כתב סופר אבן העזר רד

ל"מ כתיבה כדס"ל מעיקרא והא"ש פסקא של הרמב"ם דאפילו נשתתק ל"מ כתיבה ומוכח מתוך הסוגי' כדכתיבנא. וכ' הרמב"ם נשתתק ולא נתחרש לפי דפסק כרבא דלצ"ל מעולם בפ"נ משום לשמה ליכא רבותא בחרש יותר מבאלם לענין לשמה דאפילו יכול לצ"ל משום לשמה ור"י ס"ל כרבה, איכא בחוש רבותא מה דליכא בנשתתק, ולהלכתא איכא רבותא יותר בנשתתק דל"מ כתיבה וא"ש נכון לפענ"ד ועיין

והנה הריב"ש סי' ר"מ מביא השואל דרא"ש בגיטין הקשה למה לא מוקי ר"י מתני' באלם דרבותא קמ"ל דה"א בחרש נגזור אטו חרש מתחלה קמ"ל והקשה השואל למה יהי' פסול לכתוב או ברמיזה, והשיב לו הריב"ש אפשר דקשי' לי' לרא"ש נוקמי באלם שא"י לכתוב ולרמז הגם דרחוק הוא מ"מ אינו רחוק כ"כ כמו פקח ונתחרש, וכ' עוד שא"צ לזה דרא"ש האמת כ' דל"מ כתיבה ורמיזה דבעי מפיהם ולא מפי כתבם ולא הקילו בגט רק דסגי בחד וכל הכשר לשליחות כשר להעיד אבל מפיהם צריך כיון שהוא עדות גמור וצריך שיאמר לפני ב"ד, אלו דבריו בקיצור, הרי לנו דרא"ש ג"כ ס"ל דאלם פסול בגט וכן הריב"ש, ומהתימא דריב"ש כ"כ בפשוטות דלא הקילו בגט בדבר זה והוא נגד דעת רבו הר"ן ז"ל בגיטין ועכ"פ הי' לו להזכירו, והנה לא מוכח דרא"ש ס"ל בנשתתק דל"מ כתיבה אפשר דוקא בחלם מעיקרא, אלא ס"ל דלא הקילו דסגי בכתיבה מטעמא שכ' הריב"ש דבדבר זה לא הקילו דהא צריך ב"ד, וכ"ז לעשות שליח אלם אבל אם נשתתק אח"כ דחמס הוא אפשר שהקילו ואין ראי' מדצריך שיאמר בפני ב"ד דאפשר ומה להם להקל בדבר זה אבל בנשתתק דעשה כדינא כל האפשר יש לומר דהקילו דסגי בכתב בפ"נ אלא נהי דאפשר דכן דעת הרא"ש אבל הריב"ש ודאי לא ס"ל כן ולא יצא לחלק דמביא שם ראי' לדבריו ממ"ש הרמב"ם פ"ז מהלכת גירושין נתנו לה ולא הספיק לומר בפ"נ עד שנשתתק וכו' אלמא אע"פ שלא נתחרש אלא נשתתק צריך קיום ול"מ כתיבה ורמיזה. הרי דהוציא הריב"ש מרמב"ם בנשתתק ל"מ כתיבה וגם בכה"ג לא הקילו. ולריב"ש ורא"ש א"ש דלא מוקי ר"י בנשתתק להשמיענו חידוש דין זה הגם דעשה כדינא ל"מ כתיבה דהרי הרא"ש כתב דקמ"ל ר"י רבותא בחרש דלא גזרי' אטו חרש מעיקרא ממילא ל"ק דלא מוקי בנשתתק, אלא הרמב"ם ע"כ ל"ל דמשו"ה לא מוקי ר"י בנשתתק דקמ"ל רבותא דל"ג חרש אטו חרש מעיקרא, דא"כ למה שביק הרמב"ם רבותא דר"י והחליף נשתתק בחרש ולא קמ"ל רבותא דר"י בחרש, ע"כ דלא נראה לו רבותא בזה דל"ג גזירה חדשה בגט להחמיר, ואנו אין לנו ברמב"ם רק כמ"ש לעיל דס"ל לרמב"ם באמת ר"י רבותא קמ"ל דבחרש לא חיישי' משום לשמה ומשום יחזור לקלקולא דלא שכיח, ולהלכתא ליכא רבותא משום זה נקיט נשתתק לרבותא הגם דאנוס הוא מ"מ לא מהני כתיבה ועיין

