כתב סופר אבן העזר רי

אצלה ואפי' קצת דיוקא אפשר ליכא וגם משום משום נראה דליכא דהא זאת האם אומר' מפי הבעל וכן העד ששמע ממנו ואומרי' כן בשמו אחר שכבר מת ול"ש דעד"ל, דאם יבא אח ברגליו, יאמר העד כך שמעתי ואמרתי משום דבעל ובאמת דבר זה צל"ע בכל עמפ"ע למה יאומן, ואפי' אומר מפי א' שלא ידעני, והלך לו או שמת כה"ג לא הוי מלתא דעד"ל וצ"ל דבכה"ג ודאי עיקר הסמיכ' על דד"יק' וש"ס יבמו' צ"ד דמסופק אי טע' נאמני' משום דעד"ל או משו' דייקא הייני אי גם על מדעד"ל לחוד יש לסמוך או עיקר משןם דייקא אבל על דייקא כבד היכא דשייך בודאי סמכי' לחוד דאל"כ למה עד מפ"ע נאמן כה"ג, וצ"ל דבע"א ביבמה דקיי"ל דאפי' עמפ"ע נאמן דסמכי' על דייקא קצת, וכ"ז עדיין צל"ע לפום רהיטא ואין לי פנאי לחפש באחרוני' כעת, וגם איני רגיל בהם לעולם טרדותי בכ"ע. ועכ"פ בנדון שלנו דאיכא תרתי לגרעותא דליכא דייקא כיון דע"פ הבעל נאמר וגם מדעד"ל ליכא הגם שאמרו בשם אומרו אלו הי' חי לפנינו הי' מאמיני' להם דאמת שאמר להם דעד"ל אם אמר אם לאו אבל עכשיו שכבר מת ל"ש כ"ז

אחרי כתבי וגמרתי התשובה לאשר הי' הענין דעד מפ"ע תמוה בעיני חפשתי ומצאתי בתשובת מהרי"ו סי' פ"ח שכ' וז"ל וכן עד מפ"ע מעיד אטו אם מת עד הראשון דעד השני אינו מעיד אלא בודאי בכולהו איכא למימר כיון דעביד לאגלוי שלא מת דלא משקר עכ"ל, שמחתי כי מצאתי ראיתי שהרגיש המהרי"ו במ"ש, ומ"ש דמ"מ איכא מילתא דעבידי לגלוי' והוא כותב זה נגד השואל דרצה לומר עד מפי נכרי ל"ש מדעל"ג והוא הוכיח דשייך מדעל"ג אפי' בעד מפ"ע שמת הראשון ולא ידעתי מנ"ל מסרב פשוטות שנאמן ואפשר מסתימת הפוסקים משמע לי' כן, אבל טעמא לא ידענא שיהי' בזה מילתא דעל"ג, ובוודאי עיקר הסמיכה משום דייקא, ואפשר כל שעדות העדים גרוע ביותר דייקא ומה שחסר מילתא דעל"ג נוסף בסברת דייקא, ובנדון שלנו שתיים ליתניהו ועיי', ועיי' תשובת ראנ"ח סי' כ"ב בסופו מייתא למהרי"ו, ועיי' בח"ס חאהע"ז חלק שני סי' ס"ז בד"ה אמנם בתנאי ועיי' תשובת זקיני תשובת רע"א זצ"ל סי' צ"ב, ועיי' נוב"י תנינא סי' קמ"ו

ועוד קוץ בה לפי הנראה מדבר השאלה כשאמר הבעל שמת אחיו הקטן עוד הי' אח האחר קיים א"כ לא הי' דברו להתיר אשתו דבל"ה זקוקה ליבם ובאמת בלא"ה צ"ל זה כשאינו אומר במכווין להתיר אשתו אח"מ איך יאומן במגו דגרשה ומתני' דקידושי' ודיבמות י"ל שאמר כן כדי להתירה לשוק ולחושדו שמשקר משו"ה אזלינן בתר מגו דילי' אבל כשאומר כסח ומספר דברי' למה יאומן אינו רק כע"א דעלמא וגרוע ממנו כמ"ש הרמב"ן והה"מ וצ"ל כיון שיודע שאפשר שתצא תקלא עי"ז לא הי' אומר אם לא אמת בימינו או הי' נותן לה גט כדי שלא תכשל כצ"ל ולא נחה דעתי בזה, אבל בנידון שלנו שהי' לו עוד אח קרוב לו, רחוק לדון דקושטא קאמר דהי' לו לחוש שימות אח זה ותכשל באיסור לשוק ע"פ דבריו עד שנאמר שהי' לו לפטרה בגט סמוך למיתתו וכ"ז צריך חיפוש עיון ומיתון רב. ואפשר יש לדון אמירה זו כמסל"ת או כמו אשתמודעונה שלא לאיסור והיתר לשעתו כמבואר ברי"ף יבמות ובסי' קנ"ז סעי' ב'

