כתב סופר אבן העזר כא

ברית הדת, נתרצה גם לזה שיהי' גם וולד בן ט' שבועות מוטל עליו אף כי הי' קשה עלי הדבר מאוד, האחד מחמת אשר ידענו כי חז"ל במה חששו לתקנת הולד להניקו זמן ידוע ואנחנו נעתיק הדד מתינוק בן ט' שבועות, ועוד כי בל"ס לא יתקיים הולד אצל אביו בחיים, כי מלבד אשר אין לו יכולת להספיקו בהשתדלות רב, כי לו ה' בנים קטנים מבלעדו, גם כי שונא הוא לו בחשבו שאינו בנו, וכל בני ביתו קוראים אותו ממזר, ואפשר אם ימות הולד יש בו חשש שיעליל הערל עלינו ועכ"ז אחר כל זאת יען ראינו הפרצה הגדולה עפ"י הודאתה וע"י הרגלים לדבר ע"פ האגרות וגם ראיית הבעל הכיעור אשר א"א לכתוב מה שאמר, ואוי לאזנים, וגם רוע חזקתה מתחלתה עשינו פשרה ביניהם, והבעל בחוזק אמונתו שהיא אסורה ומאוסה בעיניו, נתרצה ליתן לה עד שיה' הולד ב' שנים בכל שבוע א' זהב מ"כ: והברירה בידה שאם היא תשמט הדד מבנה, מחוייב הוא ליקח את בנו ממנה ועי"ז הסכימו לסדר להם הגט מצוה ביום ה' העבר וכשהלכו מאתנו ביום ד' לע"ע חזרו והפגינו הם והילדים והוא ומיודעיו נתמרמרו בבכיה באמרו מה יעשה לששה בנים כל ביתו יחרב וגם בעלי הכפר יקחו מידו הארענדי כי הכל הי' סמוך על אשה הנ"ל, אבל בכל זה לא חזר ממה שאמר בראשונה שהכל מאומת אצלו שזינתה, ורק שנכמרו רחמיו על בניו ובני ביתו שלא ילכו לאבדון, והזהרנו ונאמר אשר עוד הפעם נעיין במלתא ונטרוח לכתוב שאלה זו לאמ"ו הרב גאון ני' אולי יפתח לנו שערי היתר, וכפי האפשר אציע הדברים לפני אמ"ו הגאון ני'

תשובה י

שלום וישע רב, יבוא ויקרב, לאור נערב ה"ה י"נ חביבי הרב הגאון הגדול חריף ובקי מעוז ומגדול צדיק כביר כקש"ת מוה' יוחנן סג"ל בינעהט אבדק"ק טאב והגליל יע"א

הנה עתה באתי לקיים הבטחתי להשיב לפר"מ ה"ג ני', ע"ד מקרה לא טהור אשר בא לפניו כמבואר בשאלה, ונפשו איותת לשמוע דעתי הקלושה, ואני טרידנא מאוד א"א לשער, בפרט תחלת הזמן כאשר כבר הודעתיו, ועוררני בלוחות שניות כי השעה דוחקת, הפסקתי באמצע לימוד הלו"ת, ועיינתי בעיון נמרץ כפי מסת הפנאי להשיב מפני כבודו כי רב בעיני, וד' יעזור ויאיר עיני

ואען ואומר, כי מפני שקינא לה ונסתרה הנה על פי עצמו אין לאוסרה דהא לפי דברי עצמו לא שהתה עמו במטה שיעור טומאה, הגם כשבא הבעל מרדכו ראה מתוך החלון שעומדת לפני הנחשד ודברה עמו ארוכות, הא אז ראה שלא נטמאה, ואולי אז בבואו לביתו נכנסה לחדר שמצאה בו ולא שהתה עמו מקודם שיעור טומאה ומעת בואו לביתו הי' עיני השגחתו עליה, ואלו עשו מעשה הי' מרגיש כנראה מתוך הסיפור מעשה כאשר הציע פר"מ ני' לפנינו, ומה"ט נמי נ"ל דאין לנו לחוש ליש אוסרים אפילו באשת ישראל בנתיחדה עם נכרי לשם זנות עיי"ש סי' ז' בח"מ וב"ש ואחרונים, דתחלת ביאתה ויחודה עמו, אולי לא לשם זנות הי' רק לספר ולדבר עמו, ובבואה שני' שהלכה אצלו ושכבה עמו הרי לא הי' שיעור טומאה, וגם בפעם ראשון אין אנו יודעים אם נתיחדה עמו שיעור טומאה כמ"ש