המורם מדברינו דיש כאן ג' שיטות א שיטת תוס' ורא"ש דאלם שכ' ל"מ, וי"ל דוקא אלם מעיקרא אבל נשתתק כשר, ומתוס' יש להוכיח כן מדלא קמ"ל ר"י בנשתתק אבל לרא"ש דכ' דר"י רבותא קמ"ל י"ל ה"ה בנשתתק ס"ל דפסול כמ"ש ב' שיטת הרמב"ם וריב"ש וטור דאפילו בנשתתק ל"מ כתיבה ג' שיטת הר"ן דבגט מהני כתיבה אפילו באלם מעיקרא דהא הר"ן לא ס"ל כמ"ש תוס' דלא יוכל משמע שאין יוכל עכשיו וגם לא ס"ל כתי' הרא"ש דקמ"ל רבותא וכ' משי"ה ל"א ר"י דאיירי באלם דאלם כשר ש"מ דס"ל אפילו אלם מעיקרא כשר ודן קו"ח ע"ז ממת בעלה דמהני ע"פ הכתב

והרב הרמ"א בא"ע כ' אלם לא יוכל להביא גט אע"פ שלא יוכל לכתוב שינה לשון רמב"ם וטור שכתבו אשתתק וכ' אלם לא יוכל להביא היינו אלם מעיקרא וציין על זה ריב"ש סי' ר"מ וכבר כתבנו לעיל דס"ל לרמ"א מן תוס' ורמב"ם אין ראי' דאפשר באינו יכול לכתוב, וכמו שנדחק הריב"ש מעיקרא ברא"ש, ולכן מביא מריב"ש דס"ל דל"מ כתיבה ומריב"ש מן מה שכ' בישוב הרא"ש דס"ל אלם פסול לכתוב לא מוכח רק באלם המביא דכ"כ הרא"ש דלא מוקי ר"י באלם היינו באלם המביא, ולכן לא כתב רמ"א רק אלם אינו יכול להביא, אלא הא הריב"ש בעצמו מביא מ"ש הרמב"ם בנשתתק הרי דס"ל מסתימת דברי הרמב"ם דקאי ביוכל לכתוב ואפשר דפשיטא לריב"ש הכי ברמב"ם משום דקשה לי' דאי בא"י לכתוב למה שינה והחליף הרמב"ם נשתתק תחת חרש דקאמר ר"י וע"כ דקמ"ל רמב"ם רבותא אפילו יוכל לכתוב, ועכ"פ הכי ס"ל לריב"ש בשיטת הרמב"ם, וי"ל משו"ה ציין הרמ"א על הריב"ש דהא גופא לפרש הרמב"ם אפילו ביוכל לכתוב כתיב בריב"ש ולולי דבריו הי' אפשר לומר בא"י לכתוב קאי, אלא דקשה דהי' לו לרמ"א לכתוב אפילו נשתתק דל"מ כתיבה כמ"ש הריב"ש ע"פ הרמב"ם ולא לחנם כ' רמב"ם וטור נשתתק וצל"ע

ולדינא הגם שכתבנו דמתוס' אין ראי' דס"ל אפילו נשתתק ונראה קצת דבנשתתק ס"ל דמהני מ"מ הרי לנו הרמב"ם וריב"ש וטור דס"ל אפילו בנשתתק לא מהני בודאי הכי נקטי' ועיקר להלכה וזה שרצונו לבאר ובארנו' בעזה"י והנה הרמ"א בא"ע סי' קמ"ב ובח"מ סי' מ"ו סעי' ל"ח נקיט לדינא דל"מ קיום של חלם ע"י הכתב ובסעי' ז' כ' דינו של הריב"ש דסגי קיום בכתב והש"ך הקשה סתירת הרמ"א שם מ"ש בסעי' ז' ממ"ש בסעי' ל"ח וכ' ודוחק לחלק בין אלם ליוכל לדבר דלא קיי"ל כר"ת דמחלק בין יוכל לאינו יוכל לדבר ומנ"ל לחלק בדרבנן הנה ידע הש"ך דיש לחלק ולומר בדרבנן הקילו מיהת ביוכל לדבר כיון דר"ת גם בדאורייתא לחלק יצא הגם דלא נקטי' כוותי' דוקא, אלא דקשה לש"ך מנ"ל לרמ"א לומר כן דרא"ש והנמשכי' אחריו מודי' בראוי' לדבר, והתומי' ממתיק קצת חילוק זה דגם הריב"ש אינו מקיל בקיום דרבנן, אלא משום דסומך על ר"ת דס"ל כל שיוכל לדבר מהני בכתב ונקיט הריב"ש כוותי' בדרבנן מיהת, ובכ"ז לא יצא ממקום דחוק דבריב"ש לא הזכיר כלל בתשובותיו דמקיל משו' שיטת ר"ת מנ"ל לרמ"א לחלק כהנ"ל בדרבנן, ומ"ש בתומים עוד שם לחלק בין מעיד על ח"י עצמו או מעיד על ח"י אחרים דבמעיד על חי"ע על מנה שבשטר מעידים כבר דחה הקצ"ח בסעי' ל"ח דסוף כ"ס דרבנן הוא מה לי אם על מנה שבשטר מעיד או על השטר עיי"ש וגם ישוב זה לא יועיל לנו ליישב הך דרמ"א בא"ע סי' קמ"ב כמובן והב"ש סי' קמ"ב אחז בחילוק זה שכ' הש"ך בין אלם ליוכל לדבר וש"ך כ' דדוחק הוא מנ"ל לרמ"א לחלק בכך, והב"ש הוכיח חילוק זה מדברי ריב"ש עצמו בסי' ר"מ דציין עליו הרמ"א שם נאמר דל"מ קיום בכתב באלם וסתר הריב"ש שיטתו וע"כ צריכי' אנו לומר דיש חילוק בין אלם לאינו אלם ולא חידש הרמ"א חילוק זה מדנפשי' אלא להוציא כן מריב"ש עצמו, ונראה לי דכן מוכח ממ"ש הריב"ש דדן לפני רבו הר"ן להקל בקיום ע"י כתב, והרי הר"ן ס"ל דבאלם ל"מ כתיבה מדכ' דבגט אלם יוכל לכתוב ודן קו"ח דמקילי' בגט טובא יותר מבמת בעלה, נראה דבכ"מ פסול קיום ע"י כתיבה, ואיך דן הריב"ש לפני רבו הר"ן דקיום ע"י כתיבה מהני ושתיק לי', וע"כ צריכים אנו לבוא לחלק בין אלם לאינו אלם כנ"ל