עוד רגע אחד אדבר אחר שכבר הארכתי טובא אקצר במ"ש פר"מ י"נ מחותני נ"י כיון שעד מעיד ששמע ממנו קוד' שנשא אשה זו השני' לו, עדותו שלא נכנס' כלל מעולם באיסור זקוק' ליבם ונסמך ע"פ תשובת מיימוני המובא בשב שמעתא ו' פ"ז תמה אני לדבריו כל שאומר יאמר שלא הי' לו אחי' קודם שנשא, הכי יאומן כיון שלפי דבריו לא נאסר' מעולם הא ע"ע הי' מוחזק' לנו ע"פ חזקה שיש לו אחי' דאסורה לשוק ואפי' אומר כן קודם שקדשה אינו נאמן רק ע"פ מגו כמבואר בקידושין ס"ד ע"ב ועיין רשב"א שם דכ' שאמירה זו קודם שנאסרה ומ"מ בעי דוקא מגו משום דזה עצמו שרוצה להוציא החזקה שהי' מוחזק לנו באחי' אינו נאמן אי לאו משו' מגו אלא דיש בו צד להקל נגד מי שאומר כן אחר קדושי' דאז איכא תרתי חזק' אחי' וחזק' זקוקה כמו חזק' א"א וחזק' חי שכ' הריב"ש דהוי תרי חזקו' ואפי' אומר שמת האח ואפי' קודם קידושי' נראה דאינו נאמן להקל נגד חזק' חי וכן מוכח מרמב"ן במלחמ' שם לפי שיטתו דאין לו אחי' היינו שמתו ומ"מ אמר בשעת קידושי' אין לי אחי' צריכי' למגו והרי רמב"ן מפרש שלא אמר כן כדי שתתרצה רק לאחרי' אמר ובכ"ז לולי המגו לא הי' נאמן, הקצרתי ויש להאריך. ובתשובת מיימוני שהביא פר"מ נ"י ובמ"ש הש"ש ע"פ תשוב' מיימוני יש לנו עיונ' במק"א ואכ"מ לקבל אריך. ומ"ש פר"מ י"ל ש"י ע"פ הר"ן חולין דמצרפי' מעוטא דטריפה ומעוטא דטמאו' ועפ"ז רצה פר"מ נ"י לומר דגם בנידון שלנו י"ל כיון שיצא האח בן י"ב שנה דלמא סריס הוא הגם דרוב אינם סריסי' מ"מ איכא לצרופי הך מיעוטא לשמא מת הגם דאיכא חזק' הלא אפי' תרי מעוטא מצטרפי כ"ש בחזקה דגרוע מרובא וליכא רק ספק אלו דבריו, ולא נראי' לי נהי דס"ל לר"ן דמצרפי' תרי מעוטא להדדי היינו דשוב לא אזלינן בתר רובא להקל מדאורייתא דלולא דהוי לן ילפותא מקראי דנסמוך על הרוב להקל בשל תורה לא הוי ידעינן דמותר לנו לילך בתר הרוב הגם דודאי סבר' חוץ ושכל אנושי מחייב כל דפריש יותר יש לתלות דפריש מן הרוב מלומר דפריש מן המיעוט וא"צ לזה קרא, אלא דקושי' ש"ס מנ"ל דאזלי' בתר רובא היינו דמותר לנו לסמוך ע"ז ולהתיר מכח רוב דלמא צריכי' אנו לחוש למיעוט כמו באמת כל בדיני נפשות לא אזלי' בתר רובא וכן בממון דחיישי' למיעוטא ולכן הוצרך ילפותא על זה, ור"מ באמת חייש למיעוטא או מדרבנן או אפי' מדאורייתא כדאיתא במרדכי סוף חולין, ובמה דכתיבנא ישבתי מאז קושיא העולם כיון דידעינן מקרא דאזלי' בתר קורבא מע"ע וכיון דרוב וקרוב אזלי' בתר רוב דרוב עדיף נילוף מע"ע דאזלי' בתר קרוב כ"ש בתר רוב, ולמ"ש לק"מ בודאי רוב סבר' היא יותר מקורבא ומ"מ א"א למילף מע"ע דשם איכא ספק מאיזהו מקום ההרוג בא וכיון דמסברא יותר הוא מן הקרוב ממן הרחוק הטילה התורה חיוב ע"ע על הקרובה דבה יש לתלות יותר ומעיקרא חייבה והטילה התורה על הקרוב יותר מן הרחוק ואינך לא נכנסו בכלל חיוב ואמרי' היכא דאיכא רובא דקרוב יותר דהוא מן הרוב החיוב על הרוב אבל לסמוך ולהתיר באיסורי' משום דסתמא הוא מן הרוב לא ידעני שמותר לנו לסמוך ע"ז ולכן מתמה מג"ל דאזלינן בתר רובא כנ"ל פשוט וברור ולזה כ' הר"ן דלא גלתה תורה היכא דאיכא תרי מיעוטא דגרע הרוב הגם דמ"מ איכא סברת חוץ דהוא מן הרוב טהורו' וכשירו' וספק שקול לא הוי ונוטה יותר להתיר מלאסור מ"מ כל כי האי לא נדע מקראי שמותר לנו לסמוך וכ"ז להתיר אבל לאסור בודאי לא נכנס צירף תרי מיעוטא מתרי רובא בגדר ספק אלא רוב צד לאסור כנ"ל פשיט

