כתב סופר אבן העזר כ

עוד ספק דילמא לנכרי במקום דאיכא רוב ישראל הגם דרוב גרוע הוא דשמא אזלא איהי לגבייהו מ"מ כיון שכל אחת מהספקות מנגדו רוב גרוע, לא חזו השני ספיקות לצרף לספ"ס כנ"ל, ועוד נ"ל דבהך צד שמא מנכרי ודלמא אזלא איהי לגבייהו ונכרי הוא הלא נכרים פרוצים בעריות טובא לכן יש לתלות יותר דהוא אזיל לגבה משהיא אזלא לגבייהו, ועיין טור סי' ו' שכל מסתמא ל"ח דאזלא איהי לגבייהו וכ' הפרישה טעם דאשה יש לה בושה יותר מן האיש וכ' ב"ש בסי' ד' דטור לא כתב כן רק דמשו"ה אין להחמיר כל כך ובאמת בש"ס ספ"ק דכתובות ובקדושין לא נראה כד' הטור אלא כל זה בזנתה עם ישראל אבל עם נכרי בוודאי י"ס יותר דאיהו אזיל לגבה גם בוש לא יבושו הכלם לא ידעו, ויש להאריך בזה ואיכא נפקותא רבתא לדינא ואכ"מ לקבל אריך יותר רק מה דצריך לנו דברוב ישראלים בודאי ליכא ספ"ס משום שמא אזלא איהי לגבייהו כנ"ל, אלא לומר דר"א מיירי דווקא במקום דרוב כשרים ישראל דוחק כמ"ש הפלאה דהו"ל לש"ס לפרש בקטנה וכו' ובמקום רוב ישראל, ויש לי לחזק הקושי' יותר דיש לתלות יותר בנכרי אפי' ברוב ישראל לשיטת ר"ת דאינה נאסרת על בעלה על ידי נכרי נימא בודקת ומזנה שלא תהי' אסורה לבעלה ואם גם בפנוי' שזנתה כדי שלא תהא אסורה לכהן דעלמא הגם דרוב נשי לאו לכהן מיתנסבן אעפ"כ אמרינן בודקת ומזנה וכ"ש וקו"ח לבעלה שהיא תחתיו דנאמר בודקת ומזנה עם נכרי וצריכ' לומר דאיירי במקום דליכא נכרי במקומה דלא תלינן שמא בא ממקום אחר בין להקל ובין להחמיר עיין ב"ש סי' ו' זה וודאי דוחק, וגם ברא"ה ובש"מ כתובת סוגי' דראוה מדברת כ' אפילו בכל פסולים תולים להקל דבדקה ובא ממקום אחר, ואין סתירה לב"ש הנ"ל דלהחמיר ל"ח שמא בא ממק"א ולמה נחוש כל כך נהפוך הוא הא אית לה חזקה דבודקת אבל להקל מכח חזקה דבודקת ומזנה וחזקת כשרות תולין להקל, א"כ גם כשנקבל ונסבול דוחק גדול דקאי ר"א במקום דליכא נכרי כלל עדיין הקושיא במקומה עומדת מכח בודקת ומזנה שלא תאסר לבעלה יש לנו לתלות להקל דממקום אחר בא וצ"ע

וי"ל דליכא חזקה דבודקת שמא כשהיא קטנה נבעלה ובקטנה לא שייך בודקת דאינה יודעת לבדוק, וגם בגדולה יש לומר דאתתא לא דינא גמירא לה דאינה נאסרת על ידי נכרי והשכל נוטה דיותר תיאסר ע"י נכרי וכה"ג הקשה מהרי"ק שורש קי"ז דאיכא ספ"ס שמא טועית ואומרת מותרת וע"כ דמ"מ אסורה משום דמעלה מעל בבעלה, והנה דבר זה שאשת איש שזינתה אסורה לבעלה פשוט יותר שתדע ממה שתדע שע"י נכרי לא נאסרה אעפ"כ ס"ל דיש לעשות ספ"ס דאתתא טועה בזה, מכ"ש שי"ל איפכא דליכא חזקה דבודקת ועיי', ואיכא ספק ומדי ספ"ס לא נפקא, וצריכים אנו למ"ש בח"ס דל"ש שתזנה עם נכרי דחרפה היא לנו, ומוסבר טפי דבלאו"ה ספק אונס אינו שקול ולא חזי ספק נכרי דלא שכיח לצרף לספק גרוע דאונס, ונתקיימו מילי דאבוה אבהן ורבן קדוש של ישראל זצ"ל זכותו יגן עלינו, ולרוב הטרדה אסיים בכי טוב הטוב ומטיב ייטיב לנו בטובה של תורה, גל עיני ואביטה נפלאות, ויראנו ישועות, הכ"ד אוהב הדש"ת בהרמת קרנו בתוך קרנות צדיקים להצדיק רבים ולזכותם ומצדיקי רבים כככבים לעולם ועד ובעה"ח פ"ב כאור בוקר ליום ב' בפ' ויחי תר"ל לפ"ק