והנה הב"ש לא מצא טעם לחלק בין אלם לאינו אלם רק ע"פ שיטת ר"ת דמחלק בכל עדות בין יוכל לדבר לאינו יוכל הגם דלא קיי"ל כוותי' מ"מ בדרבנן מקילי' ביוכל לדבר, ולפענ"ד י"ל טעם לשבח יותר די"ל דהקילו בקיום דרבנן דמהני בכתב כיון דשטר מהני מפי כתבם יהי' מאיזהו טעם שיהי' או כרמב"ם מדרבנן משום נע"ד, או כרש"י ורמב"ן ורז"ה כ"א לפי טעמו עכ"פ הכן הוא וכשתיקנו דבעי קיום מדרבנן מעיקרא הכי תיקנו שיועיל עדות זה של קיום בכתב כמו גופו של שטר דמהני עדותן בכתב הגם שכל שאר עדות ל"מ בכתב וכ"ז ביוכל לדבר, אבל אלם דפסול לחתום על השטר כמבואר סי' ס"ו סעי' ל"ו והש"ך נתקשה מ"ש אלם הרי לא נקטי' כר"ת, ועיין תומי' ישוב לזה יהי' מאיזהו טעם שיהי' הדין כן הוא אלם פסול לחתום על השטר, ממילא גם לקיום פסול דמעיקרא לא אמרו דמהני קיום בכתב רק משום דמהני עדות של שטר בכתב ובאלם דל"מ עדותו על השטר גם קיים ל"מ כנ"ל נכון

וראיתי אחרי רואי בקצה"ח בסעי' ל"ו כתיב לאמור דבר חדש דאלם פסול בגופו לעדות דממועט אם לא יגיד בראוי' להגדה, ולכן פסול לעדות שבשטר וקיום והסכים על ידו בס' נתיבות המשפט, והנה הקצ"ח הרגיש בעצמו מתוס' גיטי' ה' ע"א דכתיבת אלם ל"מ בגט הא בגט הכשירו לומר פ"נ אשה וכל הפסולי' בגופו לעדות ומ"ט יהי' כתיבת אלם ל"מ ואפשר בא"א החמירו: וזה דוחק שא"א לסבול מהיכי תיתי לחדש חומרא במקום שהקילו בו טובא והכשירו פסול בגופא, והכ"מ טרח למצוא טעם למה לא הקילו בגט יותר מבכ"מ כמו שהקילו בכמה דברים, וכ' משום שלא תחלוק בעדות, והא הקצה"ח בא לומר דהחמירו כאן יותר, ומשום שלא תחלוק בעדות לא שייך דהא בכ"מ לא פסול רק משום פסול דגופא ובגט שהכשירו פסול בגופא ממילא מהני קיומו של אלם בכתב, ואם יש מקום לומר כן מ"מ מנ"ל לתוס' בפשיטות כן וכן הרמב"ם וטור ודכוותי' דפוסלי' כתב אלם בגט מנ"ל בפשיטות כן, ובסוף דבריו כ' ור"ן ס"ל דאלם יוכל לכתוב, ונראה דמביא סיוע לדבריו דר"ן באמת מה"ט ס"ל דכתב אלם מהני משם דכשר פסול בגופא, ולדידי מן דברי ר"ן מוכח דלא כוותי' מדדן להקל אלם בכתב ממה שהתירו בעדות מת בעלה בכתב, נראה דאי לאו מקו"ח הוי אמרינן דל"מ כתב כמו בכ"מ ולקצה"ח מדינא כשר הוא ומה לו לר"ן לומר דהקילו בגט ולדון מקו"ח להקל וע"כ דס"ל מן הדין לא מתני רק דהקילו, לכן הגם