כתב סופר אבן העזר ריא

חביב נפשי הרב הגאון המאוה"ג חריף ובקי כקש"ת מו"ה שמואל שמעלקא נ"י אבדק"ק חיסדא יע"א. מכ"ק קבלתי ונפשו היפה בענותנותו מבקש ממנו לגלות דעת העני' ע"ד א' מאנשי הצבא שהי' נחוץ לדרכו וסדרו לו ב"ד ג"פ לאשתו ושמו בפי כל שואל וכן נקרא לס"ת ושם עריס' שלו לא נודע וגם לא חתם שמו מעודו וכתבו שאול דמתקרי שואל, ואחר שכבר הלך לו ומקומו לא נודע ואולי לא ישוב עוד אל מקומו, נפל בדעת המסדרי' אולי שלא כדין עשו פן שמו מעריסה שואל והוי שינוי השם ושאלו פר"מ נ"י, ודעתו הרמה להקל במקום עיגון ורוצה לשמוע דעתי והנני מסכים עם פר"מ נ"י במקום עיגון גדול כזה מטעמי' שכ' פר"מ נ"י ואוסיף קצת דברים בקוצר אומר לפי הענין

הנה בתה"ד בכתבי' סימן י"ב כ' וז"ל אשר כתבת מסערליין פשיטא לי דהוי כמו יצחק חגין ומה בכך אם נשתכח שם שרה רגילו' הוא שבכנוי' כאלו ישתכח שם המובהק בנשים שאין קורי' חותם לקרו' בתורה עכ"ל. ומזה למד בד"מ ומובא בב"ש בשמו' נשים אות ב' בכל כיוצא באלו שמות אין צריך לכתוב רק שם העיקר ולא הוי כנשתכח שם העריסה כי שם זה הוא בתוכי ויוצא ממנו ואין כאן שכחה וא"צ לכתוב לכתחלה רק שם העיקר ומ"מ מסקנת הב"ש ואחרוני' שלאחריו שיש לכתוב לכתחלה גם הכינוי והי' נראה לי מדכ' התה"ד ומה בכך שנשתכח שם שרה רגילות הוא וכו' שאין קוראי' אותם בתורה מדלא כ' בקיצור כיון ששם סערליין יוצא משם שרה אין כאן שכחה ולא שינוי השם כמו יצחק חקין דכ"ע יודעין דעיקר השם יצחק נראה דס"ל בשם איש כה"ג שרגילי' לקרו' לתורה בשם העיקר שם הקודש בשמו' כאלו כמו שמואל מולי דקוראי' שמואל ואין הולכי' בזה אחר המוני' ושם קטני' לכן אם קוראי' לס"ת בשם שקוראי בו הכל נראה שעקר שם העריסה לגמרי ומשכחי ושינה שמו לשם זה שקוראי' בו הכל בזה ס"ל לתה"ד דצריך לכתוב שם שקוראי' בו כולם ועולה לס"ת עכשיו, ולכן באשה דאין הוכחה שנעקר שם העיקר שממנו יוצא שם זה שרגילו' הוא וע"י כינוי' כאלו ישתכח שם המובהק בנשים שאין קורי' אותם לקרו' בתורה אלא בשם אחר שאינו יוצא משם העריסה שם בתרא עיקר, אבל מכיון שיוצא משם העיקר בתר העיקר אזלי' ועדיין קיים רק ההמוני' רגילי' לשנות שמות כאלו ואין הוכח' שנעקר שם הראשון, והא שכ' תחלה דהיינו כמו יצחק חקין לא לדמותו לגמרי דשם דוקא כשעולה לס"ת בשם הראשון יצחק א"צ לכתוב כלל שם חקין כיון שיוצא משם יצחק, אלא דכוונתו דלענין זה דומה שאינו שם אחר רק יוצא משם זה כן סערליין משרה וכיוצא בו רחל חיינא כו' וכן דייק לשון ש"ע סעי' ט"ו מי שיש לו שני שמות וכו' משמע שיש לו שני שמות עכשיו, והיינו כהנ"ל שעולה לס"ת בשם יצחק ובפי כל נקרא בשם חקין א"צ לכתוב רק יצחק וא"כ בנידון דידן אף שהי' ידוע ששמו מעיקר' שאול מ"מ כיון שנקרא לס"ת ובפי כל שואל זה עיקר שמו שקרא לעצמו כך עלה בדעתי. שוב ראיתי מ"ש בג"פ סימן קכ"ט אות ס"ז וס"ח בשם תשובות לחם רב: דס"ל דאם עולה לס"ת בשם מולי וכן נקרא בפי כל שאם כ' שמואל דמתקרי מולי פסול והוא מייתי ראי' ממ"ש ב"י בשם חיים מעריס' ועולה לס"ת וקוראי' אותו בי"ב אנטי דאם כ' שם חיים פסול, ויפה דחה אות' ראי' בעל ג"פ דשמואל מולי כ"ע יודעי' דיוצא משם שמואל משא"כ בחיים בי"ב אנטי ובג"פ נראה דלתשובו' לחם רב ה"ה באשה הדין כן שהולכי' בתר שם של עכשיו ואם כותבי' שרה דמתקרא סערליין פסול כמו בשמואל דמתקרא מולי וחולק על התה"ד, ולפמ"ש ס"ל דוקא בשמואל מולי ס"ל כן כיון שעקר שמו ע"י עליתו לס"ת, אלא כיון דבעל לחם רב לאו מעצמו אמר כן ומסברא אלא שנסתייע משם חיים שכ' ב"י וראי' זו דחוי' היא כמ"ש ג"פ הדרי' להכרע' הג"פ דבכה"ג יש לכתוב שני שמות שמואל דמתקרא מולי וגם מתה"ד אין ראי' נגד זה די"ל דנתן טעם באשה שרגילות שנשתכח שם הקודש לכן א"צ לכתוב כלל שם שנקרא' בפי כל, אבל ביצחק חקין דעולה לס"ת לא שייך זה ולכן אין עולה בשם חקין צריך לכתוב שניהם שם העריסה ששם זה יוצא ממנו וגם שם שקורי' בו ושעולה לס"ת, ולא חשבי' זה לנשתכח ועקר שמו הראשון מפני שעולה בשם שקוראי' בו לס"ת ואפי' שנקרא ע"פ ציויו, כי אין למדי' מזה כיון שנקרא כן בפי כל ציוה שיקראי' בשם זה ולאו דינא גמירי' וחסרון ידוע' הוא וחזנא בעמי דארע' ואינם מדקדקי' וכן בנדון שלנו ראוי' לכתוב לכתחלה שאול דמתקרי שואל, ולא שאול לבד

וכ"ז אי הי' נודע לנו ששם עריסה שלו שאול, אבל מאחר שלא נודע לנו מה שמו אשר קראו לו, והנה בס' שמות גיטין אות ח' ומובא בב"ש אות ב' בל"נ דכל כה"ג חוששי' שמא שם עריסה הי' כשם שקוראי' עכשיו ול"א דמסתמא הי' נותני' לו שם לה"ק שממנו יוצא שם זה, ובס' שמות הביא דבר זה מיש"ש בס' שמות בשם מיכל כו' מיכליין דאם יודע שם העריסה צריך לכתוב שם שבפי כל ואם כ' מיכל פסול ובס' ג"פ האריך ג"כ בזה ומחמיר מאוד, ואנו אין לנו בנדון דידן להכשיר הגט רק משום עיגון ולסמוך על קצת דס"ל דגם בכה"ג אמרי' שבוודאי הי' שם מעריס עיקר השם, ומ"ש פר"מ נ"י בשם שאול בודאי כן הי' שמו וציי' על הטיב גיטין בשם שאול שם הוא מדבר שידענו שם העריס' שאול ולא חשש שם רק ללעז שיאמרו אין זה שאול כיון שכ' שואל בגט, אבל אין בשינוי' שם דני' אלו כיון שקורי' לשאול שואל בפי כל שמא נתנו לו כן אבותיו בשעת מילה שם שאול כמו שחששו בשם סערליין וחנינא הגם שיוצאי' בודאי משם שרה וחנה וכדומה, ולמ"ש בס' שמות בשם מהרי"ט לחלק בכה"ג בין ספרדי' לאשכנזי' וכתב טעמו דבספרד ידוע שאין קוראי' בשם זה רק עיקר השם שרל חנה וכיוצא בו אנו סומכי' שבודאי כן הי' בזו משא"כ באשכנז מזה יש לנו ללמוד בשם שאול דדומה להנ"ל שאנו יודעי' שרובא דרובא קוראי' שאול ואין שואל שם בפני עצמו, אלא דבג"פ מסופק גם בזה ודחה דממהרי"ט אין ראי' אולי איירי בידוע שם העריס' ולכן כ' דטוב לעולם לכתוב שם שרלה לחוד מחשש שמא לא הי' מעולם לזו שם שרה והוי שינוי השם ומדכ' מ"מ טוב משמע דאפשר במקו' עיגון יש להקל, ומ"מ לבי מהסס'

אבל עלה בדעתי דדבר זה דהיכא דאין אנו יודעי' שם העריס' דלא דרשינן עיקר שמשם זה יוצא וחיישי' שמא לזו לעולם קוראי' בשם של עכשיו, נובע מיש"ש שכ' כן בשם מיכל ומיכליין וכן בשרה ושרכין, נ"ל דוקא בשמו' נשי' שנותנ' להם כ"פ שמות שאין להם שורש ועיקר בלה"ק לכן גם בשמו' כאלו שיוצאי' מלה"ק חיישי' שנתן להם שם זה מעריסה, אבל בשם איש דעולי' לתורה בשם קודש ושם זה נותני' בשעת המילה בודאי רחוק מאוד לחוש שמא קראו זה בשם חקין או מולי בשעת המילה, והיש"ש לא כ' כן רק במיכל מיכליין שהוא שם אשה, ולא כ' כן בשם יחיאל מיכל דאיירי שם, וכן בט"ז וב"ש ובס' שמו' לא נמצא רק בשם אשה, אלא בג"פ כ' גם בשם יצחק חקין כן ולפע"ד הנכון כאשר כתבתי דאין ללמוד משם אשה לאיש בדבר הזה, ולחוש ולומר שמא שם אחר קודש נתנו לו לעלו' בתורה, ושם חקין ג"כ ושם הקודש נשתכח לכולי האי בודאי ל"ח ובודאי שם זה הוא שמו ובשעת המילה קראוהו יצחק ובפי כל חקין כנהוג וכן אני אומר בנדון שלנו בל"ס בשעת המילה קראו' שאול דמתקרי שואל וכן עושי' המוהלי' בכל מקום בכה"ג, וכמדומה לי גם כשקראו אביו והמוהל בשם שמורגל בפי כל הוא מחסרון ידיעתם ולהכי אתכווין שיהי' שם הקודש עיקר כיון שצריך לכך וכן הנהוג כנלפע"ד, ואם כי לכתחלה לא נסמוך לעשות מעשה עפ"י סברתינו ח"ו, מ"מ בואו ונסמוך בצירוף כ"ז במקום עיגון כנדון שלנו. אבל אם יש להמציא גט אחר אפי' בקושי' מה טוב, והאל הטוב יצילנו ממכשול, ולרוב הטרדה אקצר, וד' שנותיו יאריך כאות נפשו ונפש אוה"נ דש"ת הק' אברהם שמואל בנימין סופר. תשובה צ'

בעזה"י כאור בוקר יום ו' כ"ג כסליו תר"ל לפ"ק

שובע שמחות רב ברכות לראש הרב הגאון המאוה"ג חריף ובקי זית שופכני וביישני כש"ת מו"ה ליביש נ"י אבדק"ק נ"ה יע"א במדינת וואלאכייא

גי"ה קבלתי ונפשו היפה בשאלתו ע"ד עובדא שבא לפניו בסדור ג"פ אחר שנכתב הגט ונחתום כראוי' נמלך הבעל מלגרש ברוב שיחו וכעשו אמר כי ילך לו בקרוב למרחקים ויעגנה ותהי' יושבת גלמודה כי"ח ואחר הטורח שטרח פר"מ נ"י וקרובי האשה נתרצה ונתפייס לגרשה בגט זה שכבר כתוב וחתום לפניו אבל בשום אופן אינו מתרצה לכתוב גט מחדש לאמור כדברים הרבה אשר אמר לסופר ולעדים כי בושה היא לו ועומד בדבריו וברוב דבריו אינו חוזר מדעתו ויש לחוש שילך לו בל יוודע איה מקומו ויש כאן חשש עיגון גמור, ונראה לפר"מ כי ע"י שנמלך לגרש ביטל הגט דאית' בש"ע א"ע סי' קמ"א סעי' ס"ח דלא יוכל לחזור ולגרש ואם גרשה ה"ה ספק מגורשת, ונפשו איותת לשמוע דעתי העני' אולי אפשר למצוא היתר במקום עיגון גמור, והנני לעשות רצונו והרבה חששו חכמים לתק"ע ואחר העיון לפי מסת הפנאי נלע"ד דאין כאן בית מיחוש אפי' שלא במקום עיגון