וכ"ז כתבתי לפי הבנת פר"מ נ"י בכוונ' הר"ן ועדותו נאמנה דפלתי למד מן הר"ן למק"א כה"ג לצירוף תרי מיעוטא ולא ידעתי מקומו אי', אבל כשאני לעצמי לא מצאתי כן בהר"ן אלא כוונ' הר"ן דבצירוף שני מיעוטי' הוי רוב או מחצה היינו הא דקאמר ש"ס דרוב טהורי' היינו שיש עדיפו' במנין לטהורי' על הטמאי' למשל שטמאי' חמש מאות וטהורי' שש מאות, ונגד זה בטהורי' עצמן יש מיעוט טריפות ונבילו' במנין מאה נגד שטהורי' מרובי' על הטמאים וכשאנו מסופקי' במותרו' לנו שנתערבו בעולם הלא יש מחצה אסורו' ומחצה מותרו' או אפשר רובא, שיש לפי החשבון טריפו' ונבילו' יותר מן מה שיש טהורו' מרובי' על הטמאי' וזהו הספק שכ' הר"ן מחצה או רוב, ולדעת פר"מ נ"י מה מחצה או רובא שייך דצירוף תרי מיעוטא אם יש לומר דמגרעי' הרוב אבל לאו רוב הם נגד הרובי' תרתי ולמ"ש א"ש כנ"ל פשוט וכ"כ הרשב"א בחולין שם בשם י"א והוא לא כתב רק דמצרפי' מיעוט טמאו' למיעוט נבילו' וטריפו' והו"ל רובא והיינו כמ"ש

בהא סלקינן דלפי קט שכלי ומיעוט ידיעתי בעניותי לא מצאתי מזור ותרועה לעלובתא ילדה רכה דא ומ"מ לא אומר בה איסור ומי שדעתו רחבה ירחיב וירווח לה, ואולי אפשר יש לברר אם הריצו מכתבי' האחי' או האם עם אחי' ממרחקים, ונראה שכן הי' שידעו מקומו דמנ"ל לומר שמת אם לא ע"פ מכתב או שמועה מבאי' משם ושמעו וידעו אי' מקומו ויש לחקור שם בדרישה וחקירה אולי ימצא כתוב או יש אנשי' מכירי' שידעו ויעודו שמת ואם הי' חלופי מכתבי' בינו לקרוביו וזה כמה שנים שלא נשמע יש אומדנא שמת וגם מדלא בא ולא תבע חלק ירושתו שהניח ביד אחיו, וכה"ג אומדנו' והוכחו' מצינו במרדכי שנהי יבמות ובקונטר' עגינו', ואולי מכ"ז יש לעלות צרופי' להתיר, ולא באתי רק כמעורר ולא כפוסק, ונותן התורה ית"ש ויתעלה זכרו יצילינו ממכשול ויראינו נפלאות בתורתו וישמחינו בישועתו, הכ"ד טרוד מאד מחיתנו אוהב נפשו דורש שלום תורתו באהבה, הק' אברהם שמואל בנימין סופר פ"ב. תשובה פ"ט

בעזה"י עש"ק ח' תמוז דהאי שתא תרט"ז לפ"ק. שמואל בקראי שמו, איש צדיק תמים מתהלך בתומו, ה"ה