הק' אברהם שמואל בנימין בה"ג מהרמ"ס זצ"ל: העתק השאלה

החיים והשלום עד תאות גבעות עולם לאמ"ו הרב הגאון המפורסם מאור הגולה חריף ובקי בחדרי תורה צדיק ונשגב נ"י ע"ה פ"ה שלשלת היחס כקש"ת מוה' אברהם שמואל בנימין כי' ר"מ אבדק"ק פ"ב יע"א

אם אמנם כי זה ימים כבירים שעברו ולא הי' לי למנה לבוא בכ"י ולברכו בברכת הדיוט יען ידעתי כי טרדותיו רבו מאוד, אמרתי איך אעמוס עליו אף קריאת מכתבי אשר איננו לצורך גדול, אך עתה הנה באתי בדבר הלכה אשר נצרכים אנו להורות לנו הדרך בעובדא דאתא לפנינו בגליל שלי, בכפר אחד אשר לא הי' דר שם יהודי מעולם, וזה לערך ב' שנים דר שם חייט א', ששכר הווירטסהויס, וזה כמו ט"ז שנים אשר החייט נשא אשה זו, והיא היתה מפורסמת במעשיה המכוערים, וכבר הרה לזנונים ב' פעמים וגם היתה אצל הכומרים, והחייט הנ"ל הוא מארץ נכרי' ודברו בו שיבטיח אותה לנשאה כדי להציל אותה מבית הכומרים, וכן עשה ע"י מאן דהוא שסידר להם קידושין בעת ההיא, וכפי דבריו לא מצא בה קלקול בשנים שעברו, זה אמת שמעת אשר נתיישב במקום שהי' דר שם בגליל שלי בישוב אחד הוציאו עליה קול שאינה מתנהגת בהכשר הבית כראוי' ושהאכילה טריפות לאחרים, ועפ"י דרישות והכחשות נשתקע הדבר, אבל בדבר ערוה לא מצא בה עון כפי דבריו, ואפשר שהבעל בעו"ה לא חקר אחריה, ובתוך ימי החורף העבר, קנה שוכר יהודי מוויען הקאניטצער יער לחטוב עצים שהוא סמוך לאייזענבאהן והושיב שמה ערל א' פאליער להשגיח על מלאכת העצים והיהודי החייט קיבל עליו הולכות העצים לבאהן סאנטא ע"י עגלות, וכמה פעמים לא הי' בביתו כמה ימים או לילות, והערל פאליער עשה גם זה לתועלת היהודי החייט, ששכר ממנו חדר קוואטיער ואשתו בישלה לו והכינה לו כל מזונותיו, והנה החדר שהי' מושכר להערל הי' חדר לפנים מחדר אחר, ואשתו הי' דרכה לישן תוך חדר שלישי ששם הווירטסהויס נבדל משני החדרים הנ"ל שם היתה היא וחמשה ילדים שהי' כבר מבעלה, ובימי הקיץ העבר כבר היתה מעוברת, וכפי דברי' הי' לה קשה עלי' הרעש הגדול תמיד בלילה בווירטסהיוס והלכה לישן בחדר שלפני החדר המושכר להערל, וכפי דברי הבעל קינא לה וביקש ממנה שלא תישן לבדה שמה, וקבלה עליה להביא איזה מבניה עמה לחדר ששכבה עתה וכן עשתה תמיד, רק בעלה הי' לבו נוקפו, כי גם בעל העגלה שלו אמר לו שלא טוב בעיניו הקרבות שעושה הערל עם אשתו, והסכים בדעתו ליסע מביתו לעת ערב, ואמר לאשתו שיסע על איזה ימים, והוא הי' לילה אחרונה טרח נסיעת הערל לעקור משם, ובלילה חזר לכפר שלו והלך עם עגלתו לבית אחר והוא בחשאי הלך והביט בחלון שהי' נר דולק בחדר הערל והיא היתה עומדת וספרה עמו באריכות והלך בלאט ושכב תחת מטה אחת בחדר הראשון לשמור אם תבוא מיד לישן שם וראה מתחת המיטה שבאה אל החדר הראשון ולבשה חלוק לבן והלכה לחדר השני ושכבה ערומה אצל הערל במטה והוא לא הי' יכול להתאפק וקפץ לתוך חדרו במר נפשו וצעק ועשה שערורי' כל הלילה בבכי' וצעקה, אבל אומר הבעל שידע שאז לא נעשה שום מעשה כי כמעט התחילה לשכב בא לשם מיד והיא אמרה