי' הולך כזכי כמו במתנה ופקדון ויותר אבל בתר דחידש אביי דיוכל לחזור לבטל השליחות הולך לא כזכי והיינו דקאמר נ"מ להולך לאו כזכי היינו דסתמ' דש"ס קאמר נפקא מהך דאמר אביי דינא דיוכל לחזור בו נפק' עוד דין דהולך לאו כזכי, ולכן לא אמר מאי נ"מ דנפקות' כפשיטות, אלא בחר נ"מ עוד דין נצמח מזה דהילך לאו כזכי וזהו שכ' דש"מ גרסי' נפקא מיני' לאפוקי מאי נפק' מיני' לא א"ש ועיי'. ותוס' דלא רצה בזה י"ל ס"ל לחלק בין מתנה לפקדון כמ"ש פ"י ספ"ק ורשב"א קדושין דאולי לא ירצה לקבל דשונא מתנות יחי' יש שאין מקבלין עיי"ש, ולזה לא תלי' הא דהולך במה שחידש אביי דיוכל לחזור כמובן. ונ"ל גם לחילוק תלי' זה בזה לפמ"ש דטובא קמ"ל אביי מתנה כגט הגם דלא מחוסר רק דבור בעלמא להחליף הדברים ולומר זכה קמ"ל, ונ"ל הא דבאמת ס"ל לאביי דנלמד זה מזה משום במתנה איכ' חסרון דתני' ברצון המקבל שמא לא ירצה לקבל כעין שיט' קדוש מראדוש לענין מילי דתלי' ברצון אשה וגם כאן לא הוי חסירה מעשה, ולפי הפשוט לא הי' עולה על דעתינו שיהי' זה ספק עד דמקרי חסרון מעשה דרוב ב"א מקבלים בשמחה ובטוב לב, ורשב"א ופ"י חדשו דמשום יש דמקפידים ואין מקבלים משו"ה ל"א בהחלט שיזכה לי מיד, וכיון דיש ספק בזה עד דלא חשיב לי' מעשה ה"ה דהולך לאו כזכה וא"ש דקאמר נ"מ עוד דהולך לאו כזכה מחד טעמא כן נ"ל עד"פ והראשון נכון וישר ומדי דברי מסברא הנ"י קדוש מראדוש שרצית בני מחמדי לתת טעם למ"ש הרא"ש ר"פ האומר בקדושין דהו"א לר"ל יוכל לחזור משום גבי דידי' לאו מעשה היא כיון שתלוי' ברצונה שלא תקבל אלו דבריך כזה טעמת קדוש א' מדבר דהו"ל מילי לגבי דשליח שלא מסר רק מילי בשעת מסירה שמא לא תרצה לקבל ומילי אלו א"א לו למסרו לשליח אחר והכל קודם נתינה אבל כשעושה מעשה אחר שנתרצית בודאי מעשה גמור הוא וכל מתנה ומקח וממכר תנל' ברצון הקונה ומקבל וכי קרו לי' מילי ולא מעשה ויהי' יוכל לחזור ולבטל שגיאות מי יבין

ולולי מ"ש הרא"ש בחד תי' הי' אפשר לומר דקמ"ל רבותא לר"ל אפי' היא אינה יכולה לחזור הגם שבידה לבטל כשתוציא השטר מרשותה כשיגיעו למ"ד יום או תאבד ותשרפהו מ"מ ס"ל לר"ל דא"י לחזור כיון שצריכה לעשות מעשה להוציא מידה ורשותה מאיזהו טעם שיהי' ור"ל קאי על מתני' בין בקידושי שטר בין בקידושי כסף ורבותא זו ל"ש לגבי דידי' כמובן, וממה דקאמר ש"ס שאני נתינת מעו' ליד אשה כמעשה דמי דייק נתינת מעות משמע דבשטר לא ס"ל דא"י לחזור וה"ט דבשטר יש בידה בלא"ה לבטל שוב לא הו"ל גמר מעשה ויכלה לבטל אפי' בדיבור' בעלמא גם כשהשטר ברשותה יים להאריך בזה עד"פ. מ"ש בישוב קושי' רשב"א ר"פ השולח גבי בטל היא גם אי לשעבר משמע הרי נאמן לשעבר בגוי דבטלו שלא בפניו לרבי דקיי"ל כוותי' דבטלו מבוטל וכתבת דאינו נאמן דא"א משום עצמו רשע אפי' בדרבנן חלי דבריך. כבר כתוב יישוב זה בחידושינו גיטין כשלמדנו בישיבה פעם ראשון, ומ"ש דא"א מע"ר אפי' בדרבנן אין דבר זה פשוט ויש בזה אריכות בספר ברכי יוסף בח"מ והארכתי למענותי זה כמה בתשובה א' והבאתי ראי' לכאן ולכאן, ואחר כמה שנים מצאתי שעורר והראיות שהבאתי יתנו עדיהן דאפי' בדרבנן אח ול אפי' והוצאתי' מסוגי' דהעידי' שאמרו מדברי הראשונים ופלפול מסוגי' דאלו נשים באה ויצאת שלא בכתובה מתוס' וראשונים, ואין עוד בזכרוני ואכ"מ. ועתה פקפקתי על ישובו על הרשב"א תינח כשיודע הוא שהיא נגד תקח"כו אבל לאו כ"ע דינא גמירי קושי' הרשב"א שפיר דלא מקשה מברייתא ומנ"ל דברייתא דייק ובא בלשונו' דמהני' ולא מהני' ואמר בטל הוא וא"א מהני, ושאר