ומ"ש פר"מ ני' דלא קינא לה בלשון קינוי שלא אמר לה אל תתייחד עם פלוני רק סתם דבריו שלא תשכב לבדה בחדר, יעיין בח"ס חא"ע סי' צ"ו ח"ב, ויש לפקפק כיון שהי' חדר זה מושכר לנכרי ואין לאחרים רשות לבוא שמה, ומיוחד לנכרי לשכב שמה הוי כמפרש אל תסתרי עם פלוני בחדר זה, ויען שאא"צ לזה בנדון שלנו כי לא שהתה שיעור טומאה ולכן הקצרתי

ומשום דראה דבר מכוער ביותר ששכבה עמו, אי הוי גם כן עידי כיעור וקלא דלא פסיק הא הכריע הרמ"א ועשה פשר דבר לדינא בסי' י"א דאין אוסרים לבעלה רק בעידי כיעור וקלא דלא פסיק, ודווקא באין לה בנים מבעל אבל ביש לה לא, ולאלו יש להם בנים, ומ"ש פר"מ ני' וציין על ב"ש סק"ח דבנים היינו מן הנטען זה לשיטות הסוברים דא"א רק לנטען מפרש הרי"ף ורמב"ם דבנים היינו מן הנטען ומשום בנים של בעל אין חוששין שלא להוציאה מן הנטען דלא כרש"י ביבמות, אבל מ"ש הרמ"א יש לה בנים לאוסרה על בעלה, אי אפשר לפרש רק בנים מן בעלה, אבל בזה יפה כ' פר"מ כני' דלפמ"ש ב"ש הק' דלא נאסרה רק כששהא שיעור טומאה וכיון שכאן לדברי עצמו לא הי' שם שיעור טומאה, לכ"ע אינה נאסרת משום כיעור וקדל"פ

אחרי הדברים האלו נבוא לעומק הענין אם נאסרה מחמת שהודית בפני פר"מ ני' ועידים, כי זנתה פעמים ושלש, ובקשה להורות לה דרכי התשובה כדי שתוכל להיות עם בעלה ובניה

הנה בפסקי מהר"י סי' רכ"ב העלה מתוס' יבמות דף כ"ה ע"א וכתובות דף ס"ג ע"ב מדהקשה מש"ס סוף נדרים דתאסר משום שווי' נפשה חתיכה דאסורא והא זה קשי' למשנה אחרונה ג"כ וכן הקשה מהרש"א כתובות ע"כ דס"ל לתוס' כל דאיכא רגלים לדבר אסורה משום שווי' נפשה חתיכא דאיסורא ותוס' בכתובות ס"ל הגם דאיכא נגד רגלים לדבר סברת ארכוסי, מ"מ זה לא אלים כ"כ לדחות רגלים לדבר לגמרי, ובהא פליגו תוס' ביבמות

ובתחלת הרעיון הי' נ"ל דיש לדחות ראיי' זו, די"ל דתוס' סובב הולך בסברא שכ' תחלה באומרת מאיס עלי לא חיישינן שעיני' נותנה באחר דמשו"ה לא תפסיד כתובתה, וא"כ מה"ט נמי ה"ה באשת ישראל שאמרה שזינתה ברצון נאמנת, ומשו"ה צריך לסברת ארכוסי, ולבסוף הקשה תוס' הא שווי' נפשה, הגם דיש סברא דארכוסי מ"מ איכא משום שווי' נעשה כמו דס"ל לתה"ד בכוונת תוס' דסברת ארכוסי לא דחיא לגמרי הרגלים לדבר כן י"ל דס"ל לתוס' דסברת ארכוסי לא דחיא לגמרי סברת דל"ת כתובתה, דאלימא יותר מסברת ארכוסי, והא דהקשה תוס' דתאומן במגו דמאיס עלי ולא הקשה בפשיטת דתאומן משום דמפסדה כתובתה, וכן הקשה בשעה"מ, לדעתי לק"מ דס"ל לתוס' תחלה דסברת ארכוסי מנגד לסבר' דלא תפסיד, ואיכא אומדנא נגד אומדנא הדרין שעיני' נתנה וכו' ולכן הקשה משום מגו דפשיטא לתוס' דמגו אלים מסברת ארכוסי, ולבסוף דחה תוס' דמ"מ לא נדחה לגמרי הרגלים לדבר כנ"ל פשוט

ואחרי עיוני חזקתי ראיי' תה"ד, דעדיין קשה לפי דהוכיח תוס' מכח קושי' דלא כי"מ דבמאיס עלי נאמנת, מ"מ קשה ניהי דאינה נאמנת דברצון נבעלה משום דמפסדה כתובתה דארכוסי מנגד הא איכא מגו דאמרה זניתי ברצון מכבר עמו והיתה נאמנת משום שמפסדה כתובתה, וצ"ע וכן הקשה בס' בית מאיר

ובישוב קושיא זו נ"ל דבר נכון דעל סברת תוס' דמשום עיני' נתנה בו לא תפסיד כתובתה חולק הרא"ש, דאולי יצרה תקפה כ"כ ודבקה נפשה במי שנתנה עיני' בו עד דלא איכפת לה שתפסיד כתובתה, ו"ל די"מ ס"ל הגם שבמשנה אחרונה שקלקלו הדורות וראו שמפני שנתנה עיניה באחר משקרא כדי להוציא נפשה מבעלה, אבל לא חשודות בנות ישראל שיצרת תוקפה כ"כ וחשקה נפשה ודבקה באחר עד דלא איכפת לה בהפסד כתובה כצ"ל

ואומר אני כ"ז בטענת מאיס עלי דלא חשדינן לה בפרוצה כל כך וכן בטענת אונס, אבל בטוענת ברצונה זינתה אם נאמין לה, הרי היא רשעה עברה ברצון וכבר דבקה נפשה בבועל עד שעברה איסור חמור וגם מפסדה כתובתה ביותר יש לנו לחושדה בקל מזה שנתנה עיני' באחר ואהבה דוחקת אותה כ"כ עד דלא איכפת לה בהפסד הכתובה מלהאמינה באיסור חמור כל כך וגם מפסדה כתובתה כנ"ל

ומצאנו בזה מקום ישוב מה דהקשה בשעה"מ על הרמב"ם דס"ל במאיס עלי כשיטת י"מ, ועכצ"ל דאינה חשודה שתפסיד כתובתה משו' עיניה נתנה באחר, וקשה מן מה דפסק באשת ישראל שאמרה ברצון זינתה דאינה נאמנת משום דאמרינן עיניה נתנה באחר וצע"ג ליישבו, ולפמ"ש א"ש דווקא במאיס עלי איכא סברא הנ"ל ולא באשת ישראל שאמרה שזינתה ברצון כנ"ל נכון

ובזה א"ש מה שצ"ל לרמב"ם ודעימי' דבאשת ישראל שאמרה ברצון זינתה אינה נאמנת משום שמא ע"כ באחר למה לא השמיענו מתני' בנדרים רבותא יותר אפי' במקום שמפסדה כתובתה אינה נאמנת, ודוחק דנקיט באשת כהן להשמיענו דנוטלת כתובתה, עכ"פ במשנה אחרונה הול"ל להשמיענו חזרו לומר אפילו באשת ישראל, ולמ"ש י"ל דבאשת ישראל גם למשנה ראשונה אינה נאמנת, דלמ"ר לא הי' הדור מקולקל כ"כ ולא חשידי בנות ישראל שנתנה עיניה באחר כמ"ש רשב"א ביבמות, וכ"ז בטענת נאנסתי אבל באומרת ברצון נבעלה גם למשנה ראשונה דמקודם שנאמין לה שברצון זינתה, ביותר יש לנו לחושדה במקצת שעיניה נותנת בו ולא זינתה כנ"ל, והדברים נכוכים לפענ"ד

והא דאינה נאמנת טמאה במגו דמאיס עלי, י"ל כיון דמשועבדת לו הוי כמגו להוציא כ"כ בס' בית מאיר, והא דשקיל וטרי בשלהי נדרים, אי מתני' באשת ישראל, והיינו צריכים לומר גם באשת ישראל נאמנת למשנה ראשונה, ודחי דאשת איש דמתני' באשת ישראל ולאמת י"ל דבא"י גם למשנה ראשונה לא היתה נאמנת, והא"ש דלא קשי' לתוס' דתאומן במגו שאמרה שכבר נבעלה ברצון דגם זה אינה נאמנת, וע"כ הא דכ' תוס' בנדרים איירי באומרת טמאה אני ברצון, ולולי ארכוסי הוי נאמנת,