שיעשה מה שירצה כי ראתה כי כלתה עלי' הרעה והערל נשאר בחדרו עד אחר חצי הלילה והשכים לדרכו וכאשר שמע דברי הבעל שלא ישאר עם אשתו ויגרשנה מביתו נתן עשרה זהובים מ"כ להאשה בפניו שאם יפטרנה בעלה תבוא אחריו ויהי' לה להוצאות הדרך, והבעל חטף ממנה המעות ואח"כ כדי שלא יקרא לאחי' הדר במקום אחר פייסה אותו ונח רוגזו, יען גם הוא אינו מנוקה מעון בל"ס וגם כי איש ריק הוא וחשב שכ"ז תלוי ברצונו ברצותו מרחק וברצותו מקרב, וזה הי' בתחלת חדש אב ואח"כ ילדה בן ועשתה ברית מילה בר"ח אלול, ובימים נוראים נסעו למנין ופייסו זא"ז בבכי' ובהבטחה שלא תעשה כזאת עוד, ומיד איזה ימים אחר יוה"כ מצא אצלה שני איגרות אשר הזמינה וכתבה ע"י עובר אורח להערל, וכתבה לו כאלו הוא אחיה ותבעה אותו על מה שלא כתב לה איך ומה כאשר הבטיחה ומודיעה לו שכבר ילדה בן ותואר של הבן הנולד דומה לו להערל ממש ויפה מאוד, וכאשר שמע בעלה וראה כזאת הי' ביניהם שערורי' גדולה ופקד עליה שתבוא עמו לפני לדין והיא מיאנה בדבר לבוא לכאן ואמר לה ברמי' שעוד הוא מרוצה לעכבה להיות לו לאשה, רק שתקבל עלי' תשובה ממני, וכן עשתה באתה לפני בבכי' והודית שעשה הערל עמה מעשה ג' או ד' פעמים ומעתה היא מקבלת עלי' תשובה ושלא תעשה מעתה כזאת רק שתוכל להיות תחת בעלה לגדל את ששה בניה הקטנים אם יגרשנה מה תעשה היא ובנה האחרון בן ט' שבועות כי הסעודת ב"מ הי' ר"ח אלול וכשבאת לפני הי' יום א' דר"ח חשון וגילתה דעתה שכמעט תהי' מוכרחת לשוב לסורה רע, והשבתי לה שלמחרתו ב' דר"ח בלא"ה א"א לסדר הגט בר"ח כ"א נושיב ב"ד ע"ז וכן עשיתי ובררתי הדברים כי די לאוסרה במה שאמרה דהיינו שהודית בפני ובפני עדים שעשתה עם הערל מעשה כמה פעמים, באומרת טמאה אני לך, ומחמת הרגלי' לדבר שיש כאן בפרט לפי ראות עינינו וידיעתינו, אמנם אח"כ חזרה מהודאתה ביום ראשון ביום הב' בפני הב"ד ואמרה אמתלא שבאמת לא נעשה עמה דבר רק שבעלה רימה אותה שאמר לה שכל מה שתפרש ותגדיל החטא בפני ארבה להטיל עליה תשובה וכאשר תקבל עליה תשובה אז יהי' מרוצה להיות עמה ולא ידעה כי אפי' אחר הפיוס וקבלת תשובה עליה תהי' נאסרת עליו ע"כ הפליגה חטאה במה שאינו, ומחמת חשש המרת הדת שכפי הנראה אם יגרשנה בעלה לא תמצא מקום לכף רגלה הצג על הארץ כי אח א' יש לה גם הוא ממאן לאספה אל ביתו וא"כ קרוב הדבר שתצא לתרבות רעה ובפרט אחר שכבר עשתה כן מכבר, ואם כי אין אנו מקילין מחמת חשש המרת הדת וכו' שוב חשבנו על הולד יש לחוש ולא ידענו מה נעשה בו, כי באמת הבעל בתוקף קנאתו בה, וכפי הנראה דיבר עמנו בלב שלם בעת ההיא והי' אצלו בלא שום ספק שהולד הזה אינו בנו בפרט עפ"י האגרות שמצא אצלה שכ' להערל, וגם השוחט שבביתו, העיד בפנינו שהערל הגיד לו בעת נסיעתו שיגיד להאשה וידבר על לבה שאם ישלחנה בעלה שתבוא אחריו, ולא תביא עמה כלום, כ"א הולד אשר תוליד כי אז היתה עוד מעוברת, ע"י כל אלו האמין שאין הולד ממנו ואעפ"כ אחר אשר הוברר לנו שא"א לה לילך דרך ישר באם הולד יהי' מוטל עליה ותהי' במוכרחת להפר