כתב סופר אבן העזר ריד

ששמו כשמו וכו' ולמ"ש בדיוק נקוט כן דהא קמ"ל תרתי אחר ל"י לגרש והוא יוכל לגרש וזה דוקא כשעוד בידו ולא השליכו לאיבוד, ואי הוי נקיט ולקחו או מצאו אחר ה"א גם בכה"ג יוכל אחר שהשליכו לגרש קודם שנתנו לו ולא אחר וא"ש לשון המשנה בדיוק ועיי'

תבנא לדינא בנדון שלפנינו שבאותו מעמד בפני ב"ד חזר ונמלך שלא לגרש עוד והגט מונח במקומו והוא שלי' ואפי' אחר שהלך לו מב"ד והניח הגט שם אין בזה הפקר וביטול שיוכל לקחו כ"ז שרוצה דשלו הוא שהקנה לו הסופר ואולי יתירו לו לגרש בגט זה יגרש בו ואם לאו יקחנו לעצמו שמא ירצה פעם לגרש, או לצור עפ"צ, נלענ"ד דאין בו בית מיחוש ויש לסמוך עמ"ש במקום עיגון עכ"פ, ואם יסכים עוד עמי רב מובהק ומפורסים אחד שיבא מכשורא וד' יצילנו משגיאות ויראנו מתורתו נפלאות, הכ"ד אוה"נ דש"ת מצפה לישועת ד' בקרוב. ה"ק אברהם שמואל בנימין סופר תשובה צ"א

נסתפקתי שליח הגט של"א בפ"נ בח"ל דהדין דצריך שיטלנה ויחזור ויתננו לה בפני עדים ויאמר בפ"נ וצ"ל הגם שלא האמינו רק לשליח וכ' הרשב"א ס"פ המביא היכא דפסק' השליחות דא"נ, צ"ל זה בכלל שליחות שיאמר בפ"נ ועד דלא אמר לא תקשי מדרבנן ועדיין לא פסקה השליחות לדבר זה, ויש לעיין בא"י שאצ"ל אלא דאי אמר מהני אם ל"א תחלה אם מהני לחזור וליטול וליתן אח"כ כיון שכבר פסקה השליחות שלא נשתלח שיאמר בפ"נ

יש לעיין אם שליח בח"ל אחר שנתן גט לאשה ולא אמר בפ"נ ועד שנטלה וחזר ונותנו לה ביטל הבעל שליחותו שוב לא יוכל לומר בפ"נ כיון דבטלה נפסקה שליחותו או נאמר כיון דאין זה רק מדרבנן לא החמירו כ"כ ונראה צד הראשון ויש ראי' לזה מדמקשה ש"ס ר"פ השולח על מתני' מכשהגיע הגט וכו' פשיט' ומתרץ באורחי' רחיקא, ול"מ דקמ"ל הגם שבטלו קודם שאמר בפ"נ א"י לבטל ע"כ דפשיט' לש"ס כיון דבעי שיהי' שליח להאמינו בפ"נ מהני בביטול השליחות לדבר זה. ונתיישב לנו בזה קושי' ב"ש סי' קמ"א ס"ק לא על הרשב"א דנאמן שביטל כבר במגו דמבטלו עכשיו מה מבעי' להו בביטל ול"א הוא אם לשון מעכשיו או לשעבר גם אם לשעבר נחמן במגו ואי שכבר נתן הגט גם להבא ל"מ מידי, וישבתיו באיזה אנפין ולדברינו אלו י"ל כשכבר נתן הגט לאשה ול"א בפ"נ וקודם שנתן לה שנית אמר הבעל גט זה וכו' בטל ול"א הוא ואם להבא הגט פסול מדרבנן עד שיחזור ויתן ויאמר, או יתקיים בחותמיו ואם לשעבר ל"מ דליכא מגו דמבטלו עכשיו דהוא רוצה לפסלו מדאורייתא וגם דלא תהני קיום חותמין כשיהי' אפשר להתקיים וא"ש נכון ולפ"ז כדאסיק בתיקו היינו שמא להבא ומהני הביטול ופסול מדרבנן להנשא בו וכיון דחשש דרבנן הוא יש לנו לקולא ככל ספק דרבנן היינו לדסוברים כל תיקו בדרבנן להקל

נסתפקתי מי ששולח או מוכר ע"י שליח אם השליח יוכל לבטל שליחות עצמו תוכ"ד של נתינה או מכירה והא דשליח עצמו יוכל לבטל פשוט ומבואר בט"ז סי' קמ"א ולפמ"ש הר"ן בנדרים דתוך כד"ד משום דאין גומר בדעתו עד אחר כד"ד משא"כ בגירושין וכו' דחמירא לי' וי"ל כ"ז בבע"ד בעצמו למכור וליתן אבל השליח מה איכפת לי' בחפץ משלחו וכן יש לי מקום ספק במגרש ע"י שליח ותוך כד"ד שנתן השליח לאשה בא הבעל ומבטל השליחות אם מהני דל"ש בזה שהסכים בדעתו דהא כ' הר"ן ריש גיטין משו"ה שליח הולכה נ"ל בפ"נ ולא שליח קבלה דחששו בשליח הולכה ללעז שמא יתחרט שמתחלה לא הי' במוסכם אצלו לגרש לחלוטין משא"כ בשליח קבלה לפ"ז אזדא לה סברת הר"ן נדרים כה"ג כמובן ויש מקום ספק כמ"ש ומרמב"ם פ"ו דגירושין ור"ן ורשב"א נראה דא"י לחזור בו, ולר"ן לשיטתו קשה והט"ז סימן קמ"א הניח בצ"ע על דמקשה שכ' פשיט' די"ל דקמ"ל אפי' תוכד"ד, וקושי' זו יש לדחותה בקל דאין דין זה שייך לדין ביטול שליחות גם בבעל עצמו איכ' האי דינא חוץ ממגרש אבל יש מן הקושי' דלמא קמ"ל רבותא רבתא אפי' ביטול השליחות ל"מ תוך כד"ד וצ"ע ואין לי פנאי כעת לחפש אחר ספיקות אלו

ומדי דברי הרשב"א נתקשה על אביי דלא הקשה על רבא דממתני' מוכח דגלוי דעתא בגט ל"מ ונדחק דאינו מפורש במתני' ועפמ"ש בקושי' ט"ז י"ל דהי' מקום לומר דקמ"ל תוך כד"ד לאו כד"ד וש"ס לא רצה בזה מטעמ' שכתבתי מ"מ קושי כ"כ ליכא על רבא. ולולי דברי הרשב"א הי' נ"ל דלא קשה רבא דס"ל ע"פ המבואר בקידושין ר"פ האומר דס"ל לר"ל לל"ק דאינה חוזרת ובגט שאני דמחוסר מסירה לפ"ז אם מגרש ע"י שליח אחר למ"ד יום ל"י הבעל לבטל השליחות אחר המסירה לאשה דלא חסר רק הזמן וי"ל מתני' קמ"ל טובא דכשהגיע גט לידה ל"י לחזור הגם שמסר לה לזמן ולא דמי למ"ש הרא"ש לחד תי' בקידושין דבעל א"י לחזור כמובן וש"ס שפיר מקש' דהא קיי"ל כר"י אפי' בקמיית' אבל לר"ל י"ל דס"ל כר"ש הגם דס"ל לרבא הלכה כר"י בכ"מ בר מתלת י"ל ס"ל כל"ב שם וקמיית' גם ר' יוחנן ס"ל דאינה חוזר' וא"ש

נלפע"ד סופר הכותב ס"ת באמצע הכתיבה ואפשר אחר הכתיבה קודם שחבר היריעות שאין בו קדוש' ס"ת שיוכל לבטל הלשמה ולבטל הלשמה של השמות הקדושים לא נ"ל דכל שם בפ"ע עומד שהוא אבל הס"ת יוכל לכ"ע, והוא ממ"ש ר"פ השולח ל"ב ע"ב דעד שלא חתמו העדים הו"ל מחוסר לכ"ע עיי"ש וכ"ש כאן כנ"ל וכ"ש וק"ו בעיבוד עורות לשמה שאינה רק הזמנה לכתוב עליו ס"ת והזמנה כי האי מלתא הוא סוף כל סוף לאו גמר הוא ונ"ל פשוט דיוכל הסופר לבטל הלשון קודם שנכתב עליו ובטו"ז או"ח טרח ליישב מנהג הסופרים, ולמ"ש יש תקנה שיאמר הבטול לשמה ואתי דיבורו ומבטל דיבורו ודוקא שהוא עבד אבל כשקנה קלף מעובד לא אתי דיבור של זה ומבטל דיבור חבירו חוץ כשנוטל רשות ועושהו שליח או שמתנה עמו בשעת הקנין שיעשו שליח לכך כשירצה ואתי דיבור של שליח ומבטל דברי המשלח כמבואר במתני' ר"פ השולח דמבטל ע"י שליח והיינו שהשליח שני מבטל הראשון דלא כפ"י דס"ל דהבעל בטלו בעצמו וכן המכתב מאלי' מסופק בזה ולדידי פשוט דמוכח דהשליח מבטל שכן ציוה לו הבעל שיבטלו בפניו דאל"ה ליכא רבותא דעשהו שליח לא אלימ' שליח בתר' וכו' הא הבעל ביטלו ושליח רק מודיע הדבר וע"ש דלא כן הוא ועיי' מהרש"א קידושין ר"פ האומר מ"ש בתוס' בלשנ' בתר' דמקש' ממתני' משלח אחריו שליח דנראה ג"כ דס"ל דבעל ביטל השליח שלא בפניו ויש לדחוק דעכ"פ קצת חלישו' איכ' במבטל ע"י שליח ושקל המקשן עם ה"א מבטל השליח שלא בפניו כנ"ל

ומדי דברי בסוגי' דקידושין שם רש"י נאוד מזה וכ' ר"ל בין בפני' דלא כתוס' והרגיש הפ"י, וצ"ל הא דפשיט לש"ס כן הא המקשן ר"י שהקשה לר"ל והוא ידע דר"ל לעולם אמר שאינה חוזרת והא"ש דקאמר ש"ס הלכה כר"י אפי' בקמיית' דלא נטע' דוקא כבתריית' כיון דאסיק ר"ל בתיובתא לא הי' צ"ל הלכתא ותדע דעל קמייתא קאי, ולר"ש ניחא דליכא תיובתא רק בפניו אבל שלא בפניו דס"ל לר"י ג"כ דמהני מזה ל"ק על רש"י וה"א דאמר הלכת' כר"י אפי' שלא בפניו לכן הוצרך לפרש אפי' בקמיית' וזה ראי' לרש"י, והא"ש בזה דירושלמי בגיטין מקשה לר"ל ממתני' ומתרץ כח ב"ד יפה וש"ס דידן לא מתרץ כן ופליגו התלמידים, עוד צ"ל דדוחק דכל מתני' בב"ד דלא נזכר ב"ד רק שלא בפניו. גם צ"ע דלא מקשה ירושלמי על מתני' קמיית' הגיע או ששלח כדמקש' בש"ס דילן. ועפמ"ש א"ש הכל דבש"ס דילן ר"י מקשה לר"ל וידע דס"ל לבר פלוגתא אפי' בפניו הקש' שפיר מרישא וע"ז לא יוכל לתרץ כח ב"ד יפה, אבל בירושלמי לא מביא דהקשה ר"י רק ש"ס ירושלמי הקשה לר"נ ול"ק מרישא די"ל ר"ל דוקא שלא בפניו אמר לכן העמיד הקושי' על המשנה שני' שחלוקה בירושלמי בראשונה הי' עושה משנה בפ"ע וע"ז מתרץ שפיר כח ב"ד יפה דבהכי איירי, ויש להקשות דעדיין קשה מקדם אכל אשתו וישבתיו ואתי ב' תלמודים על מקומם בשלום, והי' זה שלום. תשובה צ"ב

שילתפ"ב כאור בוקר ליום א' פ' ויחי תר"ל לפ"ק

ד' עמך גבר חכם בעוז של תורה ה"ה בני תלמידי מחמד נפשי הרבני המופלג חריף ובקי בע"פ מלא וגדוש כש"ת מו"ה שמחה בונם סופר נ"י בשבת תחכמוני על התורה והעבודה בע"מ וויען יע"א

קראתי לשבת עונג כאשר הגיע לידי אחר יצאתי מבהכנ"ס מכתבך כן ישמח ה' אותך ואת ביתך זוגתך כלתי הצנועה היקרה מרת רחל תי', ולמלאות מבוקשך לעיי' להשיב על דבריך להיות כי האהבה דוחקת למעבד לך קורת רוח פניתי מעט רגע כאור הבוקר אחר כלותי למוד ועיון בשעורא דיומא ללמוד בפני התלמידים, והנני בקוצר כל האפשר קודם שיגיע זמן התפלה. מ"ש ראי' לרמב"ם דלכ"ע כשרצונו לבטל הגט עצמו יש בכחו לבטל, והוא מש"ס גיטין פ"ח ריש ע"א דלמא